tag:blogger.com,1999:blog-10650859327837060802024-02-08T07:24:19.498+02:00Life? It's Complicatedהרצון לגלות את האמת בכל. לא להפסיד שבבים שלה גם במקומות לא צפויים. הכמיהה לאחד עולמות. זהו היסוד המכונן של מקומי זה הצנוע ומשם אני מצייר את אמירותי.Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.comBlogger23125tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-19553883832855302015-08-05T17:30:00.001+03:002015-08-05T17:30:30.400+03:00עברתי דירה! בואו לבקר אותי בוורדפרס<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחרי שכל העניינים הוסדרו ביני ובין אלוהיהם של האינטרנט - חשבתי להודיע גם פה:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה כבר כמה זמן שדירתי הזאת הישנה בבלוגר - ישתבח שמו לעד - הפכה להיות קטנה על חיי וקיומי המתפתח והולך לו. אז פתחתי לי סניף וורדפרסי כשר למהדרין ובו כל הבלוג הזה כולו, ועוד.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז לכל המתפלאים על עדכוניו הלא קיימים בתכלס של הבלוג הנוכחי, דעו לכם שהבלוג הזה חי, בועט ונושם בוורדפרס - שיחיה גם יחיה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנה - הכתובת המעודכנת והמתפתלת לה:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h2 style="text-align: center;">
<a href="https://complicatedlivin.wordpress.com/" target="_blank"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Life? It's Complicated...</span></a></h2>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובצידו של השינוי הזה, גם נפתח לו דף פייסבוק חשוב המכיל את רשומות הוורדפרס וגם קטנות שכאלו, שממש כדאי לבחון אותם שם.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנה - זו כתובת הפייס:</span></div>
<h2 style="text-align: center;">
<a href="https://www.facebook.com/complicatedlivin" target="_blank"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Facebook - Life? It's complicated...</span></a></h2>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-29960414147305559182015-02-10T01:35:00.001+02:002015-02-21T22:50:54.963+02:00חלומות של אחדות על מצע של קינוח כשר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני כמה ימים החלטנו שזהו זה, מוכרחים. פשוט מוכרחים לעשות מעשה. הזמנים קשים והאווירה הכללית תמיד לחוצה מסביב ולא ניתן עוד להתעלם מקמטי הזמן הנותנים את אותותיהם בלבבות שלנו. של כולנו. בבוקר אמצע השבוע ההוא צלצל הנייד באמצע משהו בלתי חשוב בעבודה, ואישתי בישרה לי שהיא זה עתה שוחחה עם הבייביסיטרית ושערבו של יום חמישי הקרוב הוא כל כולו שלנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://a7.org/pictures/287/287657.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://a7.org/pictures/287/287657.jpg" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>ללמוד ביחד. אבל ממש ביחד.</u></b></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>באדיבות: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/263255</u></b></span></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
<a name='more'></a><br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מלובשים ומקולחים יצאנו למסעדה דיי מפורסמת שהוזמנה מראש אי שם באי שם בנמל תל אביב, והתיישבנו לסעוד את ליבנו כטוב ליבנו באוכל. באחד השלוקים היותר מבוססים - זה שמגיע לאחר כמה ביסים טובים - זרקתי ליפתי המתוקה שאיזה מן קטע הזוי זה שהרוב המכריע של באי המסעדה הם... ובכן? דוסים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טוב מה אתה רוצה, מסעדה כשרה. לאן יילכו?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צודקת. תכלס? צודקת. אמרה לי נכון.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל למה ככה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאלתי שוב פעם בכמו איזו חצי שעה אח"כ, כמציק המסרב להרפות תוך שאנו צועדים את עצמנו בסוג של טיול רגלי קל אל עבר האזור היותר דרומי של הנמל, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מתוך כוונה כנה להוריד את האוכל לפני שחוזרים הבייתה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה למה ככה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האישה הסבלנית שלי פתחה פתח.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קטע מוזר. תסתכלי ימינה רגע. מסעדה, לא כשרה בוודאות. איך אני יודע? אני אגיד לך איך. לא חיפשתי שום תעודה. פשוט: אין פה שום דתי. ובכשרה שלנו? כולם דתיים. למה הדתיים מבלים רק עם הדתיים והחילונים רק עם החילונים? למה ככה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שתקנו שניה או שתיים ואז </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באמת</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שפכתי את הלב.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">משחקים של דתות הפכו אותנו לשתי אוכלוסיות נפרדות. מלחמות הדת של היהודים. אני לא אומר שכשרות זה לא חשוב. זה חשוב - סופר חשוב. גם לא אומר שלא צריך פיקוח וכל זה. לא אומר. אבל זה שנוצר מצב כזה שהכשרות והשבת ושאר המצוות הפכו אותנו לשתי אוכלוסיות מתבדלות, זה מחיר כבד שאסור לשלם. כי את יודעת מה בסוף? בסוף אנחנו עם אחד. אם הגענו למצב שנוח לנו בהפרדה הפנימית המזויפת הזאת, ששמה לנו גבולות שלא היו ולא נבראו מעולם כאילו שדתי זה מנוגה וחילוני ממאדים, אז התבלבלנו לגמרי. קודם כל ביחד. קודם כל וראשית כל. קודם כל כבוד אחד לשני ושנחיה ביחד ונתערבב ביחד בלי חרדות מיותרות. רק אח"כ, נכון לחשוב איך עושים שגם נשמור את המצוות וגם נתקדם בכל התחומים שרק אפשר. אז... למה זה כזה מסובך אני לא מבין?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">- צודק.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זרקה לי יפתי שהדיון המעמיק והולך הפך כבד בשבילה והיא צריכה הייתה ספסל לשבת בו קצת להתענג מול מראה המזח והים מעט זמן לפני שחותכים הבייתה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשחזרנו הבייתה חשבתי שהיה ממש כיף ושהאוכל היה ממש טעים ושנחמד לצאת עם האישה שלי ככה, כמו זוג אמיתי ובלי המעמסה של הבית והילדים והעבודה וכל זה. וחשבתי גם שצריך לעשות את זה יותר. וגם חשבתי שנראה לי שאין בתכלס שפה משותפת ואולי זה הסיפור האמיתי פה בכל העניין הזה. כי כל חוויות החיים של הדוסים הם חוויות של דוסים ואלו של החילוניים הם של חילוניים. ושאתה לא ממש יכול להרגיש בנוח עם בדיחות גסות מול איזה דוס שעכשיו יעקם לך פרצוף ותתחיל להתפתל וזה לא ממש מתאים בתכלס. וההפך הרי גם תופס, כי ביננו: איזה דוס ירגיש בנוח להתארח אצל חבר שלו החילוני ולבדוק לו עכשיו אם אפשר לשתות לו מהכוסות ולאכול לו מהצלחות? מה, לגמרי לא לעניין בכלל. נדמה לי שזה בעצם מה שעוצר, חשבתי כשהתפהקתי לתוך הפיג'מה שלי.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשאישתי החליטה לפרוש למיטה אמרתי יפה לילה טוב והתיישבתי מול המחשב שלי להאזין קצת למוזיקה. נראה לי שלא עבר זמן רב עד שהבנתי שבעצם זה שטויות. מה זה בדיחות גסות וכוסות במטבח?! מה אנחנו ילדים? זהו? זה כל הסיפור? קישקושים של הומור ונשנושי ערב ובגלל כאלו בעיות ברומו של עולם אנחנו לא יכולים להיות חברה אחת שפויה ונורמלית כמו שהאלוהים והאבות והסבים והסבתות שלנו שברחו מהחיבוקים המתוקים של העולם כולו בערך התכוונו מלכתחילה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל מה עושים?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חושב שזה היה בשיר השלישי שפתאום הבנתי שאולי אולי יש פתרון. אבל מה? צריך אומץ פה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפתרון הוא לבנות חוויה משותפת. לבנות שפה משותפת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נו יופי באמת גאון של אמא. מה תעשה? תמציא משחקי חברה ויללא בואו ילדים?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">משחקי חברה לא בטוח אבל אולי משהו שיכול להיות משותף לכולנו באמת. שבתכלס היה משותף מההתחלה באמת עד שנכנסו לתמונה כל מיני מלחמות דת וחברה פנימיות ומטופשות וחירבו את העסק.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מדבר על לימוד תורה משותף.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא לא שנייה אל תגלגל עיניים, אני אומר לעצמי ודוחף מהר הסבר לא מתנצל וכן מתנצל בו זמנית:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תקשיב, זה יכול לעבוד. כי מה היה עד עכשיו? עד עכשיו היה מצב שבו ללמוד תורה אם אתה חילוני ישר צבע אותך כחוזר בתשובה או משהו כזה, ומי רוצה שיחשבו שהוא חוזר בתשובה תגיד לי? אף אחד. כי פשוט: כשאתה לא ממש כזה אתה גם לא מוכן לשלם את המחירים של להיצבע ככה ולהישאב בעל כורחך לתוך איזו מערבולת של וויכוח סביבתי מיותר וזהו זה. רק צרות וקדחת הוא ייקבל מכל זה כי הסטיגמות רצות מפה ועד מחרתיים, אתה יודע. אז או שהוא ממש רוצה ללמוד משהו ואז מחביא כיפה בכיס, או שהוא יורד מכל הסיפור. ותגיד לי ותאמר לי בבקשה דבר נוסף וחשוב: ממתי תורה זה עסק של דתיים ממתי? הא? מאף פעם בערך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לימוד תורה משותף הוא האפשרות לתת באמת לכל תפיסה בעם שלנו את המקום שלה בתורה. מאות שנים שלא נשמע קולו של ציבור שלם מהאומה שלנו בתוך כותלי בית המדרש, ואני לא מדבר איתך על בתי מדרש לחילוניים בלבד או לדתיים בלבד, זה חלק מהבעיה לא חלק מהפתרון. אני מדבר איתך על פלטפורמה שתאפשר לימוד משותף באמת. כתף לכתף, יושבים ביחד על קפה ולומדים את התוכן המכונן והבסיסי ביותר של העם הזה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל כך הדיון הדתי חילוני המקאברי שהתרגלנו אליו עסוק במיץ של עצמו שלא שמנו לב שהתורה כולה לא נלמדת בעצם. כי הדתיים לומדים את מה שהרבנים הורו ללמוד, ולא מחדשים כמעט כלום זה מאות בשנים. רק מעלים גרה מתמדת של אותו הלימוד ואין קול רענן שיפצח את הדממה הישיבתית. אין הזדמנות להתמודד עם מישהו חיצוני שפעם ראשונה יוכל להציג אל השולחן התורני שאלות נוקבות באמת. שאלות, של מי שנפגש לראשונה עם התורה ומבקש להבין דברים אל נכון. מבקש ללמוד מהיסודות. מבקש לשאול על היסודות. להטיל ספק ולבחון את הנחות היסוד מהתשתית. וכי אין המלאכה הנפלאה הזו של הבירור והדיון היסודי עיקר עבורנו? והרי לא משננים אנחנו בוקר בוקר את שלושה עשר העיקרים לאמונתנו של הרמב"ם וביניהם שחובה עלינו לדעת שהתורה מן השמים היא? ואיך נדע (לא נחשוב או נדמיין - נדע אומרים לך) אם לא ניקח את האמיצות שבשאלות הנפש ונתמודד עימן? ואין לך שואל שאלות טוב יותר מזה שאיננו במסגרת הדתית לגמרי. דווקא הוא, יוכל לפרוץ את ההרגל המתמיד של הדתי ולהציג לו את הפנימיות שבקושיות. לא בקנטרנות, אלא כדי להבין. כדי ללמוד. סוכר אני אומר לך. פשוט סוכר. דבש. לוותר על דבר כזה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מרוב העיסוק המועצם שלנו כחברה בפלגנות הנצחית, אנחנו לא שמים לב שאנחנו בורים בכל מה שקשור לתרבות ולתוכן הפנימיים שלנו. הקלימאקס המחשבתי והחווייתי המרבי שבימינו ניתן לצפות לו במרקם היחסים שבין דתיים וחילוניים בכל הנוגע לתחום שהוא אולי הבסיס של כולם בתכלס (לפחות מבחינה לימודית) מתמצה כבר שנים בעסוק האובססיבי בהוכחת או בהפרכת קיומו של אלוהים תיאורטי. במקום לדון במרחבים הבלתי ננגעים של התורה בכללותה, להתעמת שכלית וחווייתית עם המעמקים המוסריים, התורניים, הלוגיים, הרגשיים ומה שאתה לא רוצה של התורה - אנחנו עסוקים בלהסביר לעצמנו רק עוד פעם אחת והפעם יותר מדוייק ויותר משכנע איך שהתורה והמדע סותרים או מסכימים או שקר כלשהו אחר זה עם זה, ולמה הכל לא נכון או הכל כן נכון ולמה הדתיים מצחיקים ולמה החילוניים עגלה ריקה ו... השד יודע מה עוד.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם הייתי מציע לך עכשיו ללמוד כתף לכתף, בלי משוא פנים ובלי מניירות. פשוט ללמוד את התורה עצמה. אם הייתי מציע לך עכשיו שפותחים כיתה שמים שולחן במרכז החדר וכיסאות מסביב ויושבים ללמוד את התורה ביחד - רק כי אנחנו רוצים ללמוד וכי אנחנו מעוניינים לעשות זאת ביחד דווקא. אם הייתי אומר לך שאין כאן שום כוונות של החזרה בתשובה. אם הייתי מבטיח שהמסגרת תהיה מסגרת רצינית ומסודרת. שתהיה בה הקפדה על רמה נאותה, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שיח מכובד והגון, על נגישות ושפה קולחת, על לימוד תשתיתי של היסודות: מתנ"ך עם מפרשים ובלעדיהם ועד הגמרא והמשנה והשולחן הערוך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם הייתי אומר לך שאני רוצה אותך. אותך במיוחד. שאני רוצה שתלמד אותי את החשיבה הביקורתית שיש לך ושתאיר את עיני בסוגיות בהן אני חושב שהבנתי אבל שאולי הרגלי הכשילוני להתמסר לפתרונות שלא חקרתים עד הסוף היטב וחקור.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האם לא היית בא?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התמתחתי בתוך הפיג'מה האפרורית שלי מתיחה רצינית והסרתי את האוזניות מעל אוזני. הבטתי בקיר הלבן שמאחורי מסך המחשב שלי ואמרתי לעצמי שוואללה. אולי יש פה משהו. אבל אני אלוף בלהיות אופטימי ונאיבי להחריד, כבר אמרו לי פה ושם. ויש מצב שאני הוזה ושאי אפשר באמת כל זה. שזה נחמד מאוד כמחשבה אבל שיש בטח עוד מיליון סיבות טובות שעוצרות ושחבל בכלל לדבר על זה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והאמת - פתאום הבנתי - שחשבתי על זה כבר כמה זמן. שזה מתבשל לי בפנים לא מעט זמן. הרצון הזה ללמוד תורה ביחד באמת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האבסורד הוא שאין עד היום במדינת ישראל של ימינו שום מסגרת שתאפשר באמת ליצור פלטפורמה פשוטה ומשותפת על בסיס כן ולא ממיין. לא שהמסגרות הממיינות רעות, הן פשוט מסגרות שתכליתן שונה ושנועדו מראש ללמד תלמידי בית ספר וכיו"ב, ולא להיות במה ללימוד כלל ישראלי.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשחזרתי מהמקרר עם כוס מים קרים הסתכלתי במילים שכתבתי לעצמי על פיסה לבנה של מסך מחשב בתוך הבלוג שלי וחשבתי שחסר לי פה האיך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל האיך הוא בסוף נורא פשוט - פישטתי לעצמי כמעט בקול רם שוכח שכבר לילה וכולם פה ישנים ושצריך להרגיע קצת את הווליום של המהפכה הכלל ישראלית שאני מתכנן עכשיו על הנייר ושמחר בבוקר על הבוקר אני מתחיל להפעיל אותה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז התיישבתי בשקט והמשכתי לשפוך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו צריכה להיות מסגרת מסודרת וברמה גבוהה. והיא מוכרחה להתנהל בצורה מכובדת ושהלימוד יהיה בה משותף באמת, כאשר "משותף באמת" משמעו לימוד שמעניק במה לכל המשתתפים באשר הם אפשרות ללמוד ולהתבטא.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צריכה להיות כיתה פיסית - כיתות פיסיות למעשה. החזון הוא שזה יהיה פרויקט שדומה בהיקפים שלו לפרויקט הדף היומי למשל, כלומר שתנוהל תכנית לימודים מסודרת המפוקחת ע"י רבנים שתכיל את התשתיות לפחות ושתדגיש לימוד מעמיק ולא מתפשר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רבנים ינכחו בכיתה אבל לא כמרצי שיעורים. שיעורי רב המרצה משנתו יש למכביר וזו מסגרת שנכון שתתנהל אחרת. הרב יסייע בהכוונה ובשאלות ממקדות ואולי גם במתן נקודת המבט שלו מניסיונו העשיר כמי שלמד מרב בעצמו ושתורף התורה שבעל פה עובר דרכו ויש לו התבוננות בלתי אמצעית בעניין ההלכתי.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין מניעה ששום איש ושום אישה ישתתפו בלימוד, אבל נכון לשמור על גדרי הלכה בסיסיים. לימוד מעורב של נשים וגברים הוא דבר אפשרי בעיקרון אבל נכון יותר שתהיה מסגרת מתאימה לכך. למשל לימוד בכיתות סמוכות, והיוועצות בתום השיעורים במסגרת המשפחות למשל. לא נראה שיש מניעה טכנית לייצר פתרון שיאפשר את שיתופן של נשות ישראל בלימוד התורה, ורק המחשבה שדבורה ומרים הנביאות היו מלמדות באומה שלנו דייה כדי להפיס דעתנו באשר להיתכנות כזו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין חובה שהחילוני ילבש כיפה או שהדתי יסירנה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נכון לייסד סדרה העוסקת בלימודי אמונה, בנפרד משיעורי הליבה של המקצועות האחרים כדי שהתשתית של לימוד האמונה תקבל הן את הזמן והיחס הראויים לה לאור חשיבותה והן כדי לא להעמיס את השיעורים השוטפים בשאלות באמונה ובכך להפוך כל לימוד לרווי מעצורי התקדמות.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בלימודי האמונה אפשר לשלב גם לימודי השקפה ולעסוק בגישות הרווחות בימינו לגבי נושאים שונים בחברה, במוסר, בכלכלה וכיו"ב. זו במה נכונה לדעתי למנף בה בירור רגוע ומשותף של התבוננויות שונות שתאפשרנה לצאת משם אפילו עם השכלה הדדית.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מי שמבקש להצטרף ללימוד המשותף מתחייב להשאיר בחוץ את כל המטען. אתה בא ללמוד כי אתה רוצה להיפתח ללימוד מותף עם ציבור שאיננו דתי. לא כי אתה מחפף ולא כי הוא מתחרד, אלא פשוט כי הלימוד הנכון הוא כזה שמעשיר. ואין אפשרות להתעשר באמת מלימוד חדגוני שבו אנחנו נהנים מלטפוח איש על שכם חברו החושב כמעט בדיוק כמוהו. דווקא ההפרש הבולט והבלתי מוכחש של הדעות השונות בנושאים השונים הוא זה שמייצר קרקע פוריה לדיון אמיתי. דיון שתכליתו איננה הכרעת היריב ושיכנועו, אלא לימוד עצמי דווקא: אני בא ללמוד כי אני מבקש לנצל את האפשרות שיש לי לדון עם השונה ממני בנושאים בהם אנו חלוקים. סוף כל סוף אני יכול לקבל נקודת מבט שונה משלי שאולי דרכה אזכה למצוא חוזקות בטענותי שלי או - טוב יותר מזה - למצוא מגרעות. אם אמצא מגרעות בטענותי העצמיות אזכה לברר לעצמי טעויות בדפוסי המחשבה שלי ולתקנן. וכי מה טוב יותר מזה יכול להיות?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אפשר לפתוח פלטפורמה פייסבוקית או אתר אינטרנט ייעודי אבל הכוח האמיתי מונח בלימוד המשותף החי והנושם. המפגש הלא אמצעי הוא זה שביכולתו לייצר את הדינמיקה הנחוצה שעליה אני מדבר ושאליה אני מייחל. לכן חשוב לפתוח כיתות לימוד פיזיות דווקא.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני סבור שהמקצועות שנכון להתחיל בהן הן היסודיים דווקא ולא פלפולי דקדוקים וכיו"ב ובטח שלא תכני סוד וקבלה. כל אלו נפלאים ונשגבים אולם אינם עיקר בתורה והיסוד מוכרח להיקנות בראשית הדרך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכן נכון בעיני לשם דגש על לימוד התנ"ך - ראש וראשית לכל לימוד. אין מנוס מלהיות מונח היטב בתנ"ך כמצע ראשוני והכרחי ללימוד התורה ובמיוחד התורה שבע"פ. שכן המשנה והגמרא נבנות על הבסיס שחכמים מניחים שהוא קיים - שאתה יודע כבר תנ"ך היטב.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נכון ללמוד משנה לפחות וגם גמרא אבל יותר במתכונת של "אליבא דהילכתא". כלומר ללמוד את הפן המעשי של התורה ופחות להשקיע בפלפול הלכתי או בדקדוקי סוגיות. זו קומה רמה יותר שאפשר להניח אותה להמשך עיון, למי שיחפוץ בכך בשלבים הבאים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חשוב להדגיש: אין פה בית ספר שבו דתיים יושבים ומלמדים חילוניים. ממש לא. יש פה הזדמנות ללימוד משותף. זה אומר הכל בעצם, ובמיוחד זה אומר שאנשים מתכוונים מראש להגיע פתוחים לשמיעה וקשובים לעמדות סותרות. ההתרגלות לשמוע עמדות אחרות היא צעד בונה לנפש. היא לבדה מסגלת לנו את התכונה הנדרשת לנו: הענווה. הנחת היסוד היא שהאמת איננה נחלתנו אלא תכליתנו. וכדי להגיע אליה נכון שנלמד מכל נקודות המבט הרלוונטיות ללימוד התורה שרק אפשר לנו לאסוף.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כיבתי את המחשב שלי והלכתי לישון.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פתאום זה נשמע לי כמו סתם הבלים של אחד שרוצה סחבקייה עם חילוניים ודתיים ולא יותר מזה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל תכלס? אני הייתי בא ללמוד ככה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באמת שהייתי בא.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-48844270679227823682014-11-11T23:27:00.000+02:002014-11-29T21:57:21.069+02:00הטבעונות - דיון פתוח: (1) התשתית המוסרית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://img-fotki.yandex.ru/get/5312/87848796.2c5/0_ca20a_51fe8385_XL.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://img-fotki.yandex.ru/get/5312/87848796.2c5/0_ca20a_51fe8385_XL.jpg" height="213" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>להרחיב את מעגל החמלה אל כל החי כולו</u></b></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(באדיבות: </span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">http://tempepoetry.blogspot.co.il/2011/11/animal-quote-by-w-dayton-wedgefarth.html)</span></span></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><i><b>לא באמת הצלחתי עד היום למצוא דיון של ממש בין מצדדיה של תנועה מוסרית זו למתנגדיה; דיון שבו מלבנים סוגיות יסודיות של מוסר [...] דיון מאוזן, שבו דעות מושמעות מתוך מטרה ללמוד את העמדה שכנגד, להבין ולקבל מתוכה את מה שעמדתך שלך, נעדרת</b></i></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרשומה שלפניכם היא בקשה להתבוננות מורכבת וחשיבה ביקורתית על טבעונות. כמו נושאים חשובים אחרים אף הטבעונות כתפיסת עולם ראויה לדיון משמעותי ופתוח שאינו מחפש הטיית הלבבות אלא דווקא העלאת השאלות ובירור הדברים. הטבעונות - אחת מהתנועות המוסריות שצברה תאוצה מרשימה בשנים האחרונות - מעסיקה רבים, והרשת כהרגלה גועשת. כולם מלהגים, כולם כותבים וכולם (בעיקר) מתווכחים ולצערנו, לא פעם גם גולשים אל מחוץ לדיון מכובד ואפילו לתופעות מפחידות למדי ולא חסרות דוגמאות מטרידות. אלא שנדמה לי שבשאון הלהג האינטרנטי ורוב הנכתב והנאמר בעניין הטבעוני, העיקר חסר מן הספר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא באמת הצלחתי עד היום למצוא <b>דיון של ממש</b> בין מצדדיה של תנועה מוסרית זו למתנגדיה; דיון שבו מלבנים סוגיות יסודיות של מוסר (כראוי לתנועה מוסרית מכובדת כמו זו); דיון מאוזן, שבו דעות מושמעות מתוך מטרה ללמוד את העמדה שכנגד, להבין ולקבל מתוכה את מה שעמדתך שלך, נעדרת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין זה חדש ואף העליתי כאן בעבר את העניין המצער הזה של אי היכולת שלנו כחברה לייצר דיון ציבורי בעל ערך ולאורך זמן מפאת הנטייה המקולקלת שלנו להתלהם (למשל, <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/1.html" target="_blank">ברשומה הזו על השיח הציבורי בישראל</a>).</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לדיון פתוח כזה המתבסס על הקשבה, חשיבה ביקורתית ובירור אני מכוון ברשומה הזו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואולי עוד מילה על אובייקטיביות ועל דיון. כמובן שאינני אובייקטיבי. הגם שעמדותי כלפי התנועה המוסרית הזו והדינמיקה האנושית שהיא מציעה ומעוררת אינן ברורות לי עצמי עדיין, כפי שכבר אמרתי אני מבקש להביא לקדמת הבמה לא את מלאכת השכנוע והנאומים אלא את מלאכת השיחה והדיון.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הלב יוצא ממקומו לנוכח הסבל הבלתי נתפס של בעלי החיים בעולמנו. זוהי בערוב היום התחושה שאין בריחה ממנה לשום מקום. מעבר לדיוני הפילוסופיה או פלפולי המוסר, יש כאן ללא כל ספק בליבי תמונת מצב שמן הראוי שההתעוררות המוסרית הזו תנביט מתוכה את המיטב למען כל הבריאה שבעולמנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מהי בעצם הטבעונות?</span></h2>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://www.greenprophet.com/wp-content/uploads/Israel-goes-vegan.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://www.greenprophet.com/wp-content/uploads/Israel-goes-vegan.jpg" height="213" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>טבעונות. לא רק דיאטה.</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(באדיבות: http://www.greenprophet.com/2014/02/thousands-of-israelis-go-vegan/)</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שיקולים בריאותיים, קולינריים ואופנתיים בצד - הדיון המעניין הוא הדיון המוסרי. הוא מעניין משום שהוא זרם המעמקים המכתיב את הקצב של כל מה שמתרחש סביב הנושא הזה למעשה. אי לכך, מתמקדת הרשומה שלי בטבעונות כהלך מחשבה מוסרי, יותר מכל דבר אחר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><i><b>שיקולים בריאותיים, קולינריים ואופנתיים בצד - הדיון המעניין הוא הדיון המוסרי. הוא מעניין משום שהוא זרם המעמקים המכתיב את הקצב של כל מה שמתרחש סביב הנושא הזה למעשה</b></i></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תפיסת עולם מוסרית היא על פי רוב דבר מורכב למדי. במיוחד כשהיא עניין של קבוצה לא קטנה של אנשים שהופכים אותה מאג'נדה לדרך חיים. אורחות חיים קשה ללכוד בהגדרה מילונית מדוייקת ולא פעם הם מגוונים למדי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובכל זאת, לא תהיה זו טעות נוראה לקרוא לטבעונות תנועה מוסרית כלל עולמית המבקשת לקדם את הקטנתו למינימום האפשרי אם לא ביטולו המוחלט של הסבל (כל סבל) הנגרם לבעלי חיים ע"י האדם: להנחיל הרגלים, דרכי התנהגות ופרקטיקות </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המשקפות בפועל</b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> תשתית מוסרית לקיום האנושי בעולם, הן כפרטים והן כחברה.</span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<i><b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טבעונות היא אידאולוגיה המתאפיינת בהמנעות מאכילת בשר בעלי חיים, חלב, ביצים, ומזונות אחרים המוכנים מהם, ובנוסף לכך, גם בהימנעות משימוש במוצרים העשויים מעור בעלי חיים (כולל פרווה צמר, ונוצות) לביגוד, הנעלה, וריהוט. רבים מהטבעונים מתנגדים גם לניצול בעלי חיים לצרכים אחרים (כגון בידור בקרקסים) הגורמים באופן ישיר או עקיף נזק ואף סבל לחיות. הטבעונים כיום סבורים כי יש שתי סיבות לאימוץ השקפת הטבעונות, הראשונה שבהן היא הסיבה המוסרית, והשנייה שבהן היא בריאותית. האדם החי על פי אידאולוגיה זו, או לכל הפחות על פי תזונה טבעונית נקרא בעברית, בדרך כלל, טבעוני.</span></b></i></blockquote>
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(מתוך הערך <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA#cite_note-2" target="_blank">טבעונות</a>, ב<b><i>ויקיפדיה</i></b>)</span></div>
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם כן, ויקיפדיה מגדירה את הטבעונות <b>כתנועת מוסר</b> שבבסיסה נמצא השילוב של מוטיבציה אקטיבית ופרקטיקה פסיבית, כלומר: הרצון לייסד תשתית מוסרית עולמית של קיום הרמוני נטול כאב או מוות, (ומטפלת לכן בעיקר ביחס אל עולם החי שהרי אין לו מי שיידאג להצלתו) והעושה שימוש בכלים של הימענות והינזרות כפרקטיקה העיקרית שלה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למעשה ההימנעות הטבעונית היא משפחה של פרקטיקות. לא כל הטבעונים מסכימים על דרך חיים אחת וישנן מחלוקות. <a href="http://vegan.org/?s=honey" target="_blank">חלק מהטבעונים</a> למשל יאכלו דבש דבורים וחלק ישללו את אכילתו; בדומה לכך, חלק יחלקו על היכללותם של חרקים או מזיקים בגדר בעלי חיים שהטבעונות ההימנעותית חלה עליהם, וחלק כן יכללו אותם. כבכל אורח חיים הגדרת הגבולות הינה מלאכה מוסרית-חברתית המתגבשת והולכת עם הזמן ושאלות על ענייני גבולות אינן שאלות הנוגעות למהות הנושא, אף כי ראוי לשאול גם אותן (ואולי בפעם אחרת)</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטבעונות בעיני עצמה</span></h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתר הבית של American Vegan (אולי אחד מהארגונים החשובים והגדולים של טבעונות וטבעונים בעולם כולו, שקדם לו הארגון הבריטי The Vegan Society</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">) לעומת זאת, כבר לוקח את ההגדרה העצמית צעד קדימה. ויגניזם - אומר הארגון - הוא חמלה במימושה. זוהי פילוסופיה, תזונה ואורח חיים:</span><br />
<blockquote class="tr_bq" dir="ltr">
<b><i><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Veganism is compassion in action. It is a philosophy, diet, and lifestyle. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Veganism is an advanced way of living in accordance with Reverence for Life, recognizing the rights of all living creatures, and extending to them the compassion, kindness, and justice exemplified in the Golden Rule.</span></i></b></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> (<a href="http://www.americanvegan.org/vegan.htm" target="_blank">What is Vegan?</a>, from <b><i>American Vegan</i></b>)</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגדרת הארגון האמריקני כבר מנוסחת כאג'נדה חברתית עם מטרות מוסריות ופוליטיות של ממש. הטבעונות לשיטתם היא לא רק עניין של חמלה ורוך, זה עניין של זכויות בעלי חיים. זכויות שמשקלן זהה לחלוטין לזה שבשיח של חברת בני האדם. בחלקה האחרון של ההגדרה מנוסחת העמדה המוסרית-אידאית של "הרחבת מושגי החמלה, הידידות* והצדק כפי שהם מתבטאים בחוק בל יעבור של ההתנהגות החברתית."</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-size: x-small;"><b>(*זוהי פרשנותי לשימוש כאן במילה kindness, שאינו יכול להתפרש כנחמדות בעלמא בהקשר הזה לדעתי)</b></span></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>ניסוח זה מבקש להעמיד את בעלי החיים ובני האדם על אותה הישורת מבחינה מוסרית</b> בהיות כולם בראש ובראשונה - בעלי חיים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://meatyveganblog.files.wordpress.com/2014/02/speciesism.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://meatyveganblog.files.wordpress.com/2014/02/speciesism.jpg" height="253" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>כי כל בעלי החיים שווים בהגדרה. בעצם... שנייה.</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(באדיבות: </span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">http://meatyveganblog.wordpress.com/2014/02/13/speciesism-the-movie-speciesism-animalrights-humanwrongs-vegan-govegan/)</span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ראשית, ראוי ליתן את הדעת שהעמדה המוסרית הזו נותנת חשיבות עליונה ל<b>עצם קיום החיים כמרכיב העיקרי המגדיר מוסר</b> ולאו דווקא - למשל - ל<b>תוכנם של החיים או למה שעושים איתם</b> כקריטריון העיקרי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנית: על פניו הדברים מנוסחים כך שמובן וברור שנותן החמלה והצדק והרעות הוא דווקא האדם המעניק זאת אל שאר בעלי החיים ולא להפך. כלומר במובן מסויים ברורה נקודת הפתיחה הלא-שיוויונית במלואה שבין כל בעלי החיים והאדם באשר היא סדר טבעי שאיננו תוצר של רשעות אנושית, אלא קיים בעולם בטבע. עם זאת, נראה שהארגון מבקש לשנות זאת ולפחות בעניין שינוי היחס של האדם אל עולם החי. דומה כי השאיפה היא להשוות השוואה מוסרית בין כל בעלי החיים באשר הם כאלו. הסתכלות זו העולה כאן היא מהותית לטבעונות, ועוד נדון בה בהמשך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><i><b>יש כאן בקשה להעמיד את בעלי החיים ובני האדם על אותה הישורת מבחינה מוסרית בהיות כולם בראש ובראשונה - בעלי חיים. ראוי ליתן את הדעת שהעמדה המוסרית הזו נותנת חשיבות עליונה לעצם קיום החיים כמרכיב העיקרי המגדיר מוסר ולאו דווקא - למשל - לתוכנם של החיים או למה שעושים איתם</b></i></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במקום אחר מתאר The Vegan Society את הפרקטיקה הטבעונית. גם </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">The Vegan Society</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> מדבר על פרקטיקה פסיבית העושה שימוש בהימנעות ככלי העיקרי של אורח החיים הטבעוני. הטבעונות היא דרך חיים המבקשת להחרים כל ניצול שהוא של בעלי חיים באשר הם כאלו. מעניין לראות שהארגון מסייג את החזון הטבעוני ומצהיר על כל פנים כי לגישה המחרימה קיים גבול פנימי ("as far as is possible and practicable"), הגם שאינו מבורר כמעט בכלל במאמר שם, וייתכן שהוא מסור ללבבות מבחינת הארגון:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Veganism is a way of living which seeks to exclude, as far as is possible and practicable, all forms of exploitation of, and cruelty to, animals for food, clothing or any other purpose.</span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(<a href="http://www.vegansociety.com/try-vegan/definition-veganism" target="_blank">Definition of veganism</a>, from <b><i>The Vegan Society</i></b>)</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין זו אמירה חריגה בשיח מוסרי שדברים מסויימים מניחים אותם כמובנים או ידועים מראש. אחרי ככלות הכל המוסר אינו יכול לפנות למי שאין בליבו כבר תשתית בסיסית לכל הפחות של הזדהות עם התוכן הנאמר לו שאחרת ייראה לו הכל כציור זר ומנוכר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועם זאת, הנחת קיומו של חסם לדרך הטבעונית <b>כחלק אינהרנטי של עצם הגדרתה</b> אינו דבר של מה בכך. מונחת לפנינו ההבנה הבסיסית של אחד מהזרמים המרכזיים של התנועה הטבעונית כי המצע היסודי עליו מונח המוסר הטבעוני תחום בפועל בגבולות הקיום האנושי, כלומר שהקיום הזה הוא התנאי לטבעונות ולא שהטבעונות עומדת ותקפה גם במחיר כיליון כל בני האדם מהפלנטה. מה זה אומר? האם מותר יהיה לדעת </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">The Vegan Society </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להשתמש בתרופות שפותחו בניסויים על בעלי חיים? האם אדם שהתזונה הטבעונית אינה מטיבה עימו יוכל להיזון מן החי ועדיין להיקרא טבעוני, כי הוא נאנס לכך? מה שלא תהיינה התשובות לשאלות האלו, עדיין ברור שיש תיחום להתחשבות בעולם החי ושהוא סובייקטיבי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>הנחת קיומו של חסם לדרך הטבעונית כחלק אינהרנטי של עצם הגדרתה אינו דבר של מה בכך. מונחת לפנינו ההבנה הבסיסית של אחד מהזרמים המרכזיים של התנועה הטבעונית כי המצע היסודי עליו מונח המוסר הטבעוני תחום בפועל בגבולות הקיום האנושי</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קיומן המשותף של שתי נקודות אלו בגישה של שני הארגונים הגדולים והמייסדים הללו היא מעניינת. אלו הן נקודות סותרות למעשה. סתירה פנימית אינה דבר רע בהכרח. במקרים רבים ניתן להתבונן עליה כעל השלמה, יותר מאשר כעל הנגדה, וזו אכן הדרך בה בוחרים ארגונים אלו לצעוד. השלמה הבנויה על איזון של נקודות סותרות המוכלות כולן בתוך המיינסטרים של דרך החיים היא ביטוי לדרך האמצע, לפרקטיקה מציאותית. זהו בלא ספק סממן של <b>תפיסה לא-רדיקלית</b>, כלומר כזו שאינה עושה שימוש חדגוני ומצדיק-עצמו בצורה אוטומטית, אלא פתוחה להבנת גבולות התיאוריה מתוך רצון להתקיים באמת ולא להיות אוטופיה. גם נקודה זו היא מהותית לעניין הטבעוני ובמיוחד בימינו אנו שבהם דיונים מתאפיינים בהתלהמות ובהקצנה. אנו נזכיר גם את עניין האיזון הפנימי בהמשך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפרגמטיזם הטבעוני של ראשית שנות השישים הנחיל לעולם את הבחירה הטבעונית. ברקע עמדה ההפצה של המסר הכלל עולמי כי כל בעלי החיים למעשה חיים וכי ברמות הביולוגית, הרגשית ואולי אף השכלית במקרים מסויימים לא ניכר שום הבדל מהותי, ובוודאי לא כזה שאפשר עוד להצדיק איתו את המשך ההתאכזרות האנושית אל כל מי שהוא חי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בעולם המודרני שבו המדע החל כובש את הלבבות אף במחוזות בהן שררה לפנים חשיכה ובערות והדתות הילכו בהם בסיפורים מיתיים על עליונות אנושית שהיתרגמו באופן אוטומטי להבנה שמדובר בעליונות ביולוגית נטו, הפכה הטבעונות לאפשרות מוצדקת מאין כמוה. לא ניתן עוד היה לשפוט אותה כאנומליה של נזירים ומתחסדים, כפי שנהוג היה אולי להתייחס אליה בימי קדם (טבעונים חיו כבר בימי קדם בתרבויות שונות כמו יוון ובתרבויות פרוטו-יהודיות ופרוטו-נוצריות במזרח הקדום).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל העמדה הטבעונית שמוצגת כאן נראית שונה מעמדות הרווחות בשיח הציבורי של היום, ונראה שדברים השתנו ולאו דווקא בשוליים. ועל כך נכון לתת את הדעת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטבעונות האקטיביסטית</span></h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שילוב של המציאות הלא פשוטה של מצב בעלי החיים בעולמנו במיוחד בתעשיית המזון והמוצרים מן החי עם הגישה הטבעונית הבחירית, מכילים בתוכם שני יסודות שפועלים מתח רב בנפשות:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היסוד ה-1:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>הדיסוננס הלא נתפס שבין צדקת הטיעון הטבעוני לבין דרך הפעולה הפסיבית על רקע המצב הקיים.</b></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובמילים פשוטות יותר: 'אך אפשר להמשיך ולהשתדל רק לדבר על הימנעות שעה שהעולם החי כולו חי בגיהיני-גיהינום למול עיננו ממש?'</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היסוד ה-2:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>הסתירה הצורמת שבין העדר ההצדקה השכלית לעליונות האדם מחד והתמדת </b></span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אי-השיוויון מאידך.</b><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובמלים פשוטות יותר: אם כל בעלי החיים (כולל האדם) שווים, אזי הכל - כל המציאות והחיים כולם - מעוותים: 'איך נוכל לעמוד בשתיקה למול השתלטות האדם על כל היש כשכל מה שעומד לזכותו הוא רק כוח? איך יכול האדם לחשוב על עצמו כעל מוסרי ועדיין להתייחס כך אל כל החי שסביבו?'</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היסוד הראשון מועצם בלבבות במיוחד בגלל מצבם הנוכחי של בעלי החיים בעולם שהלך ונתפס כמצב של קטסטרופה רבתי בכל קנה מידה. הצרימה של התמונה הזו למול צדקתה המדעית והמוסרית של העמדה הטבעונית (על כל פנים כפי שהיא נתפסה בחווייה של הטבעונים עצמם) מחוללת מתח רב בנפשות. נדמה כי עמדה פסיבית של הצעת הבחירה בלבד איננה יכולה להיות הכלי היחיד להעלאת האנושות לדרגה שתחלץ אותה מלחולל זוועות ואין מנוס מלקדם גם פעולה של ממש - כלומר לקדם גם <b>פרקטיקה אקטיבית</b> בנוסף להימנעות מלהרע.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היסוד השני הוא עדין, וארוך טווח יותר בהשפעתו. זו היא בפשטות המבוכה מול אי היכולת להסביר לעצמך עוד מהו הצידוק ההגיוני שאפשר יהיה להסביר איתו את השתלטות האדם על העולם. כלומר זוהי מבוכה למול הסדר הקיים: 'איך אפשר יהיה - כעת משגילינו שהטבעונות נכונה הן מדעית והן מוסרית - להמשיך להצדיק את שליטתו וכיבושו של האדם את כל מה ששייך בטבע לבעלי החיים כולם?'</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ייתכן כי פעולת היסודות האלו בנפשות חוללה בהדרגה מפנה בשיח הטבעוני אל עבר הפעולה. במקביל החלה נטישה תהליכית את החשיבה במונחים של הבחירה האישית שהייתה יותר נחלת העבר, אם כי לא לחלוטין כמובן. לא שטבעונים חדלו להציע ולעודד בחירה אישית באורח חיים בלתי מזיק לבעלי החיים, אלא שעם הזמן הלך והתווסף על כל זאת הנדבך האקטיביסטי, ועוד נדון בו ובמשמעויותיו המוסריות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלא שכאן ראוי לתת את הדעת על עניין מהותי נוסף: לא רק שינוי הפרקטיקה התחולל כאן, יש כאן גם שינוי תפיסתי. אם פעם המוטיבציה הייתה הבקשה להפסיק להרע וההנחה כי האנושות היא בעלת היכולת, הרי שכאן - ברקע של הדברים - דומה שפועלת עמדה נפשית מסוג אחר, פוליטית יותר: המצב הקיים שהינו בכי רע במובנים רבים, אזלת היד התחושתית של העמדה הפסיבית חוללו דינמיקה של אקטיביזם טבעוני המבקש לשנות את הסדר האנושי מהיסוד שלו. יש לדינמיקה הזו ביטויים מגוונים, על חלקם אבקש לעמוד ברשומות הבאות, והם הופכים והולכים לשיח המרכזי של הטבעונים היום. מטבעה, העמדה האקטיביסטית חדה יותר, ברורה יותר ולעיתים תכופות גם רדיקלית יותר. יש בה שאיפה מוצהרת לשנות דברים בסיסיים שכולנו מורגלים בהם, ולא רק ברומו של עולם. מתחילים לדבר על שינוי השיח עצמו, ולפעמים גם על פעולות אלימות עד כדי פגיעה ברכוש ובעסקים. כל אלו מתוך הרצון לחולל תפנית תודעתית שתיתן סטירת לחי למציאות הנתפסת כשאננה לנוכח האסון המתמשך בעולמם של בעלי החיים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>לא רק שינוי הפרקטיקה התחולל כאן, יש כאן גם שינוי תפיסתי. [...] ברקע של הדברים, דומה שפועלת עמדה נפשית מסוג אחר, פוליטית יותר: זוהי דינמיקה של אקטיביזם טבעוני המבקש לשנות את הסדר האנושי מהיסוד שלו</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברשומות הבאות שלי אני מקווה לגעת יותר בטבעונות האקטיביסטית. הפעם, אני מבקש להעלות את השאלות הרלוונטיות יותר לעצם היסודות התשתיתיים של הטבעונות בתור שכזו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאלות על התשתית</span></h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנה, שלוש שאלות יסוד שראוי לתת עליהן את הדעת בהקשר לעמדה הטבעונית המוסרית:</span><br />
<br />
<ol>
<li><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תקפותו של טיעון ה-Earthlings.</span></li>
<li><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הקיום כקריטריון למוסר לעומת המעשים כקריטריון למוסר.</span></li>
<li><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שיח הזכויות כשיח מכונן.</span></li>
</ol>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במסגרת הרשומה הנוכחית אדון רק בשאלה הראשונה. השאלות האחרות תועלנה לדיון ברשומות הבאות.</span><br />
<ol>
</ol>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
תקפותו של טיעון ה-Earthlings</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טיעון ה-Earthlings הוצג כבר למעלה. הטיעון הזה אומר בפשטות: כל בעלי החיים שווים. ובתור שכאלו אין למעשה שום צידוק בר קיימא להשתלטות, יחס מפלה לרעה ובוודאי שלא נזק או הרג של בעלי חיים ע"י האדם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זוהי בפשטות בקשה לשים את כל בעלי החיים לרבות האדם על אותה הישורת המוסרית, ללא הבדל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זוהי המשמעות הפנימית של המונח Speciesism שחדר לתודעה בשנים האחרונות. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Speciesism</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> הינו לפי הגדרת טובעי המונח עצמם - סוג של גזענות, בהקשר המורחב שלה. גזענות של מין אחד כלפי האחר - ואם ננקוט בלשון פחות תאורטית ועבשה: המונח נטבע כדי לייחד את מה שהטבעונים האקטיביסטים רואי</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ם כשנאה של האדם כלפי שאר המינים. מונח זה הינו אחד מהבולטים שבאבני היסוד של שינוי השיח עליו הרחבתי קודם, והחל להיות בשימוש נרחב יותר החל משנות ה-70 של המאה ה-20 (התחיל אותו ריצ'רד ד. ריידר בבריטניה).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טיעון ה- Earthlings (קרי הדרישה לשיוויון לכל יצורי העולם לרבות האדם על בסיס ביולוגי) הינו אחד מהיסודיים בגישה הטבעונית, אם לא היסודי שבהם. הטיעון עצמו מופיע כבר בדברי הארגונים הגדולים שמנינו לעיל והוא נפוץ מאוד גם בקרב האקטיביסטים כמובן אלא שהוא טיעון מפר איזון במידה לא מבוטלת. אותו האיזון עליו עמדנו קודם בדברינו שבין המוטיב הקיומי האנושי והמוטיב של המוסר המקיף כל, ועוד נכון לדבר בנושא זה בהמשך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>טיעון ה- Earthlings (קרי הדרישה לשיוויון לכל יצורי העולם לרבות האדם על בסיס ביולוגי) הינו אחד מהיסודיים בגישה הטבעונית, אם לא היסודי שבהם. אלא שהטיעון הזה הוא טיעון מפר איזון במידה לא מבוטלת, וראוי לתת על כך את הדעת</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האמירה המוסרית פה היא רבת עוצמה ודי מרחיקת לכת. בין היתר זה אומר לשם הדוגמה שהרג בעל חיים הינו רצח ממש, פשוטו כמשמעו; שחליבת פרה או עז היא חליבה של אם ובעצם גזלת חלבה; שהזרעת פרות (או כל חיה אחרת למעשה) היא אונס לכל דבר ועניין. כלומר, המעבר לטרמינולוגיה של פלילים בכל הנוגע לעניין הטבעוני היא </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במידה רבה </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פועל יוצא של החשיבה ה- Earthling -ית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובאמת, אם כנים הם דברינו וחפצים אנחנו לשים קץ לסבל שאנו בני האדם גורמים לבעלי החיים באשר הם רק לסיפוק צרכינו, הרי שבסופו של דבר אין מילוט מהמפגש עם האמת הגרעינית פה: שבעצם כל השיח צריך להשתנות, כל התרבות. לא ניתן להתייחס בשיוויון נפש למעשה של אכילה או הרג סתם או הזרעה אלא בקונטקסט של פשיעה - חד וחלק.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יתירה מזאת: הממדים הקטסטרופליים של הניצול, ההרג, התיעוש, הבידור ושאר השימוש שעושה החברה האנושית בבעלי החיים בפלנטה בצורה שיטתית וממוסדת ובהיקפים שקשה לתפוס מעניקים למי שמבין את הטיעון הזה לעומקו את ההבנה הבלתי נמנעת שמדובר כאן בממדים מקאברים שאין להם תקדים או דמיון בהיסטוריה המתועדת. לא מן הנמנע שהאדם המבקש לראות בבעלי החיים כולם אחים Earthlings brothers & sisters, יתפוס את מה שאנו מדברים עליו כאסון שהוא הרבה מעבר לשואה, למשל. זו שואה מתמשכת בעיניו, ארוכת השנים ומפלצתית לאין שיעור אפילו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זאת, ועוד: תקפות הטיעון ה-Earthling -י משמעה שהשתיקה או הנונשלנטיות שמפגינים רוב בני האדם הרגילים כלפי ממדי החורבן העולמי המתמשך הזה אינם ניתנים להכלה בנפש כמעט. סיפורי הזוועה על השתיקה של העמים נוכח רצח העם היהודי או בכלל נוכח זוועות מתחילים לקבל פרופורציות אם מבינים שהרג על בסיס יומיומי הינו דבר שבשגרה בחברה האנושית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אפשר להתחיל לתפוס את העולם החווייתי של המתבונן מהצד הניחן ברגישות המוסרית הזו לחיי כל מי שיש לו חיים בעצם, והגם שמנוסחת במינוחים הנשמעים קיצונים במשמע אוזן ראשוני, לא ניתן להתעלם מהמימד הכן שבהם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלא שגם אם מסכימים לנקודת הפתיחה של החמלה הבסיסית כלפי מה שמתרחש בעולם בעניין הזה, עדיין טיעון ה-Earthlings מעלה כמה תהיות לא פשוטות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ראשית, הוא מכיל אבסורד מובנה בתוכו:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם כולנו Earthlings אזי כולנו שווים בכל, לרבות החובות והזכויות המוסריות ואי אפשר להימנע מלתבוע כאן הדדיות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נגיד זאת ברמה הפשוטה ביותר, כך:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם אכילת בעלי חיים או התאכזרות אליהם בכל צורה שהיא מהווה פשיעה של ממש (כיאה להתבוננות מוסרית) אזי לא ייתכן שהמוסר יהיה אמביוולנטי, כלומר לא ייתכן שהחלת הצדק תיעשה לא בצורה סימטרית. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שומה עלינו אם כן לאגד את כל בעלי החיים באשר הם ולצאת בתביעה כלל עולמית הקוראת לכל החיות כולן: לאריות, לטיגריסים, לכרישים, לדובי הנמלים ולחתולים - להפסיק לאלתר מלאכול כל בעל חיים שהוא.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שלמותו של הטיעון תלויה בכך, היא תלויה בכנותו. אם אנו אומרים שהכל שווה כי הכל בעלי חיים - אז לא ייתכן שנחליט שהיחיד שמחוייב בשמירה על הקוד המוסרי הנעלה של אי הפגיעה יהיה רק האדם. יש להחילו אם כך על כל בעלי החיים כולם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>אם אכילת בעלי חיים או התאכזרות אליהם בכל צורה שהיא מהווה פשיעה של ממש [...] אזי לא ייתכן שהחלת הצדק תיעשה לא בצורה סימטרית. שומה עלינו אם כן לאגד את כל בעלי החיים באשר הם ולצאת בתביעה כלל עולמית הקוראת לכל החיות כולן: לאריות, לטיגריסים, לכרישים, לדובי הנמלים ולחתולים - להפסיק לאלתר מלאכול כל בעל חיים שהוא. האמנם?</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כששאלתי פה ושם את מי מחברי שהטבעונות חקוקה על לוח ליבם, כמובן בזהירות מתבקשת, קיבלתי מספר תשובות אלא שלא מצאתי בהן תשובה הולמת לאבסורד המהותי הקיים בטיעון זה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חלק ענו אותי שאמנם כן - כולנו Earthlings - אבל מהאדם שהוא בעל תודעה מפותחת מבחינה מוסרית מצופה להיות זה שייתן את הטון. ובכן, תשובה זו היא מתחמקת לצערי בהתעלמה שוב מהסתירה הפנימית שבין הבקשה לזהות את כל בעלי החיים כשווים לכל דבר ועניין עם הבקשה להחיל מוסר אגרסיבי של הימנעות רק על האדם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנית, המסקנה המתבקשת מאי היכולת להחיל את הטיעון ה-Earthling -י על כל בעלי החיים ולא רק על האדם, היא שזה הופך אותו ללא קיים. כל האג'נדה הטבעונית נבנית על אדני השיוויון הכלל עולמי של בעלי החיים כולם, ואם מובן ש<b>אי השיוויון הינו עניין מהותי לעולם כמות שהוא ואיננו רוע אנושי או הבניה אנושית</b> אזי כל הגרסה הקיימת המבוססת Earthlings ו - </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Speciesism, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פשוט נופלת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היא נופלת משום שהעמדת האדם כטיפוס היחיד שהינו בעל תודעה בעצם, שומטת את הקרקע מתחת לכל הטיעון ה- Earthling -י לחלוטין בחושפה את ערוות האבסורד שבו: נמצאנו למדים שהמנוע היחיד להיות טבעוני מלכתחילה - התודעה המוסרית - הוא נחלת האדם בלבד, ולכן אין זולתי האדם שום חיה כדוגמתו. לא ניתן לבוא אם כך בטענה לכריש או לזאב או לתמנון שהם אוכלים בעלי חיים משום שזהו טבעם ומשום שאין איתם בעצם שיח... כי אינם בעלי תודעה מוסרית להשיב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>המסקנה המתבקשת מאי היכולת להחיל את הטיעון ה-Earthling -י על כל בעלי החיים ולא רק על האדם, היא שזה הופך אותו ללא קיים [...] אם מובן שאי השיוויון הינו עניין מהותי לעולם כמות שהוא ואיננו רוע אנושי או הבניה אנושית אזי השיח המבוסס Earthlings ו- Speciesism פשוט נופל</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תשובה אחרת שקיבלתי הייתה שהאדם איננו קרניבור (AKA אוכל בשר בלבד) שלא כמו שאר הדוגמאות שהבאתי, ועל כן שלא כמותם אין צידוק שדווקא הוא ייזון מבשר. למעשה זהו טיעון ביולוגי המבקש להמיר את השיח למישור טכני במקום להתמודד עם הטיעון המוסרי גופא. אבל גם אם נרצה ללכת בקו הזה, הקו הביולוגי, עומד בעינו הפער בין החיוב המוסרי הגורף לבין העובדה שמונעים מאומניבור (AKA אוכל כל) לאכול בשר מה שהוא זכאי לו למעשה מטבע היותו אומניבור. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשהקשיתי עם החזיר (למשל) שאף הוא אומניבור לא נעניתי בתשובה של ממש.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שלישית, ישנו את עניין הגדרת המוסר. עניין זה המוזנח תדיר בכל פעם שנושא מוסרי עולה (ולא רק בעניין הטבעוני לצערי). </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בעצם, אם מודים שהאדם הוא הייצור היחיד בעולמנו שהינו בעל תודעה מוסרית, אזי אין מנוס מלהודות גם בזאת: </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל מה שייבחר האדם לעשות - הוא הוא המוסר עצמו ואין בילתו, ולא משנה מה זה יהיה</b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">. ולו רק מהסיבה שאין עוד בנמצא בכל הפלנטה כולה מי שיש בו תודעה מוסרית המתקרבת לזו של האדם שיכול לערער על כך. המסקנה שעולה מכאן היא </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שבעצם מוסר הוא בסופו של דבר התבוננות סובייקטיבית על המציאות, ולא אמירה אובייקטיבית שאין ממנה מנוס</b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שינוי תשתיתי?</span></h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל השיח הטבעוני המבוסס על הטיעון ה-Earthling -י הינו בעייתי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ייתכן אמנם שנרצה לשפר את העמדה המוסרית הנוכחית - פשוט כי </span><b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החלטנו </b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאנו מעוניינים שלא לאכול בעלי חיים ולקיים את שאר התביעות הטבעוניות, אלא שזוהי בחירה הנתונה לידינו כבני אדם לחלוטין, ולא עוול אובייקטיבי צורם המחייב תיקון אקטיביסטי חסר פניות ובלתי מתפשר. לפי כל זה הטבעונות היא אפשרות אחת מיני רבות שיש לדון בה בסופו של דבר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבטחנו לשוב לעניין האיזון הפנימי של הטבעונות. דומה שעקרון האיזון הוא חיוני לטבעונות, אם חפצת קיום היא. זה שאי אפשר להציג את התמונה כפטאלית כפי שמשתמע ועולה לא פעם מהטיעון ה-Earthling -י, ושעליו נבנית והולכת שיטה שלמה של אקטיביזם טבעוני, אי היכולת הזו מונחת היטב בחשיבה הטבעונית היסודית - כפי שהראינו לעיל במובאות מתוך אתרי הבית של הארגון האמריקאי והבריטי. שם, הנחת היסוד היא ההסתייגות. נאמר מפורשות שהקיום האנושי הוא מוכרח המציאות, ורק אחריו מגיעה ההחלטה האלטרואיסטית הטבעונית. זו למעשה החלטה לשם גבול גם לחמלה במידה והיא תובעת מחיר של פגיעה בבני האדם. אמנם את הגדרת המחיר המוסרי הזה האתרים הללו נמנעו מלגבש, אך עצם ההנחה הזו כיסוד לכל הגישה היא לא דבר של מה בכך כפי שציינו קודם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://noporcsinthetrenches.files.wordpress.com/2014/08/gary_yourofsky_veggie_channel_princ1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="318" src="https://noporcsinthetrenches.files.wordpress.com/2014/08/gary_yourofsky_veggie_channel_princ1.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>מיסטר יורופסקי מדגים חמלה ושלום בהתגלמותם</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(באדיבות: </span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">http://noporcsinthetrenches.wordpress.com/2014/08/18/%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-vs-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%9D/)</span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם מוכנים לאמץ את האיזון שהוצע בתחילה, נדמה שהפלת היסוד הקשוח של הטבעונות הפטאליסטית כפי שהיא עולה מהטיעון ה-Earthling -י לא משנה את הדברים, כי בסוף אנחנו באמת חפצים להפסיק להרע ולכן בטווח הארוך ייתכן שלא נדרשת באמת אקטיביזציה של הטבעונות, אלא פניה ללבבות בני האדם. אני יודע, זה נשמע נאיבי להחריד, אבל האמת הפשוטה היא שאין לי תשובה טובה לגבי שיטה חלופית רק שאני יודע שהשיטה התקיפה לא תישא פרי לטווח הארוך וראוי שדבר זה ייאמר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עוד חשוב להדגיש שאמירתנו כאן שרק האדם הינו בעל הסמכות להיות המחליט המוסרי על פני כדור הארץ (שכן הוא היחיד היכול לזאת), יש לה כמה סייגים. ראשית צריך לזכור שלמרות הכל מותר להחליט אחרת. כלומר מותר לומר <b>שאף על פי שאנו מכירים בכך שההחלטה של האדם שלאכול בשר זה מוסרי היא החלטה לגיטימית, עדיין אנו מבקשים להניע תודעה חדשה</b>. מבקשים לשנות זאת. כלומר הטבעונות איננה מאבדת <b>מהלגיטימיות </b>שלה מאום באבדה את הטיעון ה- Earthling -י למרות אובדן האבסולוטיות שלה. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשאמרנו למעלה שהטיעון הזה הוא מהותי לטבעונות - התכווננו בדיוק לזה. המסר הטבעוני הנוכחי המבקש ליצוק מוסר חדש מתוך התבוננות אבסולוטית על המציאות, הוא מסר העושה שימוש שטחי בטיעון שאיננו עקבי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החשש שהשיבה אל הגישה המבוססת על אימוץ עקרון הבחירה בחמלה על פני הביסוס המוסרי הנוקשה על הטיעון ה- Earthling -י תגרום לאין אונים נוכח המצב הנוכחי המפלצתי שהרחבנו בתיאורו קודם, אכן קיים. ואולי נכון יהיה להבין דווקא שבעצם הכל בחירה ואין אונס, זוהי פשוט המציאות. ושדווקא מתוך עמדה המבינה את הלגיטימיות של האדם שבוחר להיות לא-טבעוני ניתן להגיע אליו ולבקש אותו להתעלות מבחינה מוסרית, פשוט כי כך נכון וכי כך ראוי לבחור. כאילו תאמר לאדם: אני יודע שאתה אדם מוסרי ושהבחירה שלך לא להיות טבעוני היא לגיטימית, ולכן אני לא מדבר איתך על לגיטימציות. אני מדבר איתך על בחירה מוסרית טובה יותר. אני מבקש את הופעת הרצון שלך להיטיב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>אני יודע שאתה אדם מוסרי ושהבחירה שלך לא להיות טבעוני היא לגיטימית, ולכן אני לא מדבר איתך על לגיטימציות. אני מדבר איתך על בחירה מוסרית טובה יותר. אני מבקש את הופעת הרצון שלך להיטיב.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://www.nadinemuller.org.uk/wp-content/uploads/2014/01/Choices.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://www.nadinemuller.org.uk/wp-content/uploads/2014/01/Choices.jpg" height="202" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>בסוף? זה טוטאליטריות או בחירה מוסרית. במה נבחר אנחנו?</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(באדיבות: </span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">http://www.nadinemuller.org.uk/musings/the-road-not-taken/)</span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נכון לומר בהקשר הזה שהנטייה לאבסולוטיזם נושאת בחובה את הנגיף הרדיקלי, זה המבקש להחיל אוטופיה במקום פתרון בר קיימא. זה שרואה בגישה עגולה ומכילה את אויב ההגשמה, במקום את הכלי שלו. השמטת הטיעון האבסולוטי היא החלטה לצאת למשחק חדש. משחק של רצון טוב. כי לנגיף הזה יש נטייה לטוטליטריזם. אימרו לי אתם: האין זה אבסורד שכמיהה מוסרית כל כך שנקודת הפתיחה שלה היא בקשת שלום אולי במובן הכי בסיסי ומקיף שיש, הופכת למעשה לאידיאולוגיה לוחמנית מהיותר קיצוניות המבקשת לאכוף סדר עולמי חדש? זו לא רק בעיית שיטה, זו בעיית מוסר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נדמה לי גם שבירור הדברים הוא תנאי לקבלתם בלבבות. אם חפצי חיים אנו, לא נוכל להרשות לעצמנו להגיש לעולם בקשת טוב המושתת על יסודות רעועים ואולי אפילו חולים מבחינה מוסרית, זו תהיה בפשטות ירייה לעצמנו ברגליים. אם יש מי מחברי המבקש להעמידני על טעות, אשמח מאוד לשמוע את דבריו ואולי נקנה כולנו קומה גבוהה יותר בנפשנו.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-16175267790228314082014-11-04T01:11:00.001+02:002014-11-04T13:16:51.220+02:00הרהורים על התפוררות האחווה ועל נדנדה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה בסוף התפוררות הרצון הטוב. זה מה שזה. אם יש רצון טוב ואוהבים את השני, מפסיקים להתעסק עם לדייק אצלו כל קמט באידאולוגיה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני אומר לעצמי בקול רם באחת מההליכות שלי מהעבודה אל ההסעה. אחת מהדרכים שאני הכי נהנה לעשותן, בחיי. לא רק כי כשאני הולך אותה סימן שיום העבודה נגמר ויום ההתפתחות האישית מתחיל, אלא גם כי כשאני הולך אותה אני מספיק סוף סוף לשוחח עם עצמי קצת. ובכל פעם תובנות נהדרות מוצאות אותי שם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://www.artclon.com/OtherFile/The-Sack-of-Rome-in-1527-xx-Johannes-Lingelbach.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://www.artclon.com/OtherFile/The-Sack-of-Rome-in-1527-xx-Johannes-Lingelbach.jpg" height="214" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>רצון טוב לו היה לנו. לראות את האחר לו ראינו.</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(באדיבות: </span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">http://www.artclon.com/artist/johannes-lingelbach/)</span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מלחמות של תיוגים. אנשים לוקחים נתונים של מציאות ומלבישים עליהם את הפחדים של עצמם. הוא אמר לה כך? סימן שהוא שונא נשים; היא עשתה כך? היא בוודאי שונאת חרדים;</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תיוגים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מילא היו תיוגים לעניין אבל כל אחד מתייג מהפחדים שלו אז מה אתה מקבל בסוף? ביצה של סחלה מתת המודע של כל המפחדים שלנו. באמת יופי טופי.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסוף יימאס לנו לתייג. בסוף נרצה שמישהו יחבק אותנו בלילה. נרצה להבין. נרצה להיות מובנים. נרצה לספר קצת מה דפוק אצלנו ולא רק להצביע על מה דפוק אצל האחרים כל הזמן. למה? כי זה קטע שוחק, להצביע על האחר. קטע שוחק.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמה זה חשוב לנו להתחלק לקבוצות? אני שואל את עצמי. כמה? כמה זה חשוב? להיות שמאלני או להיות ימני זו זהות? להיות דתי או להיות חילוני? כל אלו הן זהויות חלקיות. אז למה מראש להדליק את האור על מאית בערך מהנפש שלך ולקרוא לזה <b>אתה</b>? זה כ"כ מקטין. כשאתה עם אישתך בלילה, או כשאתה לומד מהילדה שלך שלגלות לך סוד באוזן אומר שהיא אוהבת אותך, או כשאתה מתפעל ממראה מהמם של משהו שרק הלב שלך יודע למה הוא מרהיב - מה אתה אז? האם אתה ימני? אולי אתה דתי? ואולי שמאלני? ואולי אתה פשוט אתה? אה-הא. אבל אתה הרי לא יודע מי אתה לכל השדים והשדות.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובפנים נמאס לנו מזה בדרך קבע. אז אנחנו מחפשים בריחות כל הזמן. בורחים מתיוג אחד למשנהו. מחפשים סדרים חדשים למציאות שלנו כל הזמן.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומי בכלל החליט שהסדר ההפוך למה שיש עכשיו הוא טוב? שהסדר של "האנטי-כל-מה-שיש-פה-כאן-ועכשיו" הוא באמת הסדר הנכון? ובכנות ועם יד על הלב, יכול להיות שהוא נכון לנו רק כי הוא אנטי? ואם זו היא התנועה המוזיקלית של הנפש שלנו בעולמנו - אז מחר כשהאנטי החדש שבחרנו לנו יתחיל להתמסד לנו מול עיננו, נחפש לנו כולנו אנטי אחר. וכך נחיה. נאבקים לנו את החיים. קורעים ונקרעים לנו מאנטי לאנטי, מבלי למצוא שלום.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הריגוש של השינוי. רק שלא נישאר עומדים. העומד הוא מת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ריגושים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין לי ספק שיש פה קשר להתחרפנות שלנו עם הוירטואלי. מתמכרים לתחליפי המציאות. הכל הפך לפלקטים. ואני תוהה מתי אנשים יתפוצצו מכל זה. מתי יימאס לכולם כבר שהמחשב הביתי שלהם והנייד האישי שלהם הפכו לסוכן הכי איום של משטרת המחשבות. גם מעניין מה יהיה באמת אותו הקש הזה שישבור את גב הגמל? מה באמת יעורר?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובכלל השחיקה האיטית של הפרטיות. של הפשטות. מה שפעם היה שלנו והיום משותף. אנחנו מציירים את עצמנו מחדש על דפים מסוגננים של ספר הפנים שלנו. עושים פוזות למצלמות הוירטואליות כדי שניראה יפים לעולם. עולם וירטואלי של פלקטים. כולנו wanna be's? כולנו wanna be's.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחנו יודעים בכלל להתעורר אנחנו? נדמה לפעמים שאנחנו במן מערבולת של הנאה מרדימה שאין ממנה יקיצה. כשאתה יכול לצפות במשחק כדורגל מאוד חשוב לצד דיווח על רצח המוני במסך מפוצל על ארוחת ערב של שאריות מתועשות ומחוממות במיקרו, מה נשאר לך בתחמושת של ההתנגדות לניוון מה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל נדמה לי שדברים נשברים. הם נשברים כשהם מגיעים לקצה שלהם. כשהעסק מתחיל להיות רועש, רועש מידי, אנשים מואסים. כשאתה עושה להם כוכב נולד 17, והשטאנץ נלעס בפעם המאה לעוד פורמט נוצץ, כבר מאבדים עניין. איבוד עניין הוא אחלה מנגנון התגוננות של אי השפיות הנפלאה והמוסתרת מפני השפיות המחרידה והגלויה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תגיד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(אני אומר לעצמי כאילו שיש פה שיחה)</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תגיד, מה יעשו אנשים כשייגמר להם מהפייסבוק ומהרשתות ומהחכות? מה יעשו אז אנשים?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא יודע, מה אתה שואל אותי שאלות כאלו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא מעניין?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעניין מאוד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נלך יחפים שוב כמו פעם על חוף של ים ונביט לאדום של השקיעה? נתלהב מהריח של המים והחול והמדוזות? מארטיק קרח?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נהה. זה לא יידעך לגמרי. אין לך מה לדאוג. אבל זה ייתרסן אולי. צריכות ייקטנו. זמני מסך יצטמצמו. אבל אין מצב שזה ייכבה לגמרי מהחיים שלנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פעם לפני לא הרבה זמן הכינו לי מיקס טייפ. טוב, האמת מיקס CD אבל העיקר הכוונה, באמת. בחורה מדהימה אחת, חברת נפש של ממש, הכינה לי מיקס CD ממש כמו של פעם. אתה יודע איך הרגשתי כשלקחתי אותו לידיים? הרגשתי כמו ילד. כמו פעם בחנות הג'אנק של קרית מוצקין כשהייתי מעביר שעות שלמות בליטוף דיסקים של מטאל אזוטרי, בהתרגשות מהגיליון החדש של מתכות כבדות. בחיים מחוץ למקלדת של הראש שלי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קצת מתגעגע לאינטימיות הרגישה והרעננה של הימים האלו. וקצת עצוב שיש לי ילדים שיכול להיות שלא ייזכו להכיר פרטיות של אמת מהי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://m5.paperblog.com/i/4/48643/living-free-through-simplicity-L-eiz43s.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://m5.paperblog.com/i/4/48643/living-free-through-simplicity-L-eiz43s.jpeg" height="212" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>מתגעגע לפשטות של החיים. לירוק שבהם</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(באדיבות: </span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">http://en.paperblog.com/living-free-through-simplicity-48643/)</span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל מי יודע לאן הלב שלהם יוביל אותם, ואולי? אולי המהפכה המתנערת הבאה תביא איזון. כי הסוד <br />(ככה נדמה לי) הוא בעצם באיזון. כשאתה לוקח חזק ימינה הטבע עושה לך תנועת נגד חזקה של שמאלה בסוף המהלך שלך. מחכה לך בסיבוב. צוחק מי שצוחק אחרון. ואז אתה בנדנדה. אז אולי אם נאט קצת וניקח לאמצע - לא נהיה מנודנדים כ"כ.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והאמת היא שאני מתגעגע קצת לאמצע. כי האמצע הוא האני שלי.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-85780872266234533582014-10-30T22:47:00.001+02:002014-10-30T22:53:08.310+02:00החופשה של מר גולומונוב - פרק 4<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<h2>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מקום לברוח בו</span></h2>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאת: יוסי בן עוז.</span></h3>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זהו הפרק השלישי של הציור השחור שמקליד ליבי.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: right;"></span></div>
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: justify;">
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנה כאן, הפרק הראשון: <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/1_16.html">החופשה של מר גולומונוב - פרק 1</a></span></div>
</div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: justify;">
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכאן, הפרק השני: <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2014/05/2.html" target="_blank">החופשה של מר גולומונוב - פרק 2</a></span></div>
</div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: justify;">
<div>
</div>
</div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכאן נמצא הפרק השלישי: <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2014/08/3.html" target="_blank">החופשה של מר גולומונוב - פרק 3</a></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לרגעים, היה חולם עליה בהקיץ. פניה מחייכות אליו חיוך מבין. עיניה מתבוננות בו ולא עליו. ופעמים אחדות היה הוזה אותה תונה איתו אהבים. דימה כיצד היו מפתיעים זה את זו וזו את זה בשבירת הגבולות המהודקים. מרסקים ברוך ובעוז נימוסים קטנים ומזוייפים. רואה כיצד עיניה אורו, כיצד היא מחייכת אליו, כיצד חפצה בו בעזות הזו שהוא לא ידעה מעולם. היו חלומותיו אפופי שחור ומטושטשים. היה מתבייש בהם מאוד. פעם אחת ניגשה אליו לשאול אותו דבר מה שעה שמלמל את שמה מבלי משים. למזלו הבחין בה רגעים ספורים לפני שאמר את שמה בקול, ועצר עצמו. כמה בודדה הייתה השיחה שלהם אז. כמה טכנוקרטית ואפורה. צל דמותם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היא הייתה אישה יפה ללא כל ספק, אלא שלא יופייה משך אותו. היה לה משהו מיוחד. משהו נוגה ומסותר היה ניכר בעיניה. וכשהיית מביט בה מקרוב ראית אז שהיא לא מושלמת, לא מושלמת כלל. עיניה עייפות היו לפרקים, מהולים במן שמחה ועצב גם יחד. דבר מוזר זה לא ידע להסבירו. חוטמה קמור היה במקצת. לא התחרטת על שחשבת שיפה היא, אלא להפך. התפעמת שאנושית היא, שמחת שאינה מלאך. בהתקרבו אליה היה גולומונוב מבין כל פעם מחדש שהקמטים האלו בשלמות שלה, נשאו חן בעיניו. הפתיעה אותו העובדה שהיא לא הייתה מתביישת בהם כל כך. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא כמו שצריכה הייתה, הוא חשב לו במן פחד קמאי. אולי שח היה על עצמו? מי יודע. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כאילו לא ניצחו את הרוח שלה, כאילו קיבלו הם - הפגמים לכאורה - בהכנעה את חיות אישיותה הכובשת והפסיקו לצרום. והוא אהב את זה מאוד. היא הייתה הגיבורה שלו שלא מפחדת להיות קצת מקומטת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופעמים, שהיה מתייאש מכל זה. שהיה חושב שאלמלא ראה אותה הכל היה פשוט יותר. אין רֵע טוב יותר מהבדידות. אינך צריך להצטדק לפני שום אדם ואתה והבדידות שלך מזינים את המעגל האינסופי שלכם בלי לעמוד למשפט החיים. אלא שתמיד היו המחשבות הרעות האלו מתאדות כשהייתה עולה אל מול עיניו. כמה עייפות הייתה לוקחת ממנו, כמו לא הייתה בו מעולם, כמה ייאוש הניסה בכנפיה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני שלושה ימים בערך התרחש דבר מוזר. אחר הצהריים של אותו היום, סיים גולומונוב עבודת תיאום-תמיסות במחלקת הדשנים ושיורת אנושית סמוך למבנה המעבדות מס' 4, ואסף את חפציו לצאת. השעה הייתה שתיים ועשרים דקות בדיוק והוא מוכרח היה לשם פעמיו אל עבר מבנה 10ב, שהיה בקצה השני של המתחם ההנדסי. אסור היה להתעכב עם התמיסות שלו מכיוון שדחוף היה להעבירן למחלקת האבחון במבנה 10ב עד עשר דקות לכל היותר לאחר מהילתן, שמא תיפסל הבדיקה בעקבות התקרשות יתר. הוא מיהר עצמו החוצה נדחף אל שער היציאה של המבנה כשלפתע, ראה אותה. היא זרחה מולו, ממהרת בעצמה, בחולצה צהובה רחבה וחופשית ומכנסיה הדוקים עליה. עיניה אמרו לו את אותה העייפות והאור שהיו מעורבבים בהן במן תמהיל מושלם שכזה והוא לא שם לב שהתעכב לפתע אל מול דמותה. איילה לא הבחינה בו כל כך ויצאה את החדר שלה צועדת במהירות אל פתח הבניין. לרגע, חלפה על פניו במסדרון הצר של מבנה המעבדות הזה, שבנוי היה להכיל מספר מרבי של חדרי בדיקה, מקובצים על פני שטח מינימלי של "אחסון אנושי" עד כמה שניתן היה (ניצול מיטבי של המבנה, קראו לזה בהנהלה). ופתאום כשממש חלפה עליו, חש צורך לומר לה משהו. פשוט להגיד לה משהו. שהוא חי ושדברים יש לו בלב ושאינו יודע מה הוא קסמה, ואולי דברים נוספים. רצה לומר לה שהיא מושלמת דווקא בגלל שהיא לא לגמרי מושלמת, אבל מיד התחרט וחזר בו כי חשש שמשפט כזה ייוותר אמירה בלתי מובנת הרבה יותר מאמירה יפה כפי שרצה שתהיה. אז ויתר. איילה התקרבה אליו בהליכתה הממהרת והוא במהירות החל להתפעם לעברה כדי לומר לה, פשוט לומר דבר מה כלשהו. אולי להודיעה שהוא חי. ואז, בעת שממש חלפה על פניו אולי בנקודה הקרובה ביותר אל פניו, שמע עצמו פתאום לוחש - ספק אליה ספק אל עצמו - "בואי נברח מפה ביחד. אני אוהב אותך".</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כששמע את עצמו לוחש כך, חשש לשניה אחת חדה שלחש בקול רם מידי. רעד קר אחז בשורשי החזה והגב שלו והוא קיווה להיעלם. שמא שמעה אותו אומר כך? לא... לא ייתכן. היא חלפה כל כך מהר והוא אמר כל כך חלש. הוא לוחש. לוחש היה. לחישות אינן דיבורים של ממש. הן אותן הדיבורים הקטנים האלו שהנשמה הייתה מדברת, ספק לעצמה ספק אל העולם. הגבול בין מה שאומרים בקול אל העולם ומה שאומרים בלי קול אל עצמך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמעט ששכנע עצמו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז, האטה לפתע את מהירות הליכתה והסתובבה אליו. לא היה ספק שהיא הביטה אליו כי הרי המסדרון נטוש היה לפחות לעוד חמש עשרה דקות, עד שישובו העובדים מהסעת ארוחת הצהריים של עובדי המעבדות שהייתה דרך קבע יוצאת לכיוון המבנה האחרונה בסבב ולא הייתה מגיעה אליו לפני שעה שתיים שלושים וחמש דקות בדיוק.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בעיניה, צלפה אל עיניו ופתאום היו הם היקום כולו. לאט לאט, חייכה אליו. כמעט ששבר אותו לרסיסים החיוך הזה, אלמלא עוזו שעמד לו להתגבר ולהעמיד פני תמים, לשקר במבטו המזייף הפתעה או תמיהה כלשהי כנגד החיוך האלמותי שלה. חשה את התמוססות החירות האוהבת שזה עתה פקעה מליבו אליה, הבינה היא שדעך הרגע. בהטיית הראש כמו לאות מחווה, הסתובבה והמשיכה בהליכתה, צועדת אל השער ויוצאת אותו אל מחוץ להשגת עיניו. הוא רצה לחיות וגם למות עכשיו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכל קרה כל כך מהר והוא התחיל לחשוב במהירות. חשב על העיניים שלה. על האפשרויות שנפתחות עכשיו. אולי היא חפצה בו? או שמא שנאה אותו תכלית השנאה עכשיו שאמר לה כך, שביזה אותה כך. ומה אם מישהו מבין העובדים נשאר והיה עד לכל ההצגה הזו? חשב גם שצריך למצוא איך מתנהגים כרגיל עתה, כשהיא תבוא לפניו שוב. וחשב על מה היא חושבת עכשיו. ועל זה שהוא לא יודע ושזה משגע אותו מאוד.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה עוד פה אליהו?! צא מייד אתה השתגעת? התמיסות!</span></blockquote>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באחת, התעשת והחל לרוץ. הוא חלף במהירות את שער המבנה שלמזלו נשאר פתוח לרווחה כדי לאפשר לעגלת בקבוקי נוזל הקירור לעבור לכיוון מבני האחסון של רקמות המוח, ואץ במהירות רבה אל הכביש הראשי המחבר את הקצה השני של המתחם עם מבנה 4. הוא לא ידע כמה מהר רץ, אבל בשעה שתיים עשרים ושבע בדיוק כבר לחץ על כפתור האינטרקום של מבנה 10ב. מתנשף כולו וצנצנות הפלא שלמות בידו, ענתה לו הפקידה הראשית של המבנה שואלת מי מבקש להיכנס. לא בלי מאמץ והתנשפות הצליח להבליח את שמו אל הפקידה שמצידה שאלה אותו שתיים ושלוש פעמים לחזור על מה שאמר כי היא לא מצליחה להבין אותו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לאחר שהונחו הצנצנות על שולחן המעבדה בקומה השנייה, צריך היה עוד לקרוא ללבורנט הראשי שיאשר את תקינות הניירת לפני שתוכנסנה הצנצנות אל מערכת הצטרפוגה, להתחלת תהליך הפענוח הראשוני והאבחון המעבדתי.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם תוכלי בבקשה לקרוא לאורי בן הום, התמיסות שלי מתקלקלות עוד דקה...</span></blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נו, אז עכשיו באים? אתה מגיע אלינו מאוחר ומאשים אותנו?</span></blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חלילה, אינני מאשים, רק אם אפשר בבקשה לקרוא לאורי, התמיסות האלו חשובות להיבדק עוד היום.. אני מאוד אודה.</span></blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התנשף וכמעט שכרע ברך לפני המפלצת הזקנה. היא מצידה קימטה שפה והואילה להרכיב את משקפיה ולחפש במחשב את מספר הטלפון של אורי במקומו הנוכחי. לאחר כמה שניות הופיע בכבודו ובעצמו המושיע בן הום.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אורי.. טוב שבאת.</span></blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תחסוך ממני. אני כבר מכיר אתכם, ידעתי שתגיע ולכן הגעתי לפניך. אני פה כבר עשר דקות מחכה. אתם תמיד מתעכבים.</span></blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה צודק, אני מתנצל אורי.</span></blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשראה בשעה שתיים עשרים ותשע את הצנצנות מתחילות את סיבובן על מכונת הצנטרפוגה, החלה פתאום לחלחל אל ליבו ההבנה שחיכה לה כבר זמן רב. יש חיים בעולם הזה. ולחיים האלו קוראים איילה. והיא קמוטה קצת וגם שמחה וגם עצובה. והיא לא מבויישת ולא מתחסדת. והיא לא יודעת עליו מאום. והוא לא יודע איך פורצים את קיר הזכוכית ואומרים לה דברים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לאחר שהודה אליהו מקרב ליבו על ביצוע העבודה הילך החוצה ורגליו הכאיבו לו. מאמץ הריצה המטורפת הורגש עכשיו ומוכרח היה לשם פעמיו אל המשרד שלו שוב כדי לשתות מים קרים ולהירגע. הרי לא בכל יום הוא זוכה שלא מרצונו להתגלות אל מי שאולי תתן לו מקום לברוח בו, אם רק יוכל.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-83314686594611695112014-09-10T23:50:00.000+03:002014-09-11T00:12:49.592+03:00מחר אני מבטיח להיות עצמי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז פתאום יצירתיות.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז גם פתאום קשב וריכוז בכלל לא נשמע כמו הפרעה. אולי כמו הפרעה למי שלא מתמודד איתך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולרגע צבעים ואורות הם עושר ולא עניין להסדיר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לעבוד על אלף ועוד שני דברים במקביל ולא להתבלבל לשנייה. לדעת שזכרת את זה ממש לפני רגע ועכשיו פתאום... לחפש תשובות. להחביא את עצמך כל יום.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://zapgraffiti.files.wordpress.com/2010/08/109_2699.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://zapgraffiti.files.wordpress.com/2010/08/109_2699.jpg" height="212" width="320" /></a></div>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>באדיבות: http://zapgraffiti.wordpress.com/tag/adhd-foundation/</u></b></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מזינים את המפלצת. שלא ייראו מי אני באמת. לדעת המון ולרצות להתפתח תמיד. הברקות בלי סוף. המוח מתפתח לתוך הארות נהדרות עם כל פגישה. לחוות את המציאות ולא לשכלן אותה. בכלל, לשכלן אותה זה עניין שאנחנו לא מסתדרים איתו. אנחנו אנחנו. מופרעי ההקשבה וההתרכזות והריכוזיות וההתקשבות. שיתרכזו אלו שצריכים את זה. אני אומר. וגם כותב את זה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכל צירוף של שיחות צד שמפריעות לך נולד פתאום רעיון חדש. ממשפט קצר, מתמונה, מחיוך של מישהו ליד מכונת הקפה. ממבט של בחורה מאוד יפה או של פקיד בנק משועמם ואתה בדיוק מרים עיניים לאיזו פרסומות שכבר הייתה שם מיליון שנה ולא טרחת אף פעם להסתכל. אבל עכשיו שההוא אמר ככה וראיתי את זה אז פתאום.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולך תתכנן שפע מתפרץ.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://38.media.tumblr.com/tumblr_m865xbnZlh1rzqlezo1_500.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://38.media.tumblr.com/tumblr_m865xbnZlh1rzqlezo1_500.jpg" height="320" width="240" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>באדיבות: </u></b></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>http://rave-in-my-head-called-adhd.tumblr.com/</u></b></span></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u><br /></u></b></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז אני כותב. מרכז מאמצים לנבוע לי על הדף. והיום? הדף שלי הוא נייד מרצד ומחייך כתמיד על קפה של בוקר או על הסעה משעממת אל ומ-מקום העבודה. וזה המחשב שלי. וזו מחברת סיכומי הדיון שלי. ופתקים לעייפה. המון המון פתקים לעייפה. עולמי מעוטר הרעיונות מוצא עצמו שדה של פרחים פיתקיים בכל פינה ובכל נמל.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופתאום יצירתיות.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופתאום הרוח נושבת מהבפנים, אתה יודע? אני לוגם קפה ונוגס בבייגלה חם ומהביל ומספר לחבר שמולי שאני צריך רוח חדשה במפרשים שלי. שאני על 10% גז כבר שנים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הצלחתי לבלבל אותך?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכלל לא. אני איתך בנאדם. אתה חכם נורא ושנון בטירוף. אני רואה אותך. אני רואה אותך בגיימינג. בשיווק אגרסיבי. בהייטק חרוץ.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אני ממש לא רואה אותי עדיין. יש קופסה לחשוב מחוצה לה כשמדברים איתך על לחשוב מחוצה לה. ואני הקופסה שלי קופסתית מאוד. התרגלתי לחיות איתה וזה כבר כמעט 20 שנה שאני מתקפסס לי בתוכה. נוח בשלשלאות העבדות המודרנית שלי. מביא לחם הביתה ומשחרר מתעוזות. כי ביננו? מי צריך להעיז בכלל?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק צרות זה עושה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להעיז.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופתאום יצירתיות. ותשמע, אתה כותב פשוט נפלא. וזה כזה אפל וכזה כבד. כבד לי קצת אתה יודע? כבד לי קצת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למה כבד לך?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא יודע אולי כי קצת אין שם אור בסיפור שלך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסיפור שלי יש המון אורות אבל. לא כתבתי אותם כי הם מהירים מידי בשביל להיכתב ככה סתם. על נייר של וירטואל ממוחשב. שלא מתחשב בעכשיו אלא רק בעתיד שעוד לא היה פה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופתאום אמנות חזותית. אמנות חזותית? ציורים? צילומים? מופשט ואורבאני? אני? לא הייתי מאמין עלי בכלל. בחיים לא הייתי מאמין עלי. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ככה קוראים לזה היום אני חושב. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טוב לא ממש ביררתי או וידאתי. אני לא מוודא למען האמת. לא מצליח לוודא. אני ממילא צודק הרבה מאוד פעמים אז לא מוצא צורך. גם כשהפרטים לא בצד שלי אני בד"כ צודק. עניין של זיהוי מגמות אני מניח. או אינטואיציה. יש שייכנו אותה ראיה מערכתית.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופתאום אתה חושב מה היה יכול להיות אם הייתי יכול לעשות מהכתיבה שלי משהו אמיתי. שאנשים ישלמו עליו. למשל. או יאהבו לאהוב אותו. עוד למשל. משהו שישפיע על המון בני אדם שיעשה רושם עז בנפשות רבות.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה בצומת כבר אז אולי תעשה כבר החלטה שיהיה לך טוב איתה? מה אתה אומר? אבל קח את עצמך ברצינות. אל תזניח. ומה אם אכשל הופכת להיות שאלת המוות שלך. זה בחלומות שלך זה בקריאת המיילים שלך או בקפה של הבוקר. ומה אם אני אצליח? אולי זו גרועה אפילו יותר. לבטח היא גרועה יותר. למה? מה זאת אומרת למה? כי לך תוכיח את עצמך באמת עכשיו בלי מסכות ומגננות של בוס שיושב מעליך ולוקח בשבילך את האחריות על החיים שלך מעליך, שאתה אחד שאפשר לבטוח בו עם עבודה גדולה נורא, אחרי ששנים ריסנת את הביפנוכו שלך שירגיע למה מעולה הוא לא. אולי בעל פוטנציאל. זהו, בעל פוטנציאל. הילד שלך יש לו המון פונטנציאל. משפט שגורם לך לצנוח בנחת רוח לכורסה שלך. אני בעל פטנציאל, מה אתם יודעים? יש אישור.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל פוטנציאל זה עפר ואפר. תוצאות זה העניין האמיתי. אז מכיתה ג בערך אתה בתיסכולים שהשבלונה לא מתאימה לך ולא יודע איך אומרים במילים שלך אני נולדתי לפרוח ולא להיכלא במצגת רבעונית.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני יודע כבר. אני יודע שלא הבנתם מה אני רוצה מהחיים שלכם. ושהפעם הוא פשוט השתגע. פוסט לא מסודר בשיט. מיליון עניינים ובכלל אין כאן כתיבה מסודרת ואיפה ההקדמה ואיפה כללי הדידקציה הרציניים והנכונים כ"כ. ויש לי גם חבר מהעבודה שאני מקשיב לו יפה שייספר לי שמזל שלי שלא הכנסתי לפוסט הזה את האלוהים שלי או את ההלכה כי שם הוא היה שובר נתיך בטחון באיזור הצוואר ומתפרע עלי בלייב.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אופס.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז מחר. מחר אני אצליח מאוד לעשות שינויים. כי מחר זה מחר. עם שמש, אוויר צח, והרבה אומץ. יש פחית עצומה של אומץ לב שממתינה שאפתח אותה לשתיה ורק מחר אני יכול. מצטער, היום כבר אי אפשר. פשוט מאוחר כבר. אתה יודע. מאוחר כבר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מחר אני אהיה עצמי. אני מבטיח לעצמי לפעמים ומקיים אף פעם.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh-TxgBoAgyZJsDKyW-DJKsWQe10CCQDV6UBCSkbr_ggBdgywQskMonmEHiNtqzNAHwDSZP9bYlqRxIbWb6XRWFzh17BiBCSjucorj5cRIGuDL6vFYus0CdkF1UdSDx4R9cDj4fV51K1TY/s320/14.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh-TxgBoAgyZJsDKyW-DJKsWQe10CCQDV6UBCSkbr_ggBdgywQskMonmEHiNtqzNAHwDSZP9bYlqRxIbWb6XRWFzh17BiBCSjucorj5cRIGuDL6vFYus0CdkF1UdSDx4R9cDj4fV51K1TY/s320/14.jpg" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>באדיבות: </u></b></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>http://tompoloart.blogspot.co.il/2010_08_01_archive.html</u></b></span></span></div>
<div>
<span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u><br /></u></b></span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אולי אתה פשוט לא יודע לקחת אחריות? הוא מתבונן לי בלבן של העיניים. זה מלחיץ קצת הלבן של העיניים שלי כשמתבוננים בו. הוא מיד נהיה מדחס שמעביר לחץ פנימה אל הנפש. אני לא יודע לקחת אחריות? תעשה לי טובה. לא אני לא מספר לו שאין לי מושג. בשום פנים ואופן לא. אני צריך שהוא ייגלה אותי? זה מה שאני צריך עכשיו. ממש זה מה שאני צריך עכשיו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עוד קצת סודה ללגום בעמידה מול המחשב שלך והאורות של הבית כבויים וכולם כבר הלכו לישון. ואני לא דומע כשאני קורא בפעם המיליון לפני הגהות את המילים פה. ואת ההבטחה של מחר. כי אני משקר לעצמי כבר שנים על שנים אז אין לי מילה לשמור עליה ממילא. אני כבר לא מתרגש מזה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז אולי, אתה יודע מה? מחר אפתח לי מילה לשמור עליה. מחר אני מתחיל זו הדיאטה של מופרעי הקשב והריכוז. להתחיל "מחרכך". מילה שלי, אגב. "מחרכך". לא מעניין אותי אם שמעתם ממקום אחר, אני התחלתי. "מחרכך." </span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומחר אני אומר לה שאני אוהב אותה מאוד ושהיא החיים שלי. ושהיא מצילה אותי מלמות מבפנים. כי היא אוהבת אותי כמו שאני. וכי היא אוהבת אותי בעצם. ושכל הריבים שלנו זה שטויות כי היא החיים שלי באמת. ושמחר אני לא אריב </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איתך </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יותר. כשראיתי אותך לראשונה הלב שלי נפתח והתרחב פי איזה מיליון ואת היא זרם החיים שלי שלא מפסיק ללטף לי את הראש גם בלילות כשאני אוסף את עצמי.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מחר אני מחליף עניבה לשמים והולך על זה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה, בעצם, כל מה שרציתי להגיד.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-85985956034665350982014-08-25T00:47:00.000+03:002014-08-25T00:47:48.443+03:00החופשה של מר גולומונוב - פרק 3<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div>
<h2 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המסע</span></h2>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאת: יוסי בן עוז.</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זהו הפרק השלישי של הציור השחור שמקליד ליבי.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: right;"></span></div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנה כאן, הפרק הראשון: <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/1_16.html">החופשה של מר גולומונוב - פרק 1</a></span></div>
</div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכאן, הפרק השני: <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2014/05/2.html" target="_blank">החופשה של מר גולומונוב - פרק 2</a></span></div>
</div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מחשבות התערבלו בתוכו עת בהו עיניו על פניה החולפות במהירות של דרך לא מרגשת, מוסע וכבול ברכב ההיסעים הקבוצתיים. מבעד לחלון רווי הטיפות של הרכב הוא לא רואה את הבתים החולפים. את העצים המוריקים את מלוא הדרם אל תוך החורף המיוחל שהאיר כבר פניו סוף סוף, להעירם משנת הקיץ הממיתה כמעט. הוא לא רואה את הילדים על מעברי החציה, את העולם המתעורר לבוקר. רואה הוא כתמים. רואה הוא מבטים עייפים. טיפות על חלון שאינן מרטיבות את הנפש פנימה.</span></div>
</div>
</div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">על כסא מרופד ונוח מאוד הוא מניח מעיל ומחברת אחת צהובה ומרופטת נפגשת עם שולחן הדיונים העבות. המסע. יתרונו הלא ניכר של שולחן הדיונים העצום הזה הוא אובדנה של הנראות. התמוססותה של החשיבות העצמית. לתת לאחרים להתנצח על שולחן בלתי חשוב כדי שנפשו תנדוד אל מערומיה של המחשבה. להלבישה מחלפות משתנות. צבעים. אהבות ושנאות... חיים. וכמו מספר לעצמו היה. כמו דובר זעקות קטנות מתוכו במילים שקטות ומבינות. מסדר היה את מחשבותיו לעצמו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;"></span><br /></div>
</div>
<a name='more'></a><div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הזדמנויות נפלאות מקרה בדרכו דיון ההנהלה הזה. הזדמנויות ראויות לכל שבח ללא ספק. כמעט מצדיקות הן את קיומו. הולך לאיבוד בין מספרים חסרי משמעות של פרמטרים חסרי ממשות ותכנונים חסרי אישיות. הולך לאיבוד אל תוך עולם אחר, עולם משלי. עולם לא רועש כל כך. עולם לא מובן כל כך. גם לא לי, למען האמת. בעיקר לא לי, למען האמת. ובאיבוד המציאות המתוק הזה אני מצייר לי כוכב בעט שחור על דף לבן. מסביב הקולות דועכים אבל לא נפסקים והכל נורא חשוב ונורא מסודר ונורא לחוץ. מדי פעם אני נותן מבט חסר התעניינות במי מן הנוכחים, מבט מברר. מבט מוודא. לראות שאין איש שם בחדר הרואה שברחתי ואגב זאת משמר לעצמי צוהר פעוט לרעש הרקע הסובב את נפשי הפורצת אל חירותה, אפילו אם היא פורצת אך לרגעים ספורים. צריך יהיה לתת תשובות לשאלות מטופשות לכשתישאלנה. אני מסדר לעצמי מילוט הגון ומשרבט צבע מילוי שחור משחור לכוכב שלי. והדיון המתנגן לו ברקע עוטף אותך באהבה, ומאפשר לך לנסוע אל תוך עצמך מעט.</span></div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במרחבים לבנים מאור אני נוסע. נוסע לי לארץ אחרת, לעולם אחר לגמרי. אני מטייל בעולם שבו הצלילים חשובים יותר מהמילים. שבו אני יכול לומר דברים מהלב. לומר בכנות כל מיני שטויות גמורות. דקלומי תהודה של הנפש הצוננת אל מול חיוורון המוות של חדוות העשייה המזופתת הניבטת כאן מכל עבר ממש. שבו החיוך כמו מספר את מה שהלב מרגיש. אין הוא רק כלי להשיג דבר מה. שבו עיניים לחות מובנות הן מיד. הסטת המבט, הרכנת הראש הקלה שבקלות, עפעוף מסותר המחביא תשוקה רבה. כולם נחווים מיד, נראים מיד. הנפש אינה קבורה שם בגוף בוגדני המשחק את משחק המציאות האפורה ומחביא שמחה רבה בנרתיק של שגרה. בכיס של התעלמות. רציתי לעשות משהו חדש בעולם ומצאתי עצמי עמוס ברשימות אינספור של מלאים משמימים של פריטים חסרי אישיות או תודעה או משמעות. כמלך אסור ברהטים, כבול בשלשלאות הבינוניות אני אזוק באזיקים שאינם יכולים לי.</span></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq ">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל המספרים אינם מסתדרים!</span></div>
</blockquote>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התפוצצה לפתע צעקה רמה אל החלל. עצרה באחת את הקולות התמהוניים של גולומונוב, משיבתו אל שולחן הדיונים העבות. מבט חטוף אל האולם גילה מחזה סתמי של אחד מפקידי הקניין והאספקות ננזף בעוז אין קץ לו בידי המשנה למנהל הכספים על שאינו עומד בזמנים כלשהם. לא משהו להתפעם ממנו כל כך, חשב. במבט החורך את לובן הדף שממולו ניסה לשוב אל המסע שלו. לצוף עוד קצת בחלל המלל. לא ארכו הדקות ושבה לו שפיותו.</span></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מפחד. אני מפחד להודות שאני מעולם לא הייתי חלק מכולכם כי אני מפחד לשמוט את הקרקע מתחת לחיי כעת. מי אוכל להיות? הו התהום של הוודאות. הוודאות הארורה הזו. אין לי דבר זולת מה שהורעבה נפשי לתוכו. מה שעושים פה, מה שחיים פה. אם אכשל מוטב אולי שאשרף לאט. ואם אצליח? שמא אשקע עוד יותר בביצה. מוטב ארקב אל מוות שחור. כמו אסיר של המבוך שלי, עבד של המירוץ שלי, גומע אני בצימאון רגעי תקווה ממעגל הקסמים הממית הזה וקורא להם חיים. מחייך אל השום-דבר המתפתל הזה שעושה אותי למה שאני ומודה שאני עבד. פשוט מאוד עבד. עבד של החיוך המאולץ, של הסיכום המשובט. של הרצון להיות מלך. עבד כי לא ימלוך. של אותה הפסגה, של אותה החרדה. של אותו ההישג הלא נדרש.</span></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אליהו... אליהו.... גולומונוב, אתה איתנו?!</span></div>
</blockquote>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סכין בבשר.</span></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן בוודאי, סליחה. איבדתי קשב לרגע.</span></div>
</blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זייף בקול מתון.</span></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תן לנו בבקשה סטאטוס על מצב המלאים לייצור המודול הפלסטי החדש. האם נעמוד בלוחות הזמנים הפעם?</span></div>
</blockquote>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חותכת הסכין את קנה הנשימה. כבמפץ גדול אחד מתרסקת שירת הדמיון אל תוך מאמץ מסואב עתיר מחשבות אחד, לרכז את כל זיכרונותיו לכדי תשובה אחת חשובה. במהירות רצות המחשבות במוחו הסורר, מסרבות להסתדר, להתיישר. להגיד דבר מה הגיוני, בעל משמעות או ענייני. והלא עניין לא היה כאן ואיך יוולד מן האין?</span></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נושא החלקים להרכבה החשמלית עודנו תקוע לצערי. שלחנו מייל בנושא למנהל המשנה וטרם קיבלנו תשובה. יש ביומן פגישה עימו בסופ"ש אני מקווה שנקבל ממנו תשובה ונוכל להתקדם.</span></div>
</blockquote>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
אינני יודע איך אפשר להתקדם כך.</div>
</blockquote>
</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
רטן לפתע קול מן האגף המזרחי של האולם. היה זה דמפמטי המנהל בייצור.</div>
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
כמה פעמים עוד נשמע את התירוץ הזה? מנהלת הניסוי פשוט אינה עושה את עבודתה וזה מעכב את הפרויקט כולו!</div>
</blockquote>
</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
דמפמטי, הירגע בבקשה. האיש אמר שהוא נפגש איתו בסופ"ש. אליהו, אני מבקש דו"ח עד חמישי אצלי על השולחן. אני מבקש התחייבות יצרן לעמידה בלוחות הזמנים של האספקות כולל מרווח בטחון לתכנית האם. אני ברור?</div>
</blockquote>
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
כמובן.</div>
</blockquote>
</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
הלאה. עבור בבקשה לדו"חות של בוחני הביצועים הביולוגיים, אני רוצה לראות אם הייתה התקדמות מהפעם שעברה.</div>
</blockquote>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
כמו נופל היה לאחוריו, צונח חרש אל משמני כסא מרופד אחד. נבלע בשאון העונג קצת שיכור מעצמו. צלח הוא את משפט עולי הגרדום המנהלי התורן, ועתה? לרגע קט דומה כי לא הכל היה לשווא. לא הכל רע. הנה עמד כגיבור במערכה בחבטת קיר העירנות העמומה, באונס הנפש, בקריעת הלב. בחדות המעש המזוייפת. עמד הוא בגבורה בכל זאת, ואף לא צריך היה להרפות מנסיקת ליבו השדוף אל שגיונותיו הממוקדים.</div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
רגעי שלווה מעטים כאלו היו לו כחבלי האור המעלים אותו מעלה באמת. לפעמים חולם היה שהוא יושב בחדר הישיבות הצוותי אפוף בשמנה וסלתה של כל בכירי וזוטרי ראשי הצוותים ומובילי המחלקות ועיניהם לחות. חיוכם, רפה היה כמבשר אליו מבלי יכולת עוד להסתיר את כמיהת ליבם הפועם להיות איתו. להשתוקק אליו. למוצא פיו מצפים היו. למבטו האבהי והמבין. והוא מחויך היה מתמוגג מנפלאות מתנת החסד הזו שמודה היה כעת שלא היה זכאי לה מעודו. כמה טוב מושפע עלי, אין זאת כי אם בר מזל שבעולם כולו אני. חש בחום עמקי הסרעפת המדגדגת את תוככי הלב מתוך חלל הנפש הבשרית ממש, אינו חפץ עוד לברוח. מספר היה להם על השיר השחור שנכתב בעט בלויה על דף תזכיר עבש. מספר להם איך הוא אוהב להוציא דבש מתוך מילים קרועות שהיה שומע מפה ומשם. איך רוקם הוא בלב אוהב פתקים קמוטים של אהבה אל כל היש, אל כל הנמצא. כמה רוצה הוא בהתעוררות הכל אל מה שאי אפשר שלא יתעוררו הכל אליו ממילא. כמה רוצה היה לתת, להשמיע את קול היצירה הרעננה מאותה הסרעפת המדוגדגת שלו. לשתף את העולם כולו בציפור החירות הזו המבקשת למלא את העולם מאמיתות משק כנפיה בלבבות בני האדם. איך מתוך אפרוריות הסתם הזה, בורא היה שרשראות של אור להלביש את חייו חיים. לתת חיים לכל. לא להיכנע לייאוש, לא לוותר.</div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
היום חשב לכתוב ביתר עוז את אותה התכנית המהוללה שלו אשר לא הצליחה לצאת אל אור היום בעבור דמעה אחת על קצה האף, עט שחור אחד, צרחה כנה אחת והמון טיפות קרות ואדישות. אין זאת כי תכנית שכזו יכולה בהחלט להוות סיום מדהים והולם להטבה הזו שהוטב לנפשו כעת.</div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
עוד גדול היום, ושעות מפרידות בינו ובין תכניתו המיוחלת, אבל נהיר היה לו שלא תוכל להתעכב עימו עוד. אחרי ככלות הכל לא מדובר במשימה כל כך קשה. ייכנע נא העט הסורר כל הזמן אל שגיונות הלב ולו במעט, וייאות לכתוב גם תכנית. תכנית חשובה מאוד. יסודות של מילים שחורות באדמה של דף לבן כדי להגיד בדיוק את מה שצריך כבר לעשות. נראה עכשיו שאין דבר שהוא באמת בלתי אפשרי. מוכרח הוא לנצל את התנופה העזה הזו. היום היה יום טוב, אולי יצליח לחקוק אותו לנצח בספר ימיו.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
יפה הכוכב שלך.</div>
</blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
כך לפתע. האוויר בורח מהריאות, הדם מהפנים. נלפת הוא פתאום. רגעים קלים עברו עד שהסיט גולומונוב את ראשו באחת למצוא מי הוא זה אשר ראה אותו כשלא היה שם. משהו ליטף בקול המדבר אליו, כמו הבין אותו. הבין אותו באמת. זו, חשב, עוד יותר רוצחת מהידיעה שסתם נחשפה פנימיותו אל מי מן הנוכחים. לו לפחות הייתה כאן הבחנה עיוורת, סתמית שכזו. אבל נדמה פתאום שמישהו באמת רואה אותו עכשיו. שאון הכיסאות המוזזים אחורה העיב על הניסיון לייצב את מחשבתו. דווקא עכשיו המציאות בוגדת שוב. חשב במן רעד רגעי.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
אני מצטערת, לא התכוונתי להביך אותך.</div>
</blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
לא מובן בכלל מדוע, אבל חולפת הייתה בו חלחלה עתה. לא דמיין שכך יחוש בעת כזו. חלחלה? לא זו הייתה התחושה שסבר שתתעורר דווקא עכשיו. כמו קול הקורא אליו מתוך עולם של זכוכית, והוא שומע אותו. היכן קולות נפשו כעת? מי יצילנו מרגעי הדממה הארוכים?<br />
<blockquote class="tr_bq">
אההמ...</blockquote>
הנה היא לפניו. כלבנה במילואה וכל השאר בכלל לא חשוב. רצה לומר לה דברים רבים. רצה לחייך. </div>
<blockquote class="tr_bq">
<div style="text-align: justify;">
תשובה יפה אליהו. בפעם הבאה תבוא מוכן לדיון אבל. לא הופתעת מהזימון ביומן לפני שלושה ימים אני מניח, כך שלא צריכה הייתה להיות לך בעיה להכין את הדו"ח הזה כבר להיום. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות לא מוכנים בדיון של המנהל, תבין.</div>
</blockquote>
<blockquote class="tr_bq">
... הו, לא, לא לא. כמובן שלא. פשוט הייתי טרוד בדו"ח של...</blockquote>
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
אני לא מתעניין בתירוצים שלך. פשוט תפנים וזהו. נשוחח אחרי ארוחת הצהרים.</blockquote>
</div>
<div style="text-align: justify;">
זרק אליו במהירות תוך שצללית דמותו יצאה במהרה את הדלת. ויקטור מילכון. דמותו גוצה וצעירה למדי. כשדון המערות שהועלה למלוכה. במדקרות חדות של מחמאות מהולות בזוהמת הנחש היה ממלא את החלל. מילים שהיה מוציא מפיו, כמו נאנסות היו לזייף דמותן. לומר דברים הפוכים אולי. גם המולת הוויכוח אשר ליוותה את כל ההתחוללות מעוטת העניין שהייתה שם, כבר דעכה אל מחוץ לפתח החדר ועתה הוא נותר בו לבדו. בין האחרונים היה לצאת את חדר הדיונים הגדול.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
הלכה.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
שקע אל עצמו לאט כשלא הבחין עוד דמותה. אולי מיהרה לעזוב? אולי התחרטה? אולי חשה במגושמות שלי? אולי דברים רבים אחרים. מיותר לנחש כעת. הנה, איננה עוד וזהו. אבל באין ידיעה הכל טירוף בפנים. הכל רווי הצלפות השוט. מחשבות מחשבות אדומות מדם נפש מצולקה. הלכה ולא ראיתי. ולא הבנתי. כמו יד ממששת. הייתה. כמילים האומרות דבר מה בעל ערך. כמו סכין בין חדרי הלב. כמו אוויר. כמו גרדום. כמו האור וגם החושך.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
כמוני.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
בבית, החלון נתן אור מועט בלבד אל פניו הזקנות של שולחן הכתיבה שלו והדפים הזמינו לסיים את המלאכה שהובטחה. בלי מחשבות רבות מידי, הוא החל לכתוב:</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
"החופשה של מר גולומונוב".<br />
מעט משעשע היה להתייחס אל עצמו בגוף שלישי. מעט משעשע היה, להתייחס אל עצמו.</div>
</div>
</span><br />
<div>
<div style="text-align: justify;">
</div>
</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-10544718372284869532014-08-21T19:13:00.001+03:002014-08-28T06:29:10.883+03:00משהו פשוט חייב להיעשות. זהו תמרור אזהרה לכולנו. שתי פרסומות וחזרנו. מחר ב-22:00. הישארו עמנו. אורן שם בדוי.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div>
<h3 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה היה בסוף הזית, פינת הרצל בואכה סדום.</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"עשיתי משהו לא בסדר?"</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה. לעכשיו זה נראה לי בסדר. אבל אולי אח"כ אחליט שזה אונס."</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"מה?! אונס?! אני לא אנסתי כלום!"</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ראיתי לך את זה בעיניים ישר כשהסתכלת. זה היה בעיניים שלך."</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/cX8szNPgrEs?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u><b>הבט לצדדים. המלחמה היא מכל עבריך. ומחר תזרח השמש ויהיה יותר גרוע</b></u></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<br />
<a name='more'></a><br />
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">Disclaimer: זה סאטירי. זה בידיוני. זה הזוי לחלוטין. כל קשר למציאות שלנו או למישהו שאתם מכירים הנו... ובכן? מקרי והזוי בהחלט. באמת. מה? אין דברים כאלה, נו. אין...</span></b></span></blockquote>
<br />
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><b>בעצם. רגע.</b></span> </blockquote>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://d3dsacqprgcsqh.cloudfront.net/photo/ab5nwzX_700b_v3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://d3dsacqprgcsqh.cloudfront.net/photo/ab5nwzX_700b_v3.jpg" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u><b>אם לא רעדת לא הבנת.</b></u></span></div>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אורן שם בדוי</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אורן שם בדוי, יצא מביתו כמו שהוא יוצא כל ערב ב-19:00 מהבית שלו בעיר מגוריו ראשון לציון. אורן, בחור דתי, נשוי ואב ל-3 יצא מפתח הבניין אל הרחוב השקט.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעבר החציה, ימין ושמאל, חוצים אל עבר המדרכה השנייה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"סליחה" נשמע קול נשי פתאום. היא חייכה אליו חיוך קסום.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"כן?" ענה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אתה יודע אולי איך אני מגיעה לתחנת הדלק פז?"</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אההה.... תחנת הדלק פז? אני חושב שאת צריכה לצאת את העיר עצמה ולהגיע לכביש העוקף"</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"לא, אני יודעת שיש כאן תחנה בתוך העיר"</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"האמת שאני לא כ"כ מכיר. את עובדת שם או משהו?"</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"לא, אני צריכה להגיע לתל אביב"</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אז מה קשור תחנת הדלק פז?" צחק.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מחייכת. "שם יש את תחנת האוטובוס. אתה גר בסביבה?"</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אההה... (היא מתעניינת בי?!) כן ממש פה (מצביע על הבית בקצה הרחוב). גם את?"</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"לא אני מירושלים במקור."</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אווו ירושלים... תמיד ידעתי שבירושלים יש אנשים נחמדים." מחייך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מחייכת. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אתה נחמד. זה כייף לפגוש אנשים נחמדים בדרך."</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שתיקה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אההה... תודה. אבל האמת היא שאני חייב לזוז עכשיו. אישתי נורא תכעס אם אאחר לה שוב. את תסתדרי? זה ממש בהמשך הרחוב ישר עד לצומת T ואח"כ שמאלה עד הסוף."</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מחייכת, מנופפת לשלום. "כן אני אסתדר. אני מכירה את הדרך קצת. בייוש"</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ביי..."</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טקט 1</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חשיפה: האם זה שוב קורה במגזר? ראשון לציון: חשד חמור להטרדה מינית בשכונה מעורבת בעיר. גבר דתי </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כבן 35,</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> ככל הנראה גם חובש כיפה, חשוד כי הטריד צעירה ככל הנראה בשנות ה-20 לחייה סמוך לביתם. קולות בעיריית ראשון: יש לטפל בבעיה בצורה שורשית. המצב הזה אינו יכול עוד להימשך כך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גורמי רווחה: הדיווח מוטעה, מדובר בקטינה. נראה שנדרשת רוויזייה בכל מערכת החינוך של העולם הדתי. הרי לא ייתכן שמקרים כאלו יימשכו ביודעין. הגיע הזמן שיתחולל פה שינוי מהותי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המשטרה: נפתח מיידית בחקירת פרטי המקרה. הנושא הינו במוקד תשומת הלב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טקט 2</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום, ככל הנראה, יוגש כתב אישום כנגד התוקף האלים מראשון לציון. גורמים במשטרה: מדובר באחד המקרים היותר מתוחכמים ויותר מטרידים שנתקלנו בהם ב-20 השנים האחרונות. אנו מתכוונים להשקיע מאמצים רבים כדי לחקור את המקרה בצורה יסודית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועוד, בעקבות הגשת כתב האישום - היום בכנסת: שדולת הנשים דוחפת לבקשת שינוי חקיקה לאור פרשיית "התוקף מראשון לציון", מהשבוע שעבר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הארגון לנפגעות תקיפה מינית בהודעה רשמית לציבור: הגיע הזמן למנוע גישת מבוגרים זרים לילדות ברחוב. משהו פשוט חייב להיעשות. ילדות הנשאלות כך סתם שאלות ברחובות הערים אינן יכולות לעשות דבר. זהו מלכוד המכריח אותן להיות נתונות לחסדיהם של מבוגרים זרים והסיכון רב. הדבר במיוחד מסוכן בשכונות המעורבות עם אוכלוסיה דתית שאיננה חיה את הנורמות המתקדמות. זהו ללא כל ספק רמזור אדום לכולנו, לכולנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טקט 3</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום, לאחר הפגנת האלפים מול בית התוקף האלים מראשון לציון: המשטרה נערכת עם תכנית מסודרת כבר לשבוע הבא לתגבור מתנדבים לשיטור אזרחי שימנע גישת מבוגרים זרים אל נערות תמימות ברחובות הערים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כתבנו בשטח שקריהו מניפולביץ' - שקריהו האם תוכל לומר לנו כמה אנשים בדיוק נכחו בהפגנת האלפים המכוננת הזו שם בראשון לציון?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תודה לך פלונית. למען האמת, הערכות המשטרה אינן סגורות עדיין אך ככל הנראה קרוב לוודאי ובסיכוי גבוה שמדובר באלפים, פלונית. אלפים שהתגודדו סביב ביתו של התוקף מראשון לציון ובאו להביע את מחאתם על הפוגענות הגברית בחברה הדתית ובשכונות המעורבות פלונית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השר לביטחון פנים: בימים אלו אנו מכינים הצעה לתכנית לוועדת חקיקה מגדרית שתתכנס בשבוע הקרוב בראשותי. אנחנו מתקנים כאן עול של שנים. זהו צעד לקראת חברה בטוחה יותר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טקט 4</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום ב-"7 לילות נשיים": הנערה מראשון לציון מדברת לראשונה מאז המקרה - הרגעים הקשים של ההטרדה. "הוא ניגש, וישר חייך אלי... חיוך רע כזה. מזמין. זה היה חיוך מפשיט פשוט. הרגשתי עירומה, ממש עירומה. לא הרגשתי כה מושפלת אף פעם בחיי".</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועוד: השבוע בכנסת - ח"כ זהבה בילעון ביוזמה חדשנית לתכנית "כשירות חברתית לגברים": ח"כ בילעון בהצעה תקדימית לתכנית תלת שנתית לחינוך מחדש בתחום החינוך המיני המונע לגברים. התכנית מיועדת בעיקר לילדי המגזר הדתי והחרדי, שם הנושא לוט בערפל, הדגישה בילעון. עד שנת 2017, לא נשאיר ילד דתי שלא נבחן ועמד בקריטריונים הראויים לכשירות חברתית, הוסיפה בילעון היום בתכנית הבוקר שלנו "יש תליה היום בכיכר" ב-08:00. היו עמנו גם מחר, לסיקור נרחב של הפרשה, כולל דיווחים חיים מהשטח.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טקט 5</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שוב קולות במגזר הדתי למניעת יוזמת החינוך מחדש של חה"כ בילעון. היועץ המשפטי לממשלה שוקל נקיטת צעדים משפטיים כנגד חה"כ בלנט על התנגדותו הקולנית למהלך. זה שיגעון מה שקורה פה, אמרה בילעון. המצב מחייב התמודדות יסודית עם זרם המעמקים העכור הזה. יש כאן אנשים במליאה שעדיין מעודדים נורמות של סירוב להתיישר לפי סטנדרטים בסיסיים של מוסר. לא פלא הוא בעיני שקולות כאלו עולים מאנשים כמו בלנט וגליצמן, היא הוסיפה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עבר בקריאה שלישית: חוק "התוקף מראשון לציון". החל מסוף החודש הנוכחי חל איסור מוחלט על גישת גברים זרים לנערות תמימות בין השעות 19:01 עד 07:09 בשעון קיץ ובין השעות 17:05 עד 05:49 בשעון חורף.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כלכליסטוס: מניות חברת LSD תקשורת מזנקות ב-2.6%. אנליסטים מהדסק לאנליזות אנליסטיות של "כלכליסטוס" צופים עליה נוספת של עוד כ-0.5% במניות החברה עוד לפני סוף החודש לאור הזכייה שלה במכרז כרטיס הזיהוי האישי לגברים, בעקבות התקנות החדשות לפי חוק בילעון-בראון להטרדה מינית ברחובות הערים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכרטיס יאפשר זיהוי מהיר של כל גבר לפי מס' אישי שיינתן דרך משרד הרישוי, בדומה לרשיון רכבים עגלות חקלאות ומכונות לרחיצת גופות. הכרטיס יקנה יכולת לזיהוי קל ומהיר של גברים חוצים ברחובות הערים, מסביר יוני פחדוני, ראש צוות הפיתוח של דסק רכיבי איתור וניטור אנושיים ב-LSD תקשורת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעתה כל ילדה תמימה שתחפוץ בכך תוכל לזהות בקלות כל גבר ברדיוס של 100 מטרים ממנה באמצעות האפליקציה ממכשיר הנייד שברשותה, מבטיח פחדוני.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום, ב"פלונטר משפחתי": 'איך זה מרגיש כשמבט אונס אותך?' על מבטים מפשיטים ומבזים בתוך המשפחה ומחוצה לה. ד"ר געשעפט בשיחה עם בני ובנות נוער בוגרי ובוגרות משפחות פגועות הטרדות מיניות על רקע מבטים משפילים. ליאת (שם בדוי): "כששמעתי על המקרה של ראשון לציון, הזדעזעתי. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאני לא לבד, שיש עוד בנות שנפגעו ככה, שאין זו אשמתי, שאני לא רעה מבפנים. באותו לילה פשוט בכיתי בלי סוף. אני כ"כ שמחה שסוף סוף יש מודעות לנושא הנורא הזה. זה סוד שילך איתי לקבר אבל אולי עוד אפשר יהיה להציל בנות שטרם נפגעו."</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הלילה, ב"סודות אפלים": 'הכיפה והמבט' - כתבה ראשונה בסדרת כתבות תחקיר של הדס קרייסט על הנורמות הלא כתובות של המגזר הדתי בישראל ביחסים ומבטים בין גברים ונשים. נ', ילדה דתייה בת 17 מיישוב בצפון הארץ תתראיין בפנים מסוות ותספר על חוויותיה לצד אח מביט. מה באמת מתחולל שם בין כותלי המגזר?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הלילה, ב"סודות אפלים", 23:30, וגם ביום שישי ב-21:45, מיד לאחר תכנית הריאליטי "מקפיץ לך את הציץ", אל תחמיצו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועוד: על הקשר הלא מפורש בין הלבוש השחור והליבידו: בכתבת מחקר מיוחדת. מחר, בחינוכית 43.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טקט 6</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שוב סערה דתית בכנסת על רקע ההגנה על נפגעות הטרדת המבטים המעוגנת בחוק: חה"כ בלנט מתרעם על אי החלת חוק בילעון-בראון על המגזר הערבי. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בילעון משיבה: "אין לנו זכות לבצע פלישה כה בוטה אל המרחב הציבורי הערבי, בהיותו מרחב מסורתי המשמר מנהגים קדומים ואותנטיים." לאחר מאבק קולני נאלץ יו"ר הכנסת מר שקרכלשהו להוציא את בלנט מהמליאה. שוב. זוהי הפעם השנייה בתוך 10 שנים שבלנט מוצא החוצה מהמליאה בשיאו של ויכוח קולני.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנה לתקיפה בראשון לציון: כנס "זוכרות ומתחזקות". ביום חמישי תתקיים עצרת זיכרון והעצמה נשית בסימן מגדריות על מינית בהפנמה אל-מינית א-זיכרית בהשתתפות ראש עיריית ראשון לציון מר מת-חי, יו"ר שדולת הנשים בכנסת הגברת שפרה סונטותכה, נציבת תלונות הנשים נפגעות הטרדה מינית בעולם הדתי והחרדי הגברת מיטאט גברימכפרת ואישי רוח. אומנית אורחת: אחינועם מוסולניני במחרוזת שירי גאווה נשית. משפחת הנפגעת: האם תישא דברים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עכשיו זה אפשרי: חברת LSD תקשורת מציעה גאדג'ט חדש לציבור הרחב: ממקדי ראיה לגברים. מדובר בהתקן ייחודי העושה שימוש נבון בטכנולוגיה חדשנית המבוססת על כיסויי העיניים של סוסי מירוץ כנהוג במירוצי סוסים בגרסה חדשנית של התקן ממקד ראיה המאפשר תנועתיות חופשית. וכל זאת מבלי להיקלע ל"הטרדה שלא מרצון".</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החוק מאפשר לנו לנקוט בכל האמצעים שבידינו כדי להעניק לציבור את האופציה להינות מחיי חברה תקינים במסגרת החוק, אומרת גיליוטינית, סמנכ"ל השיווק והפיתוח של החברה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עכשיו</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">, בזכות הפיתוח החדשני והייחודי שלנו,</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> אפשרי שגברים יוכלו להסתובב בטבעיות ברחובות העיר מבלי לסכן את הסביבה. הגבלת הראיה הגברית מרצון היא מפתח לחיים נורמטיביים ותקינים ולאווירה נכונה במקומותינו. זו הבעת רצון טוב. קנו עכשיו התקן לכל גבר בביתכם וראו מייד שיפור משמעותי בחוויית החיים המשותפים של כולנו. למען ילדינו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בהזדמנות זו אפשר כבר לספר לציבור, הודיעה גיליוטינית, כי בקרוב תשוחרר הודעה רשמית של חברת LSD תקשורת בדבר מוצר נוסף שעודנו בפיתוח משותף עם חברת NIHIL חומרים, המגביל את האונות הגברית במרחב הציבורי, כמוצר משלים לחוויית תנועתיות בטוחה לכל המגדרים וללא כל חשש. מדובר בפיתוח בתחום תוספי המזון והוא חדשני מסוגו בישראל ובעולם, מצהירה גיליוטינית בסיפוק. אבל הפרטים המלאים בהמשך, בינתיים תצטרכו "להתאפק" היא מסיימת בקריצה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טקט 7</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עבר בקריאה שנייה: הצעת החוק של חמייר-רוז'-זנדברגט - תיקון לחקיקת הדין הפלילי שתאפשר מעתה ביצוע משפט חוזר לאסירים שכבר הורשעו בעבר בעבירות מין ובכללם עבירות של אלימות ויזואלית (קרי הטרדה מבטית, א.ג.נ) עד פעמיים לאחר ההרשעה בפועל או בתחום של עד 10 שנים מיום מתן גזר הדין בפועל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכאב הזה, שעבריינים נקלים כאלו לא ייענשו בהתאם לענישה המתקדמת שנקבעה בחוק בשנה האחרונה, הוא קשה מנשוא, מסבירה חמייר. אז מה אם הורשעו בעבר, היכן הצדק? היא הוסיפה. כעת, ניתן יהיה ליישר קו רטרואקטיבית מול כל תיקון ענישה שייבוצע בחקיקה גם אם העבירה בוצעה בשנים בהן לא הייתה החקיקה עדיין תקפה בפועל, מוסיפה </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זנדברגט</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">. הערב, בחדשות ערוץ 222.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"כוכב שוב פעם נולד 18": מיום רביעי הקרוב, תינתן לכולנו האפשרות לדווח גם באפליקציית "קראק-או" אם את או אתה חושב או חושבת שמישהו מטריד אתכן או אתכם ויזואלית. "כוכב שוב פעם נולד 18" מצטרפת לתנועת "די להפשטה" ומאפשרת לצופיה להצטרף למהפכה החדשה. הישארו עמנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום ב 21:00, מיד לאחר הריאליטי: "להיכנס לה עמוק בבפנים". אל תחמיצו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טקט 8</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום ב"זמנים פוסט-מודרניים": התוקף מראשון לציון בראיון ראשון וחושפני במיוחד: "טעיתי. נכנעתי ליצריי האפלים. אני מצטער ומבקש סליחה מהקורבן. אני מקווה שהיא אי פעם תוכל לסלוח לי. אני רוצה לשלוח מכאן מסר לכל הנערים והגברים הצעירים שם בחוץ: זה לא שווה את זה. זו אלימות בוטה ורעה, וזה לא שווה את זה. אל תהרסו לעצמכם את החיים כמו שאני הרסתי לעצמי. החיים שלי נגמרו, הבנות שלי לא מוכנות לדבר עם אבא תוקף."</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום במוסף לשבת: האם ברית המילה מגבירה את הליבידו הגברי? ד"ר שטיר-מאר מומחה אורולוגי בבי"ח "שאייטאן-הרופא" מסביר את מנגנון הגירוי המוגבר כפי שנבדק בציקאדות וארמדילים והוכח מדעית כנכון. קיראו עוד על הקשר האפשרי בין ברית המילה להגדלת הסיכוי להטרדה. אל תחמיצו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זהו! זה הגיע! סוף כל סוף המגה-ריאליטי של כל הזמנים! "דדיים לקיקים ואגנים בוהקים" בהפקה בקנה מידה חסר תקדים. זוהי הפקה שטרם נראתה על מסכי הטלוויזיה. חברת "בּׂשֶת" שמחה להודיע כי רכשה את הפורמט העולמי של הריאליטי שכובש את המסכים בארה"ב, אוסרליה, סעודיה וספרד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם גם אתן רוצות להשתתף בריאליטי שיעלה אתכן לדד של הפסגה, אתן יותר ממוזמנות להופיע לאודישנים שלנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פרטים בקרוב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דדיים לקיקים. אגנים בוהקים. כי חייבים ללקק כדי להבין.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בקרוב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאוד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הסוף.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שלנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Reset</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להמומים. לקורבנות אובדן חזקת החפות. לסתם אנשים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שיר, ומילים אני נותן. תקווה? קצת פחות:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Inhale, Inhae... You are the Victime.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/T2ojuJdgquI?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>Breathe</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Breathe with me</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Breathe the pressure</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come play my game I'll test ya</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Psychosomatic addict insane</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Breathe the pressure</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come play my game I'll test ya</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Psycho-somatic addict insane</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come play my game</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Inhale, inhale, you're the victim</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come play my game</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Exhale, exhale, exhale</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Breathe with me</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Breathe the pressure</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come play my game I'll test ya</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Psychosomatic addict insane</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Breathe the pressure</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come play my game I'll test ya</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Psycho-somatic addict insane</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come play my game</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Inhale, inhale, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">you're t</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">he victim</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come play my game</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Exhale, exhale, exhale</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Come breathe with me</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Breathe with me</span></div>
</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-62180765260823609352014-05-21T23:40:00.001+03:002014-06-05T01:33:21.427+03:00החופשה של מר גולומונוב - פרק 2<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
</div>
<h2 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גירוד רטוב בודד אחד</span></h2>
<h3 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאת: יוסף בן עוז</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
זהו הפרק השני של הציור השחור שמקליד ליבי. הנה כאן, הפרק הראשון: <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/1_16.html">החופשה של מר גולומונוב - פרק 1</a></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
כשהעיניים נפקחות בשורה מעורבת הן מוצאות באור שבחוץ. מחד, יום חדש הוא יום חדש ואולי ישתנה היום מהאתמול הארוך כאורך גלות חייו. מאידך, מדוע שישתנה מאום? כמו סלע עצום ממדים ושחור משחור התיישב על ליבו של גולומונוב מאז שלא בכה בשיחה ההיא. והרי רק לילה אחד חלף עליו ובכל זאת נדמה כאילו נצח. עד היכן המוות הזה שייקרא חיים ממשיך? תָּמַהּ לרגע עוד בטרם שפשף עיניו לקראת הבוקר. כמו מתוך הבלי חלום הלילה הוא היה הוגה בלי קול קרעים קרעים של מה שהותר בנפש. להיות תמיד השני לדוברים. להתנצל תמיד. לא להיישיר מבט. אף פעם לא להיישיר מבט. להאמין שהממונה שלך עשה אותך למה שהינך כעת. להאמין שבעשר אצבעותיו הגואלות קבורים חייך. עתידך. לקבל בהכנעה דברים נבזיים. לצחוק בשפתיים תזזיתיות ובעיניים מתגלגלות במן זיוף מאוס שכזה מבדיחות שמעולם לא התכוונו להיות משהו מצחיק באמת. מה שהכירה נפשו. שלומיאליות רגשית שכשזו. מגושמות חברתית שכזו. ארגונית. לבחוש את הקפה הראשון של הבוקר תוך שמרכל על צוות מחלקת בוחני הביצועים הביולוגיים, השלומיאליים הללו. כמה מצחיקים היו. כמה נחמד שיש לנו את המגושמות הברוכה שלהם שלידה נוכל אנו להיראות כה מקצועיים ומוכשרים. לזייף חיוך של בוקר. ללכת אל מכונת חלוקת דואר הבוקר במרכז החלוקה המנהלתי שבמבנה 16א המרכזי. בכלל ללכת בתוככי המתקן הזה, מבוך הבינוניות הקודר הזה, כולא הלב הזה, המתחפש למקום מלאכה המעסיק אנשים למחייתם. שמא מוטב היה לומר למותם? חיוך עצוב עלה על זווית הפה. האור הארור מבחוץ הקים כבר את כל הרחוב למטה ולא הייתה עוד ברירה אלא לקום בעצמך. מה יפה הוא הביטוי הזה, חשב: 'האור הארור'. הלא כן? מה הולם הוא את היום המאיץ בך לקום אליו. קום מהר, התכונן מהר, רוץ מהר, הגע אל יעדך, סיים מטלותיך, דווח לממוניך, הקפד שעותיך, מלא מחויבויותיך, כלה שארית ימיך. חשיבותו העצמית המופלאה של עכבר המבוכים.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
דומה היה כי כל הלילה הוא חלם על זאת. ועכשיו אולי יוכל כבר לבצע. הו התקוות הקטנות של העולם. אולי היום יתחיל בכך. אולי היום ייקבע יתד ראשונה לאחוז בה.</div>
</span><br />
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a name='more'></a><br /><div style="text-align: justify;">
יש לתכננה בקפידה, חשב. אין להניח שום פרט מוזנח או לשכחה או למקרה. לא סתם חשב כך. מורגל היה בהנחת כל העניינים החשובים הללו ליד הגורל הרעה עליו. דומה שמאז ומתמיד נתון היה כמו גולם מגושם וחסר תקנה ליד הגורל בכל אשר פנה, פשוט תמיד. בכשרון צורם הכל היה מחליק לו בין האצבעות דרך קבע. שום מעשה איננו סגור וגמור אף פעם. אפילו לא פעם מטונפת אחת להצלה! תמיד "כאילו", תמיד "ליד". כאילו מתכנן, כאילו מנהל, כאילו מצליח. כאילו מבין וכאילו לומד לקחים. הפעם אסור יהיה בתכלית האיסור לעשות כן. זו הפעם, יש לתכנן הכל היטב ולבצע בדיוק לפי התכנון.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
בסתמיות ובלי כעס מיוחד פתאום הכתה בו המחשבה המקוללת, נולדה היא שוב מעומק רחמה של שנת הלילה המסוייטת ההיא: האם הכילו חייו אמת כלשהי? ואם לא אמת הכילו, אולי לפחות איזה עניין טוב... כלשהו, דבר מה להיתלות בו כמציל חייו מגובה הצוק? שיוכל להשיב ולו למעט קט איזו שפיות לא מוכרת במקום כל ענן האפרוריות הזה שקראו חיים? להפיח תקווה, להחיות נפש לָאָה, להציל עצמך מחוסר האונים והעייפות והשנאה ללשד עצמותיך, השנאה למה שהנך, למה שהנך רוצה להיות ולמה שהנך מדמה לאחרים שאתה?</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אין חדש בייאושו אלא שהפעם הועצם החלל הרבה יותר מידי. כבר דפדפו עיני רוחו העגומה במן דפים דמיוניים המכתיבים בקפידה תכנית עשירת התוכן והפירוט. תשריטים מדוייקים הוא יעשה לקבוע בדיוק מה והיכן. עוד יושלמו.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
בהבלחה אחת בין תכנון לתכנון, תהה לעצמו לרגע האם מי ממכריו היה מנסה לעצור בידו לו היה רק יודע על הדבר הזה. כמו תמיד היסה מחשבת התמודדות ריקנית זו מתוך שכלו וליבו ופינה עצמו להיות קודש לתכנון החשוב הזה, דבר שמן הנמנע שלא יתוכנן ויוקפד כהלכה.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אל מול מראה עייפה הביט שעה שעמל על צחצוח שיניו ומירוק נפשו. ובלילה אתמול דמויות שונות אך דומות חולפות על פניו וכולן אומרות לו שאיננו מספיק, שאינו מספק. שאינו טוב. אומרות הכל מבלי להגיד מאום. כתמיד היו חולפות עליו ועתה היטב הביטו. כואב הביטו. זוגות זוגות של עיניים דוקרות. מבשרות בשורתו לעולם כולו. מגלות סודו הכמוס, חומסות אוצרו המוסתר. מגלות את מה שאסור לגלות. בוזזות כבודו ורומסות תקוותו. והוא כמו שהוא ממש, בלא יכולת להתגונן, ואינו מסוגל לומר כלום. במלוא טינופו שכוב שם. וערוותו הבלתי מחמיאה גלויה לעיני כל. אנוס להיות מושפל כך, ומחולל כנוח בשעתו המרה עת נפל ממרומי תהילת צידקותו אל באר השחת העולמית... נוסחת חייו של גולומונוב. לבד היה מולם, ואין מי שינפץ קיום נוראי זה. קיום אדיש זה. אדיש אמרנו? ובכן אולי היה זה דבר מה המצוי היכן שהוא בין אדישות וייאוש ובין זעקה וכעס. כשאתה כועס, כשאתה זועק... אינך באמת נואש. ייאוש לא מוליד צעקה. צעקה נועדה להשמיע את מרת נפשך אל עולם אחר ממך. ולמה לך לעשות כזאת אם אינך אלא מיואש עד סופך? הרי מצאנו, כעס וזעקה אינם אלא ביטוי לתקווה. אלא שגם נואש לא היה. מתפתל היה בלי קול. שונא ומפחד היה. רוצה לצאת היה. אך גם לזעוק לא זעק. גם להתייאש לא התייאש. וכמו באוויר ריחפה מעליו משאלתו. ידע אותה. הרגיש אותה כמו שמרגישים צחנת הביוב, כמו שמרגישים את החנק. והשתיקה ההיא מתי תקרוס כבר ממנו והלאה? מתי יאמר כבר גם הוא את שלו?</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
במחי מגבת לבנה נספגו טיפות המים האחרונות שעיטרו את פניו, מותירות אחריהן קלסתר פנים נקי למראית עין המוכן למעללי היום. אבל היום יהיה שונה, הוא התעודד לרגע. לא ממש חיוך אבל מעין קימור פה עדין למראה, כמעט ולא מורגש, עטה על שפתותיו והוא ישב אל שולחנו הגדוש לעייפה במאות מאות דפים עמוסי הכתב ונטולי התוכן אשר הכבידו בכובד משקלם המיותר על שולחן העץ הכביר הזה. היה זה השולחן שיְדָעוֹ כל ימיו וליווהו ארוכות. שולחן זה, שלא ידע לזוז ממקומו מזה שנים היה ניאות לארחו כל אימת שליבו המה לפרוק עול הזוהמה המחלחלת אל תוככי הקיום שלו. אליו היה יושב פה ושם בצידי הזמן ואוסף עליו הכל. בפתקים לא מסודרים. במחברות בלתי שלמות. בהתחלות של זכרונות. בתשפוכות של עיפרון ועט שחור מהולות בלחלוחית עיניים ובריח מגירות. גולומונוב התיישב אל שולחנו ללא הקפה הרגיל של הבוקר. היום ישנה ממנהגו, אמר לעצמו בלי לומר מילה. כמו להדגיש ייחודו של היום.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
היו לו בעבר התחלות שקריות מעין אלו, למעשה שבע מהן כבר מזמן. אלא שהפעם מתנוצצת ועולה הייתה בו תחושה של דבר מה חדש 'באמת'. מצחיק הוא ה'באמת' הכן והסמכותי הזה. יש בה בתחושת החדשנות הזו משהו מרענן. אמנם כן, מוזר היה להתרענן מהרעיון הנוראי הזה שאותו ישב כעת לסדר על גבי נייר של תכנית ראשונית אבל לפחות אפשר ליהנות ממעט הרגש הנפלא הזה שכה מעט זכה להתבסם מזיו טובו בימי חלדו.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
בעט שחורה שרבטו אצבעותיו כותרת על דף לבן חלק למראה. מתחת לכותרת העביר קו ישר כסרגל ביד נחרצת ובתנועה מבשרת גדולות ונצורות. אתה אפס. האינך רואה מדוע אינך מצליח? מגושם שכמוך. הדהדו בו המילים מכות ברקות כהלימות התוף.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
דקות ארוכות הביט בו לובן הדף עד למבוכה. הוא לא ידע מה לכתוב בו. כל כך הרבה דברים עברו לו בראש, כל כך הרבה תכניות. רעיונות מבריקים להימלט מהתהום שלו, מהכלא שלו, מהשנאה ומהאהבה שלו, וכעת הביכתו שתיקתו. מה יכתוב? שהוא רוצה לצאת? לצאת מאין? ולאן ללכת? מה כבר יכתוב? מה כבר יועיל?</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
בהחלטה כועסת אחת לקח את העט בידו וכתב לאט: "נמאס לי". מילותיה של התקווה. תקווה מזופתת. רווה ממנה כל כך. החלטות החלטות לרוב ואינן באות לכדי מעשה. אולי ימות היום קצת יותר מפעם, יכאיב יותר. כך אולי יחדור כאב האכזבה הלא ברורה מעצמיותו הדלה שאינה יודעת לומר כלום חוץ מנמאס לי מקווה שכזה. יחדור וישבור עול פחדיו להיות נרקמים לכדי משהו מעשי.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
על דף התכנית שלו שהכילה עד עתה רק כותרת אחת עזה ושחורה ומילותיה של תקווה נכזבת, הוסיף הוא עוד באותה העט:</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
"לנשום".</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אחר, עצר מעט.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
ושוב: "חיוך". "שונא". "מפחד".</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
"לבד". הו, כמה שלו היא המילה הזו. כמה שלו הייתה תמיד.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
מילים שבורות פרצו ממנו פתאום כזרם סורר היוצא בעוז בלתי מתבייש ובלתי שותק את נקב הסכר אשר הילד הנאמן המשמרו באצבעו הפקיר ולו לרגע. רק לרגע קט נח השומר של הסכר ממלאכתו החשובה. רק לרגע קט הסיר את האצבע הנצחית מנקב הסכר. הוסרה חותמת החומה ומעייניה שפעו כמו לא נחסמו מעולם. אלו בסך הכל כמה מילים ריקות, שמע את ההצלפה המתבקשת, והוא לא ענה. לא יכול עוד לעצור עצמו המשיך גולומונוב לזנוח את תכניתו הגדולה להכין תשריטי פעולה מסודרים לפעולתו הכה נדרשת ושפע קצת עוד על הדף. נבע עליו.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
"אני". "ראש התכנית". "זו אחריותי".</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
"לא אדוני. אינני יכול לקבל זאת".</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
כמעט שצחק בקול רם.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
חופש מנופח מעצמו. אפשר לחשוב שקנית עולמך במילים ריקות התוכן שלך. כמה נאה הוא לך תחביב הזוי זה. וכי מה תוכל עוד לעשות זולתי להתנאות בגבורה נבובה מרוחה בעט שחור על דף לבן? הרי בעולם האמיתי לא תוכל מאום אין לך סיכוי. הוא ידע זאת ועם כל זאת:</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
"זה לא מצחיק". "חוששני שהפתרון הזה איננו מתאים". "אני, אינני יכול להסכים לזאת".</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
משונה הוא העניין הזה. מדוע זה מנסות מחשבותי לעוצרני? חשב. מה אכפת לו למנוול שאני כותב? אם אני כה אפסי ומילותי ריקות, מה אכפת לו למנוול?</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
"מה אכפת לך מנוול?" הוא שמע עצמו אומר פתאום. פתאום נזכר שבוקר, ושהשכנים עודם ישנים בשעה זו, ושעוד מעט עליו לצאת את ביתו. בחלון, האור הפך כבר לבוקר של ממש. למשך כמה רגעים ארוכים, הלך חיוכו והתחלף בארשת רצינית משהו. ומתוכה כמו ירד עטו לחתום חותמו וגירוד רטוב בודד אחד הציק על קצה חוטמו. בנגיעה רכה נח הגירוד הרטוב ההוא על הדף והעט כרע עימו ונשם לפתע לרווחה על הדף:</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
"איילה".</div>
</span></div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-80251705311697287462014-05-04T11:08:00.001+03:002014-05-04T12:42:55.098+03:00איפה אתה... גבול שלי?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<b style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i>כן אבל אתה מאמין, זה שונה...</i></b></div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>מסבירים לי שאבין סוף סוף שאמונה היא סוג של נכות מנטאלית. עכשיו אני מבין, תודה.</u></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא קל לי אני אומר לך. חיים שלמים לא הייתי זקוק לך בכלל. לא היית חשוב פשוט... אני מקווה שלא תיעלב או משהו זה פשוט כיוון שונה. בחיים שלי, עד לפני כשנתיים שלוש, היית מיותר. הייתי המכסח ב-"ה" הידיעה. ויכוחים אצלי היו עניין של הבאת היריב להכרעה. אם לא בצעקות רמות והעמדה במקום (ככה קוראים לזה?) אז בטריקים שכליים. הייתי עושה ליריבים שלי קאט אנד פייסט משובח לעילא. מוציא את האבסורד שלהם חשוף ומבוהל להשתזף לו בשמש הקופחת והאכזרית של הנוק אאוט המילולי. אוהו כמה הייתי ככה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i><b>תשמע אני רוצה להגיד לך משהו. כשאני רואה מולי אדם דתי, ולא משנה מה צבע הכיפה שלו, אם היא סרוגה או שחורה אם היא עם כובע או לא, אם יש לו או אין לו פאות, זה לא חשוב... אני מרגיש שאני רואה מולי חמור פשוט. חמור, אתה מבין? אני לא מסוגל לדבר איתו על מחיר הבטטות בשוק אפילו. אני לא חושב שהוא מסוגל לחשוב בכלל.</b></i></span></blockquote>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>חבר קרוב מספר לי על קפה במשרד ברגע של פתיחות, מה הוא חושב על אנשים עם כיפות. סליחה, בהמות עם כיפות.</u></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנים סיפרתי לעצמי שהשמאלנים מטומטמים, שהחילונים לא מבינים, שהדתילוניים דרדל'ה, שהחרדים פנאטים חשוכים, שאלה ככה ואלה ככה ומה לא. כולם לא בסדר ואני אלוף העולם בלהצביע לך בדיוק מה סרוח כאן. בוא אלי ואגלה לך. טוב אתה בטח מכיר את זה. היית איתי שם, עמוק בפנים. שותף שקט.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלא שבשנתיים שלוש האחרונות התחלתי להתעייף קצת. מה זה קצת? קצת המון. דפוסים של מלחמה עושים נפש שחוקה. עושים נפש בודדה. התחברו לזה עוד כמה דברים מהעבודה ומהלימוד שלי במסגרות שונות ומצאתי את עצמי מתמודד מול שאלות חדשות-ישנות וכבר לא רוצה ללכת באוטומט מכלה לב ונפש אל מחוז הנוחות הווכחני. לא רוצה יותר ללבות אש על גזרי עצים של מה שיכול היה להיות חברה בריאה. לא רוצה להיות יותר חלק מההרס. רוצה להיות חלק מהבניין. אתה מבין אותי, גבול שלי? אתה בטח מבין אותי. אתה מכולם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחרי כמה זמן ומחשבות התחלתי להפנים דבר שהתחיל לקרוס לי את הביפנוכו שלי. קלטתי פתאום שכל הכישרון הנפלא הזה לכסח את הצורה לטועים ולשוגים הוא פשוט פחד. אתה שומע אותי? זה פחד. פחד שלי. זה הרס אותי. עכשיו אני מתחיל להסתובב בבטן עם המילה הזו ומתחיל להפנים שאני כל הזמן בורח. לא בורח מטיפשותם של אחרים, אלא מהביפנוכו שלי. פתאום הבנתי שכשאני מתרעם עד גובהי שמים ומתלהט עד מעמקי שאול אני ממש לא עושה זאת לשם האמת הזכה או לשם טהרת הטיעון כמו ששיקרתי לעצמי שנים כה רבות בנאמנות אין קץ. אני עושה זאת משום שאני מפחד ממה שזה אומר עלי. אני מפחד כי אני נתקל פתאום בעניינים שהסיבה העיקרית לקפוץ בגללם היא מכיוון שאני נתקל במשהו שמפחיד אותי. אותי. הוא מפחיד אותי משום שהוא נוגע כנראה במקום שבו אני באמת דומה למה שאני מפחד ממנו. ואם זה המצב, מה יהיה עלי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i><b>להיות דתי זו מחלת נפש אתה מבין? זו בעיה רפואית. אני לא חושב שייתכן שיח בכלל בין דתיים לחילוניים. לא קשה, לא מסובך, לא בעייתי, אני מדבר איתך על אי אפשר. אין שום מצב. לא ייקרה. שתי פלנטות שונות.</b></i></span></blockquote>
<br />
<div style="text-align: center;">
<u style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חבר מהעבודה מסביר לי על הפתולוגיה הרפואית של יצורים שלקו בדתיות. מרתק.</u></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשלב הזה אני מתחיל להרגיש לא טוב. ברקע החיים נמשכים אתה יודע. הזמן לא עוצר את עצמו ביראת כבוד כדי שאתה תוכל לסיים את ההתפכחות שלך חביבי, והעסק מתנפל פתאום. עולות מולי עוד ועוד שאלות של אנשים מכל הסביבה ואני כבר לא קופץ כמו פעם. רק מסתכל בעיניים. חושב על מה מפחיד אותי פה? מה מתוך כל זה הוא אני בעצם? ולמה אני מפחד ממני כל כך?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i><b>לא לא, היא לא דתייה. יש לה אישיות מורכבת...</b></i></span></blockquote>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>ידיד קרוב במיוחד מסביר לי שיש בעולם אנשים מורכבים... ויש דתיים. למרות שכל מקרה לגופו כמובן.</u></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז אני מוצא את עצמי משתדל לא להתלהם. משתדל לא לקפוץ ישר ולספר להוא שממול במה הוא טועה ובמה הוא זכה. ופתאום סיפור אחר. שיחות אחרות. בהתחלה התחושה הייתה קצת משחררת. לא להיות על כלי ההתקפה כל הזמן חגור ואפוד בקסדה ובנשק נותן לך חופש תנועתיות. אבל פתאום אתה מתבונן על כל המסביב, ו.. וואללה, לא פשוט. איפה עוצרים? איפה להגיד פוס אני לא משחק יותר? איפה אתה, גבול שלי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i><b>אבל אתה? אתה בחור מורכב. אז מה אם אתה משתייך למגזר שלא מצטיין באינדיבידואליות...</b></i></span></blockquote>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>אני בסדר! אישרו אותי! שלום עליך נפשי!</u></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תבוא אלי כבר כי אני זקוק לך. אני יודע שהייתי לא בסדר ולא אמרתי לך שאני צריך אותך לפני כן. ועכשיו אני בא אליך בשעת צורכי. אבל אני באמת צריך אותך. אני לא יודע את מי מוציאים החוצה מהדיון. כשהתחלתי להתנסות בצעדים המהוססים שלי בעולם הדיון שתכליתו לימוד ולא הורדת ידיים, בעולם של הבנת השונה, של האקלקטיות הטובה. כשהתחלתי לרצות להיות אדם שאוסף נקודות אור ולא מתעמת עם נקודות חושך בחיים הפרטיים והכלליים שלו, התחלתי לגלות שאני באמת רוצה להכיל את הכל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פתאום מה שכתב הראי"ה קוק זצ"ל נדמה לי עסק חי הרבה יותר מלימוד בבית המדרש. זה סיפור חיים, זה מה שהולך בלב באמת. אבל... מסוכן לי קצת. מתי להפסיק להכיל? מתי להגיד למישהו, עצור אתה לא בכיוון? מתי זה לא יצרום כמו הדפוס הישן והמכלה את הנפש שהיה לי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אומרים מסביב דתי מחמד. עלי עוד לא אמרו, לי זה לא יקרה. אבל שמעתי מסביב מושג כזה. יופי של מושג. זה כאילו המקצוענים של הדת והמקצוענים של החול (הם דיי דומים אתה יודע גבול? מאוד דומים המקצוענים האלו) החליטו שיש מי שהם מתחנפים כדי למצוא חן. אבל האמת שמחמדות היא בעומקה אידאליסטית. זה לא רצון לחפף מצוות שעושה אותך לפתוח ומקבל. זה הרצון לאחד את הקצוות. למצוא את האמת בכל. קצת כמו שכתבתי בפעם הראשונה שפתחתי את הבלוג הזה על כותרת המשנה שלו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פעם כתבתי לעצמי ולעולם שעוצרים את הדיון כשנתקלים בשנאה גמורה לעם שלך. אבל קצת אחרי זה העניין הזה התחיל להסתבך, גבול. זה הסתבך לגמרי אני אומר לך. ביטויים חריפים צצו לי מכל עבר דווקא מאנשים שלא חשבתי שאשמע כזאת מהם. והתחלתי לחשוב שיש פה אנשים עם רגישויות וימים רעים וכעסים אחרים בכלל שמוצאים דרך להתנקז לביוב של השיח הציבורי. לביוב המוכר הזה של כולנו. בינינו, מי מאיתנו לא הריח צחנתו או תרם לה תרומתו הצנועה לא פעם?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אז חשבתי לעצמי שלהיות מבין לליבם של כולם כל הזמן עושה אותך לסוג של ספוג. אתה רק קולט וקולט. ואיפה הגבול?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה רואה? אתה חסר לי. אמרתי לך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם תבוא אלי גבול שלי, אם תעזור לי להתייצב, אני מבטיח שלא אזנה אותך בהתלהמות יותר. טוב, מבטיח לפחות לנסות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בתודה מעומק הלב, יוסף בן עוז.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><i>תשמע כשאני מריח את הדתיים אני מבין למה הגרמנים הלכו על מקלחות...</i></b></span></blockquote>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>פה אפילו אני לא התבלבלתי. מצאתי גבול אחד.</u></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנעצור פה? נעצור פה.</span></div>
</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-87952627133649381732014-05-04T01:54:00.002+03:002014-05-04T22:35:35.494+03:00על אתיאיזם ועל אמונה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שינוי מרענן: במקום להתווכח, חפש מה בכ"ז נכון ב'טעותו' של השני?</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בדרך כלל כשמדברים על אתאיזם ואמונה, מתווכחים. למעשה בד"כ רבים. לו הייתי מקבל חצי שקל על כל פעם שחזיתי בוויכוח שנע בין מצחיק לבין עצוב בין מסנגרי שתי העמדות הייתי היום אדם עשיר. אנו חיים בעידן כזה, עידן שבו הקדמה הטכנולוגית קירבה מיקרופון, חיבור רשת, מסך ומקלדת לפיותיהם של המוני בני אדם בכל העולם. עכשיו, כל זב חוטם ומצורע שמבין משפט וחצי שלמד אתמול יכול לעלות מעל כל במה וירטואלית וללהג כרצונו. האפשרות לעשות משהו, הנגישות הגדולה והעניין הרב המתפתח סביב כל הברברת הזו, מעודד אותה והתוצאה היא שאנו ברברנים גדולים. כולנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל האמת היא שבוויכוח המוכר הזה יש היבטים מעניינים שפחות נשמעים. הייתי רוצה ברשותכם להביא אותם קצת לקדמת הבמה, ואתם יודעים מה? ולו רק כדי לרענן מעט את האווירה. משהו שונה, מה יש? לא סטנדרטי או כך לפחות אני מקווה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז הנה אני. יוסף בן עוז, בן 36 (אבל צעיר לנצח!) שומר תורה ומצוות (עד כמה שידי משגת) מבקש לתת נקודות חיוביות השזורות זו בזו משני הלכי המחשבה שהם בסופו של דבר הדומיננטיים ביותר בעמנו בעת האחרונה. הלכי מחשבה ורוח, המעומתים תדיר זה עם זה במקום להיות שזורים זה בזה לרווחת כולנו. לבטח ניסיון הזוי. תנו מבט.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://img.mako.co.il/2013/12/12/tzav_pius_c.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://img.mako.co.il/2013/12/12/tzav_pius_c.jpg" height="242" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>יש גם טיעונים שפויים?</u></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>(באדיבות: </u></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-c4c3d17b5b6e241006.htm)</u></span></span></div>
<br />
<br />
<a name='more'></a><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברשומה שלפניכם החלטתי בכוונת מכוון שלא לגעת בסוגיית האותנטיות או הנכונות של החשיבה הדתית או החילונית, אלא מבקש אני להעביר את התכונות החיוביות בהלכי החשיבה השונים הללו כדי לרענן את השיח. על השאלה האם יש ממש בכל העסק ה'דתי' או ה'חילוני', שווה להקדיש כנראה רשומה אחרת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נקודות האמת הנגדיות</span></h3>
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></h4>
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתאיזם: חשיבה ביקורתית</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זוהי אחת המעלות החשובות ביותר שהשיג האדם לעניות דעתי. החשיבה הביקורתית היא היסוד האינטלקטואלי הבסיסי ביותר שבלעדיו כמעט ולא ניתן לפנות אל האדם ולנהל איתו שיחה קוהרנטית. אדם שנעדר חשיבה ביקורתית, וקשה לי לדמיין מישהו שנעדר ממנה לחלוטין בימינו אנו לפחות בנושא כלשהו בחייו אם לא בכל, הוא אדם שהכל יישכנענו. אין שם למעשה כתובת אנושית המסוגלת לייצר עניין בשיחה, או להעלות נקודות הסותרות את דבריך, כך שתוכל ללמוד משהו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://www.purposeunlimited.com/blog/wp-content/uploads/2014/03/Pinky-and-the-Brain-podering-Critical-Thinking1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://www.purposeunlimited.com/blog/wp-content/uploads/2014/03/Pinky-and-the-Brain-podering-Critical-Thinking1.jpg" height="292" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>התעוזה שבשבירת ה-Dogma: חשיבה ביקורתית</u></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>(באדיבות </u></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>http://www.purposeunlimited.com/home.php)</u></span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אצל האתאיסט כישרון החשיבה הביקורתית מפותח במיוחד מכיוון שנטישת רעיון האלוה המנהל את ההיסטוריה, נתפס אצלו בצורה טבעית כמעט כפינוי מקום עבור העצמי. אתה שומע את זה כל הזמן. אתאיסטים רבים מדברים בשיח המעמת אלוהים עם אדם.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> רעיון האלוה השולט בכל </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אשר הוחדר כ"כ ללבבות האנושות ע"י הדתות, מ</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כיל בתוך עצמו נקודת כשל מובנית שמועצמת מאוד בעיקר בעידן הדתי של ההיסטוריה האנושית,</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> דהיינו בעידן שלאחר חורבן הנבואה והמקדש - או מה שמכנים בלשון הדתיים - בעידן שלאחר גלות השכינה.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החשיבה הדתית ובמיוחד בזמן האחרון היא מהלך נפש אינדוקטרינטיבי ברובו. מאמינים רבים המשוחחים את השיח הדתי עלולים יותר לייצר בנפשם, אפילו אם מבלי משים, הלך רוח המסרס ספקנות כמעט בהגדרה. היחס השלילי אל השאלה בדורות האחרונים, הגם שהינו זר לרוח התורה בבסיסו ובעיקרו (ולא כאן המקום להוכיח) התנחל היטב בלבבות המאמינים בעיקר בגלל הפאניקה של המפגש עם ההשכלה. דומה כי תפיסת האלוה המקיף והשולט בכל השתבשה בלבבות בני האדם בעקבות הדילול הדתי של תמצית מה שפעם היה החווייה של אנשי העולם העתיק, והפכה ברובה לשיח מנוהל פחד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אמונה: נתינת ביטוי לחלקים הלא מדעיים של האדם</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעבר להיותה של האמונה מושתת במהותה על הוכחה בלתי מעורערת והתאמה של המציאות לשכל (מפתיע אני יודע, נהוג בד"כ לחשוב ש'אמונה מתחילה היכן שהשכל נגמר' וכיו"ב הבלים, אבל לא. לפחות לא לפי התפיסה התרבותית שהתפתחה בעם ישראל. יוכל הקורא המתעניין למצוא מעט כאן ברשומה של </span><a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/blog-post.html" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;" target="_blank">הוויכוח המיותר על קיום האל</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">), יש למחשבה האמונית יכולת חשובה ביותר לקדם דפוסי חשיבה שמאזנים את נפשו של האדם בין העולם המדעי והנחקר או זה שאפשר לחקור אותו, לבין העולם שאי אפשר לחקור אותו. העיסוק בתכנים רוחניים מאפשר לנפש להיחשף למעשה לאותם החלקים באדם שאינם מדידים בכלים מחקריים כלל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אמר פעם מי שאמר שאי אפשר לתת לו 100 גרם אהבה או 300 ליברות רגשות מעורבים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://www.gran-angular.net/wp-content/img_gran_angular_net2/2012/08/00041864.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://www.gran-angular.net/wp-content/img_gran_angular_net2/2012/08/00041864.jpg" height="257" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>ניפוץ אשליית הידיעה: היש מרחב שלא ניתן לחקור?</u></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>(באדיבות: </u></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>http://www.socialphy.com/posts/images-pics/18290/Photographs-child-with-a-touch-surreal_.html)</u></span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אמנם לחשיבה האמונית של ימינו, כפי שציינתי למעלה, התלוו לא מעט סיגים של פסולת מחשבתית ששואבים בעיקרם מתוך העולם הדתי הנוצרי (ושוב, לא כאן המקום להרחיב מבלי לחבל לחלוטין ברצף הרעיוני של רשומה זו, אבל אולי בפעם אחרת). אלא שהדת השכילה למרות כל זאת לשמר בלבבות משהו מאותה החיוניות שככל הנראה הייתה נחלתם של קדמונים בכל הנוגע למפגש הבלתי אמצעי של הרוח עם החומר. בעולם העתיק בו הכפירה לא הייתה קיימת ובו ציביליזציות שלמות שלא באו במגע כלל למעשה נהגו מנהגי פולחן דיי דומים לאלוהויות שונות, התקיימה שגרה חיה של מפגש עם הבלתי עולמי הזה. היום, ברטרוספקטיבה המתבוננת בריחוק של שני מילניומים וקצת לכל הפחות, קשה לנו כחוקרים לאחור להשיג הבנה ברורה של מה היה עולמם הנפשי של אותם הקדמונים שחוויית החיים שלהם הייתה המפגש העז עם האלוהות. אבל האמונה המדוללת שלנו כבני אדם, ששרדה ושהשרידה את העולם ההוא שלמעשה נעלם לאחר החורבן של המקדש ושל הנבואה עצמה ולמעשה של האפשרות שהאלוהות תתגלה שוב לבני האדם, ששרדה את השתיקה הרועמת הזו שבה בוחרת האלוהות שלא להופיע אל הברואים שלה עוד כמו שהיה קיים בעבר, אמונה זו מקיימת בלבבות פתח מאזן לשמר יכולת לחוות את הלא עולמי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ההתרגלות לחשוב שישנם דברים שאינם בתחום הנחקר ושהשגתם בלתי אפשרית ללא התגלות של ממש, הגם שהשיגה תכונות בעייתיות בנפשות כמו ההימנעות השלילית ממחקר או היחס העויין אליו במקרים מסויימים (הרבה כייבוא מדתות עולמיות, אולם בסופו של יום אין זה ממש משנה), השאירה חותם חיובי גם: תקווה. יש תקווה שלא הכל מעגל אטום וחסר אישיות. תקווה, שמא יש לנו העדות והאפשרות להיפגש עם הבלתי עולמי המבין באמת לליבנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתאיזם: להעלות שאלות כנות ולא מתפשרות</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היכולת להעלות שאלות כנות ומאתגרות בעידן שלאחר מות הנבואה וקריסתו של הסדר העולמי הישן שבו החווייה הרוחנית הייתה אותנטית יותר, היא דרמטית. זהו סוג של אומץ לב ושכל שמעטים מבין שלומי אמוני הדתות השכילו לעשות. דומה שבעניין הזה עולם המחשבה הדתי נותר מאחור בצורה משמעותית, ויש פשוטו כמשמעו להודות לבורא העולם על כל יום שבו אנו זוכים למפגש בלתי אמצעי עם חשיבה רעננה המעוררת שאלות כנות לגבי אורח החיים ודרכי המחשבה האמוניים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למעשה, היותה של המחשבה הספקנית כלי לפיתוח האמונה ולבירורה היסודי הוא מתורף תורתו של הראי"ה קוק זצ"ל, אולם הפחד מההתבוננות במראה הוא שמרתיע אותנו לעסוק בשאלות אלו מלכתחילה, בעוזבנו אותם בטיעונים מטיעונים שונים. הכל נופל כמו מגדל קלפים כשבאים להתמודד עם תביעת הכנות שבקבלתן של עיקרי האמונה אם לא שמבינים שיש חובה המוטלת עלינו בלבד לברר את הטעון בירור. אנשים רבים מבקשים להתחבא מאחורי סיפורי בדיות כאילו התורה מבקשת מאיתנו להיות בלתי חושבים, בלתי כנים, בלתי חכמים ובלתי שואלים - ועוד מספרים לנו שזהו תנאי ליראת השמיים שלנו. אמונה איננה קבלתה העיוורת של Dogma מחשבתית אלא היחס המלא אל האמת. וככזו, שומה על המאמין לברר ביסודיות את האמת הזו, מהי ומה טיבה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלא שדומה שמזה זמן לא מועט הפכה משימה זו לסוג של מגננה מבוהלת על המאמין מפניה של השאלה בעצם. יש לכך הסברים טובים וממצים, שלא אכנס אליהם כאן מפאת אי שייכותם, אלא שהם בעצם לא מעניינים כל כך. בסוף, הם משאירים אותנו מפוחדים וחסרי היכולת לשבור את מעגל העיוורון הדוגמאטי שלנו אל עבר ההבנה המלאה של חיינו ולוז קיומנו המחשבתי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://1.bp.blogspot.com/h0nkgUDGdMXniNLdRu1NWmZIx7SVslv-D2oU_vu7iOVwpcN1XS6uKDS9qrIDkX8syaFZczihwlx6DBWZR-H2YA4PiNem7ABs39qQebzNNKHchuNBFmq8LqCO" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/h0nkgUDGdMXniNLdRu1NWmZIx7SVslv-D2oU_vu7iOVwpcN1XS6uKDS9qrIDkX8syaFZczihwlx6DBWZR-H2YA4PiNem7ABs39qQebzNNKHchuNBFmq8LqCO" height="240" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>היכולת לשאול שאלות היא קריטית לאמונה בעלת ערך</u></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>(באדיבות: </u></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>http://shahwharton.com/the-supes-series/)</u></span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במובן הזה, קיומה של חילוניות עשירת התוכן והספקות, בעלתה הבלתי יומרנית של השאלה המתבוננת והכנה, היא מתת אל של ממש. בלעדיה אינני יודע איך עוד ניתן לקיים לימוד תורה כן ומברר כמו שלימוד תורה צריך להיות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעניין מאוד יהיה לראות פרויקט של תשובה רבתי באומה שלנו, תשובה מסוג חדש, תשובת האחדות. כזו שמאפשרת במה תורנית ללימוד שווה כתף אל כתף חילונים ודתיים (כבר גיליתי לכם פעם שאני סבור שהמונחים האלו הם פיקציה ואינם קיימים באמת. חילוני או דתי הם בעיקר הבחנות חברתיות ותו לא. אולי מעט יותר על כך, בהזדמנות אחרת).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אמונה: יציבות המורשת המשותפת - הבסיס היחיד האפשרי לאומה מלוכדת</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עם כל המטען והמתח סביב היחסים בין הדתיים והחילוניים, עם כל ההתקוטטות וההתבדלות המגזרית הראויה להיפסד כבר ממחוזותינו - קשה לתאר שישנו בנמצא מכנה משותף אותנטי וחי יותר מהמכנה התרבותי שלנו כאומה ישראלית. והפעם, ישראלית במובן המקורי של המילה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסופו של דבר אינני חושב שעמים או תרבותיות מפתחים זהות לאומית בין לילה. בין אם ייפתרו הספקות לגבי הסיפור המכונן של עם ישראל בדבר התורה והמצוות ובין אם לאו, הרי שחיי התרבות הענפים של העם הזה שוכנים על המרחב העצום הזה של המורשת שלו והיא שזורה בתורה, במצוות, בהיסטוריה שלנו כעם במרחב הזה, בגלויות שלנו ובגאולות שלנו, בסיפורים האישיים והלאומיים ובקשר הסימביוטי שבניניהם. בכל זאת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסופו של דבר זהות לאומית מתעצבת ע"י אירועים בקנה מידה גדול המתרחשים לאומה החיה ממש ומשפיעים עליה. וכאן לא ניתן להיאמר שיש בנמצא אפשרות למחוק ולהשיב לאחור אלפים של שנים בהן נבנתה היסטוריה ותרבות משותפת של אומה שלמה, על פני הזמן הזה כולו לדורותיה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש בהחלט מקום רב לדון ביחס אל העבר, ביחס אל העתיד, במסקנות הפרקטיות וברעיונות הרוחניים, אולם הבסיס המשותף לא יכול להיות תודעה אנטי המורשת העצומה שכבר שוכנת בנו בעצם היותנו בני העם הזה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השימור האותנטי של התודעה הזו הוא ללא ספק בידיה של האמונה המסודרת המקנה להיסטוריה תוקף מעשי הנוגע לחיי היומיום של כולנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://data.ba-bamail.co.il/Images/2012/10/11/7826b1a1-b6a0-4561-a4f4-51beff22a780.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://data.ba-bamail.co.il/Images/2012/10/11/7826b1a1-b6a0-4561-a4f4-51beff22a780.jpg" height="240" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>קיומה של חברה ישראלית מלוכדת עם תרומה חיובית לעולם. אתגר.</u></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>(באדיבות: </u></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><u>http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=18093)</u></span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עודנה בוסרית היא האחיזה של תורתנו שוב בחיי העשייה שלנו כאן כעם השב לעצמו, והקשיים לא מעטים. שני אלפים של שנות גלות עשו את שלהם והנזק הפנימי רב. אולם קיומה של התשתית האמונית מאפשר על כל פנים מחצבה עשירת היסודות לחצוב ממנה. ובאמת תהליך ההתכנסות שלנו שוב לעצמנו הנו בהחלט מורכב ועוד דרך יש לנו לעשות ביחד, אם רק נדע להסיר חומות ולפתוח לבבות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מי ייתן, ותתגשם התקווה.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-10658726267865817712014-02-11T02:35:00.000+02:002014-10-24T02:39:58.064+03:00הלב הפועם של הניהיליזם האנושי: תהומות הרוח של הבלאק מטאל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני כשבועיים בערך, הגיעה אלי בדואר חבילה מיוחדת במינה. שלושה כותרים שמזה זמן רב משמשים לי כר פורה להצתת הנפש והדימיון אל תוך מערבולת חושים עזה ומעצימה, המתינו לי בשקט עטופים בקרטון פשוט עם כיתוב באנגלית ובגרמנית המבטיח גדולות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביד עדינה החלה מלאכת פתיחת המעטפה הקרטונית השובה בקרבה עולם מרתק, סוף כל סוף יונח אצלי ביד באמת ולא יושמע עוד כגנב בחשיכה וכלאחר יד בין דפי ה-YouTube. לרגע מתלבט האם לפתוח בעדינות או לקרוע את הקופסה באיבחת חרב בשרנית. הוכרעה הכף והבשרניות הקורעת גברה בי, מוציאה חיש קל החוצה את שלושת הכותרים שקניתי. והנה הם בידי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>הכותר שהוא לעניות דעתי אחת מיצירות הבלאק מטאל החשובות והמהפכניות שנעשו בסוגה הזו. יצירה שמציירת בצלילים את העולם הפנימי וכמעט האותנטי ביותר שניתן לדמיין כשאומרים את המילים - Black Metal</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בהגיעי אל כרכרת השגרה היומיומית שלי, הנעתי אותה ו</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמעט</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מיד פתחתי את מעטה הניילון של הכותר שבו באמת חשקתי. הסיבה שבעטיה יצאתי בכלל למסע הציד ההוא מלכתחילה, שכמעט ורק בגללו ביקשתי להרחיק עד לגרמניה הרחוקה ממני (בכמה מובנים) ולו רק כדי להשיגו. הכותר הכל כך נפלא אך כל כך שנוי במחלוקת בעיקר בגלל מי שיצר אותו: טינופת שהוא ללא כל ספק אישיות נאלחה במיוחד. כותר, ששנים סירבתי להרשות לעצמי להאזין לו בכלל, משקר לעצמי בקביעות שמדובר בעבודה לא רעה אבל לא יותר מזה. למרות שמשמיעה חטופה פה ושם הוא הקסים וגם ריתק אותי מאוד. זה שבעבורו חציתי בסופו של דבר את הקו אדום שלי במודע ובבחירה - ורכשתי אותו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומעל כל הנאמר עד כה אולי עוד דבר, אולי החשוב ביותר שרציתי לומר:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכותר שהוא לעניות דעתי אחת מיצירות הבלאק מטאל החשובות והמהפכניות שנעשו בסוגה הזו. יצירה שמציירת בצלילים את העולם הפנימי וכמעט האותנטי ביותר שניתן לדמיין כשאומרים את המילים - Black Metal.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/e-ZVkESecXk?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></span></div>
<div style="text-align: center;">
<u><b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Burzum - Filosofem</span></b></u></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בדרך הביתה שמעתי לי את האלבום הזה, ודאי שלא לראשונה. אלא שלפתע, במן הבזק רגעי נדיר כזה בתוך השגרה הרגילה שהתמלאה לה לאיטה בצליליה של היצירה הזו, הופיעה אצלי תובנה משמעותית מאוד בעיני. פתאום הבנתי מה המהפכנות הגדולה פה. לא למה האלבום הזה הוא טוב או מדהים לשמיעה ומרתק, לא זה. אלא אני הבנתי פתאום מה כ"כ מהפכני פה. מה כ"כ שובר שבלונות. למרות הסקרנות המתמדת שלי כלפי היצירה הזו כמעט מהרגע הראשון ששמעתי אותה, אני לא חושב שאי פעם טרחתי להאזין לה בקשב הראוי כדי להפנים את החשיבות ופריצת הדרך כאן. באותו יום חמישי קלטתי כמה היצירה הזו נוגעת במה שנדמה לי שאינו אלא כמה מיסודותיה הנפשיים והרוחניים של האנושות כולה, או לפחות בפן מאוד חשוב שלהן. פתאום התחוור לי ציור-הצלילים הזה של האלבום החושף את המאזין אליו לעומקו ורגישותו הפנימית ביותר של הסיפור המרתק על זעקתה הכנה של הכפירה האנושית, הייאוש המתפרץ והעולמיות המנוכרת והמקפת כל הסובבת את הנפש האנושית באשר היא שם. ובנקודה הזו, אני רוצה קצת לגעת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>לפתע, במן הבזק רגעי נדיר כזה בתוך השגרה הרגילה שהתמלאה לה לאיטה בצליליה של היצירה הזו, הופיעה אצלי תובנה משמעותית מאוד בעיני. פתאום הבנתי מה המהפכנות הגדולה פה</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Filosofem: ללכוד את הלב הפועם של הניהיליזם והשבר האנושיים</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגם שהאלבום בנוי רובו ככולו מקטעי הקלטה שנותרו ל-Burzum מההקלטות של האלבום הקודם שלו - Hvis Lyset Tar Oss, שאכן דומה לו בסגנון ובעיבוד הרגשי של אותה החווייה שאני מרגיש כשאני מאזין ל-Filosofem אבל האחרון הינו בהחלט העצמה של הממד הזה שהופיע כבר בקודמו. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האלבום הזה הוא לדעתי אחת העבודות הראשונות להצליח ללכוד את הלב הפועם שמאחורי כל הניהיליזם, האדרת הרוע והניכור שהם החומרים התשתיתיים של כמעט כל יצירות הבלאק מטאל שאנחנו מכירים היום, במלוא העומק והכנות שלו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<object class="BLOGGER-youtube-video" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0" data-thumbnail-src="https://ytimg.googleusercontent.com/vi/W6Nw_V0Jv6Q/0.jpg" height="266" width="320"><param name="movie" value="https://youtube.googleapis.com/v/W6Nw_V0Jv6Q&source=uds" /><param name="bgcolor" value="#FFFFFF" /><param name="allowFullScreen" value="true" /><embed width="320" height="266" src="https://youtube.googleapis.com/v/W6Nw_V0Jv6Q&source=uds" type="application/x-shockwave-flash" allowfullscreen="true"></embed></object></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>Burzum - Hvis Lyset Tar Oss: ההקלטות של Filosofem התחילו כבר בעבודה הזו</u></b></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכן במובן הזה, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרשומה שלפניכם איננה רק ביקורת אלבום פשוטה, כפי שאולי היא תיקרא לחלקכם. זו היא התבוננות אישית שלי על המעמקים הנפשיים והרוחניים של הבלאק מטאל, ועל הסיפור של האנושות המשתקף דרכו. האלבום הזה מצליח להביע חווייה מלאה, גולמית ומרעננת באנוכיותה של קיום האדם אל מול העולם המחריד שכולא אותו. עולם, שנשבר לתוך משהו שנדמה כמו נטישת האלוהים, או האלוהויות. אותה המציאות שהייתה חווית החיים האותנטית של הקדמונים בעולם העתיק, עולם בו לא הייתה כפירה בכלל, עולם שאנשיו זרחו בשלהבת הפולחניות של כל הבריאה הסובבת אותם כשהם מעניקים מעמד מיתולוגי לכל פרט בבריאה כמעט. כל מפל, כל יער או סלע איתן או זריחה או רוח או זוהר שמיימי. לפי חלק מההיסטוריונים (מירצ'ה איליאדה </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למשל</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">) היכן שהוא בסביבות המאה החמישית לפני הספירה הנוצרית, נכנס העולם לתקופה של שינוי, והסדר העולמי העתיק החל להתפורר לתוך קריסה כללית מתעצמת, שהנביטה בתורה סדר עולמי אחר, סדר של בדיעבד. התקופה הזו הולידה את הפילוסופיה היוונית שהפנתה עורף למיתולוגיה הקלאסית, את אפיקורוס, את עליית התודעה של ה"אני" על רקע חורבן המוחלטות של ה"כללי". בעולם המשתנה כפי שחוו אותו בני האדם החוויה המכוננת בנפשות הייתה חוויה של מות האלוהים במלוא מובן המילה. העולם הפך קר ומנוכר, מת וחסר אישיות. עולם המאכזב תמידית והנטול נקודת תקווה אחת להצלה, אובד לנצח במעגלי הסובייקטיביות הבודדה והמֱאַיֵינת הכל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>זו היא התבוננות אישית שלי על המעמקים הנפשיים והרוחניים של הבלאק מטאל, ועל הסיפור של האנושות המשתקף דרכו. האלבום הזה מצליח להביע חווייה מלאה, גולמית ומרעננת באנוכיותה של קיום האדם אל מול העולם המחריד שכולא אותו</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אינני סבור ש- Burzum - Filosofem הוא האלבום הטוב ביותר בבלאק מטאל, אבל הוא בהחלט אחד המהפכניים ביותר, אם לא המהפכן שבכולם. Anthems to the Welkin at Dusk של Emperor למשל, הוא לעניות דעתי אחת מיצירות הבלאק מטאל החשובות ואולי הטובות ביותר שיש בנמצא, ואני סבור שהוא מתעלה על Filosofem בכמה היבטים שלא כאן הבמה לדון בהם, אבל Filosofem (ולמעשה כבר Hvis Lyset Tar Oss) עשה שלוש שנים לפני Anthems משהו אחר: </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הוא העיז להשיל מעל הבלאק מטאל את ההצגה השטניסטית הבנאלית והמשועבדת ל</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-Dogma הכנסייתית, הפרדיגמה הילדותית הנכנעת למיצג הדו קוטבי של הטוב המוחלט והרע המוחלט המשחקים במאבק הורדת ידיים על חשבון חירות האדם ולנטוש אותה לטובת הנגיעה בליבה האנושית-ניהיליסטית באמת. בשורש התחושה. וזהו סוד קסמו. Filosoem ובמידה לא מבוטלת גם קודמו - Hvis Lyset Tar Oss מציגים את המנגינה הפנימית של הנפש האבודה של האדם. זו ההולכת על תהום האדישות והאובדנות המוחשית. על רוח אנושית עדינה המתמזגת בהשלמה אנוסה עם עוצמה קוסמית בלתי מחבקת, מקפת, נצחית ורומסת כל.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>Filosofem העיז להשיל מעל הבלאק מטאל את ההצגה השטניסטית הבנאלית והמשועבדת ל-Dogma הכנסייתית; זהו סוד קסמו.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המבנה המוזיקלי של האלבום</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מבחינה מוזיקלית, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Filosofem</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> בנוי </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכל אורכו </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על בסיס שני יסודות שהם מהותיים לו: </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מינימליזם ו</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">משהו נוסף שאני קורא לו "הזרם המונוליתי".</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היסוד הראשון - המינימליזם ב-Filosofem, מתבטא במזעור מכוון של שני היבטים חשובים: הראשון הוא שהאינסטרומנטציה שלו דלה מאוד בכוונה, כלומר הוא ממעט בכלים או במגוון של מקורות שמע; השני הוא שמגוון הסגנונות (אלמנטים) המוזיקליים ששומעים בו אף הוא דל מאוד ובמכוון. בניגוד לעבודות מטאל ואפילו לעבודות בלאק מטאל אחרות באלבום הזה שואפת כמעט לאפס טכניקת המיזוג (fusion) בין אלמנטים מוזיקליים שונים. אתה לא תוכל למצוא ב-Filosofem השפעות פולק, אינדאסטריאל או דת'. פשוט כי אין כאלו. האלבום מדגיש את המינימליזם כדי להתמקד בבלאק מרוכז נטו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדלות האינסטרומנטאלית הכללית מורגשת במיוחד על רקע המנעד היחסית צר של השירים. רוב החומר מוקלט כמקטע דיסטורשיין די אחיד ומאוד רעשני בסגנונו לכל אורך השיר ולמעשה לכל אורך האלבום אם מאזינים לו כחטיבה אחת. יתירה מזאת, אפילו הסאונד של הסולן מעובד כך שהוא מורגש כאילו הוא חלק מהדיסטורשיין הכללי הרעשני המציף את הנפש.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היסוד השני - הזרימה המונוליתית הוא יותר תחושה מאשר הבחנה: כשאתה מאזין לאלבום אתה אינך יכול להימלט מהתחושה העזה שמולך זורם נהר צלילים אחוד ואחיד שכל כולו זה מה שאתה שומע ואין עוד. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואתה קולט שלמעשה כל הניואנסים והפיתולים של הגיטרות, כל השירה של הסולן - כולם, אינם אלא הסתעפויות היוצאות מתוך הנהר עצמו ולא הרכבה של קטעים עצמאיים בתוך שיר אחד, של אלמנטים שונים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש כאן העברה פשוטה ועוצמתית של עולם רגשות מונוליתי של </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היוצר אל </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התווך המוזיקלי כשמתוכו יוצאות כל ההתפתלויות המעניקות את העושר הפנימי של השיר. במילים פשוטות: כל הריפים והצלילים המגוונים שהגיטרות שבאלבום מפיקות נחוות למאזין כסוג של ענפים שיוצאים מתוך אותו העץ, ולא כגן של פרחים שונים ועצמאיים המשתלבים יחד לגן מלא ועשיר. להיפך, האלבום כאילו מנסה להיות הכי מונוטוני ומונוליתי שרק אפשר להיות.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האלבום מתחלק לשני חלקים: בחלק הראשון עיבודים של בלאק מטאל פלואידי וכאמור מאוד מונוליתי ומינימליסטי, רווי בגיטרות עם דיסטורשיין מטושטש להמתיק. החלק השני הוא בעיקרו עיבודי אווירה </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אפלה</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(Dark Ambient Music) הנוסכת תחושת בדידות או ייאוש מוגברים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל דבר מוזר. הדלות המובלטת של האינסטרומנטציה, המנעד והסגנון - מעובדים ככה שכל ההסתעפויות האלו שהזכרתי, הן רבות מאוד. יש המון התפתלויות גיטרות, צרחות סולן, שינויי משקל וניגון של כל שיר ושיר - כלומר הדלות הזו מייצרת מתוכה עושר ביצועי רב ומפותל מאוד. אתה מרגיש שהרעשניות העולמית הכוללת היא מאוד מסועפת ומאוד עשירה מצד עצמה, בלי התערבות חיצונית, בלי יד מכוונת... בלי אלוהים. יש כאן עולם עמוס ברגש ורוח אנושית וניהיליזם וניגון לבבי - בלי שום אלוהים. לא התנגדות שטניסטית, לא היצמדות לרוע בנאלי כמן תנועת נגד שעושה דאווינים של אנטי - פשוט אלוהים לא חלק מהחוויה פה בכלל. הכל עשיר ומגוון ומסתעף מתוך עצמו, וזהו. העולם הזה, העושר הדל הזה נחווה עצוב וקודר מאוד. מעין בדידות מרתקת של רוח מורכבת מאוד. אם מוסיפים לכך את המלודיות המינימליסטיות כמעט להחריד של הקלידים הכה בודדים שהאלבום משלב בחלק הראשון ומעצים מאוד בחלק השני והמלודי של האלבום, אתה מרגיש שיש כאן שתי ישויות שמתכתבות זו עם זו. בלב שלי - נדמה לי שאני מרגיש שיש כאן התכתבות של הרוח האנושית עם הרוח העולמית. של האדם עם העולם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>אתה מרגיש שיש כאן שתי ישויות שמתכתבות זו עם זו. בלב שלי - נדמה לי שאני מרגיש שיש כאן התכתבות של הרוח האנושית עם הרוח העולמית. של האדם עם העולם</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החיבור החווייתי הזה בין הדלות המוזיקלית הכללית לבין העושר והגיוון שיוצאים ממנה הוא דבר מדהים: </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התוצאה שמתקבלת במציאות היא סערה של טוב ורע ביחד בלי יכולת להבחין ביניהם. האם הרעש הכללי - העולם המקיף והקודר - הוא טוב או רע? והאם רוח האדם המנגנת בתווים בודדים אך מקסימים להפליא היא עצובה או שמחה? היא טובה או היא רעה? </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חוויית ההאזנה של ניגודיות סימביוטית כזו, כאילו עושר ועוני בבת אחת, תהומות של יאוש ופסגות של תקווה ועדינות בבת אחת - זו חוויה מאוד מטלטלת, כי היא מצליחה לאחד קצוות שהנפש על פי רוב לא חווה יחדיו, והכל בתוך יצירה אחת פשוטה ובאמת שלא מורכבת מידי מבחינה טכנית למעשה. אנחנו רגילים לספוג מודלים בנאליים של תוכן בהם הרוע הוא רוע ברור והטוב הוא טוב ברור, אנו הנאמנים לכלל זהות הצורה והתוכן של אריסטו מגיעים לא מוכנים לחווייה מהסוג ש-Filosofem מציע לנו. מההתחלה ועד הסוף שלו האלבום מכניס אותנו למן מערבולת רגשות בה אין הבחנה בעלת ערך בין טוב לרע. העולמיות והאנושיות חד הן ובה בעת נלחמות הן.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>החיבור החווייתי הזה בין הדלות המוזיקלית הכללית לבין העושר והגיוון שיוצאים ממנה הוא דבר מדהים: התוצאה שמתקבלת במציאות היא סערה של טוב ורע ביחד בלי יכולת להבחין ביניהם</i></b></span></blockquote>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החירות שבעצמאות: שבירת השלשלאות האומנותיות של המונותיאיזם</span></h3>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המהפכנות של Filosofem היא בראש ובראשונה אם כן שבירת הפארדיגמה השטניסטית הבאנלית והמשועבדת. החירות האמיתית של הרוח האנושית מההעמדה האומנותית של הבלאק להיות בובה על חוט במשחק האומנותי הנוצרי - הדוחק את הבלאק לפינה הרעה והסתמית. במקום זאת, יש כאן חשיפת התוכן הסוער של האנושיות הבסיסית, המיואשת והגולמית. במובן הזה האלבום הזה בז לבלאק השטניסטי והמשועבד לא פחות משהוא בז ל-Dogma המונותיאיסטית הנוצרית או ה"אברהמית" כלשון הניאו-פגאניים. האלבום הזה יודע לספר בצלילים את הסיפור האנושי המורכב בעולם ש"אין בו אלוהים". </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מבחינה תוכנית זה אפילו מעבר לכך. זו לכידתה בצלילים של החווייה החורבנית והאובדנית של העדר אותו האלוה הכוזב שהדתות העולמיות מבטיחות. למעשה, זו העמדת מיצג איתנים של כפירה עצמאית ובלתי משועבדת אל מול הרודנות של החזונות המונותאיסטיים (אם להשתמש שוב במינוח הפנימי של התפיסה). המיצג הזה מספר לנו על הנפש העצובה והאנושית הזו הכופרת בכל החזונות הרודניים הללו מתוך סלידה, והרוצה לצרוח שהלוואי אילו הייתה לעולם הזה תקווה אלוהית כמו שמשקרים כל בעלי הדתות, אבל אין.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לדעתי זו המהות של הבלאק והשפה הכי פנימית וכנה שיש בתוכו:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבלאק כבבואה של התודעה המנוכרת לכל עולם הרוח והאלוהות המונותאיסטי. כלומר יש כאן הבאה אל קדמת הבמה התחושתית (ומוזיקה היא מדיה תחושתית בין העוצמתיות שיש בנמצא בערך) את השפה הפנימית ביותר של שני מרכיבים מהותיים בעולמו של האדם:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האחד הוא הנפש הפנימית שלו המכילה תסכול רב ואכזבה אין קץ לה מהעולם שבו הובטחה אלוהות מגנת כל ותקווה רבה ושהולך ומתברר לאדם כי אין זה העולם שעליו דיברו איתו; </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והשני הוא הנטייה הטבעית והבסיסית ביותר של נפש האדם אל הפגאניות, שהיא תנועת הנפש היותר אורגאנית לאדם באשר הוא אדם שכן היא מאפשרת לו לפעול מלמטה ולהעניק מעמד אלהותי לכל היש, כל יצור לפי מדרגותיו כפי שהוא נראה לאדם. זוהי תמציתו של אותו הרגש הדתי המפעפע באדם. זו באה לביטוי בהסתעפויות הרבות ובעושר המלא שכל כולו יוצא מתוך הצרות המנעדית והסגנונית של העולם הזה.</span><br />
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<div>
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>השפה הפנימית ביותר של שני מרכיבים מהותיים בעולמו של האדם: הנפש הפנימית שלו המכילה תסכול רב ואכזבה אין קץ לה מהעולם שבו הובטחה אלוהות מגנת כל ותקווה רבה ושהולך ומתברר לאדם כי אין זה העולם שעליו דיברו איתו; והשני הוא הנטייה הטבעית והבסיסית ביותר של נפש האדם אל הפגאניות [...] להעניק מעמד אלהותי לכל היש</i></b></span></div>
</blockquote>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Filosofem במסע האישי שלי</span></h3>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא הרבה חשפתי כאן מעל במה זו או בכלל, עקרונות מכוננים מן האמונה ושמירת המצוות שלי, זולת העמדתן כמו פיל לבן באמצע החדר, פה ושם בין רשומה בבלוג הזה לבין שיחה עם חבר. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעט ממה שיש לי לומר בנושא האמוני כתבתי קצת ברשומה </span><a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/blog-post.html" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;" target="_blank">על המיותרות של הוויכוח על קיום האל</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השיח האמוני בימינו הוא שיח טעון, ובעידן שלנו במיוחד עם הופעת האינטרנט השיח הוא גם רועש ומתבדר בלי היכר. נוספת לכך היא הזרות הניכרת לכאורה או שלא לכאורה של הכיפה שלראשי בתוך הבנאליות הכופרנית הלכאורה מתבקשת ממטאליסט מצוי, משל היה המטאל השופר המרכזי של הכופרנות האנושית ומשל הייתה הכופרנות הזו איזו אמת מדהימה וחסרת כל דופי שאין מנוס אלא להצטרף אליה. אמנם יש לי גם יש לי הבנה די מבוררת אני חושב של הנושאים הלא פשוטים האלו, אולם תמיד אני חש בגלגול העיניים המתקרב ובא כל אימת שאני מבקש לחשוף ולו במעט מעולם התוכן הכה ישר וכביר הזה שלי, לפני חבר שאיננו מגיע מתוך העמדה המכוננת הזו. לא בלי אמפתיה אני ניגש לשיחות מסוג זה, ואני חש את עומקה של צדקת התחושה הזו, של המיאוס בשיח האמוני. רבים מרגישים ששיחות אלו הופכות בשלב מסויים לסוג של מיסיון, ובהיותי רחוק ממיסיון זה מאוד, אני נוטה שלא לשוחח על כך כלל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל האמת היא שהעולם האמוני שלי לא מפוחד כ"כ ודווקא נדמה לי שלגולמיות האותנטית הזו של Filosofem או לרוח הזו הנושבת מבין צליליו יש תפקיד לא מבוטל בעיצוב העולם האמוני שלי. כמה שהדבר נשמע הזוי, ואני מודע לכך. אני מגשש את צעדי לחבר בין הניגון הפנימי לבין ההבנה השכלית וזה תהליך התוודעות שלוקח זמן.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מבין עד כמה שעכשיו עם ההצגה של הרשומה הזו - בכלל עפתי למרחקים. לא פשוט להסביר את המקום בנפש שלי שאותו לוקח Burzum - Filosofem. לא פשוט להבין היכן משתלב האלבום הזה במרחב האמוני שלי. למען האמת אני בכלל לא יודע אם יש לי תשובות לכל הנ"ל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דבר או שניים על עצמי בהקשר הזה של Filosofem ושל Burzum בכלל, כן אפשר אולי להגיד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חושב שהבנתה של החווייה האנושית האותנטית, של הניגון הסוער והפנימי הישר והלא מתחסד - היא משמעותית עבורי. האמונה כפי שהאומה הישראלית מבינה אותה היא היחס המלא אל האמת (זהו הפירוש המילולי של המילה אמונה בעצם) ולכן יש כאן תביעה לברר את האמת האנושית כחלק בלתי נפרד מהפאזל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האומה הישראלית היא האומה שהתפתחה משרידיו של העם העברי הקדמוני שכמעט ונעלם בגלות הכשדית, והאומה הזו היא המבקשת להגיע אל כלל אנושיות החוזרת אל העולם המאוחד, זה שבו האלוה מבקש לשכון - דווקא מתוך ההצלחה האנושית ולא באונס. הברכה של אברהם, יצחק ויעקב האבות הביולוגיים והרוחניים של האומה ש"בהם יתברכו כל משפחות האדמה" היא הקשר האוניברסלי החזק שלנו אל העולם. זו אומה ששומה עליה לבקש את טובת העולם כולו. עם סגולה במובן של שותפות גורל כייעוד ולא במובן של עליונות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>הבנתה של החווייה האנושית האותנטית היא משמעותית עבורי. האמונה כפי שהאומה הישראלית מבינה אותה היא היחס המלא אל האמת ולכן יש כאן תביעה לברר את האמת האנושית כחלק בלתי נפרד מהפאזל</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמו בכל תפיסת אנושית, ישנה נקודת אמת בכופרנות האנושית בעולם המרגיש שהאלוהים שלו מת, והנקודה הזו מתחברת לי עם ההיסטוריה המכוננת בסביבות המאה החמישית לפני הספירה - התקופה של חורבן הבית הראשון - והעניין המהותי שבה - תחילת היעלמותה של הנבואה: של האלוהים שמדבר עם האדם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דווקא העדר האלוה מסתדר לי עם הקטסטרופה ההיא שבה האלוה פשוט עזב. התורה עצמה בפרשה האחרונה שלה מספרת שהאלוהים נגלה למשה, רגעים לפני שהוא נפטר למעשה, וסיפר לו שהעם הזה יזנח את התורה והאלוהים יעזוב אותו לחלוטין. ולמעשה, יעזוב את האנושות כולה. הדתיות הכלל אנושית בעידן הבתר-שכינתי, זה שהאלוה כבר עזב אותו, דתיות עולמית המזייפת חוויית קדושה מתווכת, המבקשת קישוריות לא מובנת בין אלוה שאין ודאות לנוכחותו, שאיננו חלק מהניגון האנושי החווייתי - כמעט הייתי אומר כמו ש-Filosofem מצייר אותו - היא תוצר מלאכותי של מפח הנפש האנושי מהמצב הרע הזה. Filosofem פשוט מבקש לבטא את התחושה העזה של הקדרות הזו כמו שהיא מבלי להצדיק אותה רטרואקטיבית כסיפור על אלוה שמסתתר. גם הדברים שאני כותב פה (אותם אני חושב שאוכל להסביר ולנמק אמנם) לא יוכלו להיות חווייתיים לכל שומע פשוט כי הם כמו הניסיון להסביר לאדם שלא יודע מה זה מלפפון מהו טעמו של המלפפון. גם אלף נימוקים מדעיים ועשרת אלפים הסברים נוסחתיים שלי לא ישכנעו אותו להבין מה זה, כמו שאם ייתן ביס פשוט אחד במלפפון יעשה לו את הטריק.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזו באמת האמונה. היכולת להתייחס בצורה מלאה אל האמת - כמו המשמעות המקורית של המילה בשפה העברית. שפה, שבה אין למילה אמת צורת רבים (אמיתות היא הריבוי של אמיתה - שהיא דבר שנתאמת ולא של המילה אמת).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דווקא היותה של האמונה במקורה הבקשה ליחס המלא אל האמת, היא זו המבקשת ממני שלא להתפשר ולשאול שאלות קשות, כי העולם שלי הוא עולם שהאלוה לא חזר אליו בכלל, ולרוב בני האדם היום נראה שאין בכלל וודאות מבחינתם שהיה בו אלוה מעולם. אני רוצה להכיר את הנבכים הפנימיים של הקצוות החשוכים האלו, להרגיש אותם באצבעותי, בנימי נפשי. אם יש לי רצון לקשר הכלל אנושי אז יש לי רצון להבין את תעוקתו ולפנות אליה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>כי העולם שלי הוא עולם שהאלוה לא חזר אליו בכלל, ולרוב בני האדם היום נראה שאין בכלל וודאות מבחינתם שהיה בו אלוה מעולם [...] אם יש לי רצון לקשר הכלל אנושי אז יש לי רצון להבין את תעוקתו ולפנות אליה</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש לי חפץ עז ומזדהה לשמוע את זעקתה הכנה של הכופרנות האנושית הזו, של המורכבות הזו שלא מתפשרת על הסברים מלאכותיים. ונדמה לי שאולי דווקא הכופרנות הזו היא היא ההכנה הנצרכת לחרישת הקרקע והפיכת כל ההרס הדתיותי העולמי לעיי חורבות כדי לנקות אורוות, למקרה שבו האלוה הזה ישוב אל העולם ובלי תיווך מסביר בדיעבד, אלא על אמת. אל לבבות נקיים ומוכנים באמת.<br /><br />כאילו אומרת הזעקה הזו: אם יש אלוה, שיבוא ויתגלה אלינו. לא נסבול יותר את הזיוף הרטרוספקטיבי של הדוגמאטיות הבדיעבדית. רק חווייה אמיתית אנו מבקשים, אם יש כזו בנמצא כלל.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-63539666550718254332014-01-28T02:20:00.002+02:002014-02-05T00:16:28.850+02:00"תגיד חמוד, מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מחשבות חסרות תועלת לחלוטין על קריירה ומהות החיים</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">משום מה כשאני חופר אחורה בזיכרונות הילדות שלי ומנסה להיזכר בליבת מאוויי הנפש הילדותית שלי, הנפש הזאת הזכה, מהתקופה שלפני עיבוד הזהות ואיבוד הזהות, אני לא מצליח למצוא שום שריד בתשובה שלי אז שרומז שמאוד רציתי לנהל רשימות תיוג של רכבים, ציוד ועובדים לניסוי המערכת השלישי בסדרה שלפני אישור התכן. וחיפשתי הרבה, פייר. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אפילו שריד לרצון העז שלי לנהל קובץ כלים ייעודיים לייצור הסדרתי ולבדיקות גמר לפני אספקות ללקוח אני לא מוצא. שלא לדבר על זה שהאקסל תוצאות בחינות בהפלה של כבלי אבטחה לא קיים שם בכלל.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ממש תעלומה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://attractalife.com/home/wp-content/uploads/2010/03/grow_up2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://attractalife.com/home/wp-content/uploads/2010/03/grow_up2.jpg" height="400" width="363" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>אז באמת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול?</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>באדיבות האתר: </u></b></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u><a href="http://attractalife.com/home">http://attractalife.com/home</a></u></b></span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז איך זה שעכשיו אני שקוע עד צוואר בהנאות החיים הצרופות האלו ולא מתמקד במה שהילד שבי סימן לו כיעד? עזבו ילד, במה שמרגיש לי בלב שאני רוצה לעשות או במה שעושה אותי מאושר ולהוט עד הגג? איפה בקרת הפרויקטים כשצריך אותה.... משהו פה התפספס ואפילו וועדה מוניציפלית לא מיניתי לבירור מקורות המחדל.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא בסדר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעטים מאיתנו באמת מתבגרים. זה סוד שלא מספרים לנו כשאנו קטנים. והמעטים האלו הם נורא עצובים בד"כ. לוחמים עזים של חירות המפקד או הבוס, מובילי ארגון העבדים של עצמם אל המולך שבראש פירמידת הנמלים. הרצים למרחקים הארוכים שאינם נחים לעולם ואינם רואים שמחה בעמלם.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דווקא המשוגעים שלנו: אלו שעמדו על החומה והביטו פנימה והחוצה ובזו לעדר המתהלך, אלו שהלכו עם הילד </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפנימי, זה העקשן ש</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סירב להתבגר עם הגוף, זה שסירב להיכנע ללחצי הסביבה, זה שלמרות שהכל בחוץ משך לכיוון העבדות המתקתקה החליט ללכת נגד הזרם ועם הרצון הפנימי, המשוגעים הללו הם גיבורי התרבות שלנו באמת. הנסיך הקטן, ג'ים מוריסון, פיטר מרפי, מיק פליטווד, פיקאסו, בטהובן, אריסטו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הראש ובעיקר הלב שלי אומרים לי שאין מצב שהיו תופסים את ג'ים מוריסון מנהל אקסל תקלות למצגת דיווח רבעוני, אני מוכן להתערב איתכם. קטע כזה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZvl1tw6nq0XSiJWdeIEfz0Ps1DtYwGWpougS7NyCM4ws9vXpwhG-ALfkJwlJh7jF5Hq3-WvmjucYGYZkbMT9enZ9f0Wx4ERxzqNRWZo-Y-xUDeka58RvZXcneO0psHx7SFiK2yX947eA/s1600/Jim-Morrison-the-doors-29018208-1920-1200.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZvl1tw6nq0XSiJWdeIEfz0Ps1DtYwGWpougS7NyCM4ws9vXpwhG-ALfkJwlJh7jF5Hq3-WvmjucYGYZkbMT9enZ9f0Wx4ERxzqNRWZo-Y-xUDeka58RvZXcneO0psHx7SFiK2yX947eA/s1600/Jim-Morrison-the-doors-29018208-1920-1200.jpg" height="250" width="400" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<b><u><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ג'ים ביחייאת, חלאס עם השטויות יש לנו מצגת רבעונית לסיים.<br />באדיבות האתר </span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://www.fanpop.com/">http://www.fanpop.com</a></span></span></u></b></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נו ביחייאת, אתה עכשיו סתם בוכה...</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נכון. וזה אפילו לא בוגר. כל ילד מתבגר מבין שכדי להגיע לקו הסיום בפרויקט גדול יש הרבה יותר לעשות מסתם להתענג על הכותרת. אתה לא יכול להחליט להיות מהנדס וממציא אם לא תתעסק גם בעבודות השחורות שחייבים להוציא אל הפועל כדי שהכותרת הזו תהיה משהו חי ורלוונטי. אין בחיים ארוחות חינם אמר מי שאמר וכנראה שבצדק. להתבאס מזה זה לא משהו, והאמת היא שגם לא מועיל יותר מידי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלא שאני ראיתי כבר משפחות מתפרקות ואנשים מתחרפנים לחלוטין בגלל שאלות קטנות שרקדו בליבם הנאמן לדרך הקריירה והתפיסה הפרקטית והנכונה בחיים, עד כדי כך שלפעמים הם פשוט קרסו מזה ואני מדבר על דוגמאות שאני מכיר אישית מהחיים. אנשים טובים ואחראיים, לא פושטקי ים-בחורות-ונרגילות ולא אגדות אורבאניות. אנשים טובים שכל חייהם עמלו ועמלו כדי לבנות קריירה יציבה ומניבה, כדי להצליח בחיים, כדי לחיות את הכותרת הזו. אנשים שמשהו בליבם צרם בצורה בלתי נשלטת עד שהפיצוץ הגיע.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז איפה שהוא בין המחנה הבז לילדי סוף דור ה-X בואכה תחילת דור ה-Y העסוקים בעצמם לעייפה ואינם מסוגלים להתאמץ באמת, המפונקים מידי מכדי לעשות משהו רציני בעולם הזה מבלי להתבכיין על המחיר שזה תובע ממך לבין המחנה האחר המנסה להציג את כל הבכיינות שלי ושל דומיי כסוג של קריאת צדק קדושה ואמיתית, כסוג של מלחמה של הפרט העשוק ע"י הסדר והמשטר (AKA מהפכת הקוטג', הדירות ברוטשילד וכד') - איפה שהוא בין שני המחנות האלו נמצא אני. נמצאים אנחנו. טוב, לפחות חלקנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ממעקב לא מקצועי אני חושב שאני מזהה פה ושם בין חבריי הטובים מימי הלימודים האקדמיים או מהצבא הנשברים ועוצרים לרגע על סלע בדרך לפסגה הלא מי יודע מה מיוחלת של החיים. אני רואה אותם עוצרים וחלקם עושים אפילו אחורה פנה ומחייכים אלי. ועמוק בלב פנימה יש לי תחושה שמשהו מתפספס אם הלב עצוב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על החלטות בחיים ועל התפתחות</span></h3>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני והרבה מאוד מחברי שייכים למגזר העתודאים. עתודאי הוא בעל חיים מיוחד במינו ההופך את הסדר הטבעי של הדברים ובוחר להשלים תואר אקדמי ראשון לפני הצבא על חשבון דחיית שירות מתואמת שלאחריה הוא מחזיר לצבא את כל הזמן שההוא נתן לו ביג טיים ועושה שירות כקצין אקדמאי או (אם יבחר בכך) כקצין מן המניין לאחר שיסיים בה"ד 1. בתום תקופת הלימודים מתחילה תקופת שירות של חובה פלוס קבע שבה אמור הקצין לשרת בתפקיד שבו המקצוע שאותו נשלח ללמוד יוכל לבוא לידי ביטוי. סוג של עסקה הדדית בה אמורים שני צדדים להרוויח.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל הבעיה עם עתודאות היא שאתה בגדול לוקח את ההחלטה על הקריירה של שארית חייך בסביבות גיל 16. בוא נחשבן ביחד, טוב? כדי להגיע למסלול העתודה עליך פחות או יותר להצטיין בלימודיך, כלומר אתה נדרש להישגים מרשימים בתיכון, מרשימים מספיק כדי שהמוסדות האקדמיים יוכלו לחשוב עליך ברצינות כמועמד בין כותליהם (נעזוב רגע מכללות בצד). זאת אומרת שבמדינת ישראל של ימי בחרותי בה הבגרויות מתחילות למעשה בכיתה י"א, אתה צריך פחות או יותר להגיע אליהן ברמת 5 יח"ל ובמקצועות החשובים - ובוא נודה על האמת, הכוונה היא שבעיקר מדובר במקצועות החשובים לצבא, שזה אומר כעקרון המרחב של המקצועות הריאליים וזהו פחות או יותר - כבר בכניסה לכיתה י"א. כלומר אם השכלת "לקחת את עצמך בידיים" הכי מאוחר שיכלת, עשית זאת בסביבות כיתה י', וכנראה בתחילת השנה כדי שהממוצע השנתי לא ייפגע.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למעשה אפשר להיות סמוכים ובטוחים שההחלטה הזו נלקחת כבר הרבה לפני. אולי גילאי 14 או אפילו לפני כן.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז איך לכל השדים והשדות - אתם בטח שואלים את עצמכם - יכול ילד זב חוטם בן כולו 14 לקחת החלטה דיי חשובה ודיי מורכבת בנושא כמו קריירה בגיל כזה? אילו כלים או ניסיון חיים או יכולת החלטה או בשלות נפשית או תובנות מעשיות או רצון מגובש יכולים כבר להיות לילד בן 14?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תשמע להורים, יש להם ניסיון</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התשובה היא שבאמת לא הרבה. ולכן כמעט שמן הנמנע שלא להגיע למסקנה שמי שבגדול לוקח את ההחלטה הוא כנראה לא הילד, אלא הוריו במובנים רבים. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ילד שהוריו החליטו עבורו החלטה כזו הוא בד"כ ילד שהוריו שקלו את משמעותה של ההחלטה הזו בצורה דיי רצינית. כלומר עפ"י רוב מדובר במשפחה או זוג הורים שמבינים דבר או שניים בחייהם, הבינו את חוזקתה של ההשכלה האקדמית ההנדסית או הריאלית ומשקלה המוערך במדינת ישראל ובמיוחד בשוק העבודה, הורים פרקטיים ואוהבים המבקשים לתת לילדם את האפשרות להשתכר בכבוד לכשיגדל, לאפשר לו עתיד נינוח עתיד שבו הדאגות הכלכליות יהיו פחות משמעותיות עבורו, בהיותו אדם בעל השכלה המהווה פחות או יותר מפתח כניסה לעולם התעסוקה המובנה והמיוצב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ויש כאן עניין נוסף, יש את הילד עצמו. בד"כ ילד כזה למשפחה שכזו הינו ילד טוב בסופו של דבר. הוא טוב בלימודים והוא ילד מנומס ולא משתולל יותר מידי או לא בעייתי. הוא ילד שהוריו זיהו בו מתחילה את הפוטנציאל להיות מצטיין או מצליח בחייו. והילד מצידו הוא ברוב המקרים אכן כזה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלא שלא מעט פעמים היות הילד כזה נובע מרצנו של הילד לספק את הוריו, די פשוטו כמשמעו. כלומר הוא ילד טוב המודע לכך שהוריו אוהבים אותו ורוצים את הטוב ביותר עבורו אלא שהוא לא תמיד רוצה את מה שהם רוצים עבורו, רק מוכן לשים את מאוויו הלא סטנדרטיים בצד כדי שלא להרעיש את המערכת. פעמים רבות הוא ספוג בתחושה (בין שתהא זו תחושה הנרכשת עקב האווירה בבית או עקב היות האבא למשל עובד בעבודה מהסוג המדובר - מהנדס או רופא או כלכלן) שאכן זה הכי טוב להיות מהנדס או </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רופא </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">או </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כלכלן</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">. הוא מבין שזו חלופה בטוחה כמעט להשתכר בכבוד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לתחושתי האישית, נדמה שלא מעט פעמים סוג האווירה המתוארת לעיל מהווה מעין אטמוספירה סגורה על עצמה ומאוד דומיננטית. הרצון העז לקדם את הילד במירוץ של החיים כמעט ולא מאפשר את הנינוחות הנדרשת מאיתנו כהורים לשם ליבנו לכך שלא תמיד הילד מוכשר לתחומים הללו או אפילו לא תמיד באמת מאוהב בהם. אני חושב שהדבר נכון היה שבעת מונים</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> באווירה של אז, בימי חלדי כנער.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במקום נוחות כלכלית: הקנה לילד יכולת ליפול ולהצליח</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ו</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כך, כשהגבה שלנו מורמת למשמע הקלישאה שזה עתה הנחתי כאן, שהילד ושאיפותיו וחלומותיו הם מחוץ למערכת השיקולים בבחירות מסוג זה, אנו מגדלים את ילדינו. תחת הנחת היסוד אשר </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בגדול</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאָיֶינת את הילד האומרת ש"עתיד כלכלי בטוח הוא ערובה לחיים טובים" אנו מייצרים דור מתוסכל מאוד. חוסר היכולת שלנו כחברה להפנים שהמדד למצויינות או לעבודה מכובדת הוא לא רק היכולת שלנו להיות מהנדסים טובים או להבין מקצועות ריאליים, חוסר ההפנמה את המרחב העשיר של הספקטרום היצירתי של ילדינו, העקשנות שלנו להחליט לילידנו מה נכון לחייהם לא פעם מתוך היצר הדוחף אותנו לחיות דרכם את ההצלחות שלא היו לנו, האגרסיביות הדורסנית כמעט הייתי אומר של תרבות "העבודה היא הכל", המעדיפה יציבות כלכלית על פני חינוך נכון, חינוך המעביר את הכוח לילד עצמו, הנוטע בו את הכלים להחליט לבדו על עתידו, חינוך המבקש לתת לילד להצליח במקום הנכון לו ולא במקום הנכון לנו. החשש שלתת לילד להתפתח עלול לעלות לו בחיי סבל - כל החבילה המעוותת הזו הופכת אותנו למה שאנחנו: חברת עבדות המדושנת מחוסר חירותה להחליט או לקחת סיכונים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואל תבינו אותי לא נכון. ההורים הם נפלאים, באמת. המודעות הנמוכה לרצונותיו של הילד שבנידון איננה זדונית כמעט לעולם, ובאמת הם דיי צודקים ומזהים נכון, בסופו של דבר: להיות מהנדס או רופא במדינת ישראל זו ערובה לחיים נינוחים באופן יחסי מבחינה כלכלית לכל הפחות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הורי הנפלאים היו אף הם כאלה. בהיותם פועלים המשתכרים לא הרבה למחייתם, זכורתני היטב חדירות אמונתם בי כל אימת שהיו משוחחים איתי על מה זה להיות מהנדס וכמה זה טוב ללמוד. אני חושב שהמילה "ללמוד" הייתה סוג של "שם השם" ו"ליבת עבודת הקודש" </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">של מקדש המעט של ילדותי. אימי המתוקה הייתה מוכנה להשקיע בי כמעט הכל רק כדי שאצא ללמוד שאצליח בלימודי ושאגשים את חזון ההנדסה שלי. שלנו. של מי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז אני היום מהנדס. בשנת 2002 למניינם סיימתי את לימודי ההנדסה שלי בטכניון, אחד מהמוסדות האקדמיים הנחשבים בעולם למעשה, בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל. ומאז המשכתי כמעט בטבעיות לחיל האוויר, נגעתי בנושאים מרתקים ועבדתי בתחומים מעניינים בהחלט. משם המשך הטבעי היה להגיע לעמדת הנדסה בתעשייה האווירית בתחום המשיק לביטחון המדינה, אותה רשת בטוחה ומסודרת ומחבקת שהייתה לי בית למשך בעצם כל שנות תעסוקתי ו/או לימודי כשחושבים על כך.<br /><br />והאמת היא שהנדסה היא תחום מעניין. אפילו מעניין מאוד. והאמת היא שבעתיד הנראה לעין אני לא מתכוון לעסוק במשהו שונה. ושזו כנראה הפרנסה העיקרית שלי ותחום עיסוקי היומיומי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להיות אני</span></h3>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: justify;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://mantratrailer.com/wp-content/uploads/071231-igivemyselfpermissio.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://mantratrailer.com/wp-content/uploads/071231-igivemyselfpermissio.jpg" height="350" width="400" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>פשוט אני. סיפור מסובך מאוד האמת...</u></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u>באדיבות האתר: </u></b></span><span style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><u><a href="http://mantratrailer.com/">http://mantratrailer.com</a></u></b></span></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">...אבל בשבילי, כך נדמה לי יותר ויותר שמתחוורת לה מן אמת כזו עמוק בבטן - בשבילי? זה לא WOW. ואני? אני רוצה כבר את ה-WOW שלי. כי נדמה לי ששם אני מאוד מאוד אהנה ואצליח לזרוח כמו שרק אני יכול.<br /><br />אז כך בין קרב לקרב, ובין עומס לשגרה, אני נושא עיניים מקוות למן אופק סתמי ולא נורא משלהב שבו השמיים שלי נפגשים עם המים שבי. השמים המבקשות לתת לי חופש וחירות ועוצמה בכתיבה שלי, בשירים שלי, במוזיקה שמתנגנת לי בלב, ברצון שלי להשפיע על אומות, לפתוח צוהר ישראלי אל העולם כולו, לאחד דברים, לעשות מוזיקה או לכתוב ספר משלי. והמים שבי שהם הזרימה הפנימית שלי. זו ששתקה בשבילי כ"כ הרבה זמן.<br /><br />אז מה עם לעשות מה שאתה באמת אוהב? ואולי מה שאתה באמת אוהב ייתן לך לראשונה בחייך את האפשרות לפרוח באמת בצורה שמעולם לא חלמת עליה. אבל עכשיו החלק הטריקי: לך ותמצא מה אתה באמת אוהב אחרי שנים כה רבות שבהן סירבת לשמוע שזו היא בעצם שאלת הלב.<br /><br />אני עדיין לא מצאתי. אבל אני לפחות מחפש. כמו במטריקס של החיים האמיתיים, אני כבר לקחתי את הגלולה האדומה ואינני יכול שוב לחזור חזרה אל הכלא המתקתק של עבדות הרוח וחירות העפר. וכבר הבטחתי לעצמי שאני לא זורק כלום אלא רק מוסיף נדבכים, ומהם כך אני מקווה - אני סוף סוף איבנה.<br /><br />אז תעשו לי טובה הורים טריים והורים פחות טריים. בפעם הבאה שמישהו שואל את הילד שלכם: "תגיד חמוד, מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?" תגידו לו שייענה בפשטות: "כשאני אהיה גדול אני מקווה שאהיה אני."</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-85823305809989169832014-01-27T15:49:00.000+02:002014-10-24T02:46:33.358+03:00אני רוצה בלאק מטאל עברי!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה בלאק מטאל עברי. אבל עברי אותנטי באמת, אתם שומעים? לא עוד לעיסה מחדש של חומרים ההולמים את הטבעיות הסקנדינבית. לא שהסקנדינביות רעה חלילה, היא נפלאה מאין כמוה, אלא דווקא בגלל שהישראליות נפלאה גם היא ומתאימה לנו יותר. הישראליות הזו, במובנה האוניברסאלי העמוק והחי והנושם והפועם והמבקש עתיד כביר ושעוד לא התחיל לפעול במציאות - צריכה להתבטא דרך המרחב השופע הזה של הבלאק מטאל. אנחנו צריכים ליצור יצירה מקורית ורעננה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לצייר בצלילים את עולם התוכן של האומה הזו, את האותנטיות שלה. ציור שיעלה מתוך השלילי שבנו ומתוך החיובי שבנו. הוא החיים שלנו באמת. אני רוצה משהו שיודע להפיק שילוב עוצמתי של אורות וצללים העשוי מתוך החווייה הקיומית שלנו פה כעם, כאומה וכתרבות. כהיסטוריה כבירה של כל מה שהיה לנו פעם וכחזון של כל מה שיכול להיות לנו בעתיד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/N72vzo8flsQ?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<div style="text-align: center;">
<b><u><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גרימויאר: חלוצי בלאק ישראלי בעברית - 'על הכאב', מהאלבום: "תפילת האשכבה לאור", ישראל 1996</span></u></b></div>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה את המפגש הזה שטרם נולד בין "ההרמוניה של הדיסהרמוניה" שרק הבלאק מטאל יודע לייצר ובין התרבות הקדמונית והכבירה שלנו, עשירת התוכן והיופי וההוד. אני רוצה את העלאתם על מרכבות הלחן והעיבוד והביצוע של אוצרות התוכן והקסם הפנימיים שיש לתרבות הזו להציע. אני רוצה להפיח חיים באוצרות הנשמה הכלל אנושית הזו שחבויים בתוך האומה הזו, על ידי המיזוג שלה בתוך התלקחות בלאק מטאל אפלה ועמוקה, מטושטשת ומלוכלכת המורכבת מפסגות ומעמקים כפי שרק הקסם הזה יודע לצייר בצלילים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>אני רוצה לשבור את המעגל המגוחך והעלוב של ההתכתשות התאורטית וחסרת העניין והמעוף בין הכסילים המבקשים להוכיח לבין הכסילים המבקשים להפריך, את קיומו של אל תאורטי</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה לשבור את המעגל המגוחך והעלוב של ההתכתשות התאורטית וחסרת העניין והמעוף בין הכסילים המבקשים להוכיח לבין הכסילים המבקשים להפריך, את קיומו של אל תאורטי. ואני רוצה להחליפה בחוויית חיים עוצמתית ומורכבת. למול קרקס הגלדיאטורים העלוב של מלחמות הדת והאין דת, אני רוצה להעמיד שער ולהצביע אל הכיוון. אני רוצה להגיד שיש לנו פה כישרונות ויוצרים מדהימים שיש להם מה לומר. ויש לנו תוכן. תוכן שהוא חומר נפץ אמיתי בכל קנה מידה שהוא. אני רוצה את הניצוצות של המפגש הזה בין עומק הבשורה הרעננה של החילונות ובין תורף האמת הקדמונית של הדתיות. אני רוצה להשליך את הרפש ולהשאיר את הזהב. וזה, רק רעידת אדמה של בלאק מטאל יודעת לעשות. אני רוצה תכנים יסודיים מעומקם של עולמות הנבואה והמלוכה הישראלית והבשורה לאומות: מנבואות ההתגלות של משה ומלחמות הכיבוש הראשונות של יהושע שהשיב את הישראלים אל מה שהיה להם לפני שגלו אל הכשדים. את הנבואות של עובדיה הגר שהתנבא אל האדומים ושל יונה הנביא שהתנבא אל נינווה. ואני רוצה תכנים מתוך מחשכי החורבן והאסון והגלות, עת היינו שרויים בחסות עלטת הברבריות האירופאית הממתיקה זוועות במגע של משי ונימוס דק ככפור המכסה על תהומות של אכזריות אין סוף לה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<object class="BLOGGER-youtube-video" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0" data-thumbnail-src="https://ytimg.googleusercontent.com/vi/3_sWztTEYG4/0.jpg" height="266" width="320"><param name="movie" value="https://youtube.googleapis.com/v/3_sWztTEYG4&source=uds" /><param name="bgcolor" value="#FFFFFF" /><param name="allowFullScreen" value="true" /><embed width="320" height="266" src="https://youtube.googleapis.com/v/3_sWztTEYG4&source=uds" type="application/x-shockwave-flash" allowfullscreen="true"></embed></object></div>
<div style="text-align: center;">
<b><u><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סיילם: חלוצי בלאק/דום ישראלי מקורי מתוך מחשכי הגלות - 'קדיש', מהאלבום: "קדיש", ישראל 1994</span></u></b></div>
<div>
<br /></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אני לא רוצה לרסק שום תרבות אני רוצה להוציא מכל התרבויות של העולם את הנקודה הפנימית שלה החוצה. לכל האומות ולכל התרבויות יש יסוד אמיתי ועז ששוכן בתוכן, ורק צריך להוציא אותו החוצה, לשיר אותו. לנגן אותו לכל העולם. לנגן באמת בלי פשרות, להגיד אותו כמו שהוא.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה מפגש אמיתי ועוקצני ומתחבט בין התרבות הישראלית שהתעצבה באשכנז ובין התרבות הישראלית שהתעצבה בארצות ערב. להצית אש של יצירה מתוך מפגש האיתנים הזה. אני רוצה להביא אל הבמה את הניחוח הזה של המפגש המפרה בין ההתבוננות הישראלית על עולם התוכן האירופאי לבין ההתבוננות שלה על עולם התוכן המזרחי והמוגרבי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/Hoy23AES0MM?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<div style="text-align: center;">
<b><u><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מור קרבסי - La Galana I La Mar בלחן אנדלוסי מקורי</span></u></b></div>
<div style="text-align: center;">
<b><u><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מי אמר שאין תשתית לפולק/בלאק ישראלי עם שירה נקייה?</span></u></b></div>
<div>
<b><u><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><br /></span></u></b></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני רוצה את זה עשוי היטב. מוקפד, חזק, לא מתחנף, מקורי, משופשף ולא מבקש שיאהבו אותו, אלא מציע וזקוף. לא מתפשר ולא בכאילו. ואני רוצה את זה עוקצני וחד ומטורף ומהוקצע ושיצא בלאק מטאל שיודע להעלות את הרוח האנושית גבוה אל השמים ולהוריד אותה עמוק אל המעמקים. ואני רוצה את זה לא מבוייש עוד, ולא מפוחד ולא בורח אל השבלונות. אני רוצה לשיר על הישראליות שמקלפת את המעיל השחור והבלוי של הגלות מתוך כבוד לאותן אלפיים שנים בהן שילמנו מחיר דמים על חורבן הישראליות, בזמן שהיא מעיזה לעלות אל היכל הקודש הזה של ההתחדשות הנבואית פה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני לא רוצה את הסכרין הדתי ולא את המרור החילוני. אני רוצה את הצחוק ואת העצב. אל תעלימו לי את הקרבות והשאלות ואל תדגישו לי את ההצלחות והיופי. אל תמכרו לי חזון מתקתק בשקל ואל תשכנעו אותי להיות דתי או חילוני. תנו לי מראה אמיתית של הישראליות שלי. חיה, נושמת ובועטת. ישראליות מתחבטת, עלובה ומרהיבה גם יחד. מורכבת. אל תעשו לי מיסיון מהתורה ואל תעשו לי אידיאולוגיה מאלוהים שהחלטתם שהוא מת. תנו לי לטעום את ליבת המאבק מהצד החש והמנסה להבין שלו, ולא מהצד שמחפש קרבות שווא. עייפתי מוויכוחי סרק על שטויות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה מוזיקה שהיא חזקה כמו פטיש, לשבור איתה את פוליטיקת הנמלים המעמתת כל הזמן חלק כזה שבי עם חלק אחר שבי. פוליטיקה של ניגודי אינטרסים ושל דמוקרטיית הקבוצות על חשבון החירות של האדם. שמציעה לי לבחור או להיות חילוני או להיות דתי. או להיות שמאלני או להיות ימני. או להיות סוציאליסט או להיות קפיטליסט. אידיאולוגיות בשקל שעושות ניתוח בנאלי של עולם מורכב ומשתנה בלי הרף. ולא שאין לי מה לומר בפוליטיקה או שאין לי עמדות - יש לי ועוד איך - אבל תמיד בעירנות מתמדת למה שמתחולל מסביב, לא מוכן למכור את נשמתי למולך אידיאולוגי. אני מבקש לרסק קרבות הבל שמזינים מכונות של כסף ותעשיית פרסום רק כדי שתמשיך להתקיים. אני רוצה לשבור את הקרקס של האוננות המנטאלית (סליחה על הביטוי) של תרבות ההבל הדומיננטית והמבטלת את הרוח. זו שמוכרת פוסטרים שעשויים מאנשים על מרקע טלביזיה בשעת הפריים טיים לעת ערב. זו שמציעה ליוצרים חדשים לנתב את החיים שלהם אל הסלביות במקום אל האומנות. אל הפלקט של חקיין הזמרים ואומן הקאברים במקום יוצר חי ונושם עם אמירה מעניית ועם יצירה מקורית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>אני רוצה מוזיקה שהיא חזקה כמו פטיש, לשבור איתה את פוליטיקת הנמלים המעמתת כל הזמן חלק כזה שבי עם חלק אחר שבי. פוליטיקה של ניגודי אינטרסים ושל דמוקרטיית הקבוצות על חשבון החירות של האדם</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה מסר נוקב. אני רוצה להגיע ללבבות של כולם. רוצה שכולם יתחברו אבל לא רוצה לוותר על שום מילימטר של זהות עצמית. אני לא רוצה להתנצל יותר על זהותי הישראלית - ישראלי במלוא המובן ההיסטורי והמטאפיזי של המילה. זה שמכיל את ירמיהו ומשה ואת רבי יהודה הנשיא ואת הרצל ואת ביאליק. זה שלא רואה פלגנות אלא השלמה. לא מחלוקות אלא הדגשים שונים של אותה המנגינה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני רוצה להשתתף באופן פעיל בריקוד האיתנים הזה של הבלאק העולמי. למה שרק ענקי בלאק מטאל מנורבגיה יגיעו לפה? למה שלא נעשה בלאק עוצמתי באמת שיתפארו בו בעולם? שבבקתת עץ קפואה בנורבגיה יישבו שני ילדים בני 17 ויקשיבו לבלאק שמדבר עברית ושר על <a href="http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0701.htm" target="_blank">הקרב של שבט יהודה ושבט שמעון באדוניבזק מלך בזק</a> ואיך שקצצו לו הלוחמים הישראליים את בהונות ידיו ורגליו כדי להשיב לו את הדם ששפך משבעים מלכים כמוהו, כדי לנקום את נקמת האנושות בפושע הזה. ושהם יגידו לעצמם אז: "לא ידעתי... זה הסיפור של היהודים? חשבתי שאין להם כלום מעניין להגיד והנה יש פה תרבות שלמה..." שיראו שיש שירי תרבות יפהפיים ממש כמו One rode to Asa Bay גם אצלנו.</span><br />
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>שבבקתת עץ קפואה בנורבגיה יישבו שני ילדים בני 17 ויקשיבו לבלאק שמדבר עברית ושר על הקרב של שבט יהודה ושבט שמעון באדוניבזק מלך בזק ואיך שקצצו לו הלוחמים הישראליים את בהונות ידיו ורגליו כדי להשיב לו את הדם ששפך משבעים מלכים כמוהו</i></b></span></blockquote>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה שהקול התרבותי הישראלי שנדם כמעט אלפיים שנים, אנוס להיות חבוש וחרב, כפות אל עפר ארצות זרות ואיקוני דתות שווא והבלי קסמים תועים זרים ושבורים, שהקול הזה יפרוץ החוצה ויגיד כבר את מה שצריך להגיד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה עולם שבו לא נדרש להסביר שום אלוהות כי היא מוחשית וקיימת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה לעצב כאן תודעה מוזיקלית אחרת. לעצב כאן אישיות לא מפוחדת ולא מזייפת. להפסיק לאונן את עצמנו לדעת על פארדיגמות של בלאק שאינו מתאים לתרבות או למבנה הפנימי של נשמתנו ולשחרר את הנפש לעשות את מה שהיא חווה אל תוך התשתית המטאלית. באמת הפעם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכבר היו לנו חלוצים שהלכו לפני המחנה כנחשון בן עמינדב אשר קפץ אל מי ים סוף עד שהגיעו אל אפו ורק אז נבקע הים. וכמו גדעון שענה אל המלאך ושאל אותו 'היכן אלוהי ישראל ולמה איננו מושיע אותנו?'</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כאלה לוחמי תרבות אני רוצה, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במהרה בימינו ונאמר אמן.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-60324947112115233022013-11-18T01:35:00.000+02:002014-01-27T15:11:50.965+02:00קידום השיח הציבורי בישראל: פרק 3 - שבירת המוחלטות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/11/2.html" target="_blank">רשומה קודמת בסדרה: פרק 2 - העמדה העצמית</a></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שורש ראשון: תיקון המידות (המשך)</span></h3>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/11/2.html" target="_blank">בפרק 2</a> של הסדרה התחלנו להגדיר את העמדה העצמית. תכלית ההגדרה של העמדה העצמית הייתה שינוי המיקוד של השיח כולו: לא עוד תחרות הורדות ידיים, לא עוד ניצחון כקריטריון לאמת אלא דיון כתהליך העשרה אישי המחייב פתיחות לשונה כאסטרטגיה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברשומה הנוכחית אני מבקש להקנות עוד כלי אחד ועוד תובנה אחת להשלמת הבירור של השורש הראשון - תיקון המידות: הכלי הוא שבירת המוחלטות והתובנה היא הנחת טוב הלב.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h3 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כלי שני: לשבור את חומת המוחלטות</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תחושת הצדק שלנו היא אחת מאבני היסוד החשובות לנו ביותר כבני אדם לעצב את עצמנו. לייעץ למישהו לפקפק בעצמו מבלי לחוש מוחלטות כלשהי יהיה לגזול ממנו את האופי הבסיסי ביותר שלו, את לשד חייו. ולכן, לא לשם נכון לכוון. נכון אבל, להוסיף פה נדבך. הנדבך הנוסף, התבלין החשוב במרק הזה יהיה ללא ספק ההבנה שמי שמנהל דיון כרגע הוא לא התיאוריה בכבודה ובעצמה, לא תפיסת העולם, לא התורה ולא הפילוסופיה, לא הכפירה ולא האמונה. מי שבאמת מנהל פה את הדיון הזה כעת הוא... אני.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והאמת היא שאני - בניגוד לתורה, לאמונה, למדע, לפילוסופיה או לתפיסות עולם כאלו ואחרות - אני אדם. אני לא הלך מחשבה. אני לא סט של עקרונות. אינני חוקים ולא הייתי מעולם קודקס רוחני. טרם נולדה בעולמנו תפיסת העולם הגנרית המסוגלת להגדיר אותי במלואי ויש לשער שלעולם לא תהיה. למעשה, חוץ ממני (וגם זה ביום טוב שבו המודעות העצמית שלי בשמים) אין עוד איש על פני תבל שמסוגל באמת להגדיר אותי.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני גם עושה דברים לא תיאורטיים בעליל: אני כועס קצת על מה שקרה אתמול, ושמח קצת ממה שקורה עכשיו. אני מתלבט ואני חושש ואני גם טועה לא מעט. ואני אוהב את החבר השמאלני שלי אבל שונא את השמאלנות שלו (טוב לא בדיוק שונא, זה קצת מורכב כן...). אני מחבב את החבר הימני שלי אבל מסתייג מהדוגמאטיות שלו. אני אוהב רוק אבל שונא את הכופרנות המילולית, או לפחות יש לי כלפיה רגשות מעורבים. אני מזדהה עם המסר העצוב של המילים אבל לא כל כך עם הניסוח. אני אוהב את האמנות המודרנית אבל שונא את הרציונליזציה שלה. אני מאמין אבל שואל שאלות...</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובעצם למה אבל? אולי אין לי באמת "אבל-ים" בתוכי, רק דברים שבהתאחדם בתוכי במרקם עדין עם האיזונים הנכונים הופכים הם אותי למי שאני. ויותר מכל אני בעיקר ישות </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בפני עצמה: </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קיימת, מלאה ועשירת התוכן והסתירות. איש חי. הגיע הזמן, אני חושב, שאתן לעצמי את הכבוד הזה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכמו במקבילה קיומית מדהימה ישנה כמובן גם האפשרות הסבירה אשר טרם הוכחה לחלוטין, שגם ההוא שמולי, בן השיח הזה המעצבן והטועה כל כך הרבה, גם הוא לא באמת תיאוריה. למרות שבקלות יכולתי לטעות ולחשוב שהוא ממש תפיסת עולם מהלכת עם אף, עיניים, ג'ינס ומשקפיים מכוערות מאוד.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בהפנמת ההחלטה להתבונן על עצמנו כעל בני אנוש טמונה היכולת לאמץ מסקנה חשובה מאוד לענייננו: יש פרמטרים נוספים בתוכנו שהפכו אותנו למה שאנחנו היום. הדעות שאנו אוחזים בהן, התיאוריות שאנו מתנגדים אליהן, האמירות שאנו מזדהים איתן - הכל אינו אלא תוצר של מורכבותנו הפנימית. יוצא מזה שלהבין שהאמת המוחלטת איננה נחלתי הבלעדית אין משמעו הטלת דופי בתורה או במדע או בכל עלה תאנה אחר שנבחר להגן איתו על מערומי נפשנו המורכבת והלא ברורה, אלא בסה"כ שאלה על עצמנו. השאלה לא מעמידה את תפיסת העולם למבחן, היא מעמידה אותי במבחן. אני יכול אולי להזדהות עם התורה מאוד אבל אני חייב להפנים שייתכן שישנן נקודות לא ברורות אצלי, ולכן מן ההכרח שלטובתי האישית אני אפנה משאבים וזמן להאיר את אותן הנקודות הללו ולהבינן היטב. האם להכיר את החולשות הפרטיות שלי והשפעתן על הלך המחשבה שלי איננו מטרה ראויה למדי? שמא ייחשב העושה כך לתבוסתן או לחוטא? דומני שלא יימצא מי שיעז לחרוץ לשונו כך אלא שליבנו הפתלתול המסרב להיפגע למרות הידיעה הברורה שפגיעה זו אינה יותר מכאב המזרק של הרופא המטפל, לב זה הוא המונע מאיתנו את שבירת חומת המוחלטות המזוייפת. הוא, המספר לנו שאין אנו אלא אמת צרופה ותיאורטית המהלכת על שניים ושותה קפה שחור בכל בוקר יום חול.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עכשיו כל כללי המשחק השתנו. אם הצלחנו להגיע עם המהלך המחשבתי האחרון הזה למיצוי הוגן ואמיתי שלו, אז הצלחנו פתאום להוליד דינאמיקה חדשה ואחרת לחלוטין במציאות: דינאמיקה של אנשים. לא עוד שיח מדומיין של תיאוריות וחוקים ועקרונות, אלא שיח כמו שהוא באמת במלוא מערומי אמיתותו: שיח של אנשים. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עכשיו הזמן להיות רציניים באמת: קחו את התובנה הזו עד הקצה שלה. עד הסוף ממש. הנה, מעיז אני לנסח את הכפירה הבוטה הזו בצורתה המאיימת ביותר:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">[1] בדיון בין אנשים, אין דבר כזה תיאוריות. אין דבר כזה חוקים. יש רק בני אדם. רק בני אדם.</span></blockquote>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בטרם יבולע לי לנצח ואנודה סופית מבית הכנסת, מקום העבודה או הפקולטה למדעים באוניברסיטה אולי חשוב להדגיש הדגשה חשובה. הבהרה, ברשותכם: כמובן שישנן תיאוריות. כמובן שישנן תפיסות עולם. אלא שמי שמשוחח, מי שדן ומי שמדבר עליהן או חי אותן - הם בני אדם. וכשאנו מנהלים דיון, איננו מתווכחים עם השכינה או עם חוקי הגרביטציה, אנו מתדיינים עם החבר שלנו מהצבא או החברה מהמשרד ליד. זוהי קריאת קודש להבחין במציאות כמות שהיא ולא להתעלם ממנה. לדעת ששיחה היא פעולה אנושית עם אנשים אמיתיים. תיאוריות ואמת מוחלטת בצד, יש לזכור שלפנינו בנאדם שהוא המדבר ולא התיאוריה שבה הוא התאהב ושאין זהות בין השניים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מכל הנאמר לעיל עולה אם כן בבירור המסקנה שבכל הנוגע לבני אדם לפחות, אין באמת מוחלטות אמיתית. אין באמת אמיתות גנריות. יש את האופן הפרטי והאישי שבו אני כאדם מזדהה עם האמירה התיאורטית ההיא.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכלי הזה מכוון לנקודת מפנה בנפש, אף היא מתחום המידות, ושהיא חיונית להצלחתו של כל דיון: הענווה. הענווה היא אותה חוויית החיים המאפשרת לך לזכור שאתה וחברך בני אדם. הענווה הזו לא מבקשת פשרות אידאולוגיות ואין לה תביעות תיאורטיות. היא רק מבקשת למקד אותך במקומות שטוב להתמקד בהם. במקומות שאותם צריך לנקות.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כדי לשבור את המוחלטות אפשר לעשות כמה דברים, אולם דומה כי החשוב שבהם הוא לברר בין דעותיי המוצקות והנכונות מה בהן אני יודע בוודאות מוחלטת, מה בהן אני יודע כי שמעתי מבלי להיווכח באמת, מה בהן אני משער שהן נכונות פשוט כי הן מסתדרות עם ההיגיון הכללי של הדברים ומה בהן אינו אלא תקוות או חלומות אישיים שלי שמשום מה שכנעתי את עצמי שהן אמת מוחלטת. למעשה, המיון הוא אפילו הרבה יותר פשוט מזה: צריך פשוט לשאול את עצמי מה בין כל מחשבותיי ודעותיי הוא אמת וודאית.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h3 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המדריך למציאת "האמת הוודאית" (תקציר)</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במונח הפופוליסטי משהו "אמת ודאית" אני מתכוון לטענה שאפשר לאמת אותה בצורה מוחלטת שלא יכולה עוד להיות עליה עוררין. לדוגמה (עסיסית ומענייננו שלנו בסדרה הנוכחית): בוויכוח האמוני למשל אני יודע שכתוב בתנ"ך שהקב"ה התגלה לעמו ישראל בסיני ודיבר עימהם פנים בפנים. אני יודע משום שקראתי זאת בתנ"ך שבבית שלי, על הכוננית ליד המיטה. אבל אינני יודע האם באמת התקיים המעמד הזה. לא שאני מטיל ספק בכך, אבל אני אישית לא הייתי שם ואני חושב שגם אישתי לא הייתה. הבנות הצעירות שלי אף הן כנראה לא היו שם בגוף. כמובן שאני יכול לנהל דיון על אמיתות המעמד ההוא אבל אינני יכול להניח כאמת מוחלטת מראש שהנתון הזה של אמיתות ההתגלות היא ללא עוררין, ועובדה פשוטה היא שיש מי שמערער עליה. כלומר כדי לאמת את הטענה התורנית של אמיתות מעמד הר סיני, זוהי האחריות שלי לעשות את כברת הדרך האמונית הנדרשת כדי להתייחס לאמיתות המעמד ההוא. חובה עלי לברר טענה זו לאשורה ובוודאי שעלי מוטלת גם החובה שלא להתייחס אליה כאל אקסיומה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בצורה דומה אני חושב שאפשר לומר שאני יודע בוודאות מוחלטת שישנה תיאוריה מדעית לגבי ההתהוות הפיזית של היקום, תיאוריית המפץ הגדול. אני לא יודע אבל האם התיאוריה הזו נכונה. עיקר הספק נובע מהעובדה שמעולם לא ראינו לא אני ולא מי שהגה את התיאוריה המרתקת הזו את אותה הנקודה הסינגולרית המפורסמת של האנרגיה מתנפצת בשידור חי לעיננו ממש אל מה שמאוחר יותר יהיה היקום שלנו ומאוחר קצת יותר העולם שלנו ואח"כ הבית שלי והרכב המשומש שקניתי. אני יודע שיש חישובים הממחישים את החוקיות שמצליחה להסביר חלק מהתופעות אבל אני לא יודע עדיין שכל התופעות כולן מוסברות היטב ע"י המודל המתימטי והפיסיקלי הזה פשוט כי לא הספיקו עדיין לבצע את אינסוף הניסויים שצריך לבצע כדי לכסות את כל המקרים כולם.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חשוב לשים לב למיקוד האנושי של השיח: ייתכן שהיכן שהוא בתורה קיים הסבר מניח את הדעת לשאלה שלי לגבי אותנטיות מעמד ההתגלות (בהערת סוגריים אומר סוד קטן - ישנו הסבר כזה, אלא שהוא לחלוטין חורג ממסגרת הרשומה הנוכחית, ויש לי עליו מעט מן האור כתוב בתוך <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/blog-post.html" target="_blank">הרשומה הזו</a> אשר הואלתי להוציא כפרי ביכורי בנושא זה, ימצאנה הקורא הנבון שם) וייתכן גם שהיכן שהוא בתוך ההסבר המדעי של תיאוריית המפץ הגדול יש תשובה המכסה מקרים נוספים על אלו שאני כבר מכיר - אבל אני הקטן והלומד לאט עוד לא זכיתי ללמוד אותם כמו שצריך ולהבינם. ולכן, העניין שלי עדיין לא פתור בנושאים הללו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין כאן קריאת תיגר על עצם התיאוריה או על עצם מעמד ההתגלות, לא כי זה אסור אלא פשוט כי זה עדיין לא חלק מאותן הידיעות שלי שהתבהר לי כאמת בצורה וודאית. זה הכל. אם ארצה מספיק ואם אתאמץ מספיק ייתכן שאיווכח באמיתותן או שקריותן של אלו הטענות, אבל אני אהיה חייב להתאמץ באמת ולא להרשות לעצמי עוד לעשות קיצורי דרך מזוייפים בראשי המרשים לי לשקר לעצמי שטענותיי התאמתו אצלי.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במשמעות העמוקה יותר יש כאן העתקת תכלית הדיון משיח עקרוני לשיח אישי. זהו כלי טכני שביכולתו לתת לנו מפתח של הזדהות. כדי שאמירות עקרוניות תמצאנה את מקומן בלבבות האנשים הן חייבות לעבור את המסננת האישית שלהם. ההשתכנעות היא ההזדהות המלאה (רגשית ושכלית) שלנו עם הטענה והכלתה המלאה, כפי שציינתי כבר ברשומה הקודמת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא בלי חשש, אני מנסה לפתוח כאן סוגריים ולציין שלמעשה כל הדיון האמוני שהוא ההקשר הקונקרטי שאליו הסדרה הזו מתייחסת מחייב לימוד עצמי והזדהות. תפיסה זו המציבה את ההזדהות הליבית שלנו עם טענות אמוניות כתנאי בל יעבור לקבלתן היא לא טענה קלה. בעולם התורני קיימות גם גישות אחרות המסרבות לראות בשאלה כלי לגיטימי לשיח, למרות שההתייחסות אל השאלה ככלי לבירור ואל ההתאמתות הליבית כתנאי לקבלה מלאה של הדברים היא בכל זאת מהיסודות הבסיסיים ביותר עליהם מדבר ספר הכוזרי, אולי החשוב שבכל ספרי האמונה שנכתבו אי פעם (וצריך באמת פעם להקדיש לו במה מכובדת). אני גם חושב שלא נטעה אם נאמר שגם בעולם הלא תורני קיימות גישות דומות המבקשות לעקר את יכולתה של השאלה אלא שבעטיה של מעטפת המדעיות הכללית מצאה לה גישה זו תחבולות להסתתר מאחורי פסיאודו-שאלות המסתירות את האמת הקטנה הזו. כולנו כאנשים לא אוהבים שמקשים עלינו קושיות, אבל דומה שהאומץ לאפשר אותן הוא הכלי היחיד להושיענו מבדידותינו המפוחדת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנחת טוב הלב</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפנמת המסר של שבירת חומת המוחלטות שלנו היא צעד משמעותי במיוחד. אפילו יותר מהצעד הראשון שבו החלטנו לגשש אחר נקודת ההסכמה להיאחז בה. בעוד שבצעד הראשון הרשינו לעצמנו לייצר קרקע משותפת לעמוד עליה כדי שהדיון הזה יוכל להתחיל, הנה כאן אנו נכנסים לשינוי אמיתי בעצמנו, שינוי בנקודת המוצא העצמית. שבירת האבסולוטיות המזוייפת של העצמי, באם נעשתה בכנות והופנמה היטב, חושפת אותנו לפני מרחב חדש שטרם הכרנו. כעת אנו מדברים עם אנשים ולא עם רעיונות. כעת אנו מתייחסים לפחדים, רגשות וחוויות חיים שלנו ושל אחרים כשחקנים לגיטימיים בקביעתן של תיאוריות גדולות, ממש כמו השיקולים הטהורים והכלליים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכעת, נכון להשלים את המהלך הזה בצעד הבא. כעת נכון לאמץ את הנחת הבסיס של הדיון שהיא אולי הקומה האחרונה באמת לענייננו מבחינת תיקון המידות: הנחת טוב הלב. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנחת טוב הלב היא פשוטה לניסוח אלא שהיא קשה למימוש. קשה מאוד אפילו. ההנחה אומרת כך:</span><br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">[2] האדם שמולי הוא בהגדרה אדם ישר ובעל כוונות טובות, עד שיוכח אחרת.</span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בדרך כלל, הנחות מקדימות שלנו כלפי בן השיח שלנו אינן דבר מומלץ. אין לנו כאמור לא את היכולת ולא את העניין לעשות כן ועלטת הספקולציה היא ללא ספק אחד הממסכים העיקריים ביננו לבין התפתחותנו. אלא שכאן אין לנו </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באמת </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנחה מוקדמת, אולי זולתי התביעה מעצמנו שלא לבוא מתגוננים מראש. זו יותר תביעה עצמית מאשר התייחסות אפריורית לזולת. אני מעוניין בדיון ומבקש נקודה משותפת לצאת ממנה ומבקש שהמוחלטות תישבר ומוכן לראות בבן השיח שלי אדם מורכב. והרי זו בסה"כ הבנה טבעית שבעצם אני מבקש להתחיל מעמדה נפשית נינוחה ולא מתגוננת. יתירה מזאת: אני מבקש להתחייב באמת למה שאני רוצה בו מהדיון הזה - למטרות שלי: אני רוצה להתעשר ולהרוויח מהדיון ועל כן שומה עלי שלא להפריע למהלך הפתיחה של הלב אל זולתנו. המשפט עצמו אינו מבקש לקבוע עובדה והניסוח הוא מותנה, כלומר: ברגע שליבי ושכלי יזהו את החריגה המאששת שאין זה המצב ושבן השיח שלנו נוטה החוצה מדרך הישר - אזי נוכל באמת להצדיק את המהלך הכה דחוי בעיננו וכה בלתי רצוי לעצמנו - המהלך של ניתוק הקשר הפתוח אל המשוחח המועל באמוננו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנחת טוב הלב היא בעצם הדבק של הכל. במבנה שהקמנו כתשתית היסוד לבניין השיח הציבורי בישראל בניית האמון ההדדי והבטחון בטוב ליבו של המשוחח עימי - בתור תנאי להתחלת הדיון כולו - מחזיקה יפה את הכלים והתובנות שהזכרנו ברשומה זו ובקודמותיה. הנחת טוב הלב מאפשרת לנו להפסיק להתגונן - ולהתחיל ולהפיק את המיטב הדיון אליו בחרנו אנו להיכנס מראש. אני אתקשה למצוא הסכמה עם מי שליבי נוקפני לגביו באמור לי האיש הזה שלפניך - לא ישר ולא הגון הוא. ומאותו הטעם בדיוק אני אתקשה למצוא חמלה בליבי כדי להתבונן בו כאדם ישר ומעניין שוב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השורש הראשון: תיקון המידות - </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סיכום</span></h3>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תיקון המידות לענייננו הוא מהלך נפשי פרטי שלנו שמשחרר אותנו מטרחנות הבל ומפנה כוחות נפשיים למאמצים יותר רצויים, כאלו המאפשרים לנו להשיג את מטרותינו בדיון. עושים זאת בחמישה צעדים:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צעד ראשון - הגדרה מחדש של העמדה העצמית</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מגדירים מחדש את נקודת המוצא העצמית שלנו. ממקדים את הדיון כשהחלטנו שמבחינתנו יש לו מוטיבציה ויש לו מטרה וגם נתנו להן הגדרות קונקרטיות:</span><br />
<blockquote class="tr_bq ">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מוטיבציה: מבחינתי האישית, קיומו של דיון הינו במידה רבה תוצאה של <u>הרצון שלי</u> לקיים אותו.</span></blockquote>
<blockquote class="tr_bq ">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מטרה: מבחינתי האישית, מטרתי בדיון היא <u>לעצב את עולם התוכן האישי שלי</u> ביחס למציאות.</span></blockquote>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צעד שני - הפנמת המוטיבציה והמטרה</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מבינים שאנו מבקשים לדון כי אנו באמת רוצים בכך, אנו באמת רוצים בקשר עם האחר. והאחר הזה הוא באמת אחר מאיתנו ולפעמים שונה מאוד. הבנו את המנגנון המעצים שבשיח עם השונה והקוטבי ואת התרומה הפוטנציאלית שלו להעשרת עצמנו (המטרה שלנו). הבהרנו שאנו מבקשים להיפגש עם השונות כדי להיפגש עם המקומות הלא נוחים אצלנו פשוט מאוד מכיוון שאין דרך בדוקה מזו כדי להיבנות באמת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צעד שלישי - אין שכנוע יש השתכנעות</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המשחק משתנה. אנו מבינים שאין טעם לנסות ולשכנע היות וזו פעולה עצמאית של האדם שמולנו ולנו אין בה השגה של ממש. באותה נשימה אנו מבינים שלנו כן יש אפשרות להשתכנע, ושזו תכלית החיפוש - כזכור: מציאת אותם המקומות הלא פתורים של תודעתנו בזכות מה שהדיון עם השונה מציף מולנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צעד רביעי - מציאת נקודת ההסכמה</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנו מחליטים שאנו חייבים לקחת את האחריות לפעולת המנגנון כיוון שהוא אינטרס שלנו בהגדרה. לכן אנו מחפשים את נקודת האחיזה מול בן השיח, נקודת ההסכמה, מתוך ההבנה ש:</span><br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אדם לא אוחז בדעות השליליות שלו בגלל הדברים השליליים שבהן. הוא אוחז בדעות השליליות שלו בגלל הדברים החיוביים שבהן."</span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנו מבינים שאיתור נקודת ההסכמה היא הכלי היעיל ביותר לעצור את הסחף המגננתי שלנו בשיח עם החולק עלינו: לא עוד התנצחות אלא חיפוש הצדק אצל השני. זו עבודה הפוכה למה שהורגלנו בו עד כה, ושביכולתה לפנות את הנפש מהמאמץ המיותר למצוא דופי בשני אל עבר העיסוק במה שחשוב באמת: למצוא את מה שחיפשתי כל הזמן - נקודות ההסכמה שמתאימות גם לי ושבלעדי ה"יריב" הזה לא הייתי נפגש איתן אף פעם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צעד חמישי - שבירת המוחלטות והנחת טוב הלב</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עוברים תודעתית משיח של עקרונות ותיאוריות לשיח של אנשים: אנחנו מבקשים לייצר דינאמיקה של אנשים ולא של עקרונות תיאורטיים כי אין עקרונות תיאורטיים באמת אלא רק אנשים המדברים עליהם. אנו מבינים שכדי באמת לתפוס מה מתחולל אצלנו או אצל בן השיח שלנו אנו חייבים להפסיק לחשוב בשבלונות של תפיסות עולם ולהתחיל לחשוב במונחים של בני אדם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החמלה לאחר נותנת לנו חופש להתייחס כך גם לעצמנו סוף כל סוף: שאלות שלי בלב אינן קושיות תיאורטיות, הן קושיות שלי עצמי ואני הוא הרוצה עליהן תשובה. לומדים לנקות את הדעות שלנו מאמיתות כוזבות כשאנו שואלים את עצמנו מה מבין דעותינו הוא אמת ברת הוכחה שאין לה עוררין. עכשיו אפשר להבין איפה צריך לשאול, כי אנו יודעים איפה אנו לא בטוחים לאחר שעשינו בעצמנו בירור ללא משוא פנים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולבסוף מרשים לעצמנו להירגע: אין לנו מניפולטור מולנו אלא אדם כמונו. לפחות עד שיוכח אחרת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק על תשתית של מידות אפשר לעבוד על שאר שורשי הכשל</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנה כי כן, תם ולא נשלם ליקוט הסט הבסיסי ביותר של המידות שאימוצן הוא בסיס איתן מספיק להחזיק דיון יציב בין אנשים. עבודת המידות של האדם עם עצמו היא כמובן גדולה יותר ממה שפירטתי כאן אולם לענייננו אין טעם עוד להפליג בפירוט יתר. אפשר וגם נכון להרחיב עוד בנושא זה ולא חסרות המסגרות והספרות המתאימה לכך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשלושת הרשומות הראשונות ביקשתי לפתוח צוהר אל האפשרות לשבור את הספירלה המסרסת את מטרותינו שלנו. ביקשתי לתת אפשרות להסתכל אחרת על כל הסיפור הזה של הדיון, לשבור את הפראדיגמה הכובלת של הדיון העקרוני, לצאת מהכלא המבודד של השיפוט ולהשתחרר לאוויר ההתבוננות האישית והפרטית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברשומה הבאה אני מקווה להתחיל לגעת בקומות הגבוהות יותר שבונות כבר מבנה שמתחיל להיראות כמו בית על הבסיס המוצק שתקוותי היא שהתחלנו ליצוק כאן.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-80932496705969998502013-11-13T15:59:00.000+02:002014-01-27T15:12:35.196+02:00קידום השיח הציבורי בישראל: פרק 2 - העמדה העצמית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/1.html" target="_blank">רשומה קודמת בסדרה: פרק 1 - הצעה לסדר</a></span><br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שורש ראשון: תיקון המידות</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טיפול שורשים</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ב<a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/1.html" target="_blank">רשומת הפתיחה</a> הצגתי בשמונה סעיפים את מה שלעניות דעתי מהווה קבוצת הבסיס היסודית של שורשי הכשל של הדיון הציבורי בישראל. שמונת היסודות הללו אינם כשלים כשלעצמם אלא יותר עמודי יסוד, עליהן ניתן לבנות דיון תועלתני או כושל, תלוי להיכן לוקחים אותו. אלו הם אם כן שמונת שלבי הסולם שלנו איתם ננסה ברשומות הבאות לעלות אל פסגת ההר שלנו - שיח ציבורי בונה בישראל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הסדרה המובאת כאן מתמודדת עם הנושא באמצעות ההתמודדות עם הפרטים ולא עם הציבור. כלומר בסדרה זו בכוונתי להתוות תובנות וכלים הנלמדים בצורה הדרגתית לפי הסדר של שמונת השורשים, כדי לאפשר לפרט לנהל דיון בונה בכל סיטואציה שייתקל בה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
הסדרה לא עוסקת בהגדרות גנריות ללא הקשר אלא דווקא מתמקדת בשיח הציבורי שלנו כאן בישראל ובשאלה האמונית דווקא. שיח ציבורי הוא במידה מרובה פונקציה ישירה של תנאי הציבור, הזמן והמקום ואין כללים גנריים. בעיני, להקשר התרבותי יש משמעות לא זניחה העושה הבדל של ממש בהדרכה לקיום שיח בונה בחברה. מבלי להיכנס להגדרות פילוסופיות עמוקות מידי, אומר כי אני סבור שיש בנמצא תודעה קולקטיבית ספציפית המהווה מצע משותף של החברה באשר היא חברה, ואני סבור שמצע זה הינו ייחודי בד"כ לחברה מסויימת. אין דין הנפש הציבורית הגרמנית כדין זו המקסיקנית או דין זו הסינית או זו הישראלית לצורך העניין. במובנים רבים התודעות הקולקטיביות משתנות באופן משמעותי: הן מבחינת ההדגשים התרבותיים, הן מבחינת הנורמות, הן מבחינת כללי המשחק של התקשורת הבין-אישית והן מבחינת נטיית הנפש הכללית של האומה עליה מדברים. לא זה המקום לדון בקבילותה של הנחת היסוד שהונחה בזאת לפניכם להוכיחה או להפריכה. מן הראוי שייעשה כן ואולי בהזדמנות אחרת אלא שאני מבקש שלא להתמקד בה בשלב זה. בין אם נקרא לכך נשמת האומה (לפי המינוח התורני של התפיסה הזו) ובין אם נכנה זאת רקע חברתי, די לי שתתגבש אצל כל קורא ההבנה המלאה על מה אני מדבר כאן - על תודעה משותפת הקיימת ברקע של הדברים תמיד וכן שהיא איננה נתון גלובאלי אלא נתון פרטיקולרי המשתנה מעם לעם ומחברה לחברה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
זאת ועוד: נושא הסדרה הנוכחית הינו השיח הציבורי בישראל ובהתאם אשתדל לכוון אל אותה התודעה הישראלית המשותפת שלנו במיוחד ולאו דווקא לניואנסים המבדילים בין תתי-חברות או תתי-מסגרות פנימיות בתוכנו. כיוון זה אינו רק בחירה טכנית לשמירת רצף הדיון, הוא אמירה בפני עצמה: אנחנו כולנו למעשה חברה אחת, וההבחנות הפנימיות שלנו אינן אלא הדגשות שונות של אותה התודעה, אותו הרצון אם תרצו, המכוון להתאחדות הלבבות והצלחת היסטוריה המשותפת שלנו. מעט מהגיג זה הנחתי כבר ברשומת המבוא שם ציינתי כי התוכן של השיח הציבורי בישראל הינו למעשה תוכן גבוה המתאפיין בשאלות עומק ראויות וגדולות הנוגעות לכולנו. זו לעצמה עדות לקיומו של זרם מעמקים עז בלבבות כולנו, המבקש את בירור הזהות שלנו. העיסוק התמידי בשאלות עומק אלו, הגם שלוקה מצד הסגנון הנמוך והרגשני, מהווה ראיה שנפשות כולנו חפצות באותה הזהות הישראלית הכללית הזו וחפצות שתתברר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צעד ראשון - בירור העמדה העצמית</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למה אנחנו נכנסים לצרה הזו מלכתחילה? למה לדון? מה מטרתנו? למה זה טוב?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לעניות דעתי שתי ההבחנות הבאות הן תורף התשובות לשאלות אלו, האחת בנוגע למוטיבציה שלנו והשנייה בנוגע למטרתנו בדיון, כל דיון:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><br />
<blockquote class="tr_bq ">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">[1] מוטיבציה: מבחינתי האישית, קיומו של דיון הינו במידה רבה תוצאה של <u>הרצון שלי</u> לקיים אותו.</span></blockquote>
<blockquote class="tr_bq ">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">[2] מטרה: מבחינתי האישית, מטרתי בדיון היא <u>לעצב את עולם התוכן האישי שלי</u> ביחס למציאות.</span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
בבואי לגשת לדיון - כל דיון - בין אם יהיה זה דיון מתואם מראש רשמי ומעונב ובין אם תהיה זו היתקלות מקרית בעמדה שכנגד ו"היסחפות" לשיחה מתחיל תמיד מנקודת המוצא הזו, של הרצון שלי. חשוב להפנים נקודה זו היטב: המוטיבציה לדון היא מוטיבציה לספק את רצון עצמי בקשר עם האחר, על מלוא מרחב העושר שקשר זה יכול להניב עבורי. כלומר זו בקשה כמעט הייתי אומר אגואיסטית. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובכל זאת, עניין משונה. בקשתי להעשיר את עולמי הפרטי היא דווקא באמצעות הקשר אל האחר, אל השונה ממני על כל הפשרות והוויתורים שקשר זה עלול לחייב אותי. אין מנוס אלא להודות שבמקביל לאגואיזם יש כאן גם בקשה אמיתית להתקרב אל האחר, לשמוע ולהבין אותו, להכיר את שונותו ולעמוד על משמעותה. זוהי כמעט הייתי אומר פניה אלטרואיסטית לתת דווקא לאחר מקום להתבטא. כשאני אומר פניה אלטרואיסטית אני מכוון לכך שלמעשה אין הכרח בלתי נמנע שהקשר אל האחר יתקיים כדי להעשיר את עולמי הפנימי: לכאורה, אני יכול בתהליכים אוטודידקטיים טהורים להשיג כל מידע או כל הבנה שארצה. היום הדבר נגיש ואפשרי במיוחד אפילו הרבה יותר מבימים עברו. ועם כל זאת ולמרות הכל: אנו בעצמנו בוחרים בחירה מודעת לפנות אל האחר, לבקש את השתתפותו בשיחה איתנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
המבנה הנפשי שלנו בבואנו לדון הינו אם כן מורכב, סוג של יין ויאנג אם תרצו: על מצע של אגואיזם מונחת לה פניה אלטרואיסטית, ושמא ההפך?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הצידוק האגואיסטי</span></h3>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על פי רוב, החינוך להתחשבות בזולת ולניהול דיון המאפשר לשונה ולטועה להתבטא בצורה מלאה, עושה שימוש בטיעון הנפוץ, הטיעון הפדגוגי: חשוב להיות מנומס או להתחשב בזולת ברמה המוסרית או ברמה הערכית. זה לא יפה (אם יורשה לי לכנות זאת כך) להתנהג בגסות אל האחר. הדגשת המסר הזה היא ללא ספק חשובה ובונה במובנים רבים. עם זאת נדמה שיש לנו כאן לימוד חדש בהקשר הזה, הלימוד העצמי או אפילו האגואיסטי אם תרצו: כדי לעצב את אישיותי שלי, כדי לענות על השאלות הקשות שעומדות בפני, כדי לברר בעצמי את הדברים, כדי להתפתח - אני חייב לשמוע את השונה, ולא רק לשמוע. אני חייב להבין ולרדת לסוף דעתו. למצוא את נקודת העומק של דברי החולקים עלי. ולא רק בגלל שזה חשוב להיות מוסרי ומנומס, אלא גם בגללי. חשוב לי להתפתח ולכן חשוב לי לפתוח את עצמי אל השונה. מתברר אם כן שגם מהטעם האגואיסטי הטהור יש אינטרס עצמי מובהק להכיל את השונה ממני.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תובנה זו, התובנה התועלתנית אם תרצו, חשובה לנו כדי לתקן את הטעון תיקון, זו הקומה הראשונה שאי אפשר בלעדיה. בתורת החסידות למשל מכנים תהליך זה של חינוך עצמי בשם של "תיקון המידות". הכוונה היא שמתקנים את תכונות האופי העצמיות כדי להקנות לנו דרך ארץ בסיסית. תשתית זו של דרך ארץ היא הכרחית לכל לימוד או התפתחות נוספים. היא הקרקע היציבה שרק עליה אפשר לבנות את הקומות הבאות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תיקון המידות אוחז בו אנרגיה רבה שתאפשר לנו לפתוח את לבבנו תחילה מההתבוננות העצמית ואחר, מההתבוננות הכללית יותר. אם אני מבין שאני מבקש לדון עם האחר כדי להעשיר את עולמי וכן אני מבין שכדי להעשיר את עולמי אני מבקש לתת לאחר לבטא את עולמו שלו, אזי זהו אינטרס ראשון במעלה ואגואיסטי לחלוטין שהאחר הזה יקבל את מלוא הבמה להתבטא. למעשה, זה יותר מזה: ככל שאני אצליח לתת לאחר במה מלאה לבטא את כל מה שאני חולק עליו, שונא אותו, לא מסכים עימו ושאר מרעין בישין - כך אני מתקרב יותר למטרה שלי. כך אני מצליח להתעשר יותר, ללמוד יותר, להתחזק יותר. יוצא מזה שחוסר ההסכמה הוא במובן העמוק בעצם הבסיס הטוב ביותר לדיון כיוון שהוא מאפשר לנו מפגש בלתי אמצעי עם אותן ההבחנות שאינן חלק מנפשנו הפנימית. המפגש הזה נותן לנו הצצה אל עולם רגשי וערכי שאין לנו בו דריסת רגל. העיסוק בקיים אצלנו לעולם לא יוכל לתת לנו מבחן אמיתי ומציאותי לעמדותינו. רק המפגש עם ההתנגדות אלינו מאפשר לנו לראשונה הזדמנות לעמת את מה שאנו סבורים שהוא נכון עם המציאות עצמה. כיצד העמדה שלנו עומדת מול שאלות מקשות? כיצד היא עונה לכל הצרכים במציאות? השאלות הללו יכולות לעלות בצורה הכי חזקה ואותנטית רק אם אדם המתנגד לעמדתנו יציג אותה, פשוט כי הוא ישאל את השאלות האלו בכנות גמורה. אנחנו שבויים בדעתנו שלנו וקשה לנו יותר לשאול את הקושיות הבאמת כואבות, דווקא כי אנו חשים שלמים עם עמדתנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אינני אומר שלא ניתן כמובן לצייר בנפשנו דיון עם אנשים המסכימים איתנו לחלוטין אלא שהדעת נותנת שדיון זה איננו הכלי החזק ביותר להרחיב את עולמנו למעט תוספת תובנות תומכות פה ושם. דווקא המפגש עם עמדת הנגד ביכולתו לחשוף אותנו לשאלות קשות, לפחדים עצמיים ולאפשרות באמת לפתור אותן. המפגש עם השונה הוא כר פורה נפלא מאין כמוהו להתפתחות עצמית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">העמדות והשאלות המצביעות אל אזורי התודעה החלשים שלנו, הכואבים שלנו, המקומות שמהם אנו הכי מפחדים וש"עליהם אנו הכי פחות סגורים", הם הדלק החזק ביותר לניקוי האורוות הזה של הנפש שלנו שהוא בעצם המטרה שלנו בדיון. כשאנו בוחרים לדון, אבל באמת בוחרים בו, אזי אנו בוחרים למעשה במסלול העצמה אישי שהוא לא קל ולא פשוט, אבל הוא יעיל ומעצים מאין כמוהו. אנחנו צריכים לקחת בחשבון שאנחנו הולכים מראש לקראת תהליך שיעלה מול הפרצוף שלנו את הרגישים והלא פתורים ביותר שבמחוזות תודעתנו. ואנו חייבים להבין שזו היא בחירתנו האישית ובחירתנו בלבד. נדרשת אחריות והבנה של המחיר שמשלמים כאן. ייתכן שנבחר אחרת, להישאר באזור הנוח בו דעות החולקות עלינו קשות לא תושמענה לאוזנינו הרגישות והמפוחדות וזו תהיה בחירה מעולה מבחינתנו, אלא שאם בהתפתחות עצמית חפצים אנחנו לא יהיה מנוס מלהתמודד עם הטעון התמודדות אצלנו בפנים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז בעצם זה שכנוע שלי ולא של האחר?</span></h3>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להבנה הזו, לקפיצת המדרגה הזו אני מכוון את דברי: הדיון הוא לנו הזדמנות פז להעמיד את עמדותינו אנו במבחן המציאות ולהיפגע במקום שנדרש כדי לתקן בעצמנו את הטעון תיקון. האפשרות שלי לשנות באמת תוכל לחול רק על עצמי למעשה. לא שלא ניתן לשכנע ולהשתכנע בדיונים אלא שמה שמתרחש בשכנועים הוא פעולה עצמית ולא פעולה חיצונית: כלומר לא אני משכנע את בן השיח שלי, אלא הוא משכנע את עצמו. חשוב להבין זאת. השכנוע, הוא ההגעה הזו לנקודה שבה מושגת הזדהות רגשית ושכלית עם התוכן, וזו היא בעצם נקודה אישית ומורכבת שאין לי, כאדם העומד מנגד לבן שיחי, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בה</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השגה אמיתית בעצם. לכן אם ישנה בכלל מטרה ברת השגה שניתן להתייחס אליה, זוהי אך ורק המטרה עליה דיברנו קודם: השינוי העצמי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
הנה כאן חבויה לה הבנה משמעותית עבורנו. אם אנו מסכימים למהלך הזה, אם מבינים אנו את המנגנון הזה אזי אין מנוס מלהבין שכדי להשיג את מטרתנו אנו, חובה עלינו לרסן את כל ההפרעות בדרך אליה, ובמיוחד את הצורך הפרזיטי לחבל ביכולתו של האחר להתבטא. הענקת הבמה לאחר בעולמנו היא מהותית להשגת יעדינו האישיים. מעבר לטיעון הפדגוגי החשוב, נדמה לי שבבואנו לפתור את בעיית השיח הציבורי שומה עלינו לגעת בשורשו העצמי של הכשל: תיקון המידות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
נמצאנו למדים אם כן שאיך שלא נחתוך את העוגה הזו נקבל שקיומו של דיון המשיג את מטרותיי מחייב שאני אאפשר לשונה להתבטא, ודווקא לו. המסקנה היא אם כן, ברורה:</span><br />
<blockquote class="tr_bq ">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">[3] הבנת השונה והכלתו בנפש שלי היא אינטרס עצמי מובהק.</span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הצעד הבא לאחר ההבנה הראשונה שלנו הוא להניע את מנגנון ההתעצמות הזה. כדי לאפשר זאת נדרשת מאיתנו המשימה לאפשר לדיון להתקיים בצורה חופשית, ולפתוח את סגור לבבנו אל השונות כדי שנוכל כאמור להיחשף לשאלות העולות מחוצה לנו ולהיבנות מהן. מכאן הצעדים צריכים להתמקד בשני מישורים: המישור הראשון הוא אימוץ של תובנות בסיס שתסייענה לנו לנקות את המפריענים למיניהם הכובלים את חופשיות השיח והשני אימוץ של כלים פרקטיים שגם יוכלו לקדם אותנו ברמה המעשית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כלי ראשון: למצוא את נקודת ההסכמה</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באחד משיעורי הרב אורי עמוס שרקי בהם יצא לי לצפות וללמוד, התפתח דיון סוער במקצת על נושא כלשהו שפרח כבר מזיכרוני. באחת התשובות של הרב לתלמיד ענה הרב את המשפט הבא שנחרת היטב על לוח ליבי:</span><br />
<blockquote class="tr_bq ">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">[4] "אדם לא אוחז בדעות השליליות שלו בגלל הדברים השליליים שבהן. הוא אוחז בדעות השליליות שלו בגלל הדברים החיוביים שבהן."</span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדרך היעילה ביותר להניע שיח מול דעה נגדית היא לקחת אחריות על השיחה ולהוליך אותה בעצמי אל נקודת ההסכמה. חשוב להדגיש: אין כאן דרישה להתפשר כלל וכלל. עמוד על עמדותיך כמה שרק תרצה והיאבק כלוחם עשוי ללא חת ומורא על כל פינה מפינות דעותיך החשובות. אבל כדי שהשיח הזה שסגרנו כבר שאתה בעצמך בוחר בו בלב מלא יתחיל לנוע, חובה עליך למצוא את נקודת האחיזה המשותפת משם שניכם תוכלו לצאת. החיפוש הזה של "נקודת האמת" בדבריו המקוממים אולי של בן השיח הוא כלי יעיל במיוחד. הוא מאלץ אותי לעזוב לרגע קל את מלאכת ההתבצרות האידיאולוגית שלי, את החיפוש המתמיד אחר הכשלים והפגמים של הדובר שמולי ולעשות משהו הפוך: לחפש איפה <b>הוא </b>צודק.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בדיוק. אתם קוראים טוב ולא התבלבלתם: השמאלני הזה, הימני הזה, היפה נפש הזה, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המתנחל הזה, השונא יהודים הזה, השונא ערבים הזה - מחזיק בנקודת אמת טהורה ויקרה מפז ושלי אין אותה בעולמי הפנימי כלל וכלל. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השאלה מניין לי כל זאת אינה חשובה כרגע, היא שולית משום שאני מדבר כעת על כלי טכני ופשוט שמאפשר לי להתקדם. קיראו לכך הבטחון שלי בכך שבני האדם רוצים צידוק מוסרי למעשיהם, קיראו לכך המטרה הטובה שאותה בן השיח רוצה להשיג בעצם.... או קיראו לכך: "</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אדם לא אוחז בדעות השליליות שלו בגלל הדברים השליליים שבהן. הוא אוחז בדעות השליליות שלו בגלל הדברים החיוביים שבהן". יהיה אשר יהיה מעמדה של הקביעה הנועזת הזו שלטועה ההוא העומד כעת מולי יש נקודת אמת שורשית שאני פספסתי, עדיין חשוב להבין שהיא הכלי שלנו להתקדם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הסיבה היא שכאשר אני מוצא נקודת הסכמה שלי עם הניגוד, אני בעצם מוצא את המקום ההוא בעמדתי האישית שאני פספסתי. וזה - הרווח האמיתי בכל הסיפור הזה כולו. ו</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מכיוון שאני מכיר את עצמי היטב, ויודע ש'אותי לא מחרטטים בקלות' וש'אני יש לי דעות ברורות מאוד בכל הנוגע לנושא הזה ולנושא ההוא' וש'אצלי אין הרבה שאלות' וש'עיני פקוחות תמיד' וכל שאר סיפורי הגבורה שאנו מספרים לעצמנו - אני חושב שאני יכול לסמוך על עצמי מספיק כדי לשחרר את מגננת החיפוש המתמיד אחר הכשלים של השני, ולעבור למוד עבודה שונה: איפה אני יכול ללמוד פה משהו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובעצם, למה שאחשוש? הרי אם הסכמתי למשהו בדבריו של היריב בעצם מצאתי משהו שתמיד יכולתי לאמץ אותו ושהוא חלק מהתודעה שלי במקורו, אלא שהסיבה שלא הצלחתי לעלות על מטיל הזהב הרעיוני הזה הייתה שפשוט העסקתי את עצמי בשיטת שיח שעשתה לי נזק אמיתי. במקום באמת ללמוד משהו מהשיח החלטתי עד היום פשוט להתגונן בו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ישנו כאן רווח נוסף שחשוב להזכירו: נקודת ההסכמה היא שובר הקרח הטוב ביותר ביקום. הסכמה אותנטית וכנה שלך עם הטועה והמטעה ההוא שמולך תרסק באחת לרסיסים את כל המגמה הספירלית שהייתה מאפיין מרכזי של הרבה מהשיחות שלך עם "אנשים כמוהו" עד היום. חשוב לרגע איזו הרגעה והכוונה מחדש של כל הדיון יכולה להיות למשפט כמו: "אני דווקא שמח לשמוע שאתה אוהב אדם כל כך ואכפת לך גם מטובתם של הפלסטינים, אחרי הכל הם בני אדם והיכן רגשותיהם והיכן חייהם?" הבא מפיך ימני שכמוך....</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מבקש להדגיש עוד נקודה חשובה: כדי שהכלי הזה באמת יעבוד אתה חייב להיות כן. כלומר אינך יכול לזייף הסכמה או אותנטיות. אם תנסה לנהל דיון באמצעות השחלת הסכמות מלאכותיות פה ושם, ובמילים אחרות אם תבחר לא באמת להשתמש בכלי אלא רק בפורמט שלו, סביר להניח שתיכשל במקודם ובמאוחר. הסיבה היא שבעשותך כך אתה בוחר שלא באמת להפסיק את השימוש בטכניקת השיח המגננתי שלך אלא בעצם לעבוד על עצמך וליצור הסכמה מזוייפת אצל היריב. זו מגמה שונה לחלוטין. אתה מחפש שם שכנוע, כמו בימים הרעים ההם בהם השיחות שלך היו התמודדויות המזכירות תחרות הורדת ידיים והמנצח הוא הצודק. זו בחירה מודעת לשטות בנפשך שפשוט תתמיד את המצב שממנו חפץ היית לצאת אך מסרב אתה לשלם עבורו את המחיר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברגע שפונים אל נקודת האחיזה הראשונית הזו, המשותפת הזו, מתחיל להתרחש קסם מעניין אצלך בבטן. פתאום אתה שם לב שלראשונה בחייך אתה מעיז לשאול את עצמך את הגסה שבשאלות: "אז מה באמת טוב בשמאלנות הזו?" או אולי "אז מה באמת טוב בימניות הזו?"<br /><br />מה באמת? איך לא חשבתי על זה קודם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/11/3.html" target="_blank">לפרק הבא בסדרה: פרק 3 - שבירת המוחלטות</a></span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-18076115537603223022013-09-29T01:07:00.001+03:002014-01-27T15:13:18.038+02:00קידום השיח הציבורי בישראל: פרק 1 - הצעה לסדר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרשומה שלפניכם היא רשומה קרובה לרשומה אחרת שלי העוסקת בתוכן של <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/blog-post.html" target="_blank">שאלת קיום האל</a>. כאן אני מנסה לדבר על המסגרת של הדיון והצורה שלו. כאן, אני מבקש להקנות לדיון שלנו צורה בונה בניגוד לחיזיון של היום שהינו לדעתי מיצג של תקשורת לקויה להחריד, בלשון המעטה. אני ממשיך את הקו משאלת קיום האל רק כדי לתת לדיון הקשר קונקרטי. כעקרון רבות הן המחלוקות ורבות כמוהן ההזדמנויות לברר את האמת. הזדמנויות שכמעט תמיד אנו מקפידים להחמיצן.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מבין חורבותיו העשנים של שדה הקרב של השיח הציבורי בישראל ניכרים כבר פה ושם פנים עייפות ועיניים טרוטות. אלו הם הלוחמים העייפים. פצעיהם הפתוחים והמדממים אינם מניחים להם עוד לרצות לקחת חלק בוויכוחים הסביבתיים. עד כדי כך נלאתה נפשנו משמוע ומראות עוד מהקשקושים הללו שעיננו מתגלגלות כבמהלך רפלקס רק לשמע הזכרת "דת ומדינה", "שמירת הפסח בציבור", "גיוס בני ישיבות" ושאר פנינות קיומנו, שחשיבותן רבה ובירורן כושל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לשבור את מעגל האלימות - קריאת כיוון</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />זה זמן רב שאני מתחבט כיצד לגשת אל הנושא שמעטר את כותרת הרשומה שלפניכם. מה לומר? איך לכתוב? כמו אחרון העומדים בשורה, גם לי צד ועמדה בנושאי אמונה שונים ונפשי יודעת ויכוחי הבל מהסוג שבנידון שנים ארוכות אחורה. בשנים האחרונות התפתחה והלכה בתוכי רגישות אחרת, שהיא לי חווייה חדשה יחסית: הרגישות למסגרת של הוויכוח ולהשלכותיה עליו. לעניות דעתי בישראל של ימינו שוררת אווירה עכורה במיוחד מזה שנים לא מעטות ואחד משדות הקטל העיקריים של החירות והאותנטיות הלבבית של האנשים הנפלאים של האומה שלנו היא הזירה הזו, הזירה של הווכחנות האמונית. אמנם נחלים של דיו כבר נשפכו אל ערוץ אכזב זה של הוויכוח הבין מגזרי / בין תפיסתי / בין מה שלא נכנה אותו הזה, אולם דומה שנקודת התבוננות אחת נותרה (באופן יחסי לפחות) די מוזנחת. הנקודה הזו היא הצורה שבה מתנהל הדיון הציבורי בישראל. לבד מהתוכן, לצורת ההתנהלות יש השלכות מסרסות על האווירה הבונה שלנו כחברה מגובשת. המצב הזה הוא לעניות דעתי לא מוכרח המציאות ובאמצעות כלים פשוטים המאפשרים לכל אדם למקד את הדיון הזה בין אם יעסוק בו בצורה מתוכננת ובין אם יקלע אליו במקרה, ניתן להפוך כל הזדמנות לוויכוח להזדמנות ליצור דיון בונה באמת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעבר לצער הפשוט על המצב כמות שהוא נכון לתת את הדעת על ההשלכות ארוכות הטווח של הדברים. המתיחות השלילית הבין קבוצתית הזו, אם וכאשר היא חוצה את גבולות הקיטוב הרצוי והמעורר - כזה שניתן לכנותו קנאת סופרים תרבה חוכמה, נושא בתוכו ארס הרסני המדכא את הפריחה התרבותית שיכולה הייתה להיות כאן. במקום להשקיע אנרגיות באיחוד לבבות על דעותיהם השונות תוך העמדת הדרישה לאקלקטיות אמונית, להתעוררות שכלית וליבית גם יחד, בגיבוש אווירה בונה אמון וחדוות יצירה המעניקה במה לכישרונות האומה שלנו, אנו חוזים בתעשייה פורחת של השמצות וחילופי מהלומות. אלו החיים שלנו באמת ולא מיצג ריאלטי טמבלביזיוני. באולימפייאדת קרבות התרנגולים הבלתי נגמרת בין הכמורה החילונית לכמורה הדתית הכל מותר. פיסאודו-מדע ופסיאודו-תורה מככבים בה השכם והערב ואין מי מאיתנו שבאמת פוצה פה ומצפצף. ואני לא מדבר על לקום ולזעוק ולהתלהם. אני מדבר על לנסות לשנות את המגמה, להטות את כיוון ההפלגה. לעשות משהו קונקרטי להסבה מקצועית של כולנו מלהיות לוחמי קשקשת ברברניים לאנשים מורכבים ומכבדים, שנכון להקשיב למה שיש להם לומר דווקא בגלל שהוא שונה ממה שאני אומר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאלת הבסיס האמונית היא עץ מניב. פורחים ועולים ממנה ענפים רבים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תרומת איברים. היחס להומוסקסואליות כתופעה חברתית. גיור. מיהו יהודי. דת ומדינה. הרלוונטיות של התורה. היחס לאומות, היחס לאויבים. התרבות בישראל. גיוס לכולם. לימוד תורה כלל ישראלי. חתונה אזרחית. השבת ברמה הלאומית. חוקה לישראל. למה הר הבית. למה מקדש. הכשרות. הממסד הרבני. המצוות בין הנגשה לחובה.<br /><br />(קמצוץ) השאלות האלו הן קווי המתאר של הווייתנו. אם רוצים אנו לקחת חלק משפיע בבניית התרבות הישראלית בכיוון הנכון אזי שומה עלינו להתעורר ולהתחיל בתיקון אבן הבסיס: השיח הציבורי בישראל. הדינמיקה הציבורית היא רבת פנים והיא מתקיימת איתנו או בלעדינו. אני הקטן, סבור שלא טוב נעשה אם נשב על הגדר אל מול מציאות רעה שאינה מוכרחת רק משום שאין לנו כוח להיכנס לביצה הזו. ואני סבור גם שלבכות ולקטר לא יכול להיקרא עשייה. ללא קשר לעמדותינו בוויכוח האמוני, זוהי לנו חובה מוסרית לאומית לדאוג שהחברה שבנינו כאן משרידיו של עם שהתפזר למשך כמעט אלפיים שנים לא תתפרק לגמרי. יש לה את מירב הסיכוי להתפרק ומעט הסיכוי להצליח ולהתאחד. כאיש מאמין הנני סבור כי בחירת ה' אלוהי ישראל בעמו היא מתמדת ואין ספק בליבי כי האנושות צועדת במעלה ההר אל הצלחת ההיסטוריה, אולם אחדות העם היא תנאי המסור ללבבות ואין לנו בו תעודת ביטוח. גם בימים עברו עת הייתה המלכות הישראלית בנויה ויציבה הפכה סוגיית האחדות לאחד מגורמי החורבן היותר דומיננטיים. למעשה, חורבן הממלכה ובית המקדש הישראליים השניים לא תוקן ולא השתקם עד ימינו וחכמים נעצו את גורמי הבסיס לקטסטרופה ההיא דווקא בהתפוררות הסולידריות הישראלית ובריקבון האחדות הפנימית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בהמשך <a href="http://complicatedlivin.blogspot.com/2013/09/blog-post.html" target="_blank">לפוסט התוכני</a> שפרסמתי בנושא הזה שעסק יותר ברלוונטיות של השאלה עצמה, המאמר שלפניכם הוא ניסיון שלי לשנות את המצב. הרשומה הזו הינה (החלק הראשון של) סיכום המתבסס על טיוטות שונות שערכתי לעצמי במשך השנים האחרונות ובהם ניסיון להקנות כלים פשוטים שמסייעים לכל אדם להפוך כל שיחה או דיון מוויכוח תפל והתנצחותי לדו-שיח מברר הממנף את האדם ומברר את נקודות האמת הפנימיות. ברשומה זו ובבאות אחריה אני מבקש לסמן את מוקדי הכשל בשיח בציבורי בישראל ואת מוקדי החוזקה. אנסה להתעמת עם מס' הנחות בסיס מוטעות לעניות דעתי ולהציע פרשנות אחרת. במהותה מהווה העבודה שלפניכם תשתית לאפשר התפתחות של אחדות והתקרבות העמדות. לא מתוך פשרה ומחיקת העצמי אלא דווקא מתוך העצמה ובירור נקודת האמת. כללי היסוד לצורת הדיון חשובים לעניות דעתי לא פחות מהתוכן עצמו. אישה חכמה אחת אמרה לי פעם שהרבה יותר חשוב ממה אומרים זה איך אומרים את זה. אין לי יומרות לחנך את העולם או להטיף מוסר, ההפך. הרשומה שלפניכם היא ניסיון לכוון את הדיון ולהאיר עיניים עם תובנות שנראות לי מהותיות לתקשורת בונה בין בני אדם. למעשה, עד רגע כתיבת מילים אלו מצחיקה אותי המחשבה שמכל האנשים אני הוא זה שמעיז לעשות זאת. הרי כל חיי טבולים המה בוויכוחי סרק רעים ויש לי את מלוא חלקי בכעסי הבל מסוגים שונים בעקבות ווכחנות זו. ייתכן שזוהי דרכי להביא אל העולם את בשורת השינוי שלי עצמי ולשתף אתכם הקוראים במגמה זו. בזכות מורים שונים זכיתי לגלות כמה תובנות שנראות לי יקרות מזהב בנושא הזה, ומעמדה זו, ואך ורק ממנה, אני כותב אליכם את המילים האלו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את המצע שתחילתו מוגשת כאן כתבתי באופן ספונטני ומתוך התבוננות אישית מודעת בשנים האחרונות. מהמעט שחיפשתי בנושא זה טרם נתקלתי בעבודה מקיפה המתמקדת במסגרת ובכלים בהם מתקיים הדיון הציבורי בישראל ופחות מזה אף מצאתי עבודות המנסות להעניק לו צורה וכיוון. עם זאת היות והנושא קשור במידה לא מבוטלת לתחום עבודת המידות כפי שהוא בא לביטוי מפותח מאוד בתורת החסידות למשל וכן בגישות פדגוגיות ופילוסופיות מאוחרות, עלול אני בוודאי להמציא גלגלים פה ושם ואולי אפילו לטעון טענות שכבר נאמרו לפני על ידי אחרים טובים וחכמים ממני. שלוחה מכאן התנצלותי המוקדמת אם וכאשר יקרה כזאת הן ברשומה הזו והן באחרות שעוד יבואו אני מקווה אחריה. אשמח מאוד לכל הערה והארה ולכל הפניה למקור מהימן, ואני יותר מאשמח להביא לעולם דבר בשם אומרו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תובנות רבות המזוגות אל המאמר שלפניכם נלקחו משיעוריו הרבים של הרב אורי עמוס שרקי, במיוחד שיעוריו על ספר הכוזרי וסדרות המבוא לתפילה ולתורה שבע"פ. חכם נכבד זה מיטיב להאיר באור מכוון רבדים שונים בחיינו כפרטים וכאומה, כחלק משרשרת של לימוד תורה המבקש להתמודד עם מבחניו המתאגרים והחשובים של דורנו. שיעוריו מתאפיינים בישירות ובהעדר משוא פנים וכן בבהירות המאפשרת לכל אדם כמעט לגשת גם אל חדריה הפנימיים יותר של התורה בצורה יחסית נהירה ומעצימה. הסתייעתי גם בספרו של <a href="http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1028">הרמח"ל</a> (רבנו משה חיים לוצאטו) "דרך תבונות" המתווה שיטה לוגית מסודרת של גישה לעיון ויש ביסודותיה לסייע לנו כאן. כמובן שספרו של הרמח"ל "מסילת ישרים" מהווה בית ספר למידות וחשוב להזכירו גם בהקשר זה. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמו כן נלקחו גם עקרונות מגישתו של <a href="http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2197">ריה"ל</a> (רבי יהודה הלוי) בכוזרי כפי שהיא מורגשת בין השיטין של יצירה מכוננת זו במיוחד בנושא הגישה אל בן השיח השונה ממך. יסודות דומים נלקחו גם <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%96%D7%9D_(%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94)">מהקונסטרוקטיביזם</a> (גישה פדגוגית הגורסת שהלימוד הינו חווייה הבנייתית) במיוחד לפי ז'אן פייז'ה ולב ויגוצקי. חלק מהתובנות לגבי מחלוקות אנושיות ומהותן נלקח מהפילוסוף הגרמני ניטשה במיוחד מ"<a href="http://www.schocken.co.il/?CategoryID=166&ArticleID=546">מעבר לטוב ולרוע</a>" בעיקר לפי תרגומו העברי של פרופסור ישראל אלדד. תפיסתו של פילוסוף זה מהווה לעניות דעתי מפתח להבנת שורשי המחלוקות בין גישות אמוניות לכופרניות, ומכאן הרלוונטיות שלו לענייננו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השלכות הסגנון על האפקטיביות של הדיון</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה שמכנים היום בשם הכללי "הדיון הציבורי בישראל" הוא בהגדרה קצת פשטנית אך אינטואיטיבית: הדינמיקה בין הקבוצות והפרטים השונים בהווייה הישראלית, על כל צורותיה, בין היתר: דיונים פוליטיים בכנסת, דיוני סלון, הפגנות מחאה והפגנות הזדהות, אתרי אינטרנט ובלוגים, עיתונות ותקשורת חדשותית ומגזיני עמדה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דיון זה סובל לדעתי, וכפי שציינתי בהקדמה, מהתנהלות כושלת ומעכירה על השלכות שיש למצב זה. אם לנסות לאבחן יותר במדויק את הבעיה אפשר לומר שהדיון סובל ממשהו הדומה להפרעת זהות דיסוציאטיבית: מחד ההתנהלות והסגנון הינם לרוב ברמה נמוכה: מסורבלים, אמוציונאליים ומתלהמים להחריד. מאידך השאלות עצמן העולות בדיון הינן ברמה גבוהה: שאלות עמוקות ויסודיות ביותר הנוגעות בקושיות הכי בסיסיות בחיי כולנו. תוכנן המפותח של השאלות מצביע לדעתי על תנועה נפשית לאומית (אם אפשר להתנסח כך) של הרצון ליישב לעצמנו את בעיית הזהות שלנו: מי אנחנו בעצם? אנחנו שואלים את עצמנו שאלות נכונות וחשובות מאוד, ותובעים עליהן מענה. זאת ועוד, עומקו ועוצמתו של תוכן זה מצביעים על זרם מעמקים חיובי לדעתי המאחד את כל הישראלים ללא שייכות לעמדותיהם בוויכוח האמוני. הרצון לברר את הזהות הישראלית הינו מהותי לנו ויכול לנבוע רק מנפשות שמרצונן החופשי מבקשות שזהות ישראלית כזו אכן תתקיים ושתהיה לה משמעות. זהו ביטוי מובהק לאכפתיות ואהדה להווייה הישראלית דווקא, הרבה פחות מהיותו ביטוי לרצון לפרקה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נראה שבגלל ההתמקדות הציבורית בקטטה במקום בבירור האמת, השאלות המצויינות שעולות אינן מקבלות מענה והיכולת לגבש תפיסת עולם ערכית, לאחד את החברה הישראלית ובכלל לייצר אווירה שלווה ובונה מבחינה תרבותית, פשוט נמנעות מאיתנו. פרט לכך תורמת האווירה העכורה להקצנת הקיטוב עוד יותר ולהתרחקות העמדות. עמדות שהיו בעבר פרגמטיות ומאוזנות עברו עם השנים בחלק מהמקרים תהליך של סחיפה. בשיח הפוליטי כדוגמה, ניתן לראות שבקרב המתנחלים למשל יש מוקדי אידאולוגיה שעברו תהליך כזה והינם היום בעמדה של יחס אמביוולנטי למדינה ולעתים אף מעבר לכך כמו למשל ביצהר, או בחלק ממפוני גוש קטיף והשומרון וזאת למרות נקודת המוצא הפטריוטית המקורית שלהם ובמיוחד אם משווים למצב בשנים עברו. באופן דומה השמאל הפוליטי בישראל אף הוא מתאפיין בעמדות שבחלקן עברו הקצנה. רק לשם הדוגמה מפלגת מרצ שבעבר אחזה בעמדות פרגמטיות יחסית כלפי המו"מ עם הפלשתינים נמצאת היום בעמדה מוצהרת של תמיכה כמעט בלתי מסוייגת בקיום מו"מ. יש שיראו את קו פרשת המים באירוע רצח רבין, שחולל ללא ספק טראומה נפשית בציבוריות הישראלית ובמיוחד עורר תחושה של מאבק על היסודות בקרב השמאל הישראלי. עמדת מרצ הנוכחית השתנתה מהעמדה המסורתית שלה כפי שהשתמעה מהצהרת ראש המפלגה משנות התשעים, אז יוסי שריד, כי המו"מ עם הפלשתינים במתווה שסוכם בשנת 93 הינו הפיך בהגדרתו ותלוי בהתפתחויות בשטח וכי אם לא תעלנה יפה הוא ייעצר לחלוטין (יוסי שריד ב</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ראיון</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> עם אמנון לורד ל</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עיתון "חדשות" בשנת 1993 מעט לאחר חתימת הסכם אוסלו הראשון).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לענייננו ו</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מבלי לנקוט עמדה במקרה של יצהר, מפוני גוש קטיף או מפלגת מרצ,</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> ניתן לזהות בדוגמאות האלו שינויים אידאולוגיים הנובעים אולי מטעמים מגננתיים. התחפרות אידאולוגית והדגשת המפריד הן במקרים רבים סממנים של אווירת התקפה ומאבק. כאשר האווירה נינוחה והעמדה שלך נשמעת גם בצד החולק עליה, אזי השיח מאמץ מאפיינים שלווים יותר מבחינת הסגנון ומתונים יותר מבחינת התוכן. כאשר השיח מאפשר לעמדות להתבטא במלואן ניכר כי הן אינן חד גוניות וכי יש מורכבות ואיזון פנימי גם בעמדות המצטיירות כקיצוניות, אלא שתכונות אלו מיטיבות להופיע במצב שבו התחושה היא שלא נאבקים על היסודות אלא על דברים היקפיים. כאשר התחושה הפנימית היא שנושאי יסוד נתונים בסיכון יש לעתים נטייה להדגיש ולהיאבק עליהם, כך שמירב האנרגיה והמאמצים מושקעים שם ולא במקומות הפחות "יסודיים".</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מכיוון שהמורכבות מכילה בתוכה את האפשרות לגלות את הנקודות המאוזנות והמשותפות של כל העמדות, נראה כי האפשרות לשיתוף פעולה כמעט הייתי אומר תלויה במסגרת ובאווירת השיח עצמו, והרבה פחות בתוכן עליו מדברים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם הבנתנו נכונה נראה כי יש כאן נזק נוסף: יש לשיח מלחמתי השפעה מבדרת - במקום שהדיון יתמקד </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשאלה, ההקצנה הכללית והסגנון מעודדים תגובות מתגוננות על הערות שוליים במקום על העיקר, שבתורן מעודדות תגובות נוספות על התגובות השוליות שכבר נאמרו. מהר מאוד נוצרת ספירלה המבדרת את השיחה לכיוונים של התנצחות רגשית או מגננתית שעה שליבת הנושא עליו נפגשנו לשוחח הוזנחה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנה דוגמה לשיחה שהייתי ער לה בהזדמנות מסויימת בעבר, ואני מביא את רוח הדברים ולא ציטוטם:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i>איש א: מה אתה אומר על שחרור הרוצחים הסיטונאי אתמול? לשמאל פשוט אין בושה מה שלא יהיה הם ייתמכו בערבים.</i></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i>איש ב: על מה אתה מדבר?! זה חשוב בכלל?! ולהגיע למו"מ זה לא חשוב? כמה אפשר להיות דובון לא לא מבלי לתת פתרון באמת. זה רק מראה כמה אין שום שכל בימין פשוט. לא פלא שהמשכילים הם שמאלנים.</i></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i>איש א: להזכירך יש חוג של פרופסורים ימניים, ואיזה חוג כזה יש בדיוק בשמאל? כל המשכילים שלכם זה מדעי הרוח, רק להתפלסף אתם יודעים. זה השכלה בכלל?</i></span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השאלה שעלתה לחלל האוויר הייתה היחס הנכון ברמה הלאומית לסוגיית שחרור אסירים פלשתיניים כחלק מניהול מו"מ מדיני. זו שאלה יפה וכבדת משקל שנוגעת לאמות מוסר, לפוליטיקה נכונה ולרצון לאזן בין עשיית צדק והרתעה לאומית ובין השגת יעדים מדיניים. לעומת זאת הדיון נסוב בכלל על שאלה אחרת: מי יותר חכם השמאל או הימין? שאלה זו היא שולית וחסרת משמעות הבאה להצדיק עמדות עקרוניות ולא לברר את השאלה המקורית לעומקה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כאן נכון לגעת בנקודה נוספת השייכת להשלכות השיח השלילי, והיא: מה היא השאלה האמיתית בעצם?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במקרים רבים הסבת הדיון מהשאלה המקורית לשאלות "צדדיות" הינו סימפטום לתופעה מהותית יותר. יש כנראה שאלה אחרת, פנימית יותר ויסודית יותר, או אולי רגישה יותר המבקשת מענה אף על פי שאיננה מנוסחת באופן מפורש. בדוגמה שהובאה נדמה קצת שאין לדוברים רצון לדבר על השאלה שהועלתה והיא למעשה הייתה רק נקודת מפגש לעצם קיום השיחה. במידה לא מבוטלת שאלות טובות רבות הן למעשה רק כיסוי מילולי למה שבאמת מפריע בלב הדוברים, וזוהי מלאכה המוטלת על כולנו להתאמץ ולמצוא את הנקודה האמיתית שאותה מבקשים לברר. למעשה, בירור נקודות המפתח הפנימיות הוא הסיבה האמיתית לכל השיח והתמקדות בו תהפוך את השיח ליעיל, משמעותי והרבה יותר בונה באם תתבצע. ייתכן אף שפתרון השאלה הפנימית בכוחו לבטל את השאלה החיצונית ששימשה סיפור כיסוי. בדוגמה למעלה ייתכן שמה שמפריע באמת לדובר א הוא התחושה שאין בעמדה המנוגדת לו שום סולידריות או אהדה ליהודים, וזה מפתיע ומפחיד אותו קרוב לוודאי. באופן דומה, ייתכן שמה שבאמת מפריע לדובר ב הוא שאין בעמדה הנגדית שום תודעה כלל אנושית מפותחת, וזה מאוד מפחיד לחשוב שכאומה אנחנו לא נרצה להיטיב לאנושות כולה, נראה שזו כמעט החמצה של מה שאפילו התורה מועידה לאומה הזו. זו אולי הסיבה להתרחקות מהעמדה היהודית המסורתית הבסיסית שכאילו מפספסת את עצמה בכך שאינה רוצה לבטא גם את האוניברסאלי שבנו ולא רק את המייחד ומבדל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם נסכם את עיקרי ההשלכות של השיח המלחמתי, הרי שמצאנו </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפחות </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ארבעה:</span><br />
<br />
<ol>
<li><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אווירה מלחמתית מדכאת אפשרות לשיתוף פעולה בין עמדות שונות שהוא נשמת אפה של התקדמות חברתית.</span></li>
<li><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אווירה כזו מייצרת השפעה מבדרת אקטיבית של ריחוק עוד יותר של העמדות ולא רק אי התקרבותן.</span></li>
<li><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האווירה המלחמתית היא לא פעם סממן שהשאלה שנשאלה מכסה על שאלה פנימית יותר המבקשת להתברר ושהעיסוק בשיח התקפי מפספס אותה.</span></li>
<li><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האחריות היא אחריות אישית של הדוברים לדבר על השאלה האמיתית ולשם כך נדרש שינוי סגנוני שטרם עמדנו עליו.</span></li>
</ol>
</div>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סיבות השורש</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נדמה שבשאון התעשייה של הווכחנות הדתית-חילונית לא רבים טורחים באמת לשאול את עצמם מדוע לא ניתן לנהל דיון בנושאי אמונה מבלי להיגרר לאמוציות? מבלי להתלהם או להילחם? אם נאמר שהסיבה היא שהדיון איננו רק ויכוח תיאורטי אלא דיון על אורח החיים והציביון התרבותי היומיומי של המדינה של כולנו תהיה זו רק חצי האמת. הסיבה היא שבסופו של דבר לכולנו ברור שלא ניתן באמת לכפות על הציבוריות הישראלית אורח חיים שהיא איננה חפצה בו מעצמה. במקודם או במאוחר הדיסוננס התרבותי יפרק את החבילה, ומאלצי התרבות ירדו מגדולתם, פשוט כי ככה מתנהלת הציבוריות הישראלית כבר מעל 65 שנים. איומי האפוקליפסה, עם כל הערגה שלי לטרמינולוגיית אחרית הימים, הן בכל זאת קצת ילדותיים בסופו של דבר. מה שהישראלי איננו חפץ בו פשוט לא יהיה. איומי הדמוגרפיה החרדית (אחד מסיוטי ההפחדה החילוניים העיקריים) המציירים לנו מציאות של רוב חרדי במדינה הכופה עלינו "מדינת הלכה" אין להם כל שחר: אם באמת רוב רובה של ישראל יהיה חרדי - אזי לא תהיה זו ממש כפיה לייצר כאן מה שנוהגים לכנות "מדינת הלכה" (מה שלא יאמר מושג הרפאים המומצא הזה שאין לו שום בסיס בתורה, לפחות לא בתורת משה) כיוון שרוב הציבור פשוט ירצה בה. ואם לא יהיה כאן רוב חרדי אז אינני מבין כיצד תתרחש כפייה כזו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באופן מאוד דומה איומי מחיקת תורת ישראל ותרבותו (אחד מסיוטי ההפחדה הדתיים העיקריים) אף הוא לא רלוונטי ובדיוק מאותה סיבה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטיעון האפוקליפטי הוא, לעניות דעתי, לא רלוונטי ועל כל פנים לא מהותי או לא שורשי. יש כאן משהו אחר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זמן לא קצר הרהרתי ביני לבין עצמי על סיבות השורש ללקות הדיונית שלנו. טיוטות מתחלפות שעברו תחת עטי סייעו לי להביע סלידה, אכזבה, עידוד, תקווה ורגשות נוספים אשר שימשוני בעירבוביה. שאלות שצפו ועלו אצלי קיבלו עם השנים מענה בליבי וסבורני שהמונח לפניכם הוא עריכה בשלה דיה לשתף אתכם בה. לעניות דעתי הסט הבא של סיבות השורש </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מהווה</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> את הסט הבסיסי ה</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מגדיר את הכשל שלנו כחחברה לקיים שיח ציבורי נורמלי, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפחות </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מצד צורת הדיון. אלו הן הסיבות:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
</div>
<ol>
<li style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תיקון המידות.</span></li>
<div style="text-align: justify;">
</div>
<li style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בורות.</span></li>
<li style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מיומנויות שיחה לקויות.</span></li>
<li style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התמקדות באנליזה טקסטואלית במקום שיחה חיה.</span></li>
<li style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חלקיותה של השפה המשותפת.</span></li>
<li style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רלטיביזם מול אבסולוטיזם.</span></li>
<li style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שוני בחוויה המכוננת.</span></li>
<li style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפחד מנקודת האמת הנגדית.</span></li>
</ol>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במאמר זה ובאלו ש</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בעזרת השם עוד </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יבואו אחריו אבקש לנסות ולנתח את נקודות השורש הללו אחת לאחת, תוך הצעה לאלטרנטיבה דיונית יעילה במקום העקרונות החולים שצויינו כאן. אינני איש מקצוע בנושא, אלא שרצון עז יש לי לתת נקודת מבט אחרת, נקודה מאחדת אם תרצו, ולו בכדי להאיר את הזווית הבונה בסיפור החברתי הישראלי. מתוך הביטחון הכן שלי ברצונם הטוב של כל הישראלים באשר הם, ומתוך ההבנה שגם שיח שלילי איננו אלא ביטוי למצוקה ולא לרצון להרע לפחות לא בשורשו, אני כותב מילים אלו. השולחן הצנוע הנערך כאן לפניכם הוא ביטוי ראשון שלי בכתובים למשאלת ליבי לשנות שינוי אמיתי מלמטה ולא רק במגדלי שן אקדמיים או פנים בית-מדרשיים, נפלאים ומחוכמים ככל שיהיו. אם לא נצליח לייצר מצב שבו כולנו חווים את השאלה כמנוף להתפתחותנו כאומה וכפרטים יצא שכרנו בהפסדנו ולא משנה את מי נכריע בסופו של יום.</span></div>
<div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל קודם: מהם גבולות הדיון?</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני ניתוח גורמי הכשל והפיכתם לחוזקות (עניינו של הפוסט הבא), חשוב כן להגדיר את גבולות השיח. בהקדמה שלי כאן ציירתי את משאלת ליבי לאפשר לדעות המגוונות של עמנו להופיע על במת השיח הציבורי, מתוך התקווה הכנה שזוהי הדרך לאחד לבבות. הדגשתי שהרקע חייב להישמר: איחוד איננו אחידות. ליקוט נקודות האמת המשותפות של כל העמדות השונות אנו מבקשים ולא מחיקת העמדות ויצירת גוון אחיד לכולנו. פשיזם איננו תמונה וורודה אלא מיצג רע של אחדות מזוייפת שאינה אלא טוטליטריות בתחפושת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועם כל זאת חשוב לתחום את החופש. כמו כל דבר טוב, גם החירות הזו להביע הכל חייבת להיתחם שאחרת יעלו המים החיים האלו על גדותיהם ויציפו את כולנו אל מותנו. אז מה הם בעצם גבולות הגזרה שלנו? היכן הדיון חייב להיגמר? עם מי לא מדברים יותר? מה לא לגיטימי? איפה לא מחפשים נקודות אמת?<br /><br />אני סבור שגבולות הגזרה של הדיון חייבות להיות גבולות הגזרה של הקיום שלנו כאומה כאן. מחוץ לגדר תימצאנה עמדות שניתן לכנות אותן עמדות המבקשות לעקור את הקיום הישראלי הלאומי מיסודו. אם אתה שונא את האומה הישראלית באשר היא אומה, אם אתה מבקש לעקור את האפשרות שהאומה הזו תתקיים כלל ועיקר - אתה מחוץ לדיון שלי. לא ניתן לקיים שיח עם מי שאינו מבקש אותו אלא את מותי. יהא זה מותי הפרטי או הלאומי. ההיסטוריה מלמדת ששניהם חופפים למדי במקרים רבים.<br /><br />באותה המידה אין אפשרות לשיח עם מי שמבקש את מותה של האנושות, או עם מיזנתרופיה לשמה. יש תופעות סרטניות מסוג זה אפילו בין שורותינו וזו הסיבה שאני כותב את הדברים. היכולת לקיים דיון מחייבת שלאחר תהיה אפשרות קיום מבחינתך. שלילתו שוללת את האפשרות להכיל אותך שם.<br /><br />בכוונה תחילה אני מסרב לנקוב בשמות קבוצות ספציפיות העונות להגדרות שמניתי כאן הגם שלדעתי יש אחת או שתיים שלדאבוני עונות לקריטריוני השלילה הללו בתוכנו. יש לפי דעתי לסמוך על שיקול הדעת הטוב של עצמנו בבואנו לדון בכלל עם מי מהמתדיינים.<br /><br />שינוי פשוט של כמה עקרונות יסוד יכול להפריח את השיח שלנו לשחקים. ההצלחה שלנו כחברה איננה הישג שמיימי והיא מונחת לפתחנו, ועלינו החובה להוליד אותה אל המציאות ולטפח אותה היטב.</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><span style="background-color: white; line-height: 23.03125px; text-align: start;">"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: </span><span style="background-color: white; line-height: 23.03125px; text-align: start;">לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא</span><span style="background-color: white; line-height: 23.03125px; text-align: start;"> לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ:"</span></b></span></div>
<div style="text-align: start;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: start;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 23.03125px;">(נאום משה רבנו לפני מותו, ספר דברים, ל, יא-יד).</span></span></div>
</div>
</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-29609047327464118262013-09-16T23:36:00.001+03:002014-05-22T00:03:32.490+03:00החופשה של מר גולומונוב - פרק 1<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<h2>
</h2>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טיפות על קור החלון</span></h3>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאת: יוסף בן עוז</span></h4>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה אפס. הכל נכון. אין שמץ של הגזמה במלוא חששותיך. תדע לך שהמרוץ שלך אחרי ההצלחה הוא המרוץ שלך אחרי ההצלחה של השקר הכי גדול שלך. כי באמת עמוק בפנים, בלב ליבך, אתה יודע וכנראה שתמיד ידעת... שאתה פשוט כלום.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למעשה, ההצלחות שלך כולן כולן הן הצלחות חלקיות. זאת, חייב </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להכיר, הגרועה מכולן. אילו לפחות היית קצת לא בכיוון בחלק מהמקרים, אפשר היה עוד לעשות משהו אבל אתה פשוט... ליד. אתה כל הזמן ליד. אתה סוג של נפש דלה ובינונית ובלתי מקורית בעליל. זו, היא תקוות השווא המשלה אותך לחשוב שאתה באמת שווה משהו, אבל אתה לא. אתה מצגת חיה של מגושמות אמיתית. אינך יכול להצליח כאן לעולם. חשוב שתכיר בזה. לא, חשוב שתפנים את זה. למרות, שכנראה לעולם לא תצליח. לא תצליח לא כי אינך מבין מה עליך לעשות... אתה מבין. אתה לא תצליח מכיוון שאתה עסוק כולך בהבל הפנימי שלך. בטוח שיש לך סיכוי. טרוד בניסיון הנואל לבנות את עצמך, להוכיח את עצמך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואתה יודע שאף פעם לא פסקת מלנסות ולהוכיח את עצמך. למעשה לעולם לא תחדל. כאן חשוב שתבין: יש סיבה טובה שבגללה אתה ממשיך לנסות ולהוכיח כל הזמן. הסיבה היא שזה נכון. אתה באמת צריך. עמוק בפנים האינטואיציה שלך צודקת. אתה באמת מודע להיותך קטן ועלוב ולהיותך בלתי מתאים בעליל. תהפוכות הגורל וסדרת הצלחות קטנות והתרשמויות חלקיות הביאו אותך למה שאתה עושה היום. אסופה בלתי מוסברת של מקריות מוחלטת, של התערבות הגורל אם תרצה, של הצלחות שטחיות ושל ההערמה השיטתית והבלתי מודעת שלך הן שהביאו אותך לכאן. אבל האמת היא, שאינך ראוי פשוט. אתה מבין? אין לך הרי שום מושג אמיתי מדוע אתה עושה מה שאתה עושה או מדוע משאירים אותך כאן. והסיבה הפשוטה היא שבאמת אין צידוק אמיתי להמשיך ולהעסיק אותך. כל יום שעובר כאן אתה על זמן שאול, כל יום. עליך לזכור זאת היטב. אין אף פעם רגע דל שבו אתה באמת בשליטה, באמת בהבנה, באמת ברוגע. ודע לך שהכל נראה והכל מורגש. ההתחבטויות הפנימיות ביותר שלך, חשופות כולן וברורות לעיני הכל. לא עבדת עלינו כאן לדקה. למעשה זה דיי מגוחך כשחושבים על כך. אתה כל כך ממציא ומאלתר כל הזמן שזה פלא שאתה ממש חושב שיש לך סיכוי להבין אי פעם מה לעזאזל אתה עושה. ההצלחה שלך היא ההצלחה שלך שלא להסב נזק גדול מידי. לא לרסק את הכל לאבדון במו ידיך השלומיאליות ודעתך הגסה והבורה. כל פרויקט שטרם חירבת הוא פרויקט שהצלחת בעצם. אין מנוס אלא להודות בכך בגלוי, זה יעשה לך רק טוב להפנים זאת סוף סוף. להכיר בזאת. זה ישחרר אותך לא רק מהחשש שאתה נתפסת ושעלו עליך והבינו סוף סוף מי אתה באמת. זה עוד קטן. זה ישחרר אותך מחרדה הרבה יותר גדולה מזו, חרדה עמוקה ומקאברית לאין שיעור. אני מדבר על סוג של תהום שתמיד יושבת לך במעמקי הלב הקטנוני וההזוי שלך ושאתה לעולם לא תאזור אומץ להוציא אותה אל החוץ. לעולם לא תוכל להביט בה ישר בעיניים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז מכיוון שאתה לא תוכל, אני אעשה זאת בשבילך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה הרי חרד מהזוועה שכה עוצרת את נשימתך עד כי מעולם לא העזת לקרוא לה בשם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה מתפחלץ ומתעוות ומסתתר עד אובדן העצמי שלך מדבר אחד שהוא הנורא מכל: התגשמות מאווייך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מהתקווה שמא תצליח באמת להגיע למשהו גדול. שמא תתברג לעמדת מפתח באמת, שמא באמת ייסמכו עליך כמו שאתה מבקש כל העת מבלי לומר זאת בפה מלא. לא הכישלון שלך מפחיד אותך, ההצלחה שלך מפחידה אותך. התגשמות מאווייך הגלויים היא למעשה התגשמות סיוטייך הסמויים. ואלו האחרונים נוראים הם מכל נורא. מחרידים הם מכל חרדה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי, הרי אין בנמצא אסון גדול יותר לנפשך המעונה מהתגשמותו של החזון הזה, של התקווה הגדולה שלך. לא לחינם אתה מפחד ממנה פחד מוות: אילו חס ושלום יבוא היום הזה שבו </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תתממש </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">משאלת ליבך זו, תהיה זו פתיחת השערים של כל מעמקי-גיהיני-גיהינום עבורך. יהיה זה גרוע ממוות. גרוע משואה עצמית. גרוע מאובדן. תהיה זו התעוררות לחיים של הפנימיים והטמונים ביותר שבחששותיך שיהפכו פתאום לסיוט החיים המוחשי ביותר עלי אדמות. דבר כזה טרם ראו עיניך, חוו חושיך והתפעם מהם חזך. זהו עומק האובדנות במלוא מוחשיותו. כמו ליטול חייך בידיך ולהרגיש כל רגע.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למעשה אתה מבין היטב שאין לך שום מושג כיצד זב חוטם וחסר תבונה או יכולות כלשהן כמוך הגיע לאן שהגיע. זה מדהים אותך לא פחות מאשר מי מהסובבים אותך כיצד אחד כמוך באמת מאמין שהוא מסוגל לשחק עם הגדולים. הקול הבלתי פוסק שאומר לך שאתה לא מתאים ושכל זה איננו בשבילך, הוא הקול הנכון עבורך. חדל מלסרב לו כבר. לך איתו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היו כבר מקרים שהתקנאת בשומרי השערים או במחלקי המזון פה. בוודאי. הם אוחזים בעבודה שאתה אפילו יכול לבצעה, אם תשתדל מספיק. לא סתם הרהרת בהגשת קורות חיים להיות מחלק מזון לארוחת צהריים כאן. הרי אילו זכית לזה, אילו הוענקה לך מנהרת בריחה זו, היית משתחרר לחופשי באמת. שם, כבר לא היית צריך עוד להוכיח את עצמך כל היום. לא היית חייב להמשיך ולשקר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תבין, זה לא שאתה מחוסר כישרונות. אתה פשוט בינוני. אתה סתמי. אתה לא מקורי, לא חכם מספיק, חסר מעוף, לא אסרטיבי, לא יודע לומר את מה שצריך, לא מבחין בין עיקר לתפל, לא ממוקד, לא חד, לא מקצועי מספיק, לא מנהל מספיק, לא דיפלומטי מספיק, לא מאורגן מספיק, לא מכיר מספיק, לא מבין את מה שעליו להכיר אפילו, לא מוכן ללמוד, לא מסוגל ללמוד למעשה. אתה נטע זר של חוסר חשיבות בתוך ים מקסים של חכמים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא משנאה, אתה חייב לדעת זאת. להפך, אני אומר זאת בשבילך. לי לא אכפת אם תקשיב לי ותפסיק עם כל זה או שמחר תבוא לפה שוב ותמשיך. אתה מבחינתי יכול להמשיך כמה שתרצה. ממילא אינך נחשב למשהו במקום הזה. אתה כבר מוכר פה היטב. איש לא יטעה מחר לחשוב שהשתנית. כולם יודעים שאינך מסוגל לזאת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכן תדע לך שאני אומר את כל זאת בשבילך. מאלטרואיזם טהור אני מדבר. חשוב לי שתהיה מכויל בנושא הזה. חשוב לי שתבין. הסיבה שאתה עדיין כאן היא שבסוג עבודות הזבל שאתה עוסק בהן רק אתה מוכן בעצם לעסוק. וזה לא שאין לך תחליף או משהו כזה, אל תטעה בבקשה. לא לא. יש ויש לך תחליף. במיוחד לך יש תחליף. זה פשוט משום שהתחבבת עלינו כאן ושקשה לנו להעיף אותך אל מחשכי האלמוניות שאליהם אתה שייך באמת, שאנו בוחרים להשאיר אותך כאן. אתה מספק צורך חברתי, אם אפשר לומר זאת כך. אפשרות עבורנו לחמול.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מזהה את לחלוחית דמעותיך במבטך הדומם. זה טוב. זה מצוין. תדע לך שזה נפלא. הבכי של העכשיו הוא ההצלה שלך מהמוות האמיתי שלך שבוא יבוא אליך אחר כך. דמעותיך הן חבל ההצלה שלך מהתגשמות חלומתיך שהן עצמן </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חבל התלייה שלך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מוטב היה לו לא היית מגיע למה שהגעת כלל. מוטב היה, לו לא היית מצליח להערים כלל על מי מאלו שהערמת עליהם עד כה. הצלחתך היא חורבנך באמת. זו הקללה האמתית. זו המארה שאין מנוס ממנה כלל. הסתבכת במלכוד של ממש כאשר החלום שלך הוא הסיוט שלך. החיים שלך הם המוות שלך. תמיד לחשתי לך שאתה כמו רכיכה המתעקשת לגדל עצמות אך לא רצית לשמוע לי מעולם. הכחשת את האמת. ברחת... פחדן עלוב. תמיד אמרתי אל עומק נפשך שאינך מתאים לכל זאת, שאינך ראוי, שאינך טוב. דומה כי אילו היית משכיל להאזין לי אז, כשעוד ניתן היה להציל משהו מנשמתך הדלילה וחסרת המעוף הזו, מנשמתך המיותרת הזו, ולפטור את העולם מטרדתך המעיקה ומכריחה אותו רק להראות חמלה על ייצור כמוך, על הסגנון הנחות ביותר של ה-Wanna-Be שהעולם רואה וראה אי פעם, אולי היה לך טוב כעת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אתה הוא זה שבחרת שלא להקשיב. אתה בחרת להילחם, להיאבק. שוטה גמור: מלחמתך המביכה מצחיקה כמלחמתו של הטובע בעין המערבולת. מיטב תנועותיך ישקיעוך אל עומק המים הממיתים. אין תקווה למצבך כעת, ואתה מוכרח להבין זאת. האובדן שלך והמלכוד שלך הם הם חייך ממש. אין זו מליצה מוגזמת או הזיה או חריזת לשון. זהו דפוס הבושה שאתה מתעקש לכנות אותו "חיים".</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין לך לשאול אותי מה נותר לעשות. אינך מצפה ששוב אתאמץ לתת לך עזרה. אחר אשר כל הפעמים שעברו מיאנת להקשיב לקול התבונה שלי, עתה אתה מעז להקשות עורפך ולפנות אלי שאחלץ את נפשך המשקרת וההוזה מציפורני חלומות המגלומניה שלך? עכשיו שהתחוורו לך חזיונות הריקנות שלך אתה מחציף פנים לשוב אלי בצר לך?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טיפוס כמוך ראוי לכל בוז וטוב תעשה אם תהיה אתה בין הראשונים לבוז לך. אולי אם תלעיט מעט את נפשך מן הבוז הממרק הזה תשוב חזרה למקורך. מספיק שנים שהרעת לכולנו, מספיק שנים שהטרחת את כולם. השלית את כולם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אינני יודע במה אתה טוב או במה אתה יכול לעסוק. האמת היא שאין זה משנה כל כך. נסה משהו לא חשוב ולא מסובך ושאינו כרוך בעבודה עם אנשים. כי, אתה בוודאי מבין כבר, כולם סובלים בגללך. כולם טובים ממך. שאלת את עצמך פעם מדוע זה הצעירים תמיד עוקפים אותך? מדוע מעדיפים הממונים את האחרים על פניך? לבטח חש אתה כבר בהישנותה של תופעה זו, לבטח גם שקריך הרבים לא יוכלו לצבוע בוורוד מזויף מציאות מרה וטופחת זו! ובכן, ראוי שתדע: זה קורה משום שאין שום צעיר שאתה באמת יכול לו. למעשה אין זה משנה כמה הצעיר ההוא טוב או מוכשר באמת. זו גריעותך הנוראית והגלויה לעין כל המכריחה את הממונה שלך, כל ממונה שלך, להעדיף אחר על פניך. זה לא כל כך כמה שהם טובים כמו כמה שאתה רע. כמה שאתה בינוני ועלוב וקריקטורה של הצלחה. אינך טוב מספיק ואינך גרוע מספיק. אפילו זאת! להיות גרוע מספיק, אפילו זאת אינך יכול לעשות בשלמות. אז אי אפשר לעשות איתך כלום בעצם. לא להעיף ולא להעלות. אפס, הוא שאמרנו בתחילה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לחלוטין ברור שלא ניתן לסמוך עליך. אל תטרח לחפש סיבות מדומיינות לכך שאינך מקבל תפקידים מצ</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופים משום ממונה שהיה לך או שאי פעם יהיה לך. זה פשוט משום שאינך חומר שניתן לחשוב עליו כמשהו שסומכים עליו. אתה לא הטיפוס.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לומר לך שעליך למות עכשיו יהיה עצוב מידי. אולי, רצוי שפשוט תיעלם, תקטן. אינני רוצה שתמות. בכל זאת חשוב שתבין ותפנים את השינוי ותמשיך לחיות את העליבות שלך, אבל כמו שהיא צריכה להיות באמת. עליבות. ולא סוג של קטנות המתחפשת לגדלות. האבסת אותנו בכך די והותר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גולומונוב לא אמר מילה. הוא הביט קדימה מבלי להביט באמת. במבט מזוגג הוא המשיך לספוג את הכל. קיבל את הכל. הכל היה מוכר כל כך, ובכל זאת מעולם לא נאמר או נשמע כך. אף פעם לא כך. הוא לא ענה. וכי מה יש לענות כעת? הסיגריה שבידו כיבתה את עצמה על מאפרת הזכוכית המפויחת לעייפה, דמות מזוגגת של חייו. עשן דק ולא מאיים היתמר באדיקות מבדל המעשנת הזו, דק ואחיד עולה אל גבהי החדר הסמיך באין מפריע.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטיפות שעל קור חלון החדר סירבו בתוקף להחליף מילה, לעודד. אין בעל חי צומח או דומם שמוכן היה לעודד. היאוש היה תמיד ברקע והנה לבש סוף סוף צורה. הנה דיבר. מה התחיל את כל זה? מה החיש את הפריצה? שמא טוב הוא המפץ הזה? שמא הקטיגור חושש?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לראשונה מתחילת הנאום הזה שלא הייתה לו באמת התחלה ולא היה לו באמת סוף, לראשונה מזה הרבה זמן למעשה, החליטו עיניו להיעצם. לילה עכשיו הוא למחשבותיו. לילה הוא לדמעותיו. אולי יבכה על הכרית בלי קול. ואולי לא ממש צריך.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-31943882732549899882013-09-01T09:24:00.001+03:002014-10-24T00:35:39.865+03:00התעלומה (המיותרת) של קיום האל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>אני לא אמתח אתכם. ברור שיש אלוהים. [...] בעצם: הרי ברור שאין דבר כזה אלוהים. אז אני לא מבין: יש או אין אלוהים? ואחרי הויכוח מה נעשה עם הנתון הזה? כלום. הבעיה היא, ווטסון, בשאלה עצמה.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא אמתח אתכם. ברור שיש אלוהים. מספיק להבין כמה העין האנושית היא מורכבת. איך ייתכן שמורכבות כזו נוצרה כך יש מאין? ואפילו לא יש מעין. הסיכוי הוא כ"כ נמוך שהוא כמעט אפסי. והרי לנו יש מסורת מדור לדור שהכל אמת ונכון, זה הרי לא ניתן לערעור. ואני עוד לא התחלתי לדבר על איך שהתנ"ך מלא צפנים סודיים על העתיד. אוהו. איך יכול להיות שכל זה טעות ומקרה?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
לכן אין מנוס מלהודות בכך ואני באמת לא מבין איך אפשר לחשוב אחרת לרגע. הרי ברור שאין דבר כזה אלוהים. חוקי הפיזיקה הם כאלה שניתן להוכיח שאין שום צורך באלוהים כדי שהמציאות תתהווה. והרי ברור שכל הסיפור הזה עם אלוהים התחיל כי בני האדם הקדמונים פשוט לא הבינו למה השמש זורחת אז חיפשו סיבה והמציאו אותו. ועוד לא התחלנו לדבר על כמה סיפורי התנ"ך מלאים סתירות וחסרי כל היגיון, והרי רק מה שהגיוני הוא אמת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
אני מקווה שעכשיו עשיתי לכם קצת סדר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
רגע לפני ההמשך יש לי איזו מילה או שתיים להדגיש לפניכם. המאמר הנוכחי נכתב בשפה קולחת בכוונת מכוון. נטועים ושזורים בו דברים לא קטנים שאין חינם הרב ניכר אולי מבעד לשפה השמחה והדינאמית שבה השתדלתי לעשות שימוש מסיבות השמורות עימי. לא טרחתי להביא במאמרי מקורות אף כי העקרונות החשובים המופיעים בו רובם ככולם אינם משלי אלא למדתי אותם ממורים טובים ונפלאים שזיכני היושב במרומים לפגוש בהם ולטעום מנופת מתיקות שפתותיהם. מורים אלו בין שיהיו שומרי מצוות מסוג אחד ובין שיהיו שומרי מצוות מסוג אחר לימדוני שיעורים שאין דובשם מתמצה בעקרונות אקדמאיים בלבד אלא רובם ככולם היטיבו ללמד גם בין השורות וגם מה שלא נאמר במפורש ועל כך ליבי להם מודה מאוד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
ביער העבות של עצים מדומיינים נבוכים רבים וגם טובים, מפחדים מהצללים אשר אינם כאן ולא היו אף פעם. ואולי אני מדליק עכשיו פנס, ואולי רוצה אני לתת קצת טעם למאכל נפשי שסר ליחו בעקבות מהלומות של מתווכחים על מושג תיאורטי של אלוה שאין לאיש בו הבנה או נועם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
תקווה אני נושא תמיד בלב שדבריי דברי טעם יהיו ולא ייפלו על עורלת אוזניים ולב, ושלפתוח את סגור הפחד המחליא אזכה אני בכל אשר אתן.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סליחה... מה השאלה שוב?</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
למשחק הגלדיאטורים הברברי שאליו לצערנו התפתח הדיון הציבורי בשאלה שבכותרת יש כבר זמן רב מאפיינים של התבהמות מנטאלית, ותסלחנה לי הבהמות שלא עשו שום רע כדי להרוויח גנאי זה. כמות המשאבים המושקעת בפינג פונג המהלומות המיותר הזה סביב שאלות האמונה היא מדהימה פשוט: בלוגים, אתרים, עיתונים, קלטות ודיסקים, רשתות הפצה, פרסום ברשתות החברתיות, התארגנויות אזרחיות עם וללא כוונות רווח ואפילו מפלגות פוליטיות(!), הן רק חלק מתמונת המצב של התעשייה הרווחית הזו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
לתעשיית הכמורה הדתית והחילונית חשוב שאתה ואני נחשוב נכון ואם תשאל לכל צד וודאי תקבל תשובות למכביר. הכל יש והכל כבר נעשה ונאמר מזמן. לגזע המניב הזה של שאלת האמונה ענפים רבים הנוגעים בכל נימי חיינו. נראה שאין שאלה קיומית הנמלטת מלמצוא את שורשה בעקב האכילס הזו של תפיסתנו, החל מהתפריט שעל הצלחת וכלה בעמדותינו הפוליטיות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>הסיבה שקיומו של האלוה איננו רלוונטי היא שלא ניתן לדון בסוגיה הזו בכלל, על כל פנים בכל הנוגע לאלוהי ישראל וראוי להרחיב קצת בנקודה זו.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בנימה החיובית צריך לומר שדווקא רגישותה של הסוגיה האמונית היא עדות להלך הרוח הפנימי המבקש לתפוס מקום בלבבות. לכאורה לו לא הייתה שום אחיזה של האמירה הדתית בליבות כולנו, לא הייתה השאלה האמונית מעוררת רגשות עזים כל כך. דבר שאין לו נגיעה אלינו אישית משפיע אך במעט על הנפש והמהומה הגדולה היא עצמה עדות שבשאלה הזו יש ככל הנראה תדר יסודי מאוד בנפשותינו, ושאנו חשים בו ומגיבים אליו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />הבעיה לדעתי היא שהשאלה שבכותרת היא פשוט לא רלוונטית. יתירה מזאת: תעלומת קיומו או אי קיומו של האל איננה יכולה לעולם להיות שאלה רלוונטית. ומשום ששאלה זו אינה רלוונטית אין שום משמעות להגות בה כלל, גם לא לשם העונג האינטלקטואלי של חידוד הדקויות הפילוסופיות. הסיבה שקיומו של האלוה איננו רלוונטי היא שלא ניתן לדון בסוגיה הזו בכלל, על כל פנים בכל הנוגע לאלוהי ישראל וראוי להרחיב קצת בנקודה זו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין. פשוט אין מילים.</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>זוהי נקודה שחשוב להבין: בניגוד למיתולוגיה, כל מיתולוגיה, האלוה שהיהודים בתנ"ך שלהם מדווחים על המפגש והאינטראקציה איתו הוא אלוה נטול צורה וגוף והוא איננו מהמציאות שלנו כלל.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברצוני להאיר כמה עובדות ונקודות חשובות שבשאון החינגה הפסיאודו-פילוסופית הזו איננו מיטיבים לראותם תמיד לעניות דעתי. העובדה הפשוטה הראשונה בחשיבותה היא שדיון בשאלה הזו הינו בהגדרה דיון תיאורטי פשוט כיוון שהאלוהים עליו מדברים הישראלים הוא כזה שאין אפשרות לדבר עליו כלל. וכשאני אומר שלא ניתן לדבר עליו כלל אני מתכוון לחלוטין. אי אפשר לומר עליו או בו כלום פשוט. כל השפה שלנו היא שפה מושאלת בהגיענו לדון בעצם האלוהי, שכן כל המונחים שנוכל אי פעם להשתמש בהם לקוחים בהגדרה רק מתוך המציאות שאנו מסוגלים לתפוס בכל צורה שהיא, בעוד שהאלוה עליו הישראלים מדברים איננו בר תפיסה לחלוטין.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
זוהי נקודה שחשוב להבין: בניגוד למיתולוגיה, כל מיתולוגיה, האלוה שהיהודים בתנ"ך שלהם מדווחים על המפגש והאינטראקציה איתו הוא אלוה נטול צורה וגוף והוא איננו מהמציאות שלנו כלל. חשוב לזכור, הם מאוד מתעקשים על הנקודה הזו, היהודים. לשיטת האומה הישראלית אם כן, אלוה זה הוא חיצוני למציאות שלנו לחלוטין. בפִילוֹסוֹפִית אוהבים לקרוא לזה: "טרנצנדנטי מוחלט".</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><i><b>השאלה האם היהודים הם שיכורים או הוזים בחושבם כך היא שאלה יפה; ועדיין: הסיפור המכונן שעליו מספרים היהודים הוא סיפור על אלוה טרנצנדנטי ולא אימננטי. זו נקודה שאי אפשר לקחת מהם, זה פשוט מה שהם אומרים.</b></i></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
חשוב להדגיש: אינני נכנס כרגע לוויכוח על האותנטיות של הדיווח הזה. השאלה האם היהודים הם שיכורים או הוזים בחושבם כך היא שאלה יפה שאינני מבטלה ונכון לדון בה, אלא שאני מנסה לומר משהו אחר: יהיה מה שלא יהיה מעמדו האמינותי של הדיווח היהודי, עדיין הסיפור המכונן שעליו מספרים היהודים בדברם על נושא זה יישאר סיפור על אלוה טרנצנדנטי ולא אימננטי. זו נקודה שאי אפשר לקחת מהם, זה פשוט מה שהם אומרים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
ואולי עוד הדגשה חשובה. החלופה שמציעים אלו האוחזים בצד שכופר בקיום האל בוויכוח הזה שאני טוען למיותרותו, היא שהיהודים המציאו את האלוה הזה, ממש כמו שכל בעלי דתות אחרות עשו. אם מבינים את העובדה שהצגתי כאן, אזי לומר כך יהיה פשוט להתעלם מהניואנס המהותי הזה. בניגוד לדתות אחרות העוסקות באלהויות אימננטיות בלבד (כלומר בעלות דמות מוחשית), היהודים הללו אינם מדברים על זה כלל. הם מדברים על המופשט מכל מופשט, אם אפשר לקרוא לו כך בכלל. למעשה אין להם אפילו יומרה לטעון שיש להם מושג מיהו ומהו אותו האלוה. כל מה שהיהודים מספרים עליו הוא למעשה כל מה שהם יודעים מתוך היסטוריית ההתגלות בלבד, ולא קונספטים תיאולוגיים. שוב, אינני דן כעת בשאלת הוכחת טענות היהודים, רק בהצגת עמדתם הקונקרטית כפי שהיא עולה מכל התורה שבע"פ ושבכתב לאורכה ולרוחבה. גם כשמתנגדים לתפיסה מסויימת חשוב להבין למה מתנגדים, ואין דין האמירה הזו כדין האמירה שישו (לדוגמה) הוא אלוה קיים, בעיקר בגלל הההבדל המהותי בין הטרנצנדנטי לאימננטי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>בניגוד לדתות אחרות העוסקות באלהויות אימננטיות בלבד (כלומר בעלות דמות מוחשית), היהודים הללו אינם מדברים על זה כלל. הם מדברים על המופשט מכל מופשט, אם אפשר לקרוא לו כך בכלל. למעשה אין להם אפילו יומרה לטעון שיש להם מושג מיהו ומהו אותו האלוה.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
זאת ועוד, למעשה אין בנמצא על פני כדור הארץ ובהיסטוריה האנושית המתועדת כולה אומה אחרת או קבוצה אחרת המדברת כך. כל המיתולוגיות כולן עד האחרונה שבהן עסוקות באלוהויות אימננטיות, כלומר אלוהויות שיש להן דמות קונקרטית. יהיה זה Thor, Odin, Lokki, Christ, Mitra או כל ישות אלילית אחרת. כולן כולן ישויות אימננטיות לחלוטין. וככאלה, שאלת קיומם היא שונה במהות, שכן הדיון על קיומו של האליל האימננטי הוא דיון מסוג אחר היות וכל התכונות של האלים האימננטיים הן כאלו ששייכות לעולם התוכן של בני האדם, ועל כן ניתן לדמיין אלוה כזה בנקל. כוח הדימיון מאפשר לנו לבצע הרכבה לא מציאותית של אלמנטים כל עוד שהאדם מכיר אותם. כלומר, אני יכול לדבר על פיל וורוד עם כנפיים לבנות וחדק מזהב וכל השומע אותי יבין על מה אני מדבר פשוט מכיוון שהוא יוכל לצייר בדימיונו את ההזיה הפרטית שלי כמובן בהינתן שהשומע מכיר את כל מרכיבי המוטציה המדוברים: פיל, צבע ורוד, כנפיים, צבע לבן, חדק, צבע זהב. ייתכן שהדמות עליה אני מדבר היא דמיונית לחלוטין אולם היא בהחלט ניתנת להמחשה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
דמותו של האלוה הטרנצנדנטי לעומת זו היא מחוץ לכל אפשרות של דימיון בעצם הווייתה. אפילו ההצהרה בדבר היותה טרנצנדנדטית היא הדבקה מושגית שנועדה פשוט להסביר לי או לשומע אותי שאין לי מושג למעשה על מה אני מדבר באמת כשאני מדבר על האלוה עצמו, ולכן אני מסביר שהוא מחוץ למציאות שלי לחלוטין.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
כאשר משהו נמצא לחלוטין מחוץ למציאות הנתפסת של האדם אזי למעשה לא ניתן אפילו לשקר אותו. הוא אפילו לא עולה במחשבה כי - כמו שאמרנו - הוא לא חלק מהמציאות שלי בכלל. השקר איננו יכול להיות מורכב ממה שאינו חלק מעולם התוכן של המשקר עצמו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>כאשר משהו נמצא לחלוטין מחוץ למציאות הנתפסת של האדם אזי למעשה לא ניתן אפילו לשקר אותו. הוא אפילו לא עולה במחשבה</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
זו הסיבה שהבחנתי בדברי בין "אלוהי ישראל" לאלילי המיתולוגיה. לא מפני שאני סבור שאלילי המיתולוגיה פחות גזעיים או ראויים, אלא שמעצם היותם אימננטיים הופך הדיון בקיומם לפחות להיות רלוונטי, אף כי גם הוא יהיה מוקשה מטעמים אחרים עליהם אשתדל להרחיב בהמשך.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
הנה אם כן, עובדה ראשונה: האלוה שעליו מדברים הישראלים הוא טרנצנדנטי לחלוטין, ומכיוון שכך לא ניתן לדבר עליו כלל. כי הרי על מה בדיוק מדבר הדתי המסנגר על קיום האל? למה הוא מתכוון כשהוא אומר: "האל קיים"? קיים כמו שבני אדם קיימים? כמו שאבן קיימת? כמו הרוח? כמו השכל? כל אלו הם מושגים מעולמנו שלא ניתן להשליכם על הטרנצנדנטי המוחלט, אלא כשפה מושאלת. השימוש בשפה מושאלת הוא לגיטימי בהחלט אלא שהוא מחייב לפחות את הענווה הנדרשת כדי להודות שאכן היא כזו ושבאמת, בסופו של דבר, אנו עודנו מצויים באותה נקודת מוצא נעלמת בה פתחנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באופן דומה החילוני המדבר בלהט על אי קיום האל, למה הוא מתכוון? למעשה עמדתו של החילוני היא פרדוקסאלית אף יותר. הצהרתו היא </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שמשהו שכולם מדברים עליו איננו קיים כעת, לא היה קיים בעבר ולא יוכל להיות קיים, וכל זאת מבלי להיות מודע אפילו לפרדוקס המזעזע שבהצהרה לוגית זו: לא ייתכן לומר משפט: "A איננו קיים" בתור שלילה מוחלטת שכן עצם הזיהוי של A כ-A מהווה סוג של קיום. איך אפשר בכלל להתייחס למה שאיננו כעת ומעולם לא היה? אם הוא לא היה ואיננו כעת ולעולם לא יהיה, אזי מה זה בכלל?!</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>באופן דומה החילוני המדבר בלהט על אי קיום האל, למה הוא מתכוון? איך אפשר בכלל להתייחס למה שאיננו כעת ומעולם לא היה? אם הוא לא היה ואיננו כעת ולעולם לא יהיה, אזי מה זה בכלל?!</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
יודגש כי בדבריי כאן המושג 'חילוני' משמש ממש כמו המושג 'דתי' - תג חברתי מוכר שנועד פשוט לחבר את המאמר הזה למציאות. מושגים אלו מהווים לעניות דעתי בעיקר הבחנה סוציאלית יותר מאשר משמעות דתית כלשהי. האמת חייבת להיאמר, אנשים שונים חווים בצורות מגוונות ביותר את היבטי השאלה על קיום האלוה ולא מן הנמנע שאנו חוטאים למציאות בהצהירנו בצורה גורפת שכביכול כל החילונים כופרים באלוה וכל הדתיים מחייבים קיומו. למרות זאת, השתמשתי במושגים הללו בצורה כוללנית ומופשטת מכיוון שכך הם מוכרים לרוב האנשים בהקשר ה"דתי" שלהם דווקא למרות שאני סבור שהוא שולי ובכדי לשמור על הרצף.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למותר לציין שאינני חסיד של תיוגי אנשים אולם </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא כאן המקום להרחיב בנושא זה שאולי עוד אדבר בו במקום אחר בעזרת השם. הנה נא אמרתי בעזרת השם, שמא צריך הייתי להוסיף הטרנצנדנטי? :)</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
נקודה נוספת וחשובה לא פחות היא המעשיות של השאלה: מכיוון שהדיון הינו פילוסופי תיאורטי טהור, אין לשאלה הזו למעשה שום משמעות בחיים האמיתיים. הכרעה לחיוב בוויכוח על קיומו המושגי של אלוה לא תשכנע אף אחד להניח תפילין מחר ממש כמו שההשתכנעות באי קיומו לא תשכנע אף אחד לחלל את השבת השבוע הזה דווקא. פשוט משום שאורח חיים הוא מכלול חווייתי במובנים עמוקים ורבים החורגים בהרבה ממסגרות של דיון אקדמי עבש. זה שיוכיחו לי מתמטית שיש אלוהים ישאיר אותי עם צרותיי ודאגותיי ועם שמחותיי ואהבותיי מחר ומחרתיים ממש כמו שהן היו היום וגם אתמול. לעומת זאת אם האלוה הזה ואני נפגש בצורה שתשפיע עלי באופן אישי, סביר להניח ששינוי דרמטי יתחולל בי ובחיי. עובדה זו היא נתון חי, ובוודאי יימצאו חולקים עליה או על אחד מהיבטיה פה ושם, אולם בתמונה הכוללת והגדולה, בליבת העניין, אינני חושב שיש אפשרות אחרת באמת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>אין לשאלה הזו למעשה שום משמעות בחיים האמיתיים. הכרעה לחיוב בוויכוח על קיומו המושגי של אלוה לא תשכנע אף אחד להניח תפילין מחר ממש כמו שההשתכנעות באי קיומו לא תשכנע אף אחד לחלל את השבת השבוע הזה דווקא.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
נקודה חשובה נוספת היא הענייניות. אחת הזירות העסיסיות של הויכוח על קיום האל ניטשת משום מה בוויכוח בין מה שנהוג לכנות "מדע" לבין מה שנהוג לכנות "אמונה". בד"כ השימוש הפופולרי במינוחים הללו עושה להם עוול. שכן המדע החוקר את ההווייה החומרית של הקוסמוס איננו יכול להיות הכלי המתאים לבירור נושאים כמו השאלה שלפנינו. זה פשוט לא מהעניין. באותה מידה לא ניתן להסביר התפתחויות ביו-מולקולריות בעולם ע"י אמירה סתומה ולא מפורשת של "יד ה' " או "רצון ה' ", חשוב להבין שאין לאמירות אלו שום משמעות מדעית ולו הזעירה ביותר. אחת הסיבות שאין משמעות מדעית לאמירות כאלו היא היותן שייכות לתחום המוסר ולא לתחום המחקר המדעי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשאני אומר שהאלוה ברא משהו אני אומר אמירה מוסרית, כלומר קובע עמדה שכלית ורגשית כלפי המציאות. אני אומר למעשה שהנברא הזה הוא תוצאה של החלטה אלוהית, כלומר יש לו משמעות מוסרית כי הטרנצנדנטי הוא זה שהמציא אותו. ומכיוון שהטרנצנדנטי הוא חוץ-מציאות לחלוטין אזי המצאת או אי המצאת הנברא איננה משנה את הוויית הבורא בכלום. לא איכפת לו אם ייברא או לא. מכאן שמכיוון שהוא נברא אז אין אפשרות אחרת להסביר את זה אלא בכך שיש טעם מוסרי לדבר, כלומר יש כאן בחירה אלטרואיסטית של הטרנצנדנטי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>כשאני אומר שהאלוה ברא משהו אני אומר אמירה מוסרית: הנברא הזה הוא תוצאה של החלטה אלוהית: כיוון שהאל הוא חוץ-מציאות לחלוטין אזי לא איכפת לו לאל, אם הנברא ייברא או לא. כלומר יש כאן בחירה אלטרואיסטית של הטרנצנדנטי ותו לא.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחת הדוגמאות למנגנון הזה היא התיאור של פרשת בראשית למעשה הבריאה. מעניין לראות שכל פעולה אלוהית המתוארת שם מנוסחת במינוח מוסרי כמו "וירא אלוהים כי טוב", או "ויאמר אלוהים יהי...." וכיו"ב. אמירה אלוהית איננה נתון פיזיקלי למרות מה שדתיים רבים מנסים לשווק. זוהי הצהרה מוסרית מכיוון שאין אפשרות להבין שום דבר פיזיקלי מאמירה שהמופשט מכל מופשט ברא משהו. המנגנון הפיזיקלי לא ניתן לכימות ומדידה בשום אופן במקרה כזה. חשוב להבין זאת, הבחנה זו היא לעניות דעתי הבחנה מוחלטת מכיוון שלא משנה איזו התפתחות טכנולוגית תהיה בעוד אלף או עשרים אלף שנה, עדיין הטרנצנדנטי יישאר כזה ועל כן יישאר מחוץ ליכולת המדידה שלנו בעצם הווייתו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>"וירא אלוהים כי טוב", או "ויאמר אלוהים יהי...." הן אמירה אלוהית; אמירה כזו איננה נתון פיזיקלי למרות מה שדתיים רבים מנסים לשווק. זוהי הצהרה מוסרית מכיוון שאין אפשרות להבין שום דבר פיזיקלי מאמירה שהמופשט מכל מופשט ברא משהו.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
נקודה חשובה נוספת היא שהנבואה הסתיימה. אני יודע שרבים מהלא מאמינים לפי הגדרת עצמם (בהעדר מינוח יותר ברור) יחלקו קשות על עצם העלאת המושג "נבואה" כטיעון בכלל, ולמרות שאני מבין זאת לחלוטין חשוב לי להדגיש נקודה זו. הטיעון היהודי כולו מתבסס על כך שהפגישה בין הנבדל והטרנצנדנטי ובין המוחשי והחומרי הייתה קיימת בעבר כמציאות היסטורית ברורה. ברורה כמו שקיר הוא מוצק ואם נרוץ אליו נתנגש בו. ממש כך. אני מדבר על חווייה מלאה. אם נניח לשם הדיון (שאני מסרב בכאב להיכנס אליו במסגרת מאמר זה) שהטענה היהודית הזו שהייתה פעם נבואה היא אכן נכונה, אזי למעשה היעדר הנבואה שומט את הקרקע מתחת לכל האפשרות לדון בשאלה זו. שכן, בלי קיום המפגש הזה אנו שבים למצב של דיון תיאורטי על הנבדל והמוחשי והיחסים ביניהם, דיון שהוא כאמור לא משמעותי בשום צד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במובן זה נכון לציין עוד זווית הסתכלות, והיא ההיגיון של הכפירה. מאז חדלה הנבואה להתקיים יש כבר לגיטימציה אמיתית לסָפֵק. מכיוון שאין עוד בימינו ראיה מהותית לאותנטיות של המפגש הזה אזי אפשר בהחלט להבין את המטילים בו ספק, שהרי גם כשהמפגש הזה קיים במציאות נראה שהוא משהו שקשה לקבלו בלב פנימה, ולכל הפחות הוא לא מובן. זה קצת כמו לספר לי שנפגשת עם שדה הגרביטציה ושהיה לו מה לומר לך לגבי איך אתה אוכל את החמין שלך בשבת. זו פשוט מחשבה מוזרה וזרה, ובמקרה של האלוה הטרנצנדנטי היא אפילו לא ניתנת לציור בנפש ומכאן הנטיה הטבעית וההגיונית לדחותה. ייתכן שזה לא נעים לומר זאת, אבל זו האמת: העמדה הכופרנית נושאת בחובה היגיון בסיסי בריא יותר מהעמדה המאמינה בעידן שבו הנבואה איננה עוד. בהיותי אדם מאמין אינני סבור שהיא נכונה, אולם אני בהחלט מבין את העמדה הזו בעומקה, ואת הקושי שבעמדה של האמונה בעומקו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>במובן זה נכון לציין עוד זווית הסתכלות, והיא ההיגיון של הכפירה. מאז חדלה הנבואה להתקיים יש כבר לגיטימציה אמיתית לסָפֵק. [...] המפגש הזה בין האלוה הטרנצנדנטי לבין האדם הוא משהו בלתי נתפס. זה קצת כמו לספר לי שנפגשת עם שדה הגרביטציה ושהיה לו מה לומר לך לגבי איך אתה אוכל את החמין שלך בשבת.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנקודה הזו עוזרת קצת לקרב קצוות. בעצם, נדמה שאין כאן מחלוקת אמיתית שכן זו המציאות שלנו שלא מאפשרת לנו לקבל תשובה המתיישבת על הלב בנושא שבנידון ולכן יש ספקות רבים. עצם העובדה שלא קיימת בנמצא מחלוקת קשה ומרה בדבר קיומו של לווייתן הענק הניזון מפלנקטון זעיר, וכמעט לא נמצא מי שחולק על דבר זה מעידה שכאשר יש ראיות מספקות במציאות אין מי שמחפש מריבות מיותרות או שיכחיש מציאות נכוחה. במובנים רבים העדר העיסוק בשאלת הקיום בעולם העתיק יש בה אולי הד לכך שייתכן שפעם לא היה ספק כזה בלבבות כלל, והשאלה שנכון לשאול היא מדוע. יכול להיות שהתשובה תהיה שאולי פעם הנוכחות האלוהית הייתה ודאית, קצת כמו לווייתן הפלנקטון שלנו. וכשמשהו נוכח כבר אי אפשר להכחישו, יהיה מוזר ככל שיהיה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובכל זאת, זה לא כל כך פשוט</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על טענות אלו שהבאתי למעלה ראוי לדעתי להקשות את הקושיות הבאות. אודה בכל לב כי אין לי את התשובות כולן, ובחלקן אני עוד מתחבט ומתלבט. אלו הם פני הדברים ואינני בוש להודות שאני עוד לומד ונותרו דברים רבים מאוד שאינני יודע אותם או מתקשה להבינם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
על כל פנים הנה הקושיות העיקריות על דברי למעלה:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
ראשית,</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בנוגע לטענה היהודית בדבר האלוה הטרנצנדנטי, לא בטוח שפני הדברים פשוטים כל כך. בספר התנ"ך עצמו ניכרת האנשה של אלוהי ישראל, לפחות מבחינת הניסוחים. אזכורים רבים של האלוה עליו מדברים הישראלים מופיעים בתנ"ך בצורה מואנשת לחלוטין. כך אנו מוצאים שלפחות מבחינה מילולית אפשר להבין מהפסוקים שלאלוהי העברים יש ידיים, רגליים, לב עיניים ואף הדום להניח עליו את רגליו. הוא אף אלוה כועס ומרחם, שונא ואוהב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
שנית,</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סוגיית ההתגלות כפי שהיא עולה מהסיפור התורני זקוקה לבירור: איך ניתן להפגיש את האינסוף הטרנצנדנטי עם הסופי והחומרי? שאלה נוספת בעניין המפגש הזה: אם נכונים דברינו, איך ייתכן שנוכל באותה נשימה לומר שאלוהי ישראל הוא בו בעת נעלם לחלוטין ונוכח לחלוטין - כפי המשתמע מעצם המפגש?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במינוח התורני, אגב, המושג איננו 'טרנצנדנטי' אלא 'קדוש'. מושג הקדושה בעברית של המשנה משמעו נעתק, נבדל, מיוחד. כך למשל אנו מקדישים משהו למישהו - כלומר מייחדים או מפקיעים אותו עבור מישהו, כמו למשל אישה המתחתנת המכונה מקודשת, כלומר מופקעת מהיותה פנויה לכולם למצב שבו היא מיוחדת למישהו אחד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מפגש הניגודים עליו מדברים העבריים נראה בלתי אפשרי כמעט בעצם הגדרתו. רק לשם המשל ה"דיבור", אותה הפעולה שהאלוה עושה עם העברים לאורך התנ"ך כולו היא פעולה פיזיקלית לחלוטין, כלומר חומרית לחלוטין: הדיבור הוא הפרעה פיזיקלית המועברת בתווך החומרי של האוויר עד שהיא פוגשת את האוזן שבה קיים מעיין רגש (sensor) ביולוגי המסוגל לתרגם רעש או הפרעה זו לאות חשמלי במוח. אות זה מעובד במוח אנושי שלמעשה גם מעניק לו משמעות של מילים ומשפטים מובנים. ייחוס הפעולה הזו לאלוה עצמו הוא אם כן בעייתי מאוד, שכן הטענה היהודית הקלאסית היא כאמור שהאלוה איננו ממציאותנו כלל, ואין צורך לומר שאיננו חומרי כלל. אז איך באמת?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
שלישית,</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לומר שהאלוה עליו מדברים הישראלים הוא טרנצנדנטי זו כשלעצמה טענה בעייתית, כיוון שלא ברור אם כן מניין להם שהוא כזה או שהוא "שם" בכלל. האם אין הטרנצנדנטיות פוסקת במובן מסוים מלהיות כזו ברגע שאותו טרנצנדנטי חודר לעולמנו? ולמעשה אנו שואלים בעצם מה טיבו של המפגש הזה שאנו מדברים עליו? מה זה אומר בכלל להיפגש עם הטרנצנדנטי? מהרגע הזה שהוא כבר נכנס למציאותינו אפשר כבר לדבר עליו, ואי אפשר עוד לומר שהוא טרנצנדנטי מוחלט, לפחות לא לגמרי. בהקשר זה ראוי להזכיר שהדברים נשמעים בסופו של דבר כמו התחמקות מלדון בשאלת קיום האל בבורחנו אל המקלט המושגי של הפילוסופיה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
רביעית,</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דמותו של אלוהי הישראלים, לפחות לפי התנ"ך ולמעשה גם מתוך התורה שבע"פ לענפיה, איננה מצטיירת כעל-מציאותית או ככלל-מציאותית כמו שניתן היה לצפות מאלוה טרנצנדנטי. לצופה הלא בקיא עלולה דמות האל כפי שהיא עולה מן השיח התורני, הגם שיהיה מטאפורי, להידמות כבלתי כבירה ובלתי-מקפת-כל כמו שאולי הלב היה מצפה. נדמה כי אלוה זה עליו מדברת האומה הישראלית נוקט בגישה פרטיקולרית, אולי הייתי אומר אפילו פרטיקולרית מידי עד כדי כך שלכאורה עולה תחושה לא נעימה שמשהו כאן לא כשורה. הנפש סולדת מהרושם שהמופשט מכל מופשט קובע עמדה מוסרית שאינה מקבלת את הכל אלא דוחה חלק מהמציאות, כמו שעולה מהתנ"ך למשל. יש הרגשה שהעובדה שלא כל המציאות מקבלת "יחס אוהד" מהאלוה הטרנצנדנטי היא סוג של דופי בהנהגה, אם אפשר בכלל להתבטא כך. על כל פנים זוהי החוויה הלא יהודית שאם האלוה לא דיבר אל העמים אז במה הוא רלוונטי אליהם בכלל? וגם אם הוא דיבר, מה טוב עולמי יש בו במסר החד גוני הזה שמדבר אל ישראל בלבד?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
אכן, תמונות קשות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
בהזכירי שוב את הבטחתי לקוראי היקרים כי אין לי חזקה על האמת ולמעשה לא ודאי לי שיש עימי תשובות טובות כלל ועיקר, אבקש להיכנס בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו אל תביעת אלוה זו אשר לובשת לה מעטה של שאלות עזות. ואולי דווקא עזות זו העולה מניחוח כֵּנוּתָן הבלתי מתפשרת היא להן העדות שהן מבקשות אמת ולא מתריסות התרסה ריקנית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
שאלת האימננטיות האלוהית בתנ"ך</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
בתשובות הרווחות לשאלה נפלאה זו, הטיעון הדתי הקלאסי הוא הטיעון הסגנוני. הטיעון אומר שהניסוח המאניש של התורה והתנ"ך נדרש כדי שלתוכן תהיה משמעות לבני האדם. בלשון תורנית נוהגים לומר זאת: "דיברה תורה כלשון בני אדם" (מסכת נדרים, ג עמ' א-ב).</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אצל הרמב"ם לדוגמה יש הרחבה של עניין זה. במשנה תורה מסביר הרמב"ם חלק מהקושיות שצייננו כאן:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;"><b><i>"</i></b><i><b>אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' עיני ה' אזני ה' וכיוצא בדברים האלו הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הנופות ודברה תורה כלשון בני אדם והכל כנויים הן שנאמר אם שנותי ברק חרבי וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג אלא משל והכל משל ראיה לדבר שנביא אחד אומר שראה הקדוש ברוך הוא לבושיה כתלג חיור ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה ובסיני כשליח צבור עטוף לומר שאין לו דמות וצורה אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא."</b></i></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> (משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, הלכה ט)</span></blockquote>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דווקא לאור הקושי ההבנתי של הסיפור המכונן של המפגש בין הנבדל המוחלט לבין החומרי והעולמי, יש צורך להנגיש אותם לבני אדם. יש לטיעון זה היגיון פנימי גם מטעמים נוספים. הדוברים שמפיהם נכתבו התורה והתנ"ך כולו למעשה היו דוברים שחיו אך ורק בעידן הנבואה. זו נקודה מהותית לכל ההתייחסות לספרים שהגיעו אלינו מהם. התיאור החווייתי של המפגש בין האינסוף לסופי היה מובן למי שחי את המפגש הזה וכנראה שרק אליו או לאלו שחיו בסביבתו. היום, אנו נמצאים בריחוק בזמן של מעל 2400 שנה מאחרון הנביאים הישראליים ואין עוד לחווייה הזו שום זכר בנפשות. למעשה התנ"ך מסתיים בעליה לארץ בראשית ימי הבית השני, כלומר בעידן שבו כבר החלה הנבואה להיעלם מהאומה. תחילת ימי הבית השני היו למעשה סופה של תקופה בת כ-950 שנה שבה הנבואה הייתה חוויה מוחשית.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נבואה זו, כלומר החוויה של הדיבור של האלוה עם האדם, הייתה אפשרית להיכתב במצב שבו היא קיימת בלבד. למעשה נראה שאפשר באמת להבינה רק במצב זה. זו הסיבה שהפסקתה חדלה את המשך כתיבת התנ"ך. זו גם כנראה הסיבה שפירושים על התנ"ך החלו להיכתב רק לאחר סיום הנבואה ולא לפני כן, מכיוון שלאנשים שחיו את הנבואה בימיהם אין צורך להסביר את הכתוב, אולם לאלו שבעולמם חוויה זו נעלמה זה מכבר ולא נותר בהם, באבותיהם, בסביהם ובסבי-סביהם מי שחי בעידן ההוא - עבורם התנ"ך הוא כספר החתום ואין להם כמעט יכולת להבינו בלא שיאירו את עיניהם בנבכי הכתוב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>נבואה זו, כלומר החוויה של הדיבור של האלוה עם האדם, הייתה אפשרית להיכתב במצב שבו היא קיימת בלבד. למעשה נראה שאפשר באמת להבינה רק במצב זה. זו הסיבה שהפסקתה חדלה את המשך כתיבת התנ"ך.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טיעון זה איננו פופולרי ונפסל לעיתים קרובות בטענה שמדובר ברציונאליזציה של הכתוב. ייתכן שאכן זו רציונליזציה של הכתוב אולם חשוב לזכור את ההקשר ההיסטורי עליו כתבתי פה כדי להבין שרציונליזציה זו לא הגיעה יש מאין לא מבחינת התוכן שלה ולא מבחינת העיתוי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טיעון יותר מספק הוא, אולי, הטיעון המהותי. הטיעון אומר שני דברים עיקריים: ראשית, שלמעשה כל תיאורי ההאנשה האלוהיים הבאים לביטוי בכינויי האלוה או בהתייחסויות אליו מתארים אותו רק מצד פעולותיו ולא מצד מהותו. למעשה התנ"ך כולו נעדר כמעט לחלוטין תיאורים קונקרטיים של האלוה עצמו למעט בודדים ביותר וייחודיים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנית, שלמעשה הנבואות היו חוויות חיים של ממש ולא העברת הודעת טקסט ולכן התיאורים הן העלאה על הכתב של תמצית החוויה של הנביא בעת ההתנבאות. התיאור החווייתי הוא מהותי לנבואה ולכן גם הועלה על הכתב. יש להניח שחוויה מסוג של הנבואה הייתה אכן חוויה במלוא מובן המילה והיא כללה חיזיון וקול ואולי אף גם תחושת מקום, ריח, חום ועוד. במובנים לא מעטים שייכים התיאורים הללו למה שראה או חווה הנביא בעת התנבאותו, ואכן לא פעם הנביאים עצמם כותבים כן בתיאוריהם. חשוב לזכור שמעט מאוד נבואות באמת נכתבו. למעשה נביאים רבים לא כתבו את נבואותיהם, ואחרים שנבואותיהם כן נכתבו לא נכתב ספר המיוחד להם, ביניהם נביאים מרכזיים ביותר בחיי האומה של אז כמו אליהו הנביא ואלישע תלמידו (לדוגמה). ישנן דעות בקרב חוקרי התקופה המקראית שההימענות מכתיבה הייתה אופיינית למרחב השמי כולו בימי קדם. בתרבות זו היחס למילה הכתובה היה שלא כותבים אלא אם זו אמת מוחלטת, וגם אז רק אם באמת נדרש לכתוב מאיזה טעם קונקרטי. הד לכך ניתן למצוא בדיוני הגמרא הארוכים בהם חיפשו חכמים סיבה וטעם מדוע בכלל כתבו כל ספר וספר מספרי התנ"ך. נראה כי ספרים מסוימים נדחו לחלוטין ואחרים "עברו את המבחן" בציון עובר רק לאחר בירור עמוק. עצם קיומו של דיון מסוג זה מעיד על הלך הרוח בקרב חכמי אותה התקופה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כסיכום לסעיף הזה חשוב להדגיש שבספרות חז"ל של התורה שבע"פ ולא פעם גם בתנ"ך עצמו ההאנשה של אלוהי ישראל נדחית על הסף כמעט פה לפה ובהדגשה יתירה. אצל הרמב"ם למשל האנשת האלוה נתפסת ככפירה בעיקר והוא אף מנה אותה בין שלושה עשר עיקרי האמונה שלו. אמנם הראב"ד (שהיה מגדולי החולקים והמשיגים על הרמב"ם) חלק עליו גם בנקודה זו ואף העיר לו שלא ניתן לומר שמי שחולק עלינו בפירושו לפסוקים (כלומר מי שמקבל את הפסוקים המאנישים את האלוה כלשונם ממש) אזי הוא כופר שכן איך נוכל להכריע בחומרה כה רבה רק בגלל מחלוקת על הבנת הפסוק?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ניתן לראות - אגב הזכרת דברי הראב"ד על הרמב"ם - כיצד שוב ההתייחסות לפירוש התנ"ך היא זהירה שכן כאמור בריחוק הרב כ"כ מימי הנבואה לא ניתן עוד "להאשים" את מי שטעה בהבנת הפסוקים ככופר לפחות לא לפי שיטת הראב"ד דווקא בגלל הזרות של הנבואה בנפש.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעבר לדוגמאות שהבאנו מתוך ספרות החכמים (כלומר מתוך התורה שבע"פ) ניתן להביא ראיות לדחיית האנשת האלוה גם מהתנ"ך. דוגמה מייצגת יכולה להילקח מהתיאור של מעמד הר סיני המופיע ב</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ספר דברים</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">. תיאור זה הינו כפול בתורה והוא מובא בפעם הראשונה בפרשת יתרו בספר שמות - שם מקומו ועיתויו הטבעיים, בעת ההתרחשות הכרונולוגית של המעמד ההוא, ופעם נוספת בפרשת ואתחנן שבספר דברים. התיאור בספר דברים הוא תיאורו של משה את המעמד. ספר זה הוא העלאה על הכתב של הנאום הארוך של משה ממש לפני פטירתו ערב הכניסה לארץ ישראל, אליה לא זכה. בסיפור זה בוחר משה לחזור על דברים מסוימים שכבר נאמרו בשאר התורה, לא פעם בהדגשות אחרות. מעניין לראות שבסיפור תיאור המעמד של משה בספר דברים, ארבעים שנה לאחר המעמד עצמו, מדגיש משה שהמפגש עם האלוה היה מפגש עם הדיבור שלו אלינו ולא עם דמות או צורה שלו, שהם אינם בנמצא. למעשה משה מזהיר מאוד את העם לבל ייטה לבבו לחשוב שלאלוה יש צורה או דמות בכלל, והפסוקים נכוחים למדי:</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;"><i><b>"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל: וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל: וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים: וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה: תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם."</b></i> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(דברים, ד, ט-יט).</span></blockquote>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השתדלתי בתשובה זו לא להכביד בראיות מרובות ובפלפולי כתובים כדי לא להעמיס על הקורא, הגם שישנן דוגמאות נוספות להמחשת הנקודה הזו, אלא שסבורני שלענייננו די בזאת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאלת היתכנות ההתגלות</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לשאלה הטכנית של איך זה עובד המפגש הזה עליו אני מדבר, אין לי תשובה מספקת. נכון הדבר שקשה עד בלתי אפשרי להבין את ההיתכנות במציאות של המפגש הזה בין האלוה הטרנצנדנטי המדבר לבין בני האדם. רעיון המפגש הינו זר ומוזר בנפש עד כי מסופקני אם רוב המניין והבניין של עמך ישראל יורדים לעומקו כלל ועיקר חרף הצהרותיהם על אמונתם הלא מסוייגת. בהיותי עצמי בין המאמינים באלוהי ישראל, בתורה ובמשה עבדו אני רואה חשיבות גדולה לבירור שאלה זו שהיא כמעט בסיסית לאמונה, אולם כאן תקצר היריעה מלהכיל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>לשאלה הטכנית של איך זה עובד המפגש הזה עליו אני מדבר, אין לי תשובה מספקת. רעיון המפגש הינו זר ומוזר בנפש עד כי מסופקני אם רוב המניין והבניין של עמך ישראל יורדים לעומקו כלל ועיקר חרף הצהרותיהם על אמונתם הלא מסוייגת</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למעשה מאחורי קושיה זו חבויות תמיהות נוספות באותו העניין, למשל השאלה בדבר הפרדוקס של הרצון האלוהי. פרדוקס זה נידון כבר במקומות שונים ופילוסופים כאלו ואחרים התענגו על ניתוח גווייתו, ובתמציתיות הוא אומר את הדבר הבא: לא ייתכן שלאלוה יש רצון בכלל, שכן רצון מעיד על העדר והעדר הוא חסרון. ומכיוון שהאלוה הוא נעלה מעל לכל חסרון או העדר אזי בהכרח הוא נעלה מעל לכל רצון. זו היא דעתו של הפילוסוף המובאת בספר "הכוזרי" לרבי יהודה הלוי והיא נדונה שם והדברים ארוכים לא כאן מקומם.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דעתי היא ששאלה זו היא סניף של שאלה יסודית יותר ממנה, והיא כיצד נדע שהנבואה אמת. אולם, חרף הניסיון שייכתב בהמשך לענות על שאלת אמיתות הנבואה, צריך לציין שעדיין הקושיה הטכנית עומדת בעינה: קשה לנו כבני אדם לתאר לעצמנו מפגש מסוג זה, במיוחד לאור כל מה שאמרנו כאן. כפי שכתבתי כבר קודם, זהו מאורע שציורו דחוי בנפש האדם שאינה מצליחה להכילו כלל, והספקות ידועים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כאמור, השאלה יכולה להיפתר מצד פתרונה של שאלה עקרונית יותר שהיא לדעתי שורש לשאלה שלפנינו. השאלה היותר עקרונית שבעצם נשאלת כאן היא האם נבואה בכלל תיתכן, ומה הראיה לאמיתותה. כלומר: אם אני יודע בוודאות שהנבואה היא אפשרית במציאות אזי אני יודע שהמפגש הזה הוא אפשרי, כיוון שמפגש זה הוא הוא הנבואה ולא משהו אחר. נשאלת השאלה האם וכיצד ניתן לאמת שהנבואה היא אכן אותנטית ולא הזיה, שקר, בלוף, אי הבנה, או כל חלופה אחרת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאלה זו תורצה בתירוצים שונים בקרב לומדי התורה ותופסיה אולם רובם ככולם חלשים מכדי ליישב את הקושיה. יש הטוענים שהנבואה אמת מכיוון שיש לנו מסורת בלתי פוסקת באומה מדור לדור המעידה על אמיתותה. בזאת מתכוונים למעשה למסורת כפי שהיא עברה מבית דין לבית דין ולא רק לסיפורי עמך ישראל כמובן. תשובה זו חסרה לטעמי היות ויש בנמצא באומות העולם מסורות בנות אלפי שנים של מיתולוגיות אליליות או עיוותים של סיפורי התורה שקנו שבת בלבבות למרות דופיין הגלוי ומפוקפקות מקורן. כלומר הטענה על קיומה של מסורת לא פוסקת באומה על הסיפור המכונן של הנבואה אין בכוחה לבדה להסיר את הספק מהלב.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תשובה נוספת מצויה היא הטענה שמכיוון שניתן לאמת שהכתוב הוא אמת, אזי כל מה שכתוב בו אמת בהכרח. הבעיה היא שבד"כ מתמקדים ניסיונות האימות בהתייחסות לפסוקי התורה עצמם תוך אימות של נתון מסוים העולה מהכתוב שאימותו הוא בבחינת הפרט המעיד על הכלל. לבד מהקושי לקבל שהוכחת פרט מוודאת את הכלל, טיעון שהיה נדחה על הסף לגבי כל ספר אחר כנראה, יש בתשובה זו בעיה נוספת והיא שהיא עושה שימוש בפסוק מהפסוקים שבספר כראיה למציאות אמיתית בה בשעה שהפסוק עצמו עומד למבחן בשאלה הזו בדיוק. כלומר יש כאן שימוש במושא ההוכחה כאילו הוא כבר מוכח. בנוסף יש לציין כי במקרים מסוימים אף נטענות טענות הסתברותיות המבקשות לומר שמכיוון שסיכוי שמשהו יקרה הוא נמוך מידי לכל צורך מעשי אזי הוא בהכרח בלתי אפשרי. כך למשל שמעתי מי שאומר כי הסיכוי 'לעבוד על כמיליון איש שהיו במעמד ההוא הוא זעיר ביותר ולמעשה לא קיים'. זהו טיעון מביך למדי העושה שימוש לא ראוי בהצהרה הסתברותית (אפילו חישוב אין כאן) תוך עיגול פינות בלתי קביל כדי להוציא מסקנה מוחלטת מתוצאה שאיננה מוחלטת אלא הסתברותית בטבעה. טיעון זה ראוי שלא יושמע עוד ודי לנו מטיעוני קש כאלה שאין בהם אלא פחד מהשאלה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>שמעתי מי שאומר כי הסיכוי 'לעבוד על כמיליון איש שהיו במעמד ההוא הוא זעיר ביותר ולמעשה לא קיים'. זהו טיעון מביך למדי העושה שימוש לא ראוי בהצהרה הסתברותית</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טיעונים אלו אינם משכנעים די הצורך ואין טעם להרחיב בהם עוד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטיעון ההגון ביותר שזכיתי ללמוד בנושא זה הוא זה שלמדתי מפיו של הרב אורי עמוס שרקי (<a href="http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=10634" target="_blank">בקצרה מאוד כאן</a>, <a href="http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=12473&cat_id=4029" target="_blank">ובעיון כאן</a>). חכם זה טוען טענה בסיסית פשוטה וחזקה למדי לעניות דעתי. עיקר הטיעון הוא שהתאמתות הנבואה דהיינו המפגש בין האלוה הטרנצנדנטי לבין האדם הוא התאמתות חווייתית, כלומר כדי שנדע שהנבואה היא אפשרית צריך היה לפחות פעם אחת בהיסטוריה תתרחש נבואה כזו לכל מי שהוא חלק מהקבוצה הזו אליה דיבר האלוה. במקרה שלנו מדובר על כל בני האומה הישראלית כולה. לפי התורה אירוע בסדר הגודל הזה אכן התרחש, פעם אחת בחיי האומה, בימיו של משה רבינו כשלושה וחצי חודשים לאחר צאתם ממצרים. לפי הדיווח של ספר התורה (הזכרנו אותו למעלה בהקשר אחר, דיווח זה מופיע הן בפרשת יתרו בספר שמות והן בפרשת ואתחנן בספר דברים) עשה האלוה לכל העם כולו את מה שהוא עושה למשה מתוך הרצון להסיר מליבם את הספק בדבר אמיתות הנבואה:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<b><i><span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה':" </span></i></b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(שמות, יט, ט).</span></blockquote>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תגובת בני ישראל למה שהתחולל שם במעמד ההוא הייתה שהדיבור האלוהי נתפס אצלהם כחוויה של עמידה לפני מוות. האירוע הותיר טראומה בנפשות עד כדי כך שהעם כולו החליט שלא להתנבא עוד אלא שמשה בלבד יתנבא, למרות ניסיונות משה להרגיעם:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;"><b><i>"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים"</i></b> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(שמות, כ, יד-יז).</span></blockquote>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />גם בריחוק של ארבעים שנה מהמאורע ההוא, בספר דברים, חוזר משה בפני בני ישראל על התגובה שלהם אז. דומה שהתיאור בספר שמות היה עדין בהבאת עדות התגובה של העם, החוויה עצמה הייתה דרמטית במיוחד כמשתמע מהתיאור המפורט יותר בספר דברים:</span><br />
<blockquote class="tr_bq">
<b><i><span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">"וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם: וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי: וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ: כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי: קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ:" </span></i></b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(דברים, ה, יט-כג).</span></blockquote>
</div>
<div style="text-align: justify;">
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל המובא כאן הוא טוב ויפה אלא שיש עדיין לאמת את אותנטיות ההתגלות בסיני כתנאי לאימות הנבואה. אימות אירוע מכונן בקנה מידה לאומי מחייב עמידה בלפחות אחד משני קריטריונים בסיסיים. ה-1 הוא שאירוע כזה יוכל להיות אמת, בפשטות, אם הוא דבר שלא ניתן לשקר אותו. יש לשם לב שאיננו מדברים על משהו שלא נעים או קשה לשקר, אנו מדברים על אי היכולת לעשות זאת. דומני כי ההסבר למעלה מאמת את הקריטריון הזה מכיוון שהאלוה הטרנצנדנטי הינו דבר שבלתי אפשרי שיעלה על הדעת כאמור בהיותו לא חלק ממציאות שלנו לחלוטין. הקריטריון ה-2 הוא שאם כבר אירוע כזה קורה אזי תנאי לאמיתותו היא שהוא התרחש לאומה עצמה, כלומר בזמן שהיא הייתה כבר עובדה קיימת ושלא מדובר בסיפור מיתולוגי על תקופות טרום קיום האומה בפועל. אם הסיפור הוא קמאי לאומה יש חשש שאין מספיק נתונים כדי לקבוע את מהימנותו, לכל הפחות. אולם במקרה של מעמד הר סיני זה לא המצב. האירוע עצמו היה אירוע שהתרחש לכל האומה כולה, שכן כל הישראלים היו במעמד ההוא, ורק מאלה המשיכה האומה להיבנות בארץ הייעוד, ארץ כנען.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>כל המובא כאן הוא טוב ויפה אלא שיש עדיין לאמת את אותנטיות ההתגלות בסיני כתנאי לאימות הנבואה. אימות אירוע מכונן בקנה מידה לאומי מחייב עמידה בלפחות אחד משני קריטריונים בסיסיים</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למעשה חשוב להדגיש דבר נוסף. ההגינות מחייבת שנבין כי למעשה לא ייתכן שנתלה את האמונה שלנו בשום דבר אחר זולתי מעמד הר סיני, היות ובאמת רק המעמד הזה עונה לקריטריונים הבסיסיים לאימות אירוע מכונן היסטורי בקנה מידה כזה גדול. שאר הטענות הלוגיות והאחרות אינן מספקות, ומצד האמת לא ניתן להישען עליהן כדי לאמת את הנבואה. אמנם הטעם הרע של החוסר בתחושת החוויה עצמה של הנבואה (זו שהישראלים של אז חוו אותה כחוויית-לפני מוות ממש) נותר בעינו גם לאחר דיברי הכיבושין שכתבתי פה, אולם לכל הפחות הטיעון הינו קוהרנטי ומקיים קריטריונים בסיסיים של אמינות. דומני שיש עוד מה לדון בנושא אלא שאסתפק בזאת תוך המלצה לעיון נוסף בשיעורי הרב אורי שרקי ממנו למדתי טיעון זה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הקריטריון השני שהבאנו משמעו שלמעשה לא ניתן לזייף אירוע היסטורי המכונן זהות לאומית בזמן שהאומה כולה היא כבר עובדה קיימת. אירועים היסטוריים מכונני זהות לאומית כמו מעמד הר סיני, השואה, מלחמת העצמאות, גירוש ספרד, פרעות קישינייב ועוד - כולם היו אירועים שהשאירו חותם עמוק באומה כולה וקרו לה בעת שהייתה כבר קיימת. הטעם לדברים אלו הוא הסברה האנתרופולוגית (אם אפשר לכנותה כך) שלמעשה זהויות לאומיות הינן חוויות קולקטיביות שמעוצבות על ידי אירועים ולא על ידי וויכוחים או סיפורים. כלומר התיזה הפופולרית המבקשת להסתייג מאמיתות התורה והנבואה בטיעון שייתכן שהכל קונספירציה היא פשוט לא מעשית, שכן האירוע המדובר הוא אירוע שנעשה לאומה שלמה ולא סיפור שמתייחס לתקופה שלפני היות האומה עובדה קיימת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש לשם לב שלמעשה סיפורים מכונני זהות לאומית שאין ודאות לאמתותם ההיסטורית יש בהחלט בנמצא כמו למשל הולדת הקיסר היפני הראשון מהשמש, סיפורם של רמוס ורומלוס לפני הקמת רומא או אגדות הניבלונגים הגרמניות, אולם כאמור כל אלו הינם סיפורם על תקופות שקדמו להיות האומות הללו עובדה קיימת. בתור מיתולוגיות כאלו יש אפשרות שעם הזמן הן תאומצנה ולו מתוך השאיפה הלאומית המשותפת לייסד רקע בעל משמעות לפרה-היסטוריה של העם. אולם הלכה למעשה אין לנו בפועל שום תיעוד בקרב שום קבוצה אתנית המספר סיפור מכונן על ימים שבהם האומה הייתה קיימת כבר שעלה ספק כלשהו באמיתותו. מעבר לזאת כבר כתבנו למעלה כי סיפור מכונן כמו הסיפור הישראלי כפי שהוא עולה מהתורה הוא חריג ביותר בנוף האנושי ואין לו אח ורע.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>יש החולקים על טענת היחודיות של סיפור ההתגלות ומביאים כדוגמה את סיפורי ההתגלות של עמי קדם; הסתייגות זו אינה מבוססת לטעמי מכיוון שכל ההתגלויות שהובאו כדוגמה הן כולן אימננטיות ולא טרנצנדנטיות</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בהקשר הזה נכון להזכיר שיש החולקים על טענת היחודיות של סיפור ההתגלות ומביאים כדוגמה את סיפורי ההתגלות של עמי קדם בסהר הפורה וכן את עלילות גילגמש למשל. אולם הסתייגות זו אינה מבוססת לטעמי מכיוון שכל ההתגלויות שהובאו כדוגמה הן כולן אימננטיות ולא טרנצנדנטיות, וכמו שהסברו באורך למעלה. טעות נפוצה זו היא אפילו מביכה במידה מסוימת מכיוון שהיא מציגה טיעון אתאיסטי גנרי המבקש להעמיד את הישראליות ואת דתות העולם השונות על אותו המישור כאשר מצד האמת אין זה כך כלל ועיקר. הסיבה היא שהישראליות היא מושג לאומי ולא דתי ואילו הדתות הן כולן דתות ולא לאומים. כלומר יש אפשרות שיהודי יתנצר אולם הוא לעולם יישאר יהודי כי זוהי השתייכותו הגניאולוגית, בעוד שנוצרי שיתגייר יחדל למעשה מלהיות נוצרי בכל מובן שהוא. מה שנהוג לכנות היום הדת היהודית הוא מושג מאוחר יחסית ונכון לתת עליו את הדעת במקום אחר אולי אף בבלוג הזה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הסתירה בין הכלליות האלוהית לפרטיות ההתגלות</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">או במילים אחרות: אם האלוה של היהודים הוא כ"כ טרנצנדנטי וכללי וחוץ-מציאותי אזי מדוע הוא בוחר בעמדה אנושית מסוימת מאוד? מדוע דווקא עם ישראל? למה לא לשאר בני האדם? למה דווקא בימיו של משה ולא לפני כן? למעשה יש לשאלה זו השלכות רחבות יותר. מדוע בוחר האלוה הכללי להכתיב חוקים המעדיפים דברים מסויימים על פני אחרים או אוסרים דברים מסוימים? מדוע שהחזיר ייחשב מאוס והפרה לא? מדוע בשר בחלב אסור? ועוד רבות על דרך זו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>או במילים אחרות: אם האלוה של היהודים הוא כ"כ טרנצנדנטי וכללי וחוץ-מציאותי אזי מדוע הוא בוחר בעמדה אנושית מסוימת מאוד? מדוע דווקא עם ישראל?</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאלה זו איננה נוגעת לעצם הטענות אלא היא מבטאת תרעומת, די מוצדקת לדעתי, כלפי החיזיון הלכאורה עקום של ההתגלות הטרנצנדנטית. במקום לקבל מיצג של אלוהות אוהדת כל נראה כי האלוה בוחר עמדה בתוך האנושות. האכזבה הפנימית מהסיפור האלוהי המתגלה כקטנוני לפחות למראית עין ולב היא כנה ויש לתת עליה את הדעת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לעניות דעתי </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התשובה היא שיש כאן מצב מורכב. הייעוד האלוהי איננו פרטיקולרי אולם הדרך להגיע אל הייעוד הכלל-אנושי היא דווקא מתוך הנטייה האנושית להתחלק לאומות, הנטייה הפרטיקולרית. דומה כי לאלוה אין "מדיניות" של התערבות וקריסת הסדרים הקיימים, ההפך. הנקודות ההיסטוריות בהן האלוה מתערב הן מעטות למדי, ולמעשה מאז יציאת מצרים ועד היום לא ניכר שהייתה עוד התערבות בסדר גודל כמו זו שהייתה אז ביציאה ממצרים. הדרך האנושית ארוכה ודומה שהמגמה היא לתת לבני האדם להגיע בעצמם אל ההצלחה של ההיסטוריה האנושית, כלומר לזכות בעמל כפיהם באפשרות להיות חלק מהשפע האלוהי ולא סתם מתוך בחירה </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אפריורית ח</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סרת כל צידוק של האלוה בכל האנושות כולה באשר היא שם. במקומות שונים בדרך האלוהית כפי שהדיה נשמעים בתנ"ך ניכרת דווקא מגמתו האוניברסאלית הגדולה של האלוה הרבה מעל לצעדים המעלים תחושה של פרטיקולריות.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>הייעוד האלוהי איננו פרטיקולרי אולם הדרך להגיע אל הייעוד הכלל-אנושי היא דווקא מתוך הנטייה האנושית להתחלק לאומות, הנטייה הפרטיקולרית.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
החל בבחירה באברהם העברי מתוך הכמיהה האלוהית לתת ברכה (שפע) לכל האנושות כולה, כמו שמברך אותו האלוה בצאתו את חרן לעבר ארץ כנען:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;"><b><i>"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:"</i></b> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(בראשית, יב, א-ג).</span></blockquote>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
המשך בנבואות השונות של האלוה הפונות אל האומות דרך נביאי ישראל כדי להשיבן בתשובה למען יזכו אף הם לחלק של זכות בכלכלה האלוהית. הנה למשל בנבואתו של יונה הנביא ניכרת האכזבה מחמלת ה' על אנשי נינווה החטאים. האלוה, מתברר, איננו אוהב זאת כל כך. לאחר שיונה מנתבא על חורבנה של נינווה הולכים תושביה ועושים תשובה ומצטערים על מעשיהם. האלוה, נראה שממהר לקבל את תשובתם ויונה חשש מזאת בדיוק:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;"><b><i>"וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה. ... וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ: וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי...."</i></b> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(יונה, ג, י; יונה, ד, א-ג).</span></blockquote>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
יונה מצטער ובורח משערי העיר שמא יבולע לו בעבור חזונו הרע שהתבדה. שם מצמיח לו האלוה קיקיון להצל לו מהשמש הקופחת. בין לילה הורג האלוה את הקיקיון ויונה שוב מבקש נפשו למות:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;"><b><i>"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת: וַיֹּאמֶר ה' אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד: וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:"</i></b> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(יונה, ד, ט-יא).</span></blockquote>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
לאלוה יש אינטרס כלל אנושי, אם אפשר לכנות זאת כך, אך הכלים להגיע ליעד הנכסף הם כלים המצביעים על המגמה לאפשר לאנושות לתקן את עצמה, בעצמה. דברים אלו ראשי פרקים הם ואין כאן המקום להרחיב בנושא הזה חרף חשיבותו ועומקו. בקשתי כאן היא רק למסור את המסר, ואין היריעה רחבה דיו במסגרת שהתוויתי לעצמי להכיל את כל ההסברים כולם. חושש אני שמאמר זה יהפוך להיות מה שלא התכוונתי שיהיה: מאמר תורני המסביר את עקרונות התפיסה בנושא זה לפי התורה שבכתב ושבע"פ. עם הרצון העז לברר עוד נושא זה ולנמקו עומדת לעיני עדיין השאיפה שהמאמר יישאר ממוקד בנושא השאלה האמונית הבסיסית מבלי להרחיב יותר מידי נושאים צידיים מעניינים ככל שיהיו. אולי עוד אזכה לגלות דעתי גם על סוגיה זו במקום אחר. אפשר ונכון להרחיב היריעה בנושא זה במקור של הדברים שליבתם נפרשה כאן, הרי הם בסדרת <a href="http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=4202&rabbi=3774" target="_blank">שיעוריו של הרב שרקי על ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי</a>, ייקחנו הקורא היקר משם.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>הנבואה היא נשמת אפה של האנושות בהיותה הצינור המחבר ארץ ושמים. הידיעה על האלוה הנעלם מכל נעלם אשר יש לו רצון ביכולתה לתת תקווה בלבבות שאכן יש לקיומנו ייעוד ותכלית.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז על מה מדברים בעצם?</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על מה שחשוב באמת. דומה שכל ההוכחות שבעולם אינן רלוונטיות כדי לאמת את הנבואה בלבבות. האמונה מצד עצמה בהיותה היחס המלא אל האמת מהווה למעשה נתון חווייתי יותר מכל דבר אחר. כל הפסוקים והראיות יתקשו להוכיח נתון חווייתי, ולמעשה רק החוויה יכולה לאמת אותו. בארץ שבה אין דבר כזה מלפפונים גם הטוב שבחוקרי הצמחים לא יצליח להוכיח מציאות קיומו של המלפפון עם כל המשוואות והציורים שלא יביא. בפעם הראשונה שייתן מי מתלמידיו ביס הגון במלפפון, תהיה זו הפעם הראשונה שהוא יבין מה זה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנבואה לעניות דעתי היא נשמת אפה של האנושות בהיותה הצינור המחבר ארץ ושמים. הידיעה על האלוה הנעלם מכל נעלם אשר יש לו רצון ביכולתה לתת תקווה בלבבות שאכן יש לקיומנו ייעוד ותכלית. רק אם יופיע האלוה שוב לאנושות כולה תהיה משמעות לקיומו עבורנו כולנו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מי ייתן ותהא זו תפילתי ושתענה.</span></div>
</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-63787276929141394092013-08-27T09:43:00.002+03:002014-01-27T15:14:53.876+02:00במבט אישי - קצת עלי ועל הבלוג הזה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<h3 style="text-align: right;">
</h3>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: small; text-align: right;">קצת על עצמי</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שמי יוסי בן עוז ואני מהנדס אווירונאוטיקה בהשכלתי, מהנדס מערכת במשלח ידי הנוכחי נשוי ואב לארבע. בין קצוות רחוקים אך קרובים אני מתקיים: לימוד התורה מ<a href="http://www.meirtv.co.il/site/rabbis.asp?rabbi=3774" target="_blank">בית מדרשו</a> של הרב <a href="http://ravsherki.org/" target="_blank">אורי עמוס שרקי</a>, אהבת אמת למוזיקה ותרבות אפלה, במיוחד <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Black_metal" target="_blank">Black Metal</a> אך גם למוזיקה אנדלוסית ויצירות אלקטרוניות מעניינות, תרבויות עתיקות ועכשוויות, נפש האדם, חיבה מיוחדת לחזון הכלל אנושי - מהווים רק מעט מגבולות המרחב הפנימי שלי. ואולי, אולי אני מנסח את עצמי עכשיו. ואולי בכלל אי אפשר.</span></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: small;">קצת על הבלוג</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבמה הזו היא הפעם הראשונה בה כתביי ומחשבותיי מוצאים את דרכם אל העולם לאחר שנות מגירה ארוכות. אם אפשר להצביע על חוט השני השוזר את המאמרים שלי פה אזי הוא כנראה הרצון שלי לתת במה למורכבות של החיים על כל יופיה ועוצמתה. הבלוג הזה מזמין את הקורא להיחשף להרמוניה הפנימית שלעניות דעתי בונה את כולנו בסופו של דבר. אותן המורכבויות הן מנת חלקן של כל אחת ואחד מאיתנו, במרקם האישי שלה ושלו כמובן.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לחיות פירושו להבין שכמעט בַּכּׁל חבויה נקודת אמת פנימית. הבלוג הזה מבקש לשחררה מכבליה. להוליד מאמר המלקט אורות מניטשה, רמח"ל, רבי היהודה הלוי, פייאז'ה, ושיחה מרתקת ששמעתי באוטובוס בדרך למקום לא חשוב. להתלבט ולחשוש ולשתף את העולם בזה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגיגי בלוג זה מבקשים להיות חומר למחשבה לכל מי שחפץ להבין את עצמו, ואין להם סיכוי להצליח בזאת בלעדיכם קוראי הנכבדים, ועל כך תודתי.</span></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: small;">תגובות ומגיבים?</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="text-align: justify;">
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין שמח ממני לקבל משוב על הגיגי ומחשבותיי. אני רואה בכך חוויה מעשירה ומזמין את מי שנפשו חפצה עשות זאת, ואודה על כך מראש.</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
</div>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: small;">קישורים ממני ואלי</span></h3>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="https://www.facebook.com/yossi.benoz" target="_blank">זה דף הפייסבוק הפרטי שלי</a></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אפשר לפנות אלי גם במייל</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://www.youtube.com/user/malchut181" target="_blank">ויש לי אפילו ערוץ יוטיוב</a>, אלא שאין בו יותר מידי חומר. בינתיים.</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: small;">יצירות מעניינות</span></h3>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ספרים ממעמקי ישראל סבא</span></h4>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://www.kirjasilta.net/tanakh/index.html">התנ"ך</a>, <a href="http://kodesh.snunit.k12.il/b/h/h0.htm">המשנה</a> ו<a href="http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l2301_002a.htm">הגמרא</a></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://www.daat.ac.il/daat/vl/ravshrira/ravshrira01.pdf">אגרת רב שרירא גאון</a></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kuzari/shaar-2.htm">ספר הכוזרי</a> לרבי יהודה הלוי</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/agadot/hagada2-2.htm">מאמר הגדות חז"ל</a> לרבנו משה חיים לוצאטו זיע"א</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=40372">המהפכה האמונית</a>, מוטי קרפל</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ספרים ממעמקי אומות העולם</span></h4>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/1984_(%D7%A1%D7%A4%D7%A8)">1984</a>, George Orwell</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8_%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%AA">The Lord of the Rings</a>, </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">John Ronald Reuel Tolkien</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=16584">מעבר לטוב ולרוע</a>, פרידריך ניטשה</span></div>
</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-81922150399973870302013-08-07T23:30:00.001+03:002014-10-23T23:55:20.743+03:00מטאל אפל ותרבות ישראל - התבוננות של מטאליסט מאמין<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
</div>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המסע האישי</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בעשרים ותשעה לחודש השלישי הלא הוא חודש סיוון שנת ה'תשע"ג ליצירה אשר חל אז בחודש מאי לפי מניין הגריגוריאני בשנת 2013 למניינם, הגיעה לארץ הקודש להופעה אחת, ויחידה מסוגה, להקת Enslaved. ואני? אני התרגשתי כמו ילד. בלבוש מוקפד של ג'ינס משופשף ולא מכובס, חולצה שחורה וחיוך ילדותי יצאתי לרידינג בשעה מוקדמת כדי להספיק ל-Session ההחתמות עם חברי הלהקה. באחד מרגעי הצילום המחוייכים הצלחתי להתרכז לשנייה והחלטתי להוציא משפט שלם לנפיל הויקינגי הענק שעמד מולי - Ivar Bjørnson שמו - אבל משפט עם משמעות ולא איזו אמירה מעריצית של נער מתבגר. כי בכ"ז, אני כבר כמה שנים טובות אחרי הימים האלו. הצטלמנו בחיוך ובפוזה מטאליסטית ואז שמעתי את עצמי אומר לו את המשפט הבא:</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq" dir="ltr" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">I really appreciate your relation to the Viking heritage. It reminds me of my close relation to mine.</span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Ivar חייך אלי בחיוך מבין, למרות שאני לא בטוח ששמע אותי מבעד להמולה וללחץ התור המתגבר מאחורי לפנות כבר את העמדה למתרגש הבא שיצטלם איתו. ולמרות זאת, הרגשתי רעד קל ועור מתברווז. לא רק בגלל Ivar או המעמד, משהו אחר.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
לוחם נורדי ודוד המלך נפגשים על בירה בפיורד</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
פתאום, אחרי שאמרתי את המשפט הזה בקול, משהו כמו התחבר אצלי בפנים. פתאום הבריקה בי הבנה שחיפשתי אותה שנים. יש כאן, במטאל האפל הזה, איזה זרם מעמקים שמרתק אותי מאוד מעבר לחווייה המוסיקלית הנוגעת בעמקי נשמתי. יש כאן מפגש תרבותי-מוסרי בין ההוויה הצפון אירופאית ואולי המערבית כולה לבין ההוויה הישראלית המקורית, והכל בתוך יצירה של Viking Metal מופלא, שמתחבר לי פתאום.</div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חלקי פאזל באישיות המתוסבכת שלי החלו להיראות מתאימים לרגע: האמונה ושמירת המצוות, שיעורי הכוזרי של הרב שרקי, הבקשה הפנימית לתת ביטוי למסר האוניברסלי של התורה, כל זאת לצד ה-Viking Metal וה- Black Metal, השירים על ההתנגדות להתנצרות נורבגיה, הפנטגרמים והמוסיקה האפלה. יש כאן מערכת יחסים מרתקת של הליבה ההינדו אירופאית והליבה הישראלית הקדומה במפגש תרבויות עוצמתי אחד. והכל בתוך הלב המתוסבך שלי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<blockquote class="tr_bq" style="font-family: 'Times New Roman';">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>פתאום, אחרי שאמרתי את המשפט הזה בקול, משהו כמו התחבר אצלי בפנים. פתאום הבריקה בי הבנה שחיפשתי אותה שנים. יש כאן, במטאל האפל הזה, איזה זרם מעמקים</i></b></span></span></blockquote>
</blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פתאום הרגשתי שקצוות משלימים. ואולי, אמרתי לעצמי, יש אפשרות לאנושות לשוב ולהיות אחת כפי שהיתה לפני המבול וההתפוררות של הסולידריות האנושית. טרגדיית הקריסה של הדור הראשון של בני האדם שהסתיימה בחורבן המבול, הותירה אנושות מצולקת שהתחלקה אח"כ לשלושת אבות השבטים האנושיים: שם חם ויפת. השבטים, שלא הצליחו להתאחד, שקעו ביניהם לתוך תהליך של התבדלות לאומית שהלך והפריד עוד בין בני האדם והרחיק עוד יותר את החלום שהאנושות תשוב ותתלכד אי פעם. התקווה שהמשפחה שתצא מהתיבה תתחיל עידן חדש באנושות נגוזה מהר מידי.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
לא עברו ימים רבים והמלחמות התחזקו בעולם על רקע מאבקי שליטה בין עמים, תחת אשר פעם היו מאבקי כוח בין אחים בלבד, המשברית כשלעצמה. אבל החלום הזה לא מת. הנוסטלגיה הזו לימי האנושות המאוחדת שמאפשרת נוכחות אלוהית ודאית בקרבה, ודאית ולא מדומיינת, השתמרה בימים עברו אצל בני עבר הלוא הם העם העברי (שלימים ייקרא "ישראל"). אלו אנשים שהחלו לקרוא לבניהם בשמות כמו "פלג" מתוך העצבות על ההתפלגות האנושית השנואה.</div>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><i><b>אבל אני לא אמרתי את כל זה ל-Ivar. למעשה לא אמרתי את זה לאף אחד. מי משוגע לדבר או לכתוב ככה?!</b></i></span></blockquote>
</div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מתוך תופת כשדית שבה היו שורפים את בני העברים בתנורים, יצא אברם לארץ לא נודעת והאלוה בירך אותו שהאומה שלו תביא ברכה לכל האומות בעולם. "ונברכו בך כל משפחות האדמה", הוא אמר לו, ואברם יצא. בלי לשאול יותר מידי שאלות והמסע ההיסטורי הגדול התחיל. ובימינו, כשהאומה הישראלית שיצאה מההנבטה העברית הקדמונית הזו שבה למקומה אחרי כמעט אלפיים שנות אובדן, יש הזדמנות שגם האומה שלנו תדבר על מה שחשוב לכלל האנושות. לא עוד אנו וכלום מסביב, לא עוד התגוננות מפני קטסטרופת החורבן וההיטמעות עד כדי איבוד הזהות הישראלית והעברית הקדומות, אלא לראשונה בהיסטוריה אולי, יש אפשרות להתלכדות אנושית אותנטית, כזו שאיננה מוחקת אף אומה ואף תרבות אלא מעצימה אותן. ואולי זה מה שהאנושות מנסה בעצמה לעשות גם במקומות אחרים בעולם. ואולי זהו גם הניגון הפנימי של המטאל.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אני לא אמרתי את כל זה ל-Ivar. למעשה לא אמרתי את זה לאף אחד. מי משוגע לדבר או לכתוב ככה?! חתום עימדי שלא אומר זאת לעולם, ודי להם לדימיונות האלו שהפכו למחשבות מילוליות בראשי המתעתע שישתמרו במחבואן בנפש הוזה אחת. אז אכתוב לי אותם כאן, בסוד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<h3 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
למצוא את זרם המעמקים הנכון</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
וכך, עם החיוך של Ivar והמחשבות הדימיוניות שלי נכנסה נשמתי לתוך הופעה מעולה, עם תובנה מוזרה בלב. עכשיו, אני חייב להתחיל לגלות אותו את זרם המעמקים הזה, אני אומר לעצמי. זה זמן רב שמעניינת אותי המורכבות הבין תרבותית הזו שמתנגנת לה בצלילי ה-Black וה-Viking בין התרבות הישראלית המקורית לבין התרבות ההינדו אירופאית, או הויקינגית. דומה, כי כמות ההתייחסויות וההקשרים הלקוחים מתרבות ישראל המגוונים את הסוגות האפלות האלו (דווקא) היא מדהימה ממש:</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
שירים, שמות הרכבים, שמות אלבומים, תוכן בעברית, פנטגרמים מעוברתים, יצירות אומנות, ונושאי העיסוק העיקריים של הסוגה הזו קשורים קשר חזק ובולט עם עומקה של תרבות ישראל. זה, לצד האותנטיות המורגשת של הרצון להשיב את הסדר הפאגני של שבטי הויקינגים על כנו, תחת ההרס שהותירה לדעתם הנצרות באירופה, נדמים כמן דיון לא מפורש שמתקיים בתוך המוזיקה. כמו ריקוד, בין שתי הציביליזציות הללו. ואיפה אנחנו בתוך הריקוד הזה? ואיפה אני?</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
מה הם הלכי הרוח שמאחורי התופעה הזו? האם העיסוק המטאלי בתרבות ישראל איננו אלא עיסוק אומנותי בלבד או שמא יש כאן זרם מעמקים שראוי לתת ליבנו אליו? משהו בתוכי מבקש לומר שהאפשרות השניה רוצה להביע את עצמה.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
המאמר שלפניכם הוא ניסיון ראשון שלי לגעת, בהמשך למה שכתבתי ב<a href="http://complicatedlivin.blogspot.co.il/2013/07/pentagram.html">פוסט אחר פה</a>.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
והנושא הזה, איך לומר? גדול עלי בכמה מידות.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אז בזהירות המתבקשת, ובעזרת השם יתברך ויתעלה אני רוצה לעשות את המסע הזה.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
ולקוות שכולנו נרגיש ש- <a href="http://www.youtube.com/watch?v=FLrTnb5EPUA">With Strength I burn</a>.<br />
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><h3 style="text-align: justify;">
מאבק איתנים או ריקוד של ניגודים?</h3>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
ברוב המקרים, ההקשר של התכנים הישראליים הקדמונים ב-Black Metal ושאר הסוגות האפלות הוא שלילי. עם זאת, נראה שהיצירה המטאלית האפלה לא עסוקה דווקא בשנאה או באנטישמיות, אלא משהו מורכב יותר, מעניין יותר.</div>
</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>הסיפור המקשר בין התרבות הישראלית לאירופאית מתחיל בנקודת המפגש המעוותת הזו. הנקודה הנוצרית. </i></b></span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ממרבית הראיונות עם יוצרים והרכבים הפועלים בסוגה האפלה הזו ושאליהם נחשפתי עולה תמונה מעניינת. בלי לחייך, מתראיינים רוב ההרכבים המטאליים בעיקר אלו שבסקנדינביים ומספרים סיפור היסטורי שנדמה כאוב ומכונן בנפש הנורמנדית והאירופאית בכלל. סיפור על תרבות איתנים שלא צלחה את המאבק מול הניצור הדורסני של אירופה הצפונית, שקיבלה אליה את הנצרות בסופו של דבר למרות שמעולם לא הייתה חלק מהציביליזציה הרומאית שהייתה הראשונה להנהיג את הדת הנוצרית כאתוס הפולחני הרשמי באימפריה שלה. רומי, שהייתה פגאנית בכל נימי נפשה שינתה את אופיה הפגאני בימיו של קונסטנטינוס בשנת 312 לספה"נ, ומאז בתהליך איטי הפכה לבסוף כל היבשת האירופאית לנוצרית.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא כאן, בפרק הזה של ההתבוננות האישית שלי, המקום להרחיב עוד על הנושא הזה, אף כי אפשר ונכון לעשות זאת. אם יורשה לי לנסות ולתמצת בשורה אחת אז אפשר לומר שניכר שהחותם החווייתי של המורשת הנוצרית באירופה הותיר בדור החדש, דור הצעירים המתגעגעים לתרבות העתיקה שנשכחה, יחס אמביוולנטי כלפי הנצרות וערכיה, אם להתבטא בעדינות.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
הסיפור המקשר בין התרבות הישראלית לאירופאית מתחיל בנקודת המפגש המעוותת הזו. הנקודה הנוצרית. הגישה הישראלית הקדמונית כפי שהיא מצטיירת בתודעה הקולקטיבית של יוצרי ה-Black Metal איננה הגישה האותנטית של האומה שלנו אלא היא במידה לא מבוטלת זו המוגשת להם דרך המסננת הנוצרית, זה אלפיים שנים כמעט. ועם הנצרות יש לויקינגים חשבון פתוח הנובע מהיסטוריה עקובה מדם.</div>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>במפגש של העוצמה והיופי הפאגניים עם התיאולוגיה הנוצרית המבקשת לרמוס את היפה והחזק בשם האלהת החלש, עד כדי כך שהאלוה שלה איננו אלא גופה של יהודי מת על הצלב, הופכת הנצרות לצדקנות בעיני הפגאני המתחדש.</i></b></span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה שיש לנו כאומה לומר לעולם הפך לקול דממה דקה לאחר הקטסטרופה של החורבן והפיזור בגלות. בזהירות הנדרשת לאמירה מסוג זה, אני מבקש לומר שמה שנוהגים היום לכנות "יהדות", איננו אלא פרי המאמץ הכביר של חכמי ישראל לדורותיהם לשמר באופן כמעט מלאכותי אפשר לומר את ההוויה הישראלית המקורית בימים שבהם לא ניתן היה לחיות אותה בפועל, וזה אומר עד ימינו כמעט. המציאות היומיומית שלנו כעם עם אמירה מוסרית זה כמעט 2000 שנים הייתה כזו שלא אפשרה לנו לדבר כאומה בין האומות ולא להיות חלק מההתפתחות התרבותית העולמית, אלא דרך המתווכים הנוצרי או המוסלמי.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני נוטה לחשוב שהיחס האמביוולנטי של הרוח המטאלית האפלה הנושבת מלוחמי החירות הניאו פאגניים הללו, מקורו בנקודת המפגש החולנית הזו של הסינון הנוצרי של תכנים ישראליים אל הנפש האירופאית. ועם כל זאת, העובדה שאין בקרב יוצרי המוזיקה הזו תמימות דעים אנטישמית גסה, וכאשר באופן אולי מפתיע היוצרים המטאליים לאו דווקא פוסלים על הסף את התוכן העברי הקדום, מעידה על מורכבות פנימית לא זניחה. ייתכן שאינטואיציה פנימית בלבבות לא מרשה לסגור את הדלת לחלוטין על עולם הערכים העברי הזה שרק הדיו נשמעו דרך המתווכים הנוצריים והמוסלמיים, כי אולי עוד לא ממש שמעו את השרידים הישראליים של אותה התרבות הכבירה אומרים בעצמם את מה שהעולם מבקש לדעת.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
ולכן, היות והנצרות הייתה המתווך הבלעדי כמעט של עולם הערכים הישראלי העתיק אל כל עמי אירופה, יש חשיבות רבה לאופן בו תורגמו ערכים אלו אל הנפש האירופאית. למי שאיננו מוכן להקטין את היצירה התרבותית המאסיבית של ה-Black Metal והסוגות הדומות לו לכדי מרד נעורים לא משמעותי, נפתחת האפשרות להקשיב לעמדה מעניינת העולה לדעתי מתוך תת-התרבות המוסיקלית הזו: הדחייה של מוסר העבדים והרצון לזהות את היופי והעוצמה עם הטוב והאמת. העמדה האסתטית-מוסרית הזו באה לביטוי בהדגשה של הערצת הטבע במיוחד באומנות הגרפית הניאו-פגאנית. במפגש של העוצמה והיופי הפאגניים עם התיאולוגיה הנוצרית המבקשת לרמוס את היפה והחזק בשם האלהת החלש, עד כדי כך שהאלוה שלה איננו אלא גופה של יהודי מת על הצלב, הופכת הנצרות לצדקנות בעיני הפגאני המתחדש. יתירה מזאת, היא נדמית כמחבלת של ממש באמת ובמוסר, שכאמור לדעתו מזדהה עם העוצמה, החוזק והיופי הטבעיים.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
מתוך ההבנה שמקורותיה של הנצרות אינם עצמיים, ולפחות לא לגמרי, אלא שאובים מתוך המעיין הישראלי נדמה שטבעי הוא שחיצי האיבה יופנו אל הישראליות הקדומה, כי היא הרי זו שהולידה אל העולם את המוסר העבדותי הצלוב המרסק כל טוב ויופי. ועם זאת, כפי שאמרתי, מיעוט העיסוק של ה-Black Metal באנטישמיות פרופר או במטאל אנטישמי (דוגמת NSBM למשל), מעיד לטעמי שאין כאן שלילה מוחלטת אלא יותר משהו שאפשר לכנות אותו ריקוד של ניגודים, או מאבק וסקרנות המשלימים זה את זה, וזהו בדיוק המקום הלכאורה אפרורי שממנו רצוני להפיק תמונה צבעונית יפהפייה.<br />
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><h3 style="text-align: justify;">
מ-Katatonia ועד אל-שד'י, מ-Therion ועד "האילן החיצון"</h3>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אצל <a href="http://www.darklyrics.com/lyrics/cradleoffilth/duskandherembrace.html#9">Cradle of Filth</a> שרים על לי-לית ועל Dark Faerytales in Phlustein, בין היתר. שמה של להקת <a href="http://www.metal-archives.com/bands/Lord_Belial/1052">Lord Belial</a> משבדיה נלקח מעומקה של <a href="http://jewishencyclopedia.com/articles/2805-belial">ספרות המדרשים הישראלית הקדומה</a>. אצל <a href="http://www.metal-archives.com/bands/Therion/94">Therion</a> (השבדיים גם הם) זה הרבה מעבר: הלהקה מרבה לשלב תכנים מלב ליבה של <a href="http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=187">תורת הסוד הישראלית</a>. באלבומם <a href="http://www.darklyrics.com/lyrics/therion/lepacakliffoth.html">Lepaca Kliffoth</a> משלבת הלהקה בין היתר התייחסויות ל"אילן החיצון", ה"סיטרא אחרא", "עולם הקליפות" (כשמו של האלבום) ועוד - כולם מינוחים פנימיים של תורת הסוד שמעטים מבני האומה הישראלית בקיאים בה באמת, שלא לומר בני שאר אומות העולם. ההתייחסויות, חשוב לציין, אינן חסרות הקשר או הבנה לירית להפך: אופן השימוש בהם מעיד שהכותבים מאוד מעורים במשמעות המקורית של התוכן.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
חברי להקת <a href="http://www.metal-archives.com/bands/Draconian/3666">Draconian</a> (גם הם שבדיים) משלבים אף הם בשיריהם תכנים "קבליים" מובהקים. בשיר "<a href="http://www.darklyrics.com/lyrics/draconian/arcanerainfell.html#4">Expostulation</a>" מתוך אלבומם "Arcane Rain Fell" מבוצע מונולוג המהווה בעצם פניה בוטה ומרדנית אל האלוה, אלא שהיא נוקבת בשמות האל כפי שהם במקורות הישראליים הקדמוניים דווקא ולא הנוצריים, כפי שאולי צפוי היה שיקרה.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
הלוגו של <a href="http://www.metal-archives.com/bands/Sieghetnar/82386">Sieghetnar</a> הגרמניים נכתב באותיות עבריות הכתובות בסדר הפוך, משמאל לימין. אינני יודע אם Sieghetnar התכוונו באמת להיפוך הסדר לפי המשמעות הקבלית שלו (שימין הוא החסד והוא ההנהגה של השם המפורש והשמאל הוא הדין והנהגת שם "אלו-הים"), אולם אינני מוצא סיבה אחרת להיפוך זה. שמו של האלבום אולי המשפיע ביותר של להקת <a href="http://www.metal-archives.com/bands/Katatonia/6">Katatonia</a> הינו: "<a href="http://www.darklyrics.com/lyrics/katatonia/danceofdecembersouls.html#4">J-eh-o-va El-ohi-m Meth</a>", שם שכולו ניסוח בעברית דווקא של דעתם על האלוהות העולמית והדת בכלל, הגם שעושה כאמור שימוש בשפה ובמינוחים הלקוחים מתרבות ישראל הקדמונית, ולא מהתרבות הנוצרית.</div>
</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>לגישה הישראלית המקורית יש הבנה אחרת של המוסר, הבנה משלה. הישראליות מבקשת לראות דווקא באמפתיה שבין החלש והחזק ובאפשרות לקרבה שביניהם את הטוב האמיתי.</i></b></span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
</div>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
השימוש בשמותיו של אלוהי ישראל בסוגה האפלה אינו נדיר. Deicide, Morbid Angel, Havohej, Satyricon ועוד רבים אחרים, הינם רשימה חלקית בלבד. לבד מההזכרות הישירות של תכנים ישראליים יסודניים, ניכר הרושם העז של התרבות הישראלית בהקשרים נרחבים יותר, גם אם על רקע נוצרי, במיוחד ב-Black Metal וב-Death Metal. לדוגמה להקת Hecate Enthroned השרים על יש"ו הנוצרי המדמם את <a href="http://www.darklyrics.com/lyrics/hecateenthroned/theslaughterofinnocencearequiemforthemighty.html#3">השקר היהודי על הצלב</a>, גרפיקת הנושא של האלבום "<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/File:Ten_commandments_album.jpg">The Ten Commandments</a>" המציגה אילוסטרציה מעוותת של לוחות הברית ועשרת הדיברות של להקת Malevolent Creation ועוד רבות אחרות.</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לדעתי יש בישראליות מרכיב תרבותי שהוא קוטבי בהווייתו לכל האדרת החזק והעוצמתי והיפה והזיהוי שלו עם הטוב והצודק כמו שהוא מופיע בתרבות הפאגנית עוד משחר ההיסטוריה. לגישה הישראלית המקורית יש הבנה אחרת של המוסר, הבנה משלה. הישראליות מבקשת לראות דווקא באמפתיה שבין החלש והחזק ובאפשרות לקרבה שביניהם את הטוב האמיתי. כלומר בניגוד להווייה הנוצרית המציעה האלהת השיפלות והסבל, משל היו אלו האידאל הרצוי בעיני הבורא, מציעה הישראליות משהו אחר: האדרת הסולידריות של הקטבים. כלומר לא שלחזק אין מקום ושליפה אין הכרה מטבע עוצמתם. להפך, יש להם. אלא שאין זה הביטוי האותנטי של הטוב המוחלט. הטוב המוחלט דווקא מגיע מהאפשרות שלכל הטיפוסים האנושיים יהיה מקום בכלכלה האלוהית, ולא רק ליפים ולחזקים (לפי השיטה הפאגנית) או לחלשים ולעניים (לפי ה-Dogma הנוצרית). במחיר השארת הקורא עם חצי תאוותו בידו אבקש מחילה על שאינני מנמק הצהרה זו. אין לי עניין להפוך את המאמר הנוכחי לניתוח תורני ו/או תיאולוגי ולכן אני בוחר, בצער מסוים, להותיר את הנימוקים החשובים והעמוקים מחוץ למסגרת הזו. יש ויהיה להם מקום בעתיד אני מקווה, אולם כאן רצוני להביא אל קדמת הבמה את מחול הניגודים המטאלי הזה במלוא קיסמו והדרו, ופחות להיות טרוד בלנמק אותו.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אם הישראליות היא הסולידריות והפאגניות היא האדרת היופי והעוצמה, נשאלת השאלה האם לניאו-פאגניות תהיה בעיה מהותית עם הגישה הסולידרית הישראלית. השאלה תקפה במיוחד לאור תפקידה התיווכי של הנצרות בהנחלת מצג העיוות הערכי של תרבות ישראל לאומות העולם עליו כתבנו. כמעט שני מילניומים שה-Dogma הכנסייתית הפכה את בקשת הסולידריות העברית לסוג של העצמת החלש ועוד על חשבון החזק; המכוער על חשבון היפה; הגופה על הצלב... על חשבון האדם החיי על פני האדמה.</div>
</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>לא לחינם עושה ה-Black Metal שימוש שכיח למדי בסינתזה של ליריות ומלודיות עדינות עם ריפים דיסהרמוניים ו-distortion מעורפל ופלואידי. בפנימיותו של ה-Black Metal מתקיים ריקוד של ממש בין ההרמוניה והדיסהרמוניה</i></b></span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ייתכן איפוא, שההדגשות הלעומתיות ביצירה המטאלית הן ביטוי אותנטי לרצון להדגיש את מה שלדעת היוצרים חסר מבחינה מוסרית בתפיסה המונותאיסטית. התמרדות על רקע של מוטיבציה חיובית ולא שלילית. יוצרי ה-Black Metal רוצים שינוי חיובי בתודעה, והכלים האפלים הם ביטוי לניגודיות שהם מבקשים להחצין אל מול הדורסנות של מוסר העבדים הצלוב. ייתכן שזרם המעמקים החבוי מתחת למעטה המוות והשחור והאפילה הוא דווקא הרצון להשיב על כנו את המקום המכובד ההוא שאבד לערכי היופי והעוצמה לדעתם.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אם יורשה לי להעיז לתת פרשנות לסגנון המוסיקלי, אזי נדמה לי שלא לחינם עושה ה-Black Metal שימוש שכיח למדי בסינתזה של ליריות ומלודיות עדינות עם ריפים דיסהרמוניים ו-distortion מעורפל ופלואידי. בפנימיותו של ה-Black Metal מתקיים ריקוד של ממש בין ההרמוניה והדיסהרמוניה. ההכרה הזו במורכבות המוסיקלית של הקצה הטוב והקצה הרע (אם הולכים לפי הכלל של זהות הצורה והתוכן של אריסטו ומזהים את ההרמוניה עם הטוב והדיסהרמוניה עם הרע) היא זעקה פנימית שאמנם הרצון העיקרי הוא להשיב את מוסר החזקים והיפים והנאצלים למקומו, אולם אין זו הבקשה היחידה. משהו שם מבקש להשלים את התמונה. משהו רוצה לומר שאין כאן שאיפה למחוק הכל. משהו, אולי, מבקש אמפתיה לאחר. וכאילו מתנגנת לה פה בקשה פנימית לפרוק את עול הנצרות כדי להכין קרקע חדשה להופעתה של דרישת האחדות העולמית, תחת קריסתה המיוחלת של עריצות האחידות שהייתה מנת חלקה של האנושות עד כה.<br />
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><h3 style="text-align: justify;">
היש בקשה כלל אנושית לאחד את הכל?</h3>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
כן, מאוד. למעשה, גם בתרבות ישראל, אולי דווקא בתרבות ישראל המרבה להדגיש את ההבדל המהותי בין ישראל לעמים השכם והערב, קיימת הכרה קדמונית בשותפות הגורל הכלל אנושי. מסר זה, שהיה גלוי בימים עברו עת האומה כולה הייתה מאוחדת על אדמתה והסדר הישראלי היה שלם ומתפקד, הופחתה הדגשתו מטבע הדברים בימים שלאחר החורבן והגלות של האומה מהחשש שהדגשת המאחד תוביל להיטמעות וממנה לקטסטרופה לאומית של אובדן העם והעבריות כולה איתו. עתה, מששבנו לעצמנו אפשר אולי בדחילו ורחימו קצת להזכיר מחדש גם את המסר הקדום ההוא.</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
בתנ"ך ובמיוחד בספר תהלים, ספר ששימש כבסיס לשירה בבית המקדש הישראלי, כלומר שימש את האומה כולה בעבודת האל שלה, מופיעות לא פעם תשבחות מוזרות מאוד לאל.</div>
</span><br />
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
למשל, בתהלים נאמר:</div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<b style="font-family: 'Trebuchet MS', sans-serif; font-style: italic;">"כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים".</b><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> (תהלים, צה)</span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
זהו שבח תמוה ביותר כשהוא מגיע מישראלים, אומה שהמוטו שלה הוא שאין שום אלוה זולתי ה' ושהוא אחד בצורה שאין עוד כמוה אחדות (כמשתמע מהצהרת שמע ישראל למשל). תרבות שאינה משווה שום מעמד לפסילים או לאלילים למיניהם מכל סוג או צורה. מדוע, אם כן, משבחים הישראלים את האל האחד והיחיד הזה בצורה כזו? זה קצת כמו לומר לפרופסור זוכה פרס נובל במעמד של טקס הענקת הפרס: 'שמע, אתה ממש פרופסור חכם. אין כמוך חכם בין כל הטיפשים וחסרי השכל שבעולם. מכ-ו-ל-ם אתה יותר חכם'.</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
לעניות דעתי, אם לתוכן הזה הייתה פעם משמעות אמיתית, אזי סביר להניח שהוא אמר משהו אחר. אולי ההסבר נעוץ במשמעות המילים בלשון העברית של ימי התנ"ך, משמעות שהשתנתה עם הזמן עקב השתנות תנאי הזמן וההיסטוריה. נראה שהמילה "נורא" משמעה שיויון או איזון בעברית הקדומה של התנ"ך, בדומה למה שאמר יעקב אבינו כשהתעורר מחזיון מלאכי האלוהים העולים והיורדים בין שמים וארץ ובתגובה לבשורה שהייתה לו במעמד ההוא:</div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;"><b><i>"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"</i></b></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> (בראשית, כח, טז-יז).</span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
נראה שיעקב אומר פעמיים את המילה "זה" בפסוק, וככל הנראה מתכוון לציין שני מקומות שונים: "זה" כלומר האזור שעליו ישנתי על הארץ הוא בית אלוהים, ו-"זה" שבשמיים שמשם עלו וירדו המלאכים אלי, הוא שער השמים. ועל שני אלה הסותרים זה את זה, כלומר ארץ מול שמים, הוא אומר שהם פעלו יחדיו, במן איזון שלא היה מובן לו מאליו, ולכן קרא לו "נורא".</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם ההסבר הזה מניח את הדעת, יוצא מזה שהפסוק בתהלים למעשה אומר משהו אחר בתכלית: "כי אל גדול ה', והוא נקודת האיזון מעל כל האלוהים". יש, אם כך, נקודת אמת בכל ה"אלוהימים" שבעולם, שצירוף כולן או השיווי שבין כולן, הוא האלוה אליו מתכוונים הישראלים. כלומר הישראלים חוו את האלוה כמעין נקודת הסיכום של כל התפיסות האלוהיות שיש לכל אומה ואומה בעולם, מעין נקודת החיבור של הכל.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עולה מכאן מסקנה חשובה נוספת. אם העיון שלנו נכון הוא, אזי אפילו למושאי התפיסות הפאגניות היותר חשוכות יש נקודת אמת, אלא שכשלעצמה היא רק התבוננות חלקית על האלוהות ולכן אינה יכולה לעמוד לבדה, כי כשלעצמה היא בסה"כ אלילות ומיקח טעות, ודווקא השיווי של כל הנקודות כולן הוא השלמות.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><br />
<div style="text-align: justify;">
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>לעניות דעתי דווקא החווייה הרדיקאלית, המבקשת לא לברוח מהמציאות העולמית אלא להתעמת איתה, לקרוא תיגר על מגרעותיה ונוראותיה של האנושות, דווקא בחווייה הזו טמון האומץ לברר את האמת</i></b></span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו בעצם האמירה הישראלית לכל האומות שהתפיסות שלכן אינן רעות בבסיסן, רק שהן חלקיות. הסובייקטיבית איננה יכולה להיות האלוהות, כי לא ייתכן שהאלוהות לא תכיל את הכל במציאות, לא ייתכן שלא תאפשר לכל התפיסות שיש בהן נקודת אמת לקבל את מקומן בכלכלת העולם, לא יתכן שלא תהיה סולידריות בין הכל.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אם נחזור (בחדות) לנושאנו, אזי אפשר לתמצת במילים פשוטות ולומר שייתכן שהעיסוק המוגבר של המטאל האפל בתרבות ישראל סבא נובע דווקא מהמאבק עתיק של התרבות האירופאית היסודנית בתרבות ישראל.</div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
אבל צריך לומר מילה גם על המטאל עצמו. למה דווקא מטאל? מה מיוחד כ"כ במטאל שהוא מהווה במה למאבק הזה?</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
לעניות דעתי דווקא החווייה הרדיקאלית, המבקשת לא לברוח מהמציאות העולמית אלא להתעמת איתה, לקרוא תיגר על מגרעותיה ונוראותיה של האנושות, דווקא בחווייה הזו טמון האומץ לברר את האמת. היצירה המטאלית תמיד הייתה אינטיליגנטית ואקצנטרית יותר מסוגות אחרות בתרבות הפופ העולמית. הקיצוניות המוסיקלית והתרבותית הטבועה במטאל איננה מבקשת לייצר למטאליסט אסקפיזם מלאכותי שאין לו עסק עם מה שקורה מסביב, כפי שנוהגים לעשות רוב יוצרי תרבות הפופ אלא דווקא לספק לו הזמנות להיות מהפכן ורדיקאל היוצא נגד עוולות ורעות בעולם. במובן זה המטאל הוא לעניות דעתי הבמה הטבעית ביותר להופעת מערכת היחסים הבין תרבותית המורכבת הזו. אמנם, אינני טוען שהמטאל עוסק רק בנושאים "חשובים" כל הזמן, ובפירוש יש מקום לאסקפיזם בין כתליו הרחבים, אבל ניכר שמהבחינה התרבותית, ובייחוד עם התעוררות המודעות העצמית של סוף שנות התשעים של המאה העשרים שהובילה ליצירת ה-Viking וה-Black, נוצרה הזמנות מופלאה להרגיש מה באמת יושב על הלב של האנשים האלה המתגעגעים לימי העוצמה של אודין, ת'ור, מסעי הכיבוש הויקינגיים והפואטיקה הפאגנית.<br />
<br /></div>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><h3 style="text-align: justify;">
אי אפשר לאחד את השבטים...?</h3>
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><div style="text-align: justify;">
שתי מגמות סותרות. שתי ציביליזיות שלא מתערבבות. במצב הקיים לא נראה שניתן לאחד את השבטים.</div>
</span><br />
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
משהו מהמאבק העמוק הזה מהדהד כבר בתורה, עת נלחמו יעקב ועשו זה בזה אפילו שלא במודע לעיתים. שני תאומים אלו היו ברבות הימים לאבי הטיפוס של הישראליות והאדומיות. מאבק האחים הזה המתועד בין דפי התנ"ך מלמד שיעור חשוב על טיבו של המאבק וגם על טיבה של ההתאחדות הפוטנציאלית. גם עשו, כמו בני התרבות שהתפתחה מתרבותו שלו הלא היא תרבות אירופה העשירה מאוד, גם הוא אינו שונא שנאה גמורה את יעקב. גם לאחר תחושת הצריבה הקשה של אובדן ברכות אביו לאחיו הצעיר ממנו יחד עם בכורתו, ולאחר שהכריז בליבו שיקרבו ימי אבל אביו והוא יהרוג את יעקב אחיו, עדיין במפגש הראשון שלהם 21 שנים לאחר הפירוד הסתיימה ההתנגשות בחיבוק. החיבוק הזה היה אותנטי, עד שאפילו רבי שמעון בר יוחאי העיד עליו כך:</div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;"><b><i>רשב"י אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו</i></b></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> (סְפְרִי, על במדבר, ט י).</span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<span style="text-align: justify;">זהו אותו הרשב"י שהיה ממובילי המאבק החריף נגד רומי שהייתה הגלגול התרבותי של אדום בימיו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובכל זאת רשב"י לא סתם את הגולל.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והתורה גם היא ציוותה שלא לשנוא את אדום, "כי אחיך הוא".</span></div>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
והמטאליסטים הויקינגים אינם טבולים ב-NSBM, רק מיעוט זניח בהם. והם אולי סממן ימני לכל המאבק הזה.</div>
<div style="text-align: justify;">
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>Ivar והמחשבות נותרו בליבי. יצאתי מההופעה והבטתי קדימה. נגן לי שוב את הבלאק המנקה הזה, אני אומר לרדיו-דיסק שבאוטו. אני מבקש שהאור שלו יראה כמה טוב זה החושך הזה.</i></b></span></blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<br /></div>
</div>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
ואולי לזאת כיוונו <a href="http://www.metal-archives.com/bands/Orphaned_Land/2309">Orphaned Land</a> כשכתבו שכולנו אחד ושניתן לאחד את שלושת השבטים (כבר באלבומם המופתי Mabul, ובאלבומים המאוחרים יותר ביתר שאת).</div>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
ואולי זו התקווה של <a href="http://www.metal-archives.com/bands/Sepultura/78">Sepultura</a> שכתבו באלבומם Chaos A.D. את השורות:</div>
<blockquote class="tr_bq" dir="ltr" style="text-align: justify;">
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Once all three tribes</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Chained down led lives</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Blood boils inside me</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">We're not dead we're free!</span></div>
</blockquote>
<div style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">
האין זו זעקת השבר של <a href="http://www.metal-archives.com/bands/Emperor/30">Emperor</a> האגדיים באלבומם המונומנטאלי Anthems to the Welkin at Dusk, המביעה את האכזבה האנושית מהאמונה ומהעולם בעקבות ההידרדרות שלו שלא הייתה לאיש היכולת לתקן כשכתבו:</div>
<blockquote class="tr_bq" dir="ltr" style="text-align: justify;">
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Believer, speak not to me of justice</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">For none have I ever seen by God, I shall give as I recieved</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Betreyer, speak not to me at all</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">You and this world ripped my f***ing heart out</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Again... and again... and again...</span></div>
</blockquote>
<div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האין </span><a href="http://www.metal-archives.com/bands/Agalloch/305" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Agalloch</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> הרחוקים עד מאוד מהאמונה, למעשה מבכים את אובדנה? האם לא לתקוות ההופעה של האלוהות שאין אחריה ערעור בעולם מקווים גם הם, כשכתבו באלבומם The Mantle:</span></div>
<blockquote class="tr_bq" dir="ltr" style="text-align: left;">
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Here is the landscape</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Here is the sun</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Here is the balance of the earth</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Where is the God?</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Has he fallen and abandoned us?</span></div>
</blockquote>
</div>
<div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואולי גם </span><a href="http://www.metal-archives.com/bands/Tiamat/859" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Tiamat</a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> קוננו על עריצותה של דת-האלוהות-השקרית שהייתה נחלת בני האדם כולם, שהטילה דופי בעצם הרעיון שבכלל יש בנמצא נוכחות אלוהית אותנטית. רצון שלמרות אלפיים שנות הזיוף לא נראה שדעך מן הלבבות, עד שהלהקה בחרה לשיר על כך, ובאלבומם הנפלא Clouds הם כותבים:</span></div>
<blockquote class="tr_bq" dir="ltr" style="text-align: left;">
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">If I walk on water today</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Will people worship me tomorrow?</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Will my name be spread far away</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">To give people both strength and sorrows?</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">Look into my crystal ball</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">I have got news for you my dear</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">There is a God inside you all</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif;">But he is hidden in your deapest fear</span></div>
</blockquote>
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דומני כי הכמיהה להתאחדות האנושות, שוכנת בלבבות העולם כולו בכוח. ואולי כעת, במקום הכי לא צפוי, עולה שירה חדשה ומעניינת התובעת מהאנושות כולה להוציא כמיהה זו גם אל הפועל. והפעם ללא זיוף וללא משוא פנים, לתת מקום לכל אומות התבל לבטא את פנימיותם ולגלות היש באמת אלוה לעולם כמו שמספרים העברים האלו? אבל אלוה אמיתי ולא זיוף.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והאלוה עליו מדברים העיבריים... מניין שאין הוא זיוף? שאלה נפלאה זו אינה ליבת המאמר שלפניכם, ואבחר להתייחס אליה במקום אחר.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<br />
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Ivar והמחשבות נותרו בליבי. יצאתי מההופעה והבטתי קדימה. נגן לי שוב את הבלאק המנקה הזה, אני אומר לרדיו-דיסק שבאוטו. אני מבקש שהאור שלו יראה כמה טוב זה החושך הזה.</span></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
</span></div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-263262770716861872013-07-25T01:38:00.000+03:002014-10-24T00:42:47.298+03:00"תגיד לי, הכיפה וה-Pentagram... זה לא קצת סותר?"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מרים את העיניים לרגע מערימת הדיסקים המסקרנת אל עבר המוכר. אני מביט בבחור ולא ממש יודע מה לענות. בעודי מחייך וממהר לעבד בראשי איזו תגובת one liner קולעת, מזהירה ושנונה למדי, כי ככה מדברים היום ואחרת אתה פשוט לא נשמע, הילדה הנחמדה בת ה-14 בערך שעמדה לידי מיהרה להתנדב לגונן על נפשי הנבוכה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ממש לא, זה גם כוכב שלמה. יש את הסמל הזה גם ביהדות."</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שרבבה החמודונת בליווי מבט מבין דבר אל עבר המוכר, שבקושי הגניב מבט לכיוונה. האמת שהקטנטונת לא לגמרי טועה. אני לא בטוח שזו התשובה שהלב שלי היה מציע כאפשרות הראשונה לשלוף הנכסף, אבל בסה"כ זה די נכון כל העניין הזה עם הכוכב המחומש. הבעיה היא שהתשובה הנכונה הזו עונה אמנם לשאלה שנאמרה אך לא לשאלה שהתכוונו אליה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"האמת? אין לי תשובה טובה עדיין. איטס קומפליקייטד כנראה..."</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עניתי אני, מנסה להיות מצחיק. בינתיים המוכר קיבל שטיפה קטנה מהמוכר האחראי בסטנד בצורה מושתקת כדי שלא אהיה עד לשיג ושיח המתנהל, וביקש ממנו כנראה שלא יעליב פה את הקליינטורה כי בכל זאת: גם הופעה של מטאל וגם בסטה של דיסקים ותחושת משפחה אחת גדולה וכל זה, וחבל להעכיר את האווירה על ההתחלה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>אבל אני דווקא לא נעלבתי בכלל. נראה לי שאפילו שמחתי קצת. משהו בתוכי רוצה לשאול את השאלה הזו. ומשהו בתוכי מחפש לה תשובה, כנראה שכבר הרבה מאוד זמן.</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אני דווקא לא נעלבתי בכלל. נראה לי שאפילו שמחתי קצת. משהו בתוכי רוצה לשאול את השאלה הזו. ומשהו בתוכי מחפש לה תשובה, כנראה שכבר הרבה מאוד זמן. המורכבות שלי תובעת ממני להכיר בקיומה ולא לאנוס אותה יותר להיכנס לשבלונת הקיום החצוי שהיה מנת חלקה עד עכשיו. כבר כמה זמן שאני שואל את עצמי שאלות דומות, והאמת? אין לי תשובה טובה עדיין. איסט קומפליקייטד כנראה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לקרב קצוות</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
איפה שהוא בשנתיים האחרונות התחיל אצלי תהליך של חיבור הקצוות. משהו בלב שלי מסרב להמשיך לחיות סתם ככה בלי סוף סוף לברר לעצמי מי אני באמת. בין <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Emperor_(band)" target="_blank">Emperor</a> ל<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%94_%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%AA_%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%AA" target="_blank">תזמורת האנדלוסית</a>, בין <a href="http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2197" target="_blank">ספר הכוזרי</a> למילים של <a href="http://www.metrolyrics.com/one-rode-to-asa-bay-lyrics-bathory.html" target="_blank">One Rode to Asa Bay</a> מתחבא לו יוסי שלם שדופק על דלתות הנפש ומבקש להיחשף. פעם היו יכולות ההשתקה שלי מושחזות יותר, אבל היום כבר אני מחליד. ואולי אני בעצם מתחזק.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המבחן הוא לאדם ולא לסביבה המשפיעה עליו</span></h3>
<br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>כן חולצות אבל לא קעקועים. וגם לא פירסיניג כמובן. כן Black Metal אבל לא חילול השם. כן הרידינג אבל לא הרבל בר? דיונים על אלוהים באמצע Merch Day שדווקא באים טוב.</i></b></span></blockquote>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לזהות רעיונות אמוניים במילים של Emperor. לבחור ללכת למסיבת מטאל עם כיפה. לשיר את המילים של "<a href="http://www.azlyrics.com/lyrics/ironmaiden/thenumberofthebeast.html" target="_blank">The number of the beast</a>" בלי לפחד מהקונפליקטים, כי הם ממילא נוצריים ולא משלנו. לשאול את עצמי בלב איך אני מתייחס להזכרות השם המפורש במטאל שאני כ"כ אוהב. למחוק את השם המפורש ממילות השיר "<a href="http://www.darklyrics.com/lyrics/deicide/onceuponthecross.html#3" target="_blank">When Satan Rules His World</a>" של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Deicide_(band)" target="_blank">Deicide</a> אבל להתבאס שקישקשתי על החוברת של הדיסק המדהים הזה. לא לשמוע מטאל על הבוקר לפחות עד אחרי שחרית. לחפש משמעויות עבריות ל-<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/File:Pentagram_with_one_point_down_(de_Guaita).jpg" target="_blank">Pentagram</a>. לחכות למוצ"ש כדי להתחבר לאוזניות שוב. לשיר לילדות שירי שבת על השולחן ואח"כ להשתעשע איתן עם גיטרות אוויריות לזמזומי <a href="http://www.lyricsfreak.com/m/mercyful+fate/come+to+the+sabbath_20091903.html" target="_blank">Come to the Sabbath</a>. לו רק שמעו את המילים...</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן חולצות אבל לא קעקועים. וגם לא פירסיניג כמובן. כן Black Metal אבל לא חילול השם. כן הרידינג אבל לא הרבל בר(?) דיונים על אלוהים באמצע Merch Day שדווקא באים טוב. ללכת לשמוע מטאל אחרי שיעור גמרא. כמה לחכות אחרי G</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">rowling </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני שמותר לברך? לפחד משאלות על מוזיקה לועזית ושירת נשים. לפחד שבבית הכנסת יגלו. למרות שלא חטאת ולא פשעת, לפחד שיבינו משהו אחר. והרי, הם תמיד מבינים משהו אחר. כולנו. לפחד שמישהו מהחוג הבית-כנסתי ייתקל בך עם חולצה. לא להגביר מוזיקה בבית כדי לא להרים גבה אצל השכנים. להתלבט מה לא כדאי שהבנות תשמענה או תראינה. להסתיר את הגרפיקה של האלבומים של <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Cradle_of_Filth" target="_blank">Cradle of Filth</a>. להחביא את הדיסקים בבית. להתעניין בתרבות הויקינגית. לחייך כל פעם שמטאליסט נטול כיפה מחפש דיסקים ומציין איזו עובדה שגויה. להתלהב שאתה דוס ויודע יותר. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להתרגש כמו ילד בראיונות עם <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Morbid_Angel" target="_blank">Morbid Angel</a> ב-YouTube.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומה נסגר עם <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Burzum" target="_blank">Burzum</a>? טוב, זה מספיק מסובך גם ככה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמו פחדן עלוב הכנסתי את השרשרת המעוררת תמיהות לכיס בערך 5 דקות לאחר השאלה של המוכר ההוא מהדוכן. אני לא מפחד משאלות, שיקרתי לעצמי, אני פשוט באתי להופעה ולא רוצה עניינים. כצפוי בתוך ההופעה השאלה שלו ממשיכה להדהד לי בראש. מה זה איטס קומפליקייטד? מה אתה ילד? איזו מן תשובה עלובה היא זאת? ולמה לנסות להצחיק כל הזמן? למה אתה ממשיך לברוח ומפחד לעצור ולהסתכל? לראות מי אתה באמת. תגיד, לא הגיע הזמן לעצור קצת?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן, הגיע הזמן</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש מנגינה אפלה שמתנגנת בלבבות המטאליסטים והיא יפה מאין כמוה. הרצון הזה שלי להתעמת איתה נובע מהחשש הפנימי שלא ייתכן שכל האופל הזה הוא טוב. הזיהוי האוטומטי של המוזיקה האפלה עם הרע הופך עוצמתי שבעתיים כשיש כיפה לראשך. עכשיו זו הופכת להיות סוגיה מוסרית, סוגיה הלכתית. השאלות הנוקבות לא תמיד מקבלות מענה ורוב האנשים פשוט שומעים את המוזיקה ומקיימים את המצוות כפי יכולתם. חיים חיים כפולים במידה לא מבוטלת, ומעדיפים לא להפגיש את האישיות שלהם עם הפנימיות שלהם. במוקדם או במאוחר הופך העניין הזה לדיסוננס מכלה לב ונפש, אם אכן אתה מבקש שלווה פנימית. זה אפילו יותר מכך: הבקשה הפנימית הזו למצוא את האיזון של הקצוות בנפש היא הדבר החשוב והנכון לעשות, ולא רק כדי להשיג שלום פנימי. זו הדרך לגלות שאולי יש אלוה גם במקום לא צפוי בליבך. אחרי ככלות הכל, אינך רע גמור בטבע, והמוזיקה הנפלאה הזו מעלה אותך ולא מורידה. אז אולי יש כאן נקודת אור שפספסנו?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>הזיהוי האוטומטי של המוזיקה האפלה עם הרע הופך עוצמתי שבעתיים כשיש כיפה לראשך. עכשיו זו הופכת להיות סוגיה מוסרית, סוגיה הלכתית</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לאדם הבוחר לוותר על בירור נפלא זה, הפער בין התביעה הפנימית לאיזון ובין המצב בפועל יוצר מתח בנפש, הפועל את פעולתו הרעה. כשאתה בעל משפחה או בעל עבודה "מסודרת" אתה נתבע ליישב לעצמך את מקומו המכובד של החלק הזה שלך. לתת לו את המשמעות הראויה בלב. זו כנראה תולדה ישירה של העובדה שבני האדם בטבעם מבקשים להיות טובים בסופו של דבר, וחוסר איזון מניע דיסוננס פנימי שסופו להיענות. מבלי לשקוע במחקר סוציאלי מורכב, כשאני מביט סביבי, לא נראה לי שניתן לפטור את כל המטאליסטים חובשי הכיפות בטיעון שהם "לא ממש שומרים" או משהו אחר מהמשפחה הזו. בתור מטאליסט המבקש לשמור מצוות וחיי את המורכבות הזו אני חושב שהפשטנות מפספסת אותנו. על עצמי אני יודע שליבי מבקש אמונת אמת ואני משתדל לקיים את המצוות. אינני רואה בעצמי אדם שהתורה היא עבורו מאבק, לפחות לא באופן עקרוני. וליבי אומר לי שרוב הלוחמים לאחדות הכיפה והדיסטורשיין שותפים גם הם לחוויה הזו, ואולי כך אני מקווה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>בתור מטאליסט המבקש לשמור מצוות וחיי את המורכבות הזו אני חושב שהפשטנות מפספסת אותנו</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשחזרתי הביתה מההופעה חשבתי שאני חייב לשחרר את האירוע הזה, חייב לנקות. שנים ארוכות שהשיח הפנימי שלי ביקש להתקיים ולא נתתי לו ועכשיו צריך לנקות. ואם לא לנקות אז לפחות להתחיל.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנסה לגעת במעט מהשאלות הבאמת באמת מביכות, שאלות כרית אני קורא להן. שאלות ששואלים בלילה בלי קול ובד"כ גם נרדמים בלי תשובה. לקרוא ולחשוב רק אחרי קריאת שמע שעל המיטה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא הצדקה אני מבקש, אלא בירור</span></h3>
<br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איך אפשר להיות גדול בתורה כשאתה שומע מוזיקה כזו?</span></h4>
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התוכן השלילי של היצירות המטאליות הוא די מובהק, לא ניתן להתכחש לכך בכלל. בזמן הזה שעבר מתחילת שנות השמונים של המאה העשרים עתירות ההשמצות חסרות השחר של ה-PMRC וה-PTA שהביאו להקות תמימות באמת להיות מועלות על המוקד האינקוויזוטורי של ארה"ב החופשית של אמריקה, המטאל התפתח מאוד. בשנים האחרונות סוגות אפלות כמו ה-Death וה-Black לא מהססות לשיר בצורה ברורה על פולחן שטן, קורבנות אדם, התאבדות למען השטן וחלקן אף מקיימות בהופעותיהן או באומנות הגרפית הנלווית, אקטים די מחרידים בכל סקאלה בסיסית. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכאורה באר שחת. אבל מה טיבה של תרבות האופל והמורבידיות הזו?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למיצג האימה הזה חלק מהותי בתפקיד האנטי סוציאלי שהמטאל אימץ לעצמו בצורה לא מפורשת מאז ומתמיד. בימי ה-Death Metal של Tampa - Florida התמקד העיסוק המטאלי בביקורת חברתית, ומאוחר יותר בצפון אירופה של ימי ה-Viking Metal וה-Black Metal התפתחה התעניינות מפורשת יותר בתכנים בוטים למדי הלקוחים מפאגניזם, גילוי עריות, רצח, מלחמה ותיאורי מוות ציוריים. יש כאן ערך של הלם תרבותי ללא ספק (Shock Value) שהוא לחם חוקו של המטאל. אני יכול להיתמם קצת ולומר שאין הוכחה מובהקת להשפעה של המטאל האפל על תכניו המחרידים למדי יש לציין, על נפשות בני האדם, אבל אינני זקוק לה בחיים האמיתיים. מהיכרותי האישית אני יכול להעיד שרוב המטאליסטים בהם נתקלתי בימי חיי היו והינם פשוט ילדים טובים. כמעט הייתי אומר: ילדים טובים במובן החנוני והעמוק של המילה. אני מדבר על אוהבי חיות, מגדלי חתולים, מתנדבי מד"א, משרתים בצבא, אנשים מוסריים, ולא פעם אף מקיימי מצוות שבין אדם למקום, שומו שמיים. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כיצד זה אין התכנים האפלים הללו הורסים כל חלקה טובה בליבם?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נראה לעניות דעתי שההאשמה האינטואיטיבית שהתכנים המוזיקליים שוחקים את מוסריותו של האדם היא לכל הפחות לא מדויקת.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>כל אחד צריך קצת אי שפיות, כדי שיהיה לו אי של שפיות</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נדמה לי שניתן להסביר זאת באמצעות תיאוריית האיזון של הטוב והרע, שהמצאתי בזה הרגע ממש: נראה שיש משהו בעובדה שהמטאל נחשב פחות או יותר מוקצה מבחינת הזרם המרכזי שהופך אותו דווקא לרפואה יותר מאשר למכה. כלומר כאשר הפרי הזה הוא "אסור" או מורחק, אז בכוחה של הטעימה ממנו לספק את מאוויי הנפש לבטא את החלק היותר אפל ולא פתור שלה. לכל אדם יש חלקים שאינם שלווים בתוכו, והאפשרות לבטא אותם באפיק מוזיקלי היא דרך יצירתית לתעל אנרגיה שלילית בצורה נפלאה באמת. הדעת נותנת שכל אנרגיה שלילית היא בד"כ זרז נפלא מאין כמוהו ליצירה כפי ש<a href="http://complicatedlivin.blogspot.co.il/2013/06/blog-post_28.html" target="_blank">כתבתי בפוסט אחר שלי פה</a>. ייתכן שהנמנע מלבטא את העוצמות השליליות שבו במקומות חיוביים חוטא לנפשו ועלול להיקלע למצבים מזיקים יותר מזה שכן. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביני לבין עצמי אני נוהג לומר שכל אחד צריך קצת אי שפיות</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">, כדי שיהיה לו אי של שפיות.</span><br />
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה עם חילול השם במילות השירים?</span></h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בעיני, עזות מצחם של המשוררים הניאו פאגניסטים החדשים לקרוא תיגר על אלוהינו בעקבות מלחמתם שלהם ב-Dogma הנוצרית, זו חוצפה הראויה ליריקה בפרצופם של זובחי המתים האלו. אם יש לכם בעיה עם הכמרים שלכם שאנסו את תרבותכם, צאו עליהם ואל תגררו אותי למלחמות שלכם. לעם ישראל תסביכים אחרים משלו, אולם על כל פנים אין בתורה את הדיסוננס הקניבלי הזה שבו נדרש המאמין לאכול את בשר אלוהיו ואת דמו לשתות בטקס השיתוף השבועי שלו. לו הייתי חי כנוצרי ליבי אומר לי שהייתי מתמרד כנגד הזוועה הכנסייתית בעצמי, אבל יושרה בסיסית צריך לשמור.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-large;"><b><i>עזות מצחם של המשוררים הניאו פאגניסטים החדשים לקרוא תיגר על אלוהינו בעקבות מלחמתם שלהם ב-Dogma הנוצרית, זו חוצפה הראויה ליריקה בפרצופם של זובחי המתים האלו</i></b></span></blockquote>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל המוזיקה כ"כ מדהימה, והנפש נקרעת. עם הזמן פיתחתי פטנטים מתוחכמים וילדותיים להחריד כמו לעשות הרבה רעש המונע ממני לשמוע את השם המפורש מחולל באותיותיו, ולעיתים אף מחיקתו מהחוברת עצמה. במקום אחר בבלוג הזה יוקדש דיון יותר ממוקד למאבק התרבותי שהמטאל האפל הוא הבמה שלו, ועוד בליבי דברים לומר בעניין הזה ואולי לא כאן מקומם להיאמר.</span><br />
<br />
<h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במקום סיכום</span></h3>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">- תגיד יוסי אני יכול לשאול אותך שאלה אישית?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">- כן בטח.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">- איך זה מסתדר אצלך כל המטאל הזה והדת?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">- אני חושב שאין לי תשובה מלאה עדיין. אבל אולי התשובה היא בי ולא במסביב. אם אני מצליח להפיק טוב מהמטאל הזה, אז נכון שאמשיך לעשות זאת. אז אני אומר ברוך השם אלוהי ישראל שנתן לנו תורת אמת וחיי מטאל נטע בתוכנו, ואמרו אמן.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-1065085932783706080.post-41287908339751431702013-06-28T02:21:00.001+03:002014-01-27T15:16:09.432+02:00לשומר של הכלא שלך קוראים פחד, נעים להכיר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<h3 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על הפחד שלך ולמה אתה חייב לו תודה</span></h3>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז מה יוסל'ה... איך בעבודה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סבבה. עובדים קשה, טוחנים טוחנים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תאמין לי הגעת למקום טוב הגעת. תשמור עליו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן... אני יודע.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רגע אחרי אני עם עיניים מזוגגות קצת. זה מהקולה כנראה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גזים ותחושת ריקנות עושים לי דמעות. אז חשבתי לכתוב קצת. לתת לנפש להתבטא. 35 שנים שהיא שתקה בשבילי, נתנה לי להוביל אותה במסלול "הנכון". נכון לעתיד שלי שעוד לא הגיע. עכשיו היא כבר נורא רוצה לדבר. היא כל כך רוצה שאני מרגיש את זה בחזה שלי. רופאת המשפחה שלי אמרה לי שקוראים לזה חרדה. איזה שטויות. אני חרד?! ממה יש לי להיות חרד?! אולי תעשה מה שאתה אוהב קצת יותר? הרופאה שואלת אותי. אחרי כמה שניות שלא עניתי אני מבין שלא עניתי והשתיקה שלי מתחילה להרגיש לי חזקה מידי. אבל אני לא יודע מה אני אוהב בכלל, אני לא אמרתי לרופאה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז אתה יודע מה? אם היא רוצה לדבר, הנפש שלי, אז שתדבר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h4 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להיות מהנדס מאז ולתמיד</span></h4>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להיות מהנדס מגיל 15. לא כי אתה רוצה אלא כי אתה צריך, אתה חייב. להיות במסלול ההמראה להצלחה שלך. אין משהו אחר בעולם. הנדסה זה הכי אחי. אני זוכר את עצמי עושה שיעורי בית כל היום. חוויה שאיננה נגמרת. אוכל, צוחק, רואה טלביזיה ועושה שיעורי בית. צריך להשקיע כדי שאוכל להיות מהנדס, להגיע לטכניון. והאמת, שהצלחתי. הגעתי לטכניון, נלחמתי, נשמתי מבחנים ובחנים ועבודות. כל רגע, כל שניה, כל מסמך, כל דף, כל תרגיל, כל שעה קטנה של דמדומי לילה - הכל - היה מירוץ אחד ללא מעצורים. והמירוץ הגיע לסופו עם דיפלומה וחיוך של לא מבין מה היה פה. ועכשיו למירוץ האמיתי. לצבא. לקרירה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והאמת? אני עייף. לא כי נמאס לי. יותר כי יש לי סערה גדולה בנפש שמבקשת להוליד אותי מחדש. לתת לזהות האמתית שלי שדוכאה שנים כה רבות לצאת החוצה ולנשום קצת אוויר. וכשהיא תצא... יש לי תחושה שמשהו גדול יתחולל בי. ואולי יותר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h4 style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תלמד חביבי, שלא יהיה לך קשה כמו שהיה לי, שהכל יבוא לך בקלות בחיים</span></h4>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש לי חבר טוב. הוא באמת חבר טוב. אתם יודעים מה זה חבר טוב? זה אחד כזה שיודע לתת לך סתירה מחשבתית. להפיל לך חומה ארורה שמכסה אותך. בהתחלה זה כואב. אח"כ אתה יוצא החוצה ופתאום זה רעב לעשות את מה שאתה באמת רוצה.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"תקשיב, על מה אתה מדבר?" הוא עוצר אותי. תוך כדי שהוא מסתכל לי בלבן של העיניים הוא אומר לי: "מי בכלל יודע להגיד לך מי אתה חוץ ממך? עוד לא כתבו את ספר החיים של יוסי בן עוז".</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h4 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא מוכרח להיות בקצוות. יש גם אמצע</span></h4>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני והתיאוריות שלי אומרים שאחת הסיבות למשבר גיל המעבר שעושה לאנשים להתחיל לעשות שטויות נעריות זו הפאניקה שלהם מזה שהנעורים שלהם פתאום נעלמים להם בצורה מוחשית, ואז הם קולטים שהם חיו מסודר מידי. החיים היו עד עכשיו מתוכננים מידי. מלחמה לא נגמרת של ריצה במסלול המוכח והנכון והמסודר והמוכר: להיות מדוייקים, להיות מוצלחים, להיות נכונים, ללכת ללמוד הנדסה או רפואה או כלכלה או משפטים, לסיים תואר ראשון, לסיים שני, לבנות מקצוע, משהו ריאלי ולא הומאני, משהו אמיתי ולא חולמני, תבנה עתיד, תצבור ניסיון, תעשה הכל, תטפס למעלה בסולם הדרגות, תבנה את העתיד שלך - שלא תהיה כמוני שלא יהיה לך קשה בחיים, אז תשקיע עכשיו, תתחתן נכון, תוליד ילדים, תבנה בית, תדאג לפנסיה, תדאג לעתיד.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">העתיד!</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מזבח העבודה הזרה הארור הזה.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> הכל מוקרב בעבור משיח השקר העתידי הגדול מכולם. וה"בינתיים" שלנו, ההווה שלנו: האהבות הגדולות, ההתרגשויות הקטנות, הכישורים הנפלאים, החלומות. נשחטים כצאן טיבחה עלי מזבח אדמה למול אליל השקר של הבטחון הכלכלי. והוא רוצה קורבן אדם. הוא באמת רוצה? ככה מספרים לנו כוהניו.... ואני לא יודע אם יש בו ממש.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז, בסביבות המעבר הזה, משהו מתפקע. ופתאום רצים לעשות רק שטויות כאילו שאין מחר.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לי, יש הצעה אחרת: טפח לך חלום אמיתי שלך. אהבה מתוקה שמעוררת את החיים מחדש. שמור אותה בחיים, אל תזניח. כי להפסיד את כל העמל שטרחת עליו במשך עשרות שנים זה טיפשי לא פחות מלהקריב את כל החלומות שחלמת במשך אותן עשרות שנותיך.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h4 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להודות על הרעה כמו על הטובה</span></h4>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במובן מסויים הפחד הפנימי הזה לסטות מהמסלול, שמא נאבד שניה מיותרת שטוב היה לו הייתה מושקעת בכיוון החשוב בחיים, הפחד הזה בדיוק הוא זה שמפוצץ לך את הכל מבפנים. אמנם בגללו לא עשית כלום עם אהבותיך הגדולות וכשרונותיך האמיתיים עד היום, אבל האמת שזהו כנראה טבעם של בני אדם. אנשים אינם מזיזים דבר בחייהם אלא אם הם מגיעים לסוג של תחתית הבור. איש לא יקום וישנה דברים בחייו אם לא רע לו עם סדר הקיים.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ייתכן שזו כוונתם האמיתית של חכמינו ז"ל כשאמרו: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". איך מברכים על רעה? זה הרי רע! אבל הרי רק בגלל שהיה לך רע כל כך לא יכולת להמשיך עוד באוטומט המכלה את הנפש והוכרחת לעצור ולחשוב. וברגע שחשבת, הבנת. והכל בזכות הרע הזה שהטריף את ליבך מבפנים. למעשה נראה שבלעדיו לא היית מצליח לגלות שאתה בעצם פסנתרן מוכשר, או מתמטיקאי, או צייר, או מוסיקאי, מדען או כוריאוגרף אדיר כמו שאתה באמת.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<h4 style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תודה</span></h4>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; text-align: justify;">אז תודה לך פחד. בזכותך אני רוצה להתחיל היום מסע שאין לי מושג לאן הוא יוביל, אבל אין מאושר ממני להתחילו.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קלטתי עליך שאתה מחייך, אני אומר למשוגע הפנימי הזה שלוקח אותי להזייה החדשה הזו. תודה. זו התחלה טובה שתדע לך. הוא עונה לי. אין לדעת מה ייצא ממנה, אך לבטח זה טוב.</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה מרגיש את זה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן... זה טוב.... מה זה?</span></div>
<div style="text-align: justify;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ככה מרגישה חירות.</span></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/13335755924621620867noreply@blogger.com7