אני יוסי בן עוז, נעים להכיר

יום רביעי, 7 באוגוסט 2013

מטאל אפל ותרבות ישראל - התבוננות של מטאליסט מאמין

המסע האישי


בעשרים ותשעה לחודש השלישי הלא הוא חודש סיוון שנת ה'תשע"ג ליצירה אשר חל אז בחודש מאי לפי מניין הגריגוריאני בשנת 2013 למניינם, הגיעה לארץ הקודש להופעה אחת, ויחידה מסוגה, להקת Enslaved. ואני? אני התרגשתי כמו ילד. בלבוש מוקפד של ג'ינס משופשף ולא מכובס, חולצה שחורה וחיוך ילדותי יצאתי לרידינג בשעה מוקדמת כדי להספיק ל-Session ההחתמות עם חברי הלהקה. באחד מרגעי הצילום המחוייכים הצלחתי להתרכז לשנייה והחלטתי להוציא משפט שלם לנפיל הויקינגי הענק שעמד מולי - Ivar Bjørnson שמו - אבל משפט עם משמעות ולא איזו אמירה מעריצית של נער מתבגר. כי בכ"ז, אני כבר כמה שנים טובות אחרי הימים האלו. הצטלמנו בחיוך ובפוזה מטאליסטית ואז שמעתי את עצמי אומר לו את המשפט הבא:

I really appreciate your relation to the Viking heritage. It reminds me of my close relation to mine.

Ivar חייך אלי בחיוך מבין, למרות שאני לא בטוח ששמע אותי מבעד להמולה וללחץ התור המתגבר מאחורי לפנות כבר את העמדה למתרגש הבא שיצטלם איתו. ולמרות זאת, הרגשתי רעד קל ועור מתברווז. לא רק בגלל Ivar או המעמד, משהו אחר.


לוחם נורדי ודוד המלך נפגשים על בירה בפיורד


פתאום, אחרי שאמרתי את המשפט הזה בקול, משהו כמו התחבר אצלי בפנים. פתאום הבריקה בי הבנה שחיפשתי אותה שנים. יש כאן, במטאל האפל הזה, איזה זרם מעמקים שמרתק אותי מאוד מעבר לחווייה המוסיקלית הנוגעת בעמקי נשמתי. יש כאן מפגש תרבותי-מוסרי בין ההוויה הצפון אירופאית ואולי המערבית כולה לבין ההוויה הישראלית המקורית, והכל בתוך יצירה של Viking Metal מופלא, שמתחבר לי פתאום.

חלקי פאזל באישיות המתוסבכת שלי החלו להיראות מתאימים לרגע: האמונה ושמירת המצוות, שיעורי הכוזרי של הרב שרקי, הבקשה הפנימית לתת ביטוי למסר האוניברסלי של התורה, כל זאת לצד ה-Viking Metal וה- Black Metal, השירים על ההתנגדות להתנצרות נורבגיה, הפנטגרמים והמוסיקה האפלה. יש כאן מערכת יחסים מרתקת של הליבה ההינדו אירופאית והליבה הישראלית הקדומה במפגש תרבויות עוצמתי אחד. והכל בתוך הלב המתוסבך שלי.


פתאום, אחרי שאמרתי את המשפט הזה בקול, משהו כמו התחבר אצלי בפנים. פתאום הבריקה בי הבנה שחיפשתי אותה שנים. יש כאן, במטאל האפל הזה, איזה זרם מעמקים

פתאום הרגשתי שקצוות משלימים. ואולי, אמרתי לעצמי, יש אפשרות לאנושות לשוב ולהיות אחת כפי שהיתה לפני המבול וההתפוררות של הסולידריות האנושית. טרגדיית הקריסה של הדור הראשון של בני האדם שהסתיימה בחורבן המבול, הותירה אנושות מצולקת שהתחלקה אח"כ לשלושת אבות השבטים האנושיים: שם חם ויפת. השבטים, שלא הצליחו להתאחד, שקעו ביניהם לתוך תהליך של התבדלות לאומית שהלך והפריד עוד בין בני האדם והרחיק עוד יותר את החלום שהאנושות תשוב ותתלכד אי פעם. התקווה שהמשפחה שתצא מהתיבה תתחיל עידן חדש באנושות נגוזה מהר מידי.

לא עברו ימים רבים והמלחמות התחזקו בעולם על רקע מאבקי שליטה בין עמים, תחת אשר פעם היו מאבקי כוח בין אחים בלבד, המשברית כשלעצמה. אבל החלום הזה לא מת. הנוסטלגיה הזו לימי האנושות המאוחדת שמאפשרת נוכחות אלוהית ודאית בקרבה, ודאית ולא מדומיינת, השתמרה בימים עברו אצל בני עבר הלוא הם העם העברי (שלימים ייקרא "ישראל"). אלו אנשים שהחלו לקרוא לבניהם בשמות כמו "פלג" מתוך העצבות על ההתפלגות האנושית השנואה.
אבל אני לא אמרתי את כל זה ל-Ivar. למעשה לא אמרתי את זה לאף אחד. מי משוגע לדבר או לכתוב ככה?!
מתוך תופת כשדית שבה היו שורפים את בני העברים בתנורים, יצא אברם לארץ לא נודעת והאלוה בירך אותו שהאומה שלו תביא ברכה לכל האומות בעולם. "ונברכו בך כל משפחות האדמה", הוא אמר לו, ואברם יצא. בלי לשאול יותר מידי שאלות והמסע ההיסטורי הגדול התחיל. ובימינו, כשהאומה הישראלית שיצאה מההנבטה העברית הקדמונית הזו שבה למקומה אחרי כמעט אלפיים שנות אובדן, יש הזדמנות שגם האומה שלנו תדבר על מה שחשוב לכלל האנושות. לא עוד אנו וכלום מסביב, לא עוד התגוננות מפני קטסטרופת החורבן וההיטמעות עד כדי איבוד הזהות הישראלית והעברית הקדומות, אלא לראשונה בהיסטוריה אולי, יש אפשרות להתלכדות אנושית אותנטית, כזו שאיננה מוחקת אף אומה ואף תרבות אלא מעצימה אותן. ואולי זה מה שהאנושות מנסה בעצמה לעשות גם במקומות אחרים בעולם. ואולי זהו גם הניגון הפנימי של המטאל.

אבל אני לא אמרתי את כל זה ל-Ivar. למעשה לא אמרתי את זה לאף אחד. מי משוגע לדבר או לכתוב ככה?! חתום עימדי שלא אומר זאת לעולם, ודי להם לדימיונות האלו שהפכו למחשבות מילוליות בראשי המתעתע שישתמרו במחבואן בנפש הוזה אחת. אז אכתוב לי אותם כאן, בסוד.

למצוא את זרם המעמקים הנכון

וכך, עם החיוך של Ivar והמחשבות הדימיוניות שלי נכנסה נשמתי לתוך הופעה מעולה, עם תובנה מוזרה בלב. עכשיו, אני חייב להתחיל לגלות אותו את זרם המעמקים הזה, אני אומר לעצמי. זה זמן רב שמעניינת אותי המורכבות הבין תרבותית הזו שמתנגנת לה בצלילי ה-Black וה-Viking בין התרבות הישראלית המקורית לבין התרבות ההינדו אירופאית, או הויקינגית. דומה, כי כמות ההתייחסויות וההקשרים הלקוחים מתרבות ישראל המגוונים את הסוגות האפלות האלו (דווקא) היא מדהימה ממש:
שירים, שמות הרכבים, שמות אלבומים, תוכן בעברית, פנטגרמים מעוברתים, יצירות אומנות, ונושאי העיסוק העיקריים של הסוגה הזו קשורים קשר חזק ובולט עם עומקה של תרבות ישראל. זה, לצד האותנטיות המורגשת של הרצון להשיב את הסדר הפאגני של שבטי הויקינגים על כנו, תחת ההרס שהותירה לדעתם הנצרות באירופה, נדמים כמן דיון לא מפורש שמתקיים בתוך המוזיקה. כמו ריקוד, בין שתי הציביליזציות הללו. ואיפה אנחנו בתוך הריקוד הזה? ואיפה אני?

מה הם הלכי הרוח שמאחורי התופעה הזו? האם העיסוק המטאלי בתרבות ישראל איננו אלא עיסוק אומנותי בלבד או שמא יש כאן זרם מעמקים שראוי לתת ליבנו אליו? משהו בתוכי מבקש לומר שהאפשרות השניה רוצה להביע את עצמה.

המאמר שלפניכם הוא ניסיון ראשון שלי לגעת, בהמשך למה שכתבתי בפוסט אחר פה.
והנושא הזה, איך לומר? גדול עלי בכמה מידות.
אז בזהירות המתבקשת, ובעזרת השם יתברך ויתעלה אני רוצה לעשות את המסע הזה.
ולקוות שכולנו נרגיש ש- With Strength I burn.

מאבק איתנים או ריקוד של ניגודים?

ברוב המקרים, ההקשר של התכנים הישראליים הקדמונים ב-Black Metal ושאר הסוגות האפלות הוא שלילי. עם זאת, נראה שהיצירה המטאלית האפלה לא עסוקה דווקא בשנאה או באנטישמיות, אלא משהו מורכב יותר, מעניין יותר.


הסיפור המקשר בין התרבות הישראלית לאירופאית מתחיל בנקודת המפגש המעוותת הזו. הנקודה הנוצרית. 


ממרבית הראיונות עם יוצרים והרכבים הפועלים בסוגה האפלה הזו ושאליהם נחשפתי עולה תמונה מעניינת. בלי לחייך, מתראיינים רוב ההרכבים המטאליים בעיקר אלו שבסקנדינביים ומספרים סיפור היסטורי שנדמה כאוב ומכונן בנפש הנורמנדית והאירופאית בכלל. סיפור על תרבות איתנים שלא צלחה את המאבק מול הניצור הדורסני של אירופה הצפונית, שקיבלה אליה את הנצרות בסופו של דבר למרות שמעולם לא הייתה חלק מהציביליזציה הרומאית שהייתה הראשונה להנהיג את הדת הנוצרית כאתוס הפולחני הרשמי באימפריה שלה. רומי, שהייתה פגאנית בכל נימי נפשה שינתה את אופיה הפגאני בימיו של קונסטנטינוס בשנת 312 לספה"נ, ומאז בתהליך איטי הפכה לבסוף כל היבשת האירופאית לנוצרית.
לא כאן, בפרק הזה של ההתבוננות האישית שלי, המקום להרחיב עוד על הנושא הזה, אף כי אפשר ונכון לעשות זאת. אם יורשה לי לנסות ולתמצת בשורה אחת אז אפשר לומר שניכר שהחותם החווייתי של המורשת הנוצרית באירופה הותיר בדור החדש, דור הצעירים המתגעגעים לתרבות העתיקה שנשכחה, יחס אמביוולנטי כלפי הנצרות וערכיה, אם להתבטא בעדינות.


הסיפור המקשר בין התרבות הישראלית לאירופאית מתחיל בנקודת המפגש המעוותת הזו. הנקודה הנוצרית. הגישה הישראלית הקדמונית כפי שהיא מצטיירת בתודעה הקולקטיבית של יוצרי ה-Black Metal איננה הגישה האותנטית של האומה שלנו אלא היא במידה לא מבוטלת זו המוגשת להם דרך המסננת הנוצרית, זה אלפיים שנים כמעט. ועם הנצרות יש לויקינגים חשבון פתוח הנובע מהיסטוריה עקובה מדם.

במפגש של העוצמה והיופי הפאגניים עם התיאולוגיה הנוצרית המבקשת לרמוס את היפה והחזק בשם האלהת החלש, עד כדי כך שהאלוה שלה איננו אלא גופה של יהודי מת על הצלב, הופכת הנצרות לצדקנות בעיני הפגאני המתחדש.


מה שיש לנו כאומה לומר לעולם הפך לקול דממה דקה לאחר הקטסטרופה של החורבן והפיזור בגלות. בזהירות הנדרשת לאמירה מסוג זה, אני מבקש לומר שמה שנוהגים היום לכנות "יהדות", איננו אלא פרי המאמץ הכביר של חכמי ישראל לדורותיהם לשמר באופן כמעט מלאכותי אפשר לומר את ההוויה הישראלית המקורית בימים שבהם לא ניתן היה לחיות אותה בפועל, וזה אומר עד ימינו כמעט. המציאות היומיומית שלנו כעם עם אמירה מוסרית זה כמעט 2000 שנים הייתה כזו שלא אפשרה לנו לדבר כאומה בין האומות ולא להיות חלק מההתפתחות התרבותית העולמית, אלא דרך המתווכים הנוצרי או המוסלמי.

אני נוטה לחשוב שהיחס האמביוולנטי של הרוח המטאלית האפלה הנושבת מלוחמי החירות הניאו פאגניים הללו, מקורו בנקודת המפגש החולנית הזו של הסינון הנוצרי של תכנים ישראליים אל הנפש האירופאית. ועם כל זאת, העובדה שאין בקרב יוצרי המוזיקה הזו תמימות דעים אנטישמית גסה, וכאשר באופן אולי מפתיע היוצרים המטאליים לאו דווקא פוסלים על הסף את התוכן העברי הקדום, מעידה על מורכבות פנימית לא זניחה. ייתכן שאינטואיציה פנימית בלבבות לא מרשה לסגור את הדלת לחלוטין על עולם הערכים העברי הזה שרק הדיו נשמעו דרך המתווכים הנוצריים והמוסלמיים, כי אולי עוד לא ממש שמעו את השרידים הישראליים של אותה התרבות הכבירה אומרים בעצמם את מה שהעולם מבקש לדעת.

ולכן, היות והנצרות הייתה המתווך הבלעדי כמעט של עולם הערכים הישראלי העתיק אל כל עמי אירופה, יש חשיבות רבה לאופן בו תורגמו ערכים אלו אל הנפש האירופאית. למי שאיננו מוכן להקטין את היצירה התרבותית המאסיבית של ה-Black Metal והסוגות הדומות לו לכדי מרד נעורים לא משמעותי, נפתחת האפשרות להקשיב לעמדה מעניינת העולה לדעתי מתוך תת-התרבות המוסיקלית הזו: הדחייה של מוסר העבדים והרצון לזהות את היופי והעוצמה עם הטוב והאמת. העמדה האסתטית-מוסרית הזו באה לביטוי בהדגשה של הערצת הטבע במיוחד באומנות הגרפית הניאו-פגאנית. במפגש של העוצמה והיופי הפאגניים עם התיאולוגיה הנוצרית המבקשת לרמוס את היפה והחזק בשם האלהת החלש, עד כדי כך שהאלוה שלה איננו אלא גופה של יהודי מת על הצלב, הופכת הנצרות לצדקנות בעיני הפגאני המתחדש. יתירה מזאת, היא נדמית כמחבלת של ממש באמת ובמוסר, שכאמור לדעתו מזדהה עם העוצמה, החוזק והיופי הטבעיים.

מתוך ההבנה שמקורותיה של הנצרות אינם עצמיים, ולפחות לא לגמרי, אלא שאובים מתוך המעיין הישראלי נדמה שטבעי הוא שחיצי האיבה יופנו אל הישראליות הקדומה, כי היא הרי זו שהולידה אל העולם את המוסר העבדותי הצלוב המרסק כל טוב ויופי. ועם זאת, כפי שאמרתי, מיעוט העיסוק של ה-Black Metal באנטישמיות פרופר או במטאל אנטישמי (דוגמת NSBM למשל), מעיד לטעמי שאין כאן שלילה מוחלטת אלא יותר משהו שאפשר לכנות אותו ריקוד של ניגודים, או מאבק וסקרנות המשלימים זה את זה, וזהו בדיוק המקום הלכאורה אפרורי שממנו רצוני להפיק תמונה צבעונית יפהפייה.

מ-Katatonia ועד אל-שד'י, מ-Therion ועד "האילן החיצון"

אצל Cradle of Filth שרים על לי-לית ועל Dark Faerytales in Phlustein, בין היתר. שמה של להקת Lord Belial משבדיה נלקח מעומקה של ספרות המדרשים הישראלית הקדומה. אצל Therion (השבדיים גם הם) זה הרבה מעבר: הלהקה מרבה לשלב תכנים מלב ליבה של תורת הסוד הישראלית. באלבומם Lepaca Kliffoth משלבת הלהקה בין היתר התייחסויות ל"אילן החיצון", ה"סיטרא אחרא", "עולם הקליפות" (כשמו של האלבום) ועוד - כולם מינוחים פנימיים של תורת הסוד שמעטים מבני האומה הישראלית בקיאים בה באמת, שלא לומר בני שאר אומות העולם. ההתייחסויות, חשוב לציין, אינן חסרות הקשר או הבנה לירית להפך: אופן השימוש בהם מעיד שהכותבים מאוד מעורים במשמעות המקורית של התוכן.

חברי להקת Draconian (גם הם שבדיים) משלבים אף הם בשיריהם תכנים "קבליים" מובהקים. בשיר "Expostulation" מתוך אלבומם "Arcane Rain Fell" מבוצע מונולוג המהווה בעצם פניה בוטה ומרדנית אל האלוה, אלא שהיא נוקבת בשמות האל כפי שהם במקורות הישראליים הקדמוניים דווקא ולא הנוצריים, כפי שאולי צפוי היה שיקרה.
הלוגו של Sieghetnar הגרמניים נכתב באותיות עבריות הכתובות בסדר הפוך, משמאל לימין. אינני יודע אם Sieghetnar התכוונו באמת להיפוך הסדר לפי המשמעות הקבלית שלו (שימין הוא החסד והוא ההנהגה של השם המפורש והשמאל הוא הדין והנהגת שם "אלו-הים"), אולם אינני מוצא סיבה אחרת להיפוך זה. שמו של האלבום אולי המשפיע ביותר של להקת Katatonia הינו: "J-eh-o-va El-ohi-m Meth", שם שכולו ניסוח בעברית דווקא של דעתם על האלוהות העולמית והדת בכלל, הגם שעושה כאמור שימוש בשפה ובמינוחים הלקוחים מתרבות ישראל הקדמונית, ולא מהתרבות הנוצרית.


לגישה הישראלית המקורית יש הבנה אחרת של המוסר, הבנה משלה. הישראליות מבקשת לראות דווקא באמפתיה שבין החלש והחזק ובאפשרות לקרבה שביניהם את הטוב האמיתי.

השימוש בשמותיו של אלוהי ישראל בסוגה האפלה אינו נדיר. Deicide, Morbid Angel, Havohej, Satyricon ועוד רבים אחרים, הינם רשימה חלקית בלבד. לבד מההזכרות הישירות של תכנים ישראליים יסודניים, ניכר הרושם העז של התרבות הישראלית בהקשרים נרחבים יותר, גם אם על רקע נוצרי, במיוחד ב-Black Metal וב-Death Metal. לדוגמה להקת Hecate Enthroned השרים על יש"ו הנוצרי המדמם את השקר היהודי על הצלב, גרפיקת הנושא של האלבום "The Ten Commandments" המציגה אילוסטרציה מעוותת של לוחות הברית ועשרת הדיברות של להקת Malevolent Creation ועוד רבות אחרות.


לדעתי יש בישראליות מרכיב תרבותי שהוא קוטבי בהווייתו לכל האדרת החזק והעוצמתי והיפה והזיהוי שלו עם הטוב והצודק כמו שהוא מופיע בתרבות הפאגנית עוד משחר ההיסטוריה. לגישה הישראלית המקורית יש הבנה אחרת של המוסר, הבנה משלה. הישראליות מבקשת לראות דווקא באמפתיה שבין החלש והחזק ובאפשרות לקרבה שביניהם את הטוב האמיתי. כלומר בניגוד להווייה הנוצרית המציעה האלהת השיפלות והסבל, משל היו אלו האידאל הרצוי בעיני הבורא, מציעה הישראליות משהו אחר: האדרת הסולידריות של הקטבים. כלומר לא שלחזק אין מקום ושליפה אין הכרה מטבע עוצמתם. להפך, יש להם. אלא שאין זה הביטוי האותנטי של הטוב המוחלט. הטוב המוחלט דווקא מגיע מהאפשרות שלכל הטיפוסים האנושיים יהיה מקום בכלכלה האלוהית, ולא רק ליפים ולחזקים (לפי השיטה הפאגנית) או לחלשים ולעניים (לפי ה-Dogma הנוצרית). במחיר השארת הקורא עם חצי תאוותו בידו אבקש מחילה על שאינני מנמק הצהרה זו. אין לי עניין להפוך את המאמר הנוכחי לניתוח תורני ו/או תיאולוגי ולכן אני בוחר, בצער מסוים, להותיר את הנימוקים החשובים והעמוקים מחוץ למסגרת הזו. יש ויהיה להם מקום בעתיד אני מקווה, אולם כאן רצוני להביא אל קדמת הבמה את מחול הניגודים המטאלי הזה במלוא קיסמו והדרו, ופחות להיות טרוד בלנמק אותו.

אם הישראליות היא הסולידריות והפאגניות היא האדרת היופי והעוצמה, נשאלת השאלה האם לניאו-פאגניות תהיה בעיה מהותית עם הגישה הסולידרית הישראלית. השאלה תקפה במיוחד לאור תפקידה התיווכי של הנצרות בהנחלת מצג העיוות הערכי של תרבות ישראל לאומות העולם עליו כתבנו. כמעט שני מילניומים שה-Dogma הכנסייתית הפכה את בקשת הסולידריות העברית לסוג של העצמת החלש ועוד על חשבון החזק; המכוער על חשבון היפה; הגופה על הצלב... על חשבון האדם החיי על פני האדמה.


לא לחינם עושה ה-Black Metal שימוש שכיח למדי בסינתזה של ליריות ומלודיות עדינות עם ריפים דיסהרמוניים ו-distortion מעורפל ופלואידי. בפנימיותו של ה-Black Metal מתקיים ריקוד של ממש בין ההרמוניה והדיסהרמוניה


ייתכן איפוא, שההדגשות הלעומתיות ביצירה המטאלית הן ביטוי אותנטי לרצון להדגיש את מה שלדעת היוצרים חסר מבחינה מוסרית בתפיסה המונותאיסטית. התמרדות על רקע של מוטיבציה חיובית ולא שלילית. יוצרי ה-Black Metal רוצים שינוי חיובי בתודעה, והכלים האפלים הם ביטוי לניגודיות שהם מבקשים להחצין אל מול הדורסנות של מוסר העבדים הצלוב. ייתכן שזרם המעמקים החבוי מתחת למעטה המוות והשחור והאפילה הוא דווקא הרצון להשיב על כנו את המקום המכובד ההוא שאבד לערכי היופי והעוצמה לדעתם.

אם יורשה לי להעיז לתת פרשנות לסגנון המוסיקלי, אזי נדמה לי שלא לחינם עושה ה-Black Metal שימוש שכיח למדי בסינתזה של ליריות ומלודיות עדינות עם ריפים דיסהרמוניים ו-distortion מעורפל ופלואידי. בפנימיותו של ה-Black Metal מתקיים ריקוד של ממש בין ההרמוניה והדיסהרמוניה. ההכרה הזו במורכבות המוסיקלית של הקצה הטוב והקצה הרע (אם הולכים לפי הכלל של זהות הצורה והתוכן של אריסטו ומזהים את ההרמוניה עם הטוב והדיסהרמוניה עם הרע) היא זעקה פנימית שאמנם הרצון העיקרי הוא להשיב את מוסר החזקים והיפים והנאצלים למקומו, אולם אין זו הבקשה היחידה. משהו שם מבקש להשלים את התמונה. משהו רוצה לומר שאין כאן שאיפה למחוק הכל. משהו, אולי, מבקש אמפתיה לאחר. וכאילו מתנגנת לה פה בקשה פנימית לפרוק את עול הנצרות כדי להכין קרקע חדשה להופעתה של דרישת האחדות העולמית, תחת קריסתה המיוחלת של עריצות האחידות שהייתה מנת חלקה של האנושות עד כה.

היש בקשה כלל אנושית לאחד את הכל?

כן, מאוד. למעשה, גם בתרבות ישראל, אולי דווקא בתרבות ישראל המרבה להדגיש את ההבדל המהותי בין ישראל לעמים השכם והערב, קיימת הכרה קדמונית בשותפות הגורל הכלל אנושי. מסר זה, שהיה גלוי בימים עברו עת האומה כולה הייתה מאוחדת על אדמתה והסדר הישראלי היה שלם ומתפקד, הופחתה הדגשתו מטבע הדברים בימים שלאחר החורבן והגלות של האומה מהחשש שהדגשת המאחד תוביל להיטמעות וממנה לקטסטרופה לאומית של אובדן העם והעבריות כולה איתו. עתה, מששבנו לעצמנו אפשר אולי בדחילו ורחימו קצת להזכיר מחדש גם את המסר הקדום ההוא.

בתנ"ך ובמיוחד בספר תהלים, ספר ששימש כבסיס לשירה בבית המקדש הישראלי, כלומר שימש את האומה כולה בעבודת האל שלה, מופיעות לא פעם תשבחות מוזרות מאוד לאל.

למשל, בתהלים נאמר:
"כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים". (תהלים, צה)
זהו שבח תמוה ביותר כשהוא מגיע מישראלים, אומה שהמוטו שלה הוא שאין שום אלוה זולתי ה' ושהוא אחד בצורה שאין עוד כמוה אחדות (כמשתמע מהצהרת שמע ישראל למשל). תרבות שאינה משווה שום מעמד לפסילים או לאלילים למיניהם מכל סוג או צורה. מדוע, אם כן, משבחים הישראלים את האל האחד והיחיד הזה בצורה כזו? זה קצת כמו לומר לפרופסור זוכה פרס נובל במעמד של טקס הענקת הפרס: 'שמע, אתה ממש פרופסור חכם. אין כמוך חכם בין כל הטיפשים וחסרי השכל שבעולם. מכ-ו-ל-ם אתה יותר חכם'.



לעניות דעתי, אם לתוכן הזה הייתה פעם משמעות אמיתית, אזי סביר להניח שהוא אמר משהו אחר. אולי ההסבר נעוץ במשמעות המילים בלשון העברית של ימי התנ"ך, משמעות שהשתנתה עם הזמן עקב השתנות תנאי הזמן וההיסטוריה. נראה שהמילה "נורא" משמעה שיויון או איזון בעברית הקדומה של התנ"ך, בדומה למה שאמר יעקב אבינו כשהתעורר מחזיון מלאכי האלוהים העולים והיורדים בין שמים וארץ ובתגובה לבשורה שהייתה לו במעמד ההוא:
"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית, כח, טז-יז).
נראה שיעקב אומר פעמיים את המילה "זה" בפסוק, וככל הנראה מתכוון לציין שני מקומות שונים: "זה" כלומר האזור שעליו ישנתי על הארץ הוא בית אלוהים, ו-"זה" שבשמיים שמשם עלו וירדו המלאכים אלי, הוא שער השמים. ועל שני אלה הסותרים זה את זה, כלומר ארץ מול שמים, הוא אומר שהם פעלו יחדיו, במן איזון שלא היה מובן לו מאליו, ולכן קרא לו "נורא".

אם ההסבר הזה מניח את הדעת, יוצא מזה שהפסוק בתהלים למעשה אומר משהו אחר בתכלית: "כי אל גדול ה', והוא נקודת האיזון מעל כל האלוהים". יש, אם כך, נקודת אמת בכל ה"אלוהימים" שבעולם, שצירוף כולן או השיווי שבין כולן, הוא האלוה אליו מתכוונים הישראלים. כלומר הישראלים חוו את האלוה כמעין נקודת הסיכום של כל התפיסות האלוהיות שיש לכל אומה ואומה בעולם, מעין נקודת החיבור של הכל.


עולה מכאן מסקנה חשובה נוספת. אם העיון שלנו נכון הוא, אזי אפילו למושאי התפיסות הפאגניות היותר חשוכות יש נקודת אמת, אלא שכשלעצמה היא רק התבוננות חלקית על האלוהות ולכן אינה יכולה לעמוד לבדה, כי כשלעצמה היא בסה"כ אלילות ומיקח טעות, ודווקא השיווי של כל הנקודות כולן הוא השלמות.


לעניות דעתי דווקא החווייה הרדיקאלית, המבקשת לא לברוח מהמציאות העולמית אלא להתעמת איתה, לקרוא תיגר על מגרעותיה ונוראותיה של האנושות, דווקא בחווייה הזו טמון האומץ לברר את האמת


זו בעצם האמירה הישראלית לכל האומות שהתפיסות שלכן אינן רעות בבסיסן, רק שהן חלקיות. הסובייקטיבית איננה יכולה להיות האלוהות, כי לא ייתכן שהאלוהות לא תכיל את הכל במציאות, לא ייתכן שלא תאפשר לכל התפיסות שיש בהן נקודת אמת לקבל את מקומן בכלכלת העולם, לא יתכן שלא תהיה סולידריות בין הכל.
אם נחזור (בחדות) לנושאנו, אזי אפשר לתמצת במילים פשוטות ולומר שייתכן שהעיסוק המוגבר של המטאל האפל בתרבות ישראל סבא נובע דווקא מהמאבק עתיק של התרבות האירופאית היסודנית בתרבות ישראל.

אבל צריך לומר מילה גם על המטאל עצמו. למה דווקא מטאל? מה מיוחד כ"כ במטאל שהוא מהווה במה למאבק הזה?

לעניות דעתי דווקא החווייה הרדיקאלית, המבקשת לא לברוח מהמציאות העולמית אלא להתעמת איתה, לקרוא תיגר על מגרעותיה ונוראותיה של האנושות, דווקא בחווייה הזו טמון האומץ לברר את האמת. היצירה המטאלית תמיד הייתה אינטיליגנטית ואקצנטרית יותר מסוגות אחרות בתרבות הפופ העולמית. הקיצוניות המוסיקלית והתרבותית הטבועה במטאל איננה מבקשת לייצר למטאליסט אסקפיזם מלאכותי שאין לו עסק עם מה שקורה מסביב, כפי שנוהגים לעשות רוב יוצרי תרבות הפופ אלא דווקא לספק לו הזמנות להיות מהפכן ורדיקאל היוצא נגד עוולות ורעות בעולם. במובן זה המטאל הוא לעניות דעתי הבמה הטבעית ביותר להופעת מערכת היחסים הבין תרבותית המורכבת הזו. אמנם, אינני טוען שהמטאל עוסק רק בנושאים "חשובים" כל הזמן, ובפירוש יש מקום לאסקפיזם בין כתליו הרחבים, אבל ניכר שמהבחינה התרבותית, ובייחוד עם התעוררות המודעות העצמית של סוף שנות התשעים של המאה העשרים שהובילה ליצירת ה-Viking וה-Black, נוצרה הזמנות מופלאה להרגיש מה באמת יושב על הלב של האנשים האלה המתגעגעים לימי העוצמה של אודין, ת'ור, מסעי הכיבוש הויקינגיים והפואטיקה הפאגנית.

אי אפשר לאחד את השבטים...?

שתי מגמות סותרות. שתי ציביליזיות שלא מתערבבות. במצב הקיים לא נראה שניתן לאחד את השבטים.

משהו מהמאבק העמוק הזה מהדהד כבר בתורה, עת נלחמו יעקב ועשו זה בזה אפילו שלא במודע לעיתים. שני תאומים אלו היו ברבות הימים לאבי הטיפוס של הישראליות והאדומיות. מאבק האחים הזה המתועד בין דפי התנ"ך מלמד שיעור חשוב על טיבו של המאבק וגם על טיבה של ההתאחדות הפוטנציאלית. גם עשו, כמו בני התרבות שהתפתחה מתרבותו שלו הלא היא תרבות אירופה העשירה מאוד, גם הוא אינו שונא שנאה גמורה את יעקב. גם לאחר תחושת הצריבה הקשה של אובדן ברכות אביו לאחיו הצעיר ממנו יחד עם בכורתו, ולאחר שהכריז בליבו שיקרבו ימי אבל אביו והוא יהרוג את יעקב אחיו, עדיין במפגש הראשון שלהם 21 שנים לאחר הפירוד הסתיימה ההתנגשות בחיבוק. החיבוק הזה היה אותנטי, עד שאפילו רבי שמעון בר יוחאי העיד עליו כך:
רשב"י אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו (סְפְרִי, על במדבר, ט י).
זהו אותו הרשב"י שהיה ממובילי המאבק החריף נגד רומי שהייתה הגלגול התרבותי של אדום בימיו.
ובכל זאת רשב"י לא סתם את הגולל.

והתורה גם היא ציוותה שלא לשנוא את אדום, "כי אחיך הוא".
והמטאליסטים הויקינגים אינם טבולים ב-NSBM, רק מיעוט זניח בהם. והם אולי סממן ימני לכל המאבק הזה.

Ivar והמחשבות נותרו בליבי. יצאתי מההופעה והבטתי קדימה. נגן לי שוב את הבלאק המנקה הזה, אני אומר לרדיו-דיסק שבאוטו. אני מבקש שהאור שלו יראה כמה טוב זה החושך הזה.

ואולי לזאת כיוונו Orphaned Land כשכתבו שכולנו אחד ושניתן לאחד את שלושת השבטים (כבר באלבומם המופתי Mabul, ובאלבומים המאוחרים יותר ביתר שאת).

ואולי זו התקווה של Sepultura שכתבו באלבומם Chaos A.D. את השורות:
Once all three tribes
Chained down led lives
Blood boils inside me
We're not dead we're free!
האין זו זעקת השבר של Emperor האגדיים באלבומם המונומנטאלי Anthems to the Welkin at Dusk, המביעה את האכזבה האנושית מהאמונה ומהעולם בעקבות ההידרדרות שלו שלא הייתה לאיש היכולת לתקן כשכתבו:
Believer, speak not to me of justice
For none have I ever seen by God, I shall give as I recieved
Betreyer, speak not to me at all
You and this world ripped my f***ing heart out
Again... and again... and again...
האין Agalloch הרחוקים עד מאוד מהאמונה, למעשה מבכים את אובדנה? האם לא לתקוות ההופעה של האלוהות שאין אחריה ערעור בעולם מקווים גם הם, כשכתבו באלבומם The Mantle:
Here is the landscape
Here is the sun
Here is the balance of the earth
Where is the God?
Has he fallen and abandoned us?
ואולי גם Tiamat קוננו על עריצותה של דת-האלוהות-השקרית שהייתה נחלת בני האדם כולם, שהטילה דופי בעצם הרעיון שבכלל יש בנמצא נוכחות אלוהית אותנטית. רצון שלמרות אלפיים שנות הזיוף לא נראה שדעך מן הלבבות, עד שהלהקה בחרה לשיר על כך, ובאלבומם הנפלא Clouds הם כותבים:
If I walk on water today
Will people worship me tomorrow?
Will my name be spread far away
To give people both strength and sorrows?
Look into my crystal ball
I have got news for you my dear
There is a God inside you all
But he is hidden in your deapest fear

דומני כי הכמיהה להתאחדות האנושות, שוכנת בלבבות העולם כולו בכוח. ואולי כעת, במקום הכי לא צפוי, עולה שירה חדשה ומעניינת התובעת מהאנושות כולה להוציא כמיהה זו גם אל הפועל. והפעם ללא זיוף וללא משוא פנים, לתת מקום לכל אומות התבל לבטא את פנימיותם ולגלות היש באמת אלוה לעולם כמו שמספרים העברים האלו? אבל אלוה אמיתי ולא זיוף.

והאלוה עליו מדברים העיבריים... מניין שאין הוא זיוף? שאלה נפלאה זו אינה ליבת המאמר שלפניכם, ואבחר להתייחס אליה במקום אחר.


Ivar והמחשבות נותרו בליבי. יצאתי מההופעה והבטתי קדימה. נגן לי שוב את הבלאק המנקה הזה, אני אומר לרדיו-דיסק שבאוטו. אני מבקש שהאור שלו יראה כמה טוב זה החושך הזה.

3 תגובות: