הטבעונות - דיון פתוח: (1) התשתית המוסרית

להרחיב את מעגל החמלה אל כל החי כולו

(באדיבות: http://tempepoetry.blogspot.co.il/2011/11/animal-quote-by-w-dayton-wedgefarth.html)

לא באמת הצלחתי עד היום למצוא דיון של ממש בין מצדדיה של תנועה מוסרית זו למתנגדיה; דיון שבו מלבנים סוגיות יסודיות של מוסר [...] דיון מאוזן, שבו דעות מושמעות מתוך מטרה ללמוד את העמדה שכנגד, להבין ולקבל מתוכה את מה שעמדתך שלך, נעדרת

הרשומה שלפניכם היא בקשה להתבוננות מורכבת וחשיבה ביקורתית על טבעונות. כמו נושאים חשובים אחרים אף הטבעונות כתפיסת עולם ראויה לדיון משמעותי ופתוח שאינו מחפש הטיית הלבבות אלא דווקא העלאת השאלות ובירור הדברים. הטבעונות - אחת מהתנועות המוסריות שצברה תאוצה מרשימה בשנים האחרונות - מעסיקה רבים, והרשת כהרגלה גועשת. כולם מלהגים, כולם כותבים וכולם (בעיקר) מתווכחים ולצערנו, לא פעם גם גולשים אל מחוץ לדיון מכובד ואפילו לתופעות מפחידות למדי ולא חסרות דוגמאות מטרידות. אלא שנדמה לי שבשאון הלהג האינטרנטי ורוב הנכתב והנאמר בעניין הטבעוני, העיקר חסר מן הספר.

הרהורים על התפוררות האחווה ועל נדנדה

זה בסוף התפוררות הרצון הטוב. זה מה שזה. אם יש רצון טוב ואוהבים את השני, מפסיקים להתעסק עם לדייק אצלו כל קמט באידאולוגיה.

אני אומר לעצמי בקול רם באחת מההליכות שלי מהעבודה אל ההסעה. אחת מהדרכים שאני הכי נהנה לעשותן, בחיי. לא רק כי כשאני הולך אותה סימן שיום העבודה נגמר ויום ההתפתחות האישית מתחיל, אלא גם כי כשאני הולך אותה אני מספיק סוף סוף לשוחח עם עצמי קצת. ובכל פעם תובנות נהדרות מוצאות אותי שם.

רצון טוב לו היה לנו. לראות את האחר לו ראינו.

(באדיבות: http://www.artclon.com/artist/johannes-lingelbach/)

החופשה של מר גולומונוב - פרק 4

מקום לברוח בו

מאת: יוסי בן עוז.

זהו הפרק השלישי של הציור השחור שמקליד ליבי.

הנה כאן, הפרק הראשון: החופשה של מר גולומונוב - פרק 1

וכאן, הפרק השני: החופשה של מר גולומונוב - פרק 2

וכאן נמצא הפרק השלישי: החופשה של מר גולומונוב - פרק 3

לרגעים, היה חולם עליה בהקיץ. פניה מחייכות אליו חיוך מבין. עיניה מתבוננות בו ולא עליו. ופעמים אחדות היה הוזה אותה תונה איתו אהבים. דימה כיצד היו מפתיעים זה את זו וזו את זה בשבירת הגבולות המהודקים. מרסקים ברוך ובעוז נימוסים קטנים ומזוייפים. רואה כיצד עיניה אורו, כיצד היא מחייכת אליו, כיצד חפצה בו בעזות הזו שהוא לא ידעה מעולם. היו חלומותיו אפופי שחור ומטושטשים. היה מתבייש בהם מאוד. פעם אחת ניגשה אליו לשאול אותו דבר מה שעה שמלמל את שמה מבלי משים. למזלו הבחין בה רגעים ספורים לפני שאמר את שמה בקול, ועצר עצמו. כמה בודדה הייתה השיחה שלהם אז. כמה טכנוקרטית ואפורה. צל דמותם.

מחר אני מבטיח להיות עצמי

ואז פתאום יצירתיות.

ואז גם פתאום קשב וריכוז בכלל לא נשמע כמו הפרעה. אולי כמו הפרעה למי שלא מתמודד איתך.

ולרגע צבעים ואורות הם עושר ולא עניין להסדיר.

לעבוד על אלף ועוד שני דברים במקביל ולא להתבלבל לשנייה. לדעת שזכרת את זה ממש לפני רגע ועכשיו פתאום... לחפש תשובות. להחביא את עצמך כל יום.

באדיבות: http://zapgraffiti.wordpress.com/tag/adhd-foundation/

מזינים את המפלצת. שלא ייראו מי אני באמת. לדעת המון ולרצות להתפתח תמיד. הברקות בלי סוף. המוח מתפתח לתוך הארות נהדרות עם כל פגישה. לחוות את המציאות ולא לשכלן אותה. בכלל, לשכלן אותה זה עניין שאנחנו לא מסתדרים איתו. אנחנו אנחנו. מופרעי ההקשבה וההתרכזות והריכוזיות וההתקשבות. שיתרכזו אלו שצריכים את זה. אני אומר. וגם כותב את זה.

החופשה של מר גולומונוב - פרק 3

המסע

מאת: יוסי בן עוז.

זהו הפרק השלישי של הציור השחור שמקליד ליבי.

הנה כאן, הפרק הראשון: החופשה של מר גולומונוב - פרק 1

וכאן, הפרק השני: החופשה של מר גולומונוב - פרק 2

מחשבות התערבלו בתוכו עת בהו עיניו על פניה החולפות במהירות של דרך לא מרגשת, מוסע וכבול ברכב ההיסעים הקבוצתיים. מבעד לחלון רווי הטיפות של הרכב הוא לא רואה את הבתים החולפים. את העצים המוריקים את מלוא הדרם אל תוך החורף המיוחל שהאיר כבר פניו סוף סוף, להעירם משנת הקיץ הממיתה כמעט. הוא לא רואה את הילדים על מעברי החציה, את העולם המתעורר לבוקר. רואה הוא כתמים. רואה הוא מבטים עייפים. טיפות על חלון שאינן מרטיבות את הנפש פנימה.

על כסא מרופד ונוח מאוד הוא מניח מעיל ומחברת אחת צהובה ומרופטת נפגשת עם שולחן הדיונים העבות. המסע. יתרונו הלא ניכר של שולחן הדיונים העצום הזה הוא אובדנה של הנראות. התמוססותה של החשיבות העצמית. לתת לאחרים להתנצח על שולחן בלתי חשוב כדי שנפשו תנדוד אל מערומיה של המחשבה. להלבישה מחלפות משתנות. צבעים. אהבות ושנאות... חיים. וכמו מספר לעצמו היה. כמו דובר זעקות קטנות מתוכו במילים שקטות ומבינות. מסדר היה את מחשבותיו לעצמו.