הטבעונות - דיון פתוח: (1) התשתית המוסרית

להרחיב את מעגל החמלה אל כל החי כולו

(באדיבות: http://tempepoetry.blogspot.co.il/2011/11/animal-quote-by-w-dayton-wedgefarth.html)

לא באמת הצלחתי עד היום למצוא דיון של ממש בין מצדדיה של תנועה מוסרית זו למתנגדיה; דיון שבו מלבנים סוגיות יסודיות של מוסר [...] דיון מאוזן, שבו דעות מושמעות מתוך מטרה ללמוד את העמדה שכנגד, להבין ולקבל מתוכה את מה שעמדתך שלך, נעדרת

הרשומה שלפניכם היא בקשה להתבוננות מורכבת וחשיבה ביקורתית על טבעונות. כמו נושאים חשובים אחרים אף הטבעונות כתפיסת עולם ראויה לדיון משמעותי ופתוח שאינו מחפש הטיית הלבבות אלא דווקא העלאת השאלות ובירור הדברים. הטבעונות - אחת מהתנועות המוסריות שצברה תאוצה מרשימה בשנים האחרונות - מעסיקה רבים, והרשת כהרגלה גועשת. כולם מלהגים, כולם כותבים וכולם (בעיקר) מתווכחים ולצערנו, לא פעם גם גולשים אל מחוץ לדיון מכובד ואפילו לתופעות מפחידות למדי ולא חסרות דוגמאות מטרידות. אלא שנדמה לי שבשאון הלהג האינטרנטי ורוב הנכתב והנאמר בעניין הטבעוני, העיקר חסר מן הספר.

הרהורים על התפוררות האחווה ועל נדנדה

זה בסוף התפוררות הרצון הטוב. זה מה שזה. אם יש רצון טוב ואוהבים את השני, מפסיקים להתעסק עם לדייק אצלו כל קמט באידאולוגיה.

אני אומר לעצמי בקול רם באחת מההליכות שלי מהעבודה אל ההסעה. אחת מהדרכים שאני הכי נהנה לעשותן, בחיי. לא רק כי כשאני הולך אותה סימן שיום העבודה נגמר ויום ההתפתחות האישית מתחיל, אלא גם כי כשאני הולך אותה אני מספיק סוף סוף לשוחח עם עצמי קצת. ובכל פעם תובנות נהדרות מוצאות אותי שם.

רצון טוב לו היה לנו. לראות את האחר לו ראינו.

(באדיבות: http://www.artclon.com/artist/johannes-lingelbach/)

החופשה של מר גולומונוב - פרק 4

מקום לברוח בו

מאת: יוסי בן עוז.

זהו הפרק השלישי של הציור השחור שמקליד ליבי.

הנה כאן, הפרק הראשון: החופשה של מר גולומונוב - פרק 1

וכאן, הפרק השני: החופשה של מר גולומונוב - פרק 2

וכאן נמצא הפרק השלישי: החופשה של מר גולומונוב - פרק 3

לרגעים, היה חולם עליה בהקיץ. פניה מחייכות אליו חיוך מבין. עיניה מתבוננות בו ולא עליו. ופעמים אחדות היה הוזה אותה תונה איתו אהבים. דימה כיצד היו מפתיעים זה את זו וזו את זה בשבירת הגבולות המהודקים. מרסקים ברוך ובעוז נימוסים קטנים ומזוייפים. רואה כיצד עיניה אורו, כיצד היא מחייכת אליו, כיצד חפצה בו בעזות הזו שהוא לא ידעה מעולם. היו חלומותיו אפופי שחור ומטושטשים. היה מתבייש בהם מאוד. פעם אחת ניגשה אליו לשאול אותו דבר מה שעה שמלמל את שמה מבלי משים. למזלו הבחין בה רגעים ספורים לפני שאמר את שמה בקול, ועצר עצמו. כמה בודדה הייתה השיחה שלהם אז. כמה טכנוקרטית ואפורה. צל דמותם.

מחר אני מבטיח להיות עצמי

ואז פתאום יצירתיות.

ואז גם פתאום קשב וריכוז בכלל לא נשמע כמו הפרעה. אולי כמו הפרעה למי שלא מתמודד איתך.

ולרגע צבעים ואורות הם עושר ולא עניין להסדיר.

לעבוד על אלף ועוד שני דברים במקביל ולא להתבלבל לשנייה. לדעת שזכרת את זה ממש לפני רגע ועכשיו פתאום... לחפש תשובות. להחביא את עצמך כל יום.

באדיבות: http://zapgraffiti.wordpress.com/tag/adhd-foundation/

מזינים את המפלצת. שלא ייראו מי אני באמת. לדעת המון ולרצות להתפתח תמיד. הברקות בלי סוף. המוח מתפתח לתוך הארות נהדרות עם כל פגישה. לחוות את המציאות ולא לשכלן אותה. בכלל, לשכלן אותה זה עניין שאנחנו לא מסתדרים איתו. אנחנו אנחנו. מופרעי ההקשבה וההתרכזות והריכוזיות וההתקשבות. שיתרכזו אלו שצריכים את זה. אני אומר. וגם כותב את זה.

החופשה של מר גולומונוב - פרק 3

המסע

מאת: יוסי בן עוז.

זהו הפרק השלישי של הציור השחור שמקליד ליבי.

הנה כאן, הפרק הראשון: החופשה של מר גולומונוב - פרק 1

וכאן, הפרק השני: החופשה של מר גולומונוב - פרק 2

מחשבות התערבלו בתוכו עת בהו עיניו על פניה החולפות במהירות של דרך לא מרגשת, מוסע וכבול ברכב ההיסעים הקבוצתיים. מבעד לחלון רווי הטיפות של הרכב הוא לא רואה את הבתים החולפים. את העצים המוריקים את מלוא הדרם אל תוך החורף המיוחל שהאיר כבר פניו סוף סוף, להעירם משנת הקיץ הממיתה כמעט. הוא לא רואה את הילדים על מעברי החציה, את העולם המתעורר לבוקר. רואה הוא כתמים. רואה הוא מבטים עייפים. טיפות על חלון שאינן מרטיבות את הנפש פנימה.

על כסא מרופד ונוח מאוד הוא מניח מעיל ומחברת אחת צהובה ומרופטת נפגשת עם שולחן הדיונים העבות. המסע. יתרונו הלא ניכר של שולחן הדיונים העצום הזה הוא אובדנה של הנראות. התמוססותה של החשיבות העצמית. לתת לאחרים להתנצח על שולחן בלתי חשוב כדי שנפשו תנדוד אל מערומיה של המחשבה. להלבישה מחלפות משתנות. צבעים. אהבות ושנאות... חיים. וכמו מספר לעצמו היה. כמו דובר זעקות קטנות מתוכו במילים שקטות ומבינות. מסדר היה את מחשבותיו לעצמו.

משהו פשוט חייב להיעשות. זהו תמרור אזהרה לכולנו. שתי פרסומות וחזרנו. מחר ב-22:00. הישארו עמנו. אורן שם בדוי.

זה היה בסוף הזית, פינת הרצל בואכה סדום.

"עשיתי משהו לא בסדר?"
"אני לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה. לעכשיו זה נראה לי בסדר. אבל אולי אח"כ אחליט שזה אונס."
"מה?! אונס?! אני לא אנסתי כלום!"
"ראיתי לך את זה בעיניים ישר כשהסתכלת. זה היה בעיניים שלך."

הבט לצדדים. המלחמה היא מכל עבריך. ומחר תזרח השמש ויהיה יותר גרוע

החופשה של מר גולומונוב - פרק 2

גירוד רטוב בודד אחד

מאת: יוסף בן עוז

זהו הפרק השני של הציור השחור שמקליד ליבי. הנה כאן, הפרק הראשון: החופשה של מר גולומונוב - פרק 1

כשהעיניים נפקחות בשורה מעורבת הן מוצאות באור שבחוץ. מחד, יום חדש הוא יום חדש ואולי ישתנה היום מהאתמול הארוך כאורך גלות חייו. מאידך, מדוע שישתנה מאום? כמו סלע עצום ממדים ושחור משחור התיישב על ליבו של גולומונוב מאז שלא בכה בשיחה ההיא. והרי רק לילה אחד חלף עליו ובכל זאת נדמה כאילו נצח. עד היכן המוות הזה שייקרא חיים ממשיך? תָּמַהּ לרגע עוד בטרם שפשף עיניו לקראת הבוקר. כמו מתוך הבלי חלום הלילה הוא היה הוגה בלי קול קרעים קרעים של מה שהותר בנפש. להיות תמיד השני לדוברים. להתנצל תמיד. לא להיישיר מבט. אף פעם לא להיישיר מבט. להאמין שהממונה שלך עשה אותך למה שהינך כעת. להאמין שבעשר אצבעותיו הגואלות קבורים חייך. עתידך. לקבל בהכנעה דברים נבזיים. לצחוק בשפתיים תזזיתיות ובעיניים מתגלגלות במן זיוף מאוס שכזה מבדיחות שמעולם לא התכוונו להיות משהו מצחיק באמת. מה שהכירה נפשו. שלומיאליות רגשית שכשזו. מגושמות חברתית שכזו. ארגונית. לבחוש את הקפה הראשון של הבוקר תוך שמרכל על צוות מחלקת בוחני הביצועים הביולוגיים, השלומיאליים הללו. כמה מצחיקים היו. כמה נחמד שיש לנו את המגושמות הברוכה שלהם שלידה נוכל אנו להיראות כה מקצועיים ומוכשרים. לזייף חיוך של בוקר. ללכת אל מכונת חלוקת דואר הבוקר במרכז החלוקה המנהלתי שבמבנה 16א המרכזי. בכלל ללכת בתוככי המתקן הזה, מבוך הבינוניות הקודר הזה, כולא הלב הזה, המתחפש למקום מלאכה המעסיק אנשים למחייתם. שמא מוטב היה לומר למותם? חיוך עצוב עלה על זווית הפה. האור הארור מבחוץ הקים כבר את כל הרחוב למטה ולא הייתה עוד ברירה אלא לקום בעצמך. מה יפה הוא הביטוי הזה, חשב: 'האור הארור'. הלא כן? מה הולם הוא את היום המאיץ בך לקום אליו. קום מהר, התכונן מהר, רוץ מהר, הגע אל יעדך, סיים מטלותיך, דווח לממוניך, הקפד שעותיך, מלא מחויבויותיך, כלה שארית ימיך. חשיבותו העצמית המופלאה של עכבר המבוכים.

דומה היה כי כל הלילה הוא חלם על זאת. ועכשיו אולי יוכל כבר לבצע. הו התקוות הקטנות של העולם. אולי היום יתחיל בכך. אולי היום ייקבע יתד ראשונה לאחוז בה.

איפה אתה... גבול שלי?

כן אבל אתה מאמין, זה שונה...

מסבירים לי שאבין סוף סוף שאמונה היא סוג של נכות מנטאלית. עכשיו אני מבין, תודה.

לא קל לי אני אומר לך. חיים שלמים לא הייתי זקוק לך בכלל. לא היית חשוב פשוט... אני מקווה שלא תיעלב או משהו זה פשוט כיוון שונה. בחיים שלי, עד לפני כשנתיים שלוש, היית מיותר. הייתי המכסח ב-"ה" הידיעה. ויכוחים אצלי היו עניין של הבאת היריב להכרעה. אם לא בצעקות רמות והעמדה במקום (ככה קוראים לזה?) אז בטריקים שכליים. הייתי עושה ליריבים שלי קאט אנד פייסט משובח לעילא. מוציא את האבסורד שלהם חשוף ומבוהל להשתזף לו בשמש הקופחת והאכזרית של הנוק אאוט המילולי. אוהו כמה הייתי ככה.

על אתיאיזם ועל אמונה

שינוי מרענן: במקום להתווכח, חפש מה בכ"ז נכון ב'טעותו' של השני?

בדרך כלל כשמדברים על אתאיזם ואמונה, מתווכחים. למעשה בד"כ רבים. לו הייתי מקבל חצי שקל על כל פעם שחזיתי בוויכוח שנע בין מצחיק לבין עצוב בין מסנגרי שתי העמדות הייתי היום אדם עשיר. אנו חיים בעידן כזה, עידן שבו הקדמה הטכנולוגית קירבה מיקרופון, חיבור רשת, מסך ומקלדת לפיותיהם של המוני בני אדם בכל העולם. עכשיו, כל זב חוטם ומצורע שמבין משפט וחצי שלמד אתמול יכול לעלות מעל כל במה וירטואלית וללהג כרצונו. האפשרות לעשות משהו, הנגישות הגדולה והעניין הרב המתפתח סביב כל הברברת הזו, מעודד אותה והתוצאה היא שאנו ברברנים גדולים. כולנו.

אבל האמת היא שבוויכוח המוכר הזה יש היבטים מעניינים שפחות נשמעים. הייתי רוצה ברשותכם להביא אותם קצת לקדמת הבמה, ואתם יודעים מה? ולו רק כדי לרענן מעט את האווירה. משהו שונה, מה יש? לא סטנדרטי או כך לפחות אני מקווה.

אז הנה אני. יוסף בן עוז, בן 36 (אבל צעיר לנצח!) שומר תורה ומצוות (עד כמה שידי משגת) מבקש לתת נקודות חיוביות השזורות זו בזו משני הלכי המחשבה שהם בסופו של דבר הדומיננטיים ביותר בעמנו בעת האחרונה. הלכי מחשבה ורוח, המעומתים תדיר זה עם זה במקום להיות שזורים זה בזה לרווחת כולנו. לבטח ניסיון הזוי. תנו מבט.

יש גם טיעונים שפויים?

(באדיבות: http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-c4c3d17b5b6e241006.htm)

הלב הפועם של הניהיליזם האנושי: תהומות הרוח של הבלאק מטאל

לפני כשבועיים בערך, הגיעה אלי בדואר חבילה מיוחדת במינה. שלושה כותרים שמזה זמן רב משמשים לי כר פורה להצתת הנפש והדימיון אל תוך מערבולת חושים עזה ומעצימה, המתינו לי בשקט עטופים בקרטון פשוט עם כיתוב באנגלית ובגרמנית המבטיח גדולות.

ביד עדינה החלה מלאכת פתיחת המעטפה הקרטונית השובה בקרבה עולם מרתק, סוף כל סוף יונח אצלי ביד באמת ולא יושמע עוד כגנב בחשיכה וכלאחר יד בין דפי ה-YouTube. לרגע מתלבט האם לפתוח בעדינות או לקרוע את הקופסה באיבחת חרב בשרנית. הוכרעה הכף והבשרניות הקורעת גברה בי, מוציאה חיש קל החוצה את שלושת הכותרים שקניתי. והנה הם בידי.

הכותר שהוא לעניות דעתי אחת מיצירות הבלאק מטאל החשובות והמהפכניות שנעשו בסוגה הזו. יצירה שמציירת בצלילים את העולם הפנימי וכמעט האותנטי ביותר שניתן לדמיין כשאומרים את המילים - Black Metal

בהגיעי אל כרכרת השגרה היומיומית שלי, הנעתי אותה וכמעט מיד פתחתי את מעטה הניילון של הכותר שבו באמת חשקתי. הסיבה שבעטיה יצאתי בכלל למסע הציד ההוא מלכתחילה, שכמעט ורק בגללו ביקשתי להרחיק עד לגרמניה הרחוקה ממני (בכמה מובנים) ולו רק כדי להשיגו. הכותר הכל כך נפלא אך כל כך שנוי במחלוקת בעיקר בגלל מי שיצר אותו: טינופת שהוא ללא כל ספק אישיות נאלחה במיוחד. כותר, ששנים סירבתי להרשות לעצמי להאזין לו בכלל, משקר לעצמי בקביעות שמדובר בעבודה לא רעה אבל לא יותר מזה. למרות שמשמיעה חטופה פה ושם הוא הקסים וגם ריתק אותי מאוד. זה שבעבורו חציתי בסופו של דבר את הקו אדום שלי במודע ובבחירה - ורכשתי אותו.

ומעל כל הנאמר עד כה אולי עוד דבר, אולי החשוב ביותר שרציתי לומר:

"תגיד חמוד, מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?"

מחשבות חסרות תועלת לחלוטין על קריירה ומהות החיים

משום מה כשאני חופר אחורה בזיכרונות הילדות שלי ומנסה להיזכר בליבת מאוויי הנפש הילדותית שלי, הנפש הזאת הזכה, מהתקופה שלפני עיבוד הזהות ואיבוד הזהות, אני לא מצליח למצוא שום שריד בתשובה שלי אז שרומז שמאוד רציתי לנהל רשימות תיוג של רכבים, ציוד ועובדים לניסוי המערכת השלישי בסדרה שלפני אישור התכן. וחיפשתי הרבה, פייר. אפילו שריד לרצון העז שלי לנהל קובץ כלים ייעודיים לייצור הסדרתי ולבדיקות גמר לפני אספקות ללקוח אני לא מוצא. שלא לדבר על זה שהאקסל תוצאות בחינות בהפלה של כבלי אבטחה לא קיים שם בכלל.

ממש תעלומה.

אז באמת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול?

באדיבות האתר: http://attractalife.com/home

אני רוצה בלאק מטאל עברי!

אני רוצה בלאק מטאל עברי. אבל עברי אותנטי באמת, אתם שומעים? לא עוד לעיסה מחדש של חומרים ההולמים את הטבעיות הסקנדינבית. לא שהסקנדינביות רעה חלילה, היא נפלאה מאין כמוה, אלא דווקא בגלל שהישראליות נפלאה גם היא ומתאימה לנו יותר. הישראליות הזו, במובנה האוניברסאלי העמוק והחי והנושם והפועם והמבקש עתיד כביר ושעוד לא התחיל לפעול במציאות - צריכה להתבטא דרך המרחב השופע הזה של הבלאק מטאל. אנחנו צריכים ליצור יצירה מקורית ורעננה.